לאחרונה התקיים דיון בהשתתפות גורמי מקצוע על מצב המים באצבע הגליל ורמת הגולן. "הציגו את נתוני הספיקה של הדן", אומר אחד המשתתפים בישיבה. "בזמנו עשו תוכניות של חלוקת מי הדן בין הצרכים השונים, והגדירו מה תהיה החלוקה כשהדן אחרי שנה שופעת, אחרי שנה בינונית ואחרי בצורת קשה. הנתונים של השנה הם בערך חצי ממה שהוגדר כשנת בצורת קשה".
ואכן, על פי נתוני השירות ההידרולוגי ברשות המים, הזרימה בדן ובבניאס היא החלשה שנמדדה אי פעם בתחילת אפריל. מאחר שמדובר במקורות ההזנה העיקריים של הכינרת, לא פלא שהמפלס של האגם הלאומי ירד בחודש מרץ לראשונה בהיסטוריה. ולפנינו עוד קיץ ארוך מאוד של ירידת המפלס.
אם רוב הישראלים מקבלים בהשלמה – ואפילו בפיהוק – את העובדה שישראל עברה את אחת משנות הבצורת הקשות בתולדותיה, בקצה הצפון־מזרחי של המדינה המחסור במים הוא איום מוחשי. "חשבתי שאחרי המלחמה וחזבאללה שום דבר כבר לא ידאיג אותי", אומר תושב הצפון, "אבל הדאגה מהסיפור של המים ממש מכרסמת".
"אנחנו בשנת בצורת בכל המדינה אבל האזור שהכי בולט זה רמת הגולן והגליל המזרחי. נתוני הגשמים שם חסרי תקדים, מעולם לא נמדדו מספרים כאלה"
"אנחנו כבר כל כך עמוק בשרבים של האביב ותהפוכות מזג האוויר מיום ליום", אומר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי, "שלא שמנו לב ששנת הגשמים רשמית אפילו לא נגמרה. אנחנו בשנת בצורת בכל המדינה אבל האזור שהכי בולט זה רמת הגולן והגליל המזרחי. נתוני הגשמים שם חסרי תקדים, מעולם לא נמדדו מספרים כאלה.
"מדובר ב־30% מהכמות השנתית, במרום גולן ירדו השנה 250 מילימטרים לעומת 800 בשנה רגילה. צריך להבין ש־250 מילימטר זה ההגדרה של קו המדבר, בישראל זה בדרך כלל באזור צומת בית קמה. השנה צפון רמת הגולן זה קו המדבר החדש".
ברשות המים אומרים, בסך הכול בצדק, שישראל – הרבה בזכות מתקני ההתפלה – ערוכה להתמודד עם שנה כזאת, ושבניגוד למדינות אחרות באזור אין סכנה לאספקת המים לבתים ולמשק. אבל השפיץ הצפון־מזרחי של המדינה הוא סיפור אחר. שם החקלאות והתכנון של אספקת המים מבוססים על ההנחה שמדובר באזור גשום ושופע מים שלא זקוק לתוספות מלאכותיות.
המוביל הארצי לא מגיע לרמת הגולן, גם לא מי הקולחין (השפכים המטוהרים) שמשקים את החלקות החקלאיות במרכז הארץ ובדרומה.
"האזור הזה נעדר חלופה, מנותק מהרשת הארצית, כל מה שיש בו זה מהמערכת הטבעית", אומר ד"ר עידן ברנע, אקו־הידרולוג מהחברה להגנת הטבע. "עכשיו יש הרבה פחות מים בנחלים, וגם את המעט הזה לוקחים כדי להציל את החקלאות, ממלאים מאגרים ובריכות דגים ישנות כדי שבקיץ יהיה במה להשקות. לא באנו מוכנים לבצורת".
"רמת הגולן בבעיה הכי גדולה. בדרום הרמה עוד מביאים מים מהכינרת, אבל בצפון זה נשען רק על מאגרים, ואם הגשם לא מילא את המאגרים אז אין לך מים"
הדברים האלה הם המשך של מחלוקת שמתנהלת כבר כמה שנים במשק המים, כאשר יש הטוענים שקיים הכרח לחבר את עמק החולה ורמת הגולן לרשת הארצית ולהפסיק את התלות הבלעדית שלהם בגשם.
התוכניות קיימות אבל כנראה לא היו בראש סדר העדיפויות. ייתכן שמעז ייצא מתוק והבצורת הנוכחית תזרז את מימושן. אלא שבינתיים, יש שנה לעבור. ועל פי כל הסימנים זו הולכת להיות שנה קשה מאוד.
זו תהיה שנה קשה לתיירנים: הקיאקים, למשל, לא יופעלו, למעט מקטע אחד או שניים, כי הזרימות בנחלים חלשות מדי; זו תהיה שנה קשה גם לטבע שספג נזקים ושרפות במלחמה, וזקוק לכמות הגונה של מים בשביל להתאושש; אבל יותר מכולם, זו תהיה שנה קשה לחקלאים.
"רמת הגולן בבעיה הכי גדולה", אומר ד"ר ברנע, "בדרום הרמה עוד מביאים מים מהכינרת, אבל בצפון זה נשען רק על מאגרים, ואם הגשם לא מילא את המאגרים אז אין לך מים".
"ברכת רם היא המאגר שמשקה את כל מטעי התפוחים של הדרוזים", אומר גורם במשק המים, "בשנה רגילה שואבים ממנה 6.5 מיליון קוב, השנה יש שם בקושי מיליון"
"ברכת רם היא המאגר שמשקה את כל מטעי התפוחים של הדרוזים", אומר גורם במשק המים, "בשנה רגילה שואבים ממנה 6.5 מיליון קוב, השנה יש שם בקושי מיליון".
גורמים במשק המים מדברים על פתרונות חירום שנשקלים, כמו תוכניות להגדלת השאיבה מהבניאס על אף מצבו העגום, או קידוחים באזור הכינרת שמהם ימשכו את המים כל הדרך למעלה, אל הרמה. פעולה כזו דורשת כמויות עצומות של אנרגיה – ואנרגיה עולה הרבה.
בחדרי חדרים יש גם מי שמביעים חשש מפגיעה באספקת מי השתייה ליישובים ברמת הגולן, אבל יש לקוות שהמשבר ייעצר לפני הברזים הביתיים.
ד"ר גבעתי עדיין לא מאמין כשהוא מסתכל על נתוני הסיכום של החורף: "צריך להבין שעד 250 מילימטר ברמת הגולן זה גשם שבכלל לא מגיע למאגרים, הוא רק מרווה את הקרקע. ההעשרה של המאגרים ומי התהום מתחילה רק אחרי שיורדים ה־250 מילימטר הראשונים.
"במובן הזה ההבדל בין 350 ל־250 הוא משמעותי מאוד. 250 זה כאילו אפס, כאילו בכלל לא היה חורף השנה. לא נכנסו שום מים לחשבון. עכשיו הכול עדיין קצת ירוק אבל עוד חודש–חודשיים יתחילו שרפות".
"צריך להבין שעד 250 מילימטר ברמת הגולן זה גשם שבכלל לא מגיע למאגרים, הוא רק מרווה את הקרקע. ההעשרה של המאגרים ומי התהום מתחילה רק אחרי שיורדים ה־250 מילימטר הראשונים"
עידן ברנע גר בקיבוץ מלכיה שעל רכס הרי נפתלי. בתקופת המלחמה ירד עם משפחתו מהרכס ללהבות הבשן. כאיש החברה להגנת הטבע הוא אמור לדאוג בעיקר לטבע הצמא למים, כתושב האזור ובן קיבוץ הוא דואג גם לחקלאים ולחקלאות.
"אין באמת קונפליקט", הוא אומר, "הייתי השבוע בדיון היערכות למצב, יש פה התארגנות של כולם כדי להתמודד. כל מי שחי פה חי גם את הסביבה והטבע. כבר יש קיצוצים במכסות השקיה, אבל מטעים אי אפשר לא להשקות – או שאתה משקה או שאתה עוקר את המטע. כולם עושים הכול כדי להצטמצם".
"לא מן הנמנע שהשנה יתייבשו מעיינות שאף פעם לא ראינו אותם יבשים", מסכם גורם שמירת טבע בצפון, "אבל זה לא בשליטתנו, אנחנו יכולים רק להסתכל ולהיות עצובים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו