ביום מן הימים, כשנשיא ארצות הברית יכתוב את זיכרונותיו, ייתכן שיתייחס ל־2 באפריל כנקודת מפנה. אנחנו, לעומת זאת, עלולים לזכור את התאריך הזה כיום שבו הכלכלה הגלובלית חטפה מהלומה עם ניחוח חזק של פופוליזם.
"יום השחרור"
"יום השחרור", כפי שכינה זאת דונלד טראמפ, הוא הכרזה על הטלת מכסים מקיפים על מיליוני סחורות ממדינות רבות. התאריך שנקבע להטלת המכסים הוא 2 באפריל – אף שכמו תמיד אצל טראמפ, הכול יכול להשתנות ברגע האחרון.
על פניו, מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לשחרר את ארצות הברית מתלותה בסחורות זרות ולתקן את הגירעון המסחרי המפלצתי שלה. אבל כשמנקים את הרטוריקה – נותרת שאלה פשוטה: מה באמת עומד מאחורי כל זה?
הבחירה בכינוי "יום השחרור" אינה מקרית. זהו מהלך יחסי ציבור פוליטי – מסוג הסיסמאות שטראמפ אוהב, כאלה שמצלצלות טוב ומנגנות על רגשות לאומיים
הבחירה בכינוי "יום השחרור" אינה מקרית. זהו מהלך יחסי ציבור פוליטי – מסוג הסיסמאות שטראמפ אוהב, כאלה שמצלצלות טוב ומנגנות על רגשות לאומיים. אלא שמתחת לשם הדרמטי והקליט מסתתרת מציאות אפרורית הרבה יותר, שכן מדובר במהלך מורכב מאין כמותו.
הטלת מכסים על מיליוני מוצרים מחייבת תהליכים מנהליים מסורבלים, ובהם ניסוח תקנות והיערכות לוגיסטית שעלולה להימשך שבועות ואף חודשים. ייתכן גם שייווצר משא ומתן בין מדינות על גובה המכסים, שידחה את היישום בפועל. כך ש"יום השחרור" עשוי להתחלף בשבועות ארוכים של "שחרור" – אם בכלל.
על פני השטח, המהלך מתכתב עם חזון הרה־אינדוסטריאליזציה של ארצות הברית – החזרת הייצור הביתה, סגירת הגירעון המסחרי ובניית "אמריקה חזקה". אלא שהתזמון – כחודש לפני הבחירות הפרלמנטריות בקנדה – מרמז אולי גם על כוונה פוליטית, שנועדה להשפיע על מערכת הבחירות במדינה שטראמפ כל כך חפץ בשטחה.
מדיניות כזו משפיעה לא רק על הכלכלה הקנדית, אלא גם על שותפות הסחר הנוספות של ארצות הברית, ולמעשה על המבנה הגלובלי של סחר חופשי כפי שהוא מוכר כיום. חוסר הוודאות סביב פרטי התוכנית – הכולל עיכובים, חוסר עקביות והתלבטויות פנימיות בממשל עד הרגע האחרון – אינו תורם לתחושת ביטחון בקרב אותן שותפות.
כמו בפרומו לתוכנית ריאליטי, שבו הצופים נותרים במתח דווקא ברגע הקריטי, גם כאן נהנה הנשיא מההמתנה העולמית המורטת עצבים להכרעותיו
התנהלות כזו מאפיינת היטב את טראמפ – כמו בפרומו לתוכנית ריאליטי, שבו הצופים נותרים במתח דווקא ברגע הקריטי, גם כאן נהנה הנשיא מההמתנה העולמית המורטת עצבים להכרעותיו. פעמים רבות הוא אף משתמש במרכיב חוסר הוודאות הזה ככלי איום להשגת מטרות – עוד בטרם יישם אותן בפועל.
המשמעות של הטלת המכסים
אבל בין אם מדובר בתוכנית סדורה או בגחמה רגעית, טראמפ לא יוכל להתחמק מהמשוואה הכלכלית הבסיסית שמאחורי "יום השחרור": מכסים שווים עליית מחירים.
כלכלנים מכל הזרמים מזהירים מהשלכות אינפלציוניות שעלולות לנבוע מהמהלך. ההערכה היא כי העלות למשק בית אמריקאי עלולה להגיע עד 3,400 דולר בשנה. גם אם בממשל מנסים להרגיע וטוענים שמדובר במהלך "חד־פעמי" – אין מי שיבטיח שזה אכן ייגמר שם. כמו במלחמות אחרות, גם כאן כולם יודעים איך נכנסים – אבל אף אחד לא באמת יודע איך זה ייגמר.
שאלה מרכזית נוספת היא האם ציבור הבוחרים האמריקאי, שבעשור האחרון התרגל למחירים נוחים ולשפע זול, יהיה מוכן לשלם את מחיר "העצמאות הכלכלית". הסקרים האחרונים מראים כי הדאגה העיקרית של האמריקאים היא יוקר המחיה – הרבה לפני הגירעון המסחרי מול סין.
הציפייה לראות גל של מפעלים חדשים קמים בארה"ב נשמעת אופטימית מדי. הנרטיב של "אמריקה מייצרת שוב" אולי מרגש, אבל המציאות מורכבת: החזרת הייצור הביתה היא תהליך יקר, איטי ולעיתים קרובות לא משתלם
הציפייה לראות גל של מפעלים חדשים קמים בארצות הברית בעקבות המהלך נשמעת אופטימית מדי. הנרטיב של "אמריקה מייצרת שוב" אולי מרגש, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר: החזרת הייצור הביתה היא תהליך יקר, איטי ולעיתים קרובות לא משתלם. בנייה לוקחת זמן, הכשרה לוקחת יותר, והמשקיעים – הם לא אוהבים לחכות.
התחזיות הפסימיות מדברות כבר כעת על האטה בצמיחה של בין 0.4% ל־1%, אם המדיניות תיושם בפועל. לכך צפויים להתווסף גם אובדן של מאות אלפי משרות.
ומה עם העולם?
העולם, כצפוי, לא נשאר אדיש. מדינות רבות – ובראשן סין, קנדה והאיחוד האירופי – שהן הנפגעות הפוטנציאליות המרכזיות מהמהלך, נערכות למתקפת תגמול. כך עלולה להיווצר מלחמת סחר בסגנון "עין תחת עין", שתשאיר בסוף את כולם עיוורים.
וזה לא תרחיש תיאורטי. תקדימים לא חסרים: חוק סמוט־האולי מ־1930, שהוביל לצניחה של 65% בסחר העולמי, או מלחמת הסחר בין טראמפ לסין ב־2018, שגבתה מחיר כבד משני הצדדים.
השותפות של ארה"ב אינן ממהרות להיענות לאולטימטומים שטראמפ מציב, והלחץ ההולך וגובר דוחף אותן לנקוט קו תקיף יותר
מעבר לכך, התגובה הבינלאומית משדרת מסר חד לבית הלבן: אם ארצות הברית רוצה לנהל מדיניות סחר לבד – היא עלולה גם להישאר לבד. השותפות של ארה"ב אינן ממהרות להיענות לאולטימטומים שטראמפ מציב, והלחץ ההולך וגובר דוחף אותן לנקוט קו תקיף יותר. ייתכן שחלק מהרטוריקה הזו יתפוגג בשלב המשא ומתן, שצפוי להיפתח בעתיד בנוגע להקלה אפשרית של המכסים.
גם ישראל עלולה להיפגע
ישראל וארצות הברית מקיימות הסכם סחר חופשי (FTA) מאז 1985, המבטל מכסים על יותר מ־95% מהסחורות המיוצרות בשתי המדינות. אף שההסכם מכסה את מרבית התחומים, קיימים חריגים – בעיקר בענפי החקלאות.
ישראל מעניקה פטור ממכס ל־72% מקווי המכס החקלאיים מארצות הברית, בעוד שארצות הברית מעניקה פטור דומה ל־90% מהקווים לישראל. עם זאת, עולה חשש כי עצם העובדה שישראל מייצאת יותר משהיא מייבאת מארצות הברית עשויה לשמש עילה להטלת מכסים נוספים מצד הממשל האמריקאי.
גם בהנחה שהמאמצים הדיפלומטיים של ישראל לרכך את טראמפ ייכשלו – ובהנחה של לא יוטלו מכסים מפתיעים על תחום התרופות או ענפים נוספים – הפגיעה הישירה ממכסי "יום השחרור" של טראמפ צפויה להיות מינימלית יחסית.
הבעיה המרכזית עשויה להגיע דווקא מהכיוון העקיף: ההשלכות של המהלך על הסחר העולמי עלולות ליצור שיבושים בשרשראות האספקה ולגרום לעליות מחירים ברמה הגלובלית – שיגיעו בסוף גם לצרכן הישראלי
אך הבעיה המרכזית עשויה להגיע דווקא מהכיוון העקיף: ההשלכות של המהלך על הסחר העולמי עלולות ליצור שיבושים בשרשראות האספקה ולגרום לעליות מחירים ברמה הגלובלית – שיגיעו, בסופו של דבר, גם לצרכן הישראלי.
אז מה באמת "משתחרר" כאן?
ייתכן שהתשובה איננה כלכלית, אלא פוליטית. אולי הנשיא מבקש לשחרר את אמריקה מהנרטיב של חולשה. אולי מדובר בניסיון לשכתב את כללי המשחק – לא בעיפרון דק של כלכלנים, אלא בטוש עבה של אידיאולוגיה.
אבל המציאות, כדרכה, עקשנית יותר מהסיסמאות. כפי שמצביעות מרבית התחזיות, המכסים יעלו ביוקר – לצרכנים, לעסקים, ולמדדים בבורסה. השוק, בסופו של דבר, מגיב למאזן אמיתי של עלות מול תועלת – לא לפופוליזם ולאומנות.
ואולי, בסופו של דבר, מדובר במהלך טקטי מובהק: תרגיל מארץ התרגילים שנועד לגרום לשותפות הסחר למצמץ ראשונות – ולאפשר לטראמפ לרשום ניצחון נוסף בדרך להחזרת אמריקה לגדולתה.















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולמה תמיד אומרים שירידה בהיקף הסחר זה דבר רע? עדיין לא תפסתם שהכלכלנים הם שהורסים את העולם עם התיאוריות שלהם על איך תמיד הסחר צריך לגדול?
מכלים לשווא את משאבי הכדור המסכן הזה והכל בשם הכלכלה והגלובליזציה.
כאילו בלעדי זה לא יהיה מה לאכול ולא יהיה מה ללבוש.
כדור הארץ מתחנן: אל תקשיבו לכלכלנים.