משרד החקלאות מתכוון להשקיע כחצי מיליארד שקלים בחמש השנים הקרובות בחקלאות ימית, במטרה להגדיל פי כמה את ייצור הדגים המקומי. בשנים האחרונות חלה ירידה בייצור בישראל, וכיום כ־93% מהדגים הנצרכים בארץ מגיעים מייבוא.
כדי להפוך את המגמה, משרד החקלאות שואף לתמוך בהקמת כלובי דגים בעומק הים, בשטח של כ־120 אלף דונם מול חופי אשקלון, אשדוד, מכמורת, חיפה ועכו, לצד השקעות ברציפים תפעוליים על היבשה. כיום פועל כלוב אחד בלבד ליד מכמורת, ואילו הכלובים שפעלו באילת הוצאו מהמים בעקבות מאבק סביבתי ומחאה על הנזקים לשוניות האלמוגים.
החלק השני של התוכנית מיועד לתמיכה בהקמת מתקני גידול על היבשה (RAS), וכן בשיטה המסורתית של בריכות הדגים, שעדיין פועלות בעמק המעיינות ובמישור החוף. נוסף על כך, משרד החקלאות מתכוון להשקיע בענף האצות ובחדשנות בתחום החקלאות הימית.
כדי להפוך את המגמה, משרד החקלאות שואף לתמוך בהקמת כלובי דגים בעומק הים, בשטח של כ־120 אלף דונם מול חופי אשקלון, אשדוד, מכמורת, חיפה ועכו, לצד השקעות ברציפים תפעוליים על היבשה
לפי טיוטת התוכנית, עד שנת 2050 צפויה צריכת הדגים לנפש בישראל לעלות מ־19.5 קילוגרם כיום ל־36 קילוגרם. כדי לעמוד בביקוש, מבקש המשרד להגדיל את כושר הייצור המקומי מ־15 אלף ל־100 אלף טון בשנה, לשלש את מספר המשרות בענף לכ־1,500, ולהביא לכך שהתעשייה תתרום כ־44 מיליארד שקלים לתוצר.
המטרות האלה יוצגו באמצע החודש הבא כחלק מהתוכנית התקדימית לביטחון מזון – מונח שנוסף לאחרונה גם לשמו הרשמי של משרד החקלאות. התוכנית כולה תידרש לעבור את משוכות החלטת הממשלה ואישור התקציב.
"זו הפעם הראשונה שישראל מגבשת תוכנית כזו בתהליך רב־משרדי עם שיתוף ציבור ובשקיפות מלאה", אומר יובל ליפקין, ראש המנהל החדש לביטחון מזון. הוא מציג את נושא הדגים כחלק מהמהלך הכולל: "הדגים הם חלק קטן מהתוכנית. יש החלטת ממשלה להגדיל את הייצור המקומי של דגים וכן את התוצרת הצמחית בכשליש – וזו המהות ופחות הדברים האחרים.
"משרד הבריאות הגדיר סל מזון וממנו גוזרים את תרחישי הייחוס ואת יעדי הייצור – כמה חיטה וכמה דגים. אלה מושגים שבעבר לא דיברו עליהם. חיברנו את כל המשרדים, את החדשנות ואת המזון הבריא למקשה אחת, וזה מה שיוצג ב־12 במאי.
"יש החלטה להגדיל את הייצור המקומי של דגים וכן את התוצרת הצמחית בשליש. משרד הבריאות הגדיר סל מזון וממנו גוזרים את יעדי הייצור – כמה חיטה וכמה דגים"
"ראינו איך המלחמה, הקורונה והמלחמה באוקראינה חידדו את הסיכון שבתלות בייבוא. כל המחשבה שהאוצר רץ איתה הרבה שנים, לפיה הורדת מכסים תוריד מחירים קרסה: אנחנו הולכים לסופר ולא משלמים פחות על שום דג. באמצע המלחמה טורקיה וירדן הפסיקו לייצא עגבניות לישראל וראינו את המחירים.
"הורדת המכסים על דגים בישראל הביאה לכך שכמעט אין פה ייצור, פחות מ־10% חיטה היא מישראל, ענפים שלמים קרסו והמלחמה הבהירה לנו שהמציאות מחייבת להשקיע בתשתיות ובתוכנית ביטחון מזון כתנאי לחוסן לאומי.
"המטרה היא לייצר יותר דגים באדמה ובים, להתחיל להניע כי הענף הזה התרסק ופחות מ־8% מהדגים שצורכים כאן מקורם בישראל. אנחנו משלמים על הקרח שעוטף את הדגים שמגיעים מסין כ־25% מעבר למה שהדג שוקל. ומה האיכות שלהם? לחקלאים כאן קשה להתמודד עם 0% מכס על ייבוא מסין, גורמי הייצור שם הרבה יותר זולים".
המתה בהקפאה איטית
התוכנית לביטחון המזון כשלעצמה היא דבר הכרחי ומבורך. עם זאת, ככל שהולכת ומתקדמת היוזמה להגדיל את ייצור הדגים, בארגוני זכויות בעלי חיים והסביבה מתריעים כי מדובר בניסוי מסוכן, שיכלא את הדגים בצפיפות אכזרית, עלול להוביל לתמותה המונית, לנזק סביבתי כבד ולבזבוז נרחב של מים ואנרגיה.
בארגוני זכויות בעלי חיים והסביבה מתריעים כי מדובר בניסוי מסוכן, שיכלא את הדגים בצפיפות אכזרית, עלול להוביל לתמותה המונית, לנזק סביבתי כבד ולבזבוז נרחב של מים ואנרגיה
בארגון "אנימלס" קוראים לשר החקלאות אבי דיכטר לעצור את התוכנית. הם אף החתימו כבר אלפי אנשים על העצומה נגדה. למאבק שותפים גם הארגונים "חיים וסביבה", "מגמה ירוקה", "הורים למען האקלים ישראל" ו"גרינפיס". בדף הקמפיין הם מסבירים כי דגי הטונה והדניס יצופפו בכלובים בים "עד קצה גבול היכולת שלהם, בתנאים המובילים לעקה קיצונית ולא מאפשרים לממש התנהגות טבעית".
הם מזכירים את הנזקים שגרמו בעבר כלובי הדגים באילת, ומזהירים כי הכלובים החדשים צפויים להביא לנזקים אקולוגיים דומים גם בים התיכון. לדבריהם, הפרשות דגים, תרופות, חומרי הדברה, מגפות וטפילים ייסחפו מהכלובים אל הסביבה הטבעית וידביקו את חיות הבר. כמו כן, הכלובים עלולים למשוך טורפים ימיים שייפגעו בעצמם ויגבירו את רמת העקה של הדגים הכלואים.
בנוגע למפעלי הדגים על היבשה, שבהם צפויים לגדל סלמון וברמונדי, מציינים בארגונים כי מדובר במערכות סגורות, שבהן כל תקלה קטנה עלולה להוביל לתמותה המונית של יותר ממיליון דגים בבת אחת – כפי שכבר אירע במתקנים דומים ברחבי העולם. גם במתקנים אלה, לדבריהם, שוררת "צפיפות קיצונית", והתשתית הנדרשת יקרה במיוחד ודורשת כמויות עצומות של מים, אנרגיה וכוח אדם. כדי לשמור על רווחיות, מצופפים את הדגים בצורה חסרת תקדים.
במקום לשחות אלפי קילומטרים בטבע, הדגים ינועו במעגלים קטנים בתנאים של כליאה. שיטת ההמתה הנהוגה היא הקפאה איטית, שגורמת לגסיסה ממושכת שנמשכת כחצי שעה. העלות האנרגטית של התהליך גבוהה, ופליטות הפחמן בהתאם. כל תקלה במערכת עלולה להוביל לשחרור מים מזוהמים, שיפגעו במערכת האקולוגית באזור כולו.
שיטת ההמתה הנהוגה היא הקפאה איטית, שגורמת לגסיסה ממושכת שנמשכת כחצי שעה. העלות האנרגטית של התהליך גבוהה, ופליטות הפחמן בהתאם
יצורים ולא מוצרים
בנוגע לבריכות הדגים, שבהן מגדלים קרפיון, אמנון ובורי, טוענים ב"אנימלס" כי מדובר בפרקטיקה שיש להפסיק – לא לעודד. לדבריהם, הדגים גדלים בצפיפות של פי 17.5 אלף לעומת אגמים טבעיים, חשופים למחלות ולתמותה המונית, וכאשר התנאים במים מידרדרים, פשוט מפסיקים להאכיל אותם למשך שבוע או יותר – עד שהם מתים או טורפים זה את זה.
כאשר הדגים מגיעים למשקל המתאים, שואבים אותם בלחץ גבוה שגורם להם פציעות, ומובילים אותם במשאיות למפעלי ההרג והעיבוד. נוסף על כך, המגדלים יורים בבעלי כנף שנמשכים לאזור הבריכות.
ב"אנימלס" קוראים להתייחס למיני הדגים השונים כיצורים בעלי תכונות, התנהגויות מורכבות וצרכים ייחודיים – ולא כאל מוצרים חסרי נשמה שניתן לכלוא ולפטם. לדבריהם, לכל מין מרחב מחיה אופייני ויכולת לחוש רגשות. בסופו של דבר, הם סבורים כי התוכנית תשרת בעיקר את המשקיעים, כי אין הצדקה בריאותית להגדלת צריכת הדגים, ושעדיף להפנות את ההשקעה לחלבון מהצומח.
"הגידול בים הפתוח הוא הדרך הנוחה ביותר להחזיק דגים בסביבה טבעית, עם תחלופת מים אדירה כל שתיים–שלוש דקות – זה יתרון גדול מבחינת רווחת בעלי החיים", אומר נועם מוזס, האחראי על החקלאות הימית במשרד החקלאות, בתגובה לטענות שהועלו.
"אנחנו פועלים לפי סטנדרטים בינלאומיים שמבטיחים איכות מים טובה. האינטרס של המגדל הוא לשמור על סביבה נוחה לדגים – אחרת זה יפגע בגידול עצמו"
"בים הפתוח זה לא כמו במפרץ אילת הסגור, או במפרצים ביוון או בפיורדים בנורווגיה – אין השפעה שלילית על הסביבה, וכל הגופים הסביבתיים תמכו ולא העלו חששות. זו גם ההשקעה הזולה ביותר מבין החלופות, שמחזירה את עצמה בסדרי גודל, ולכן זה הפתרון הכי סביבתי ומקיים. היקף ההשקעות יהיה גדול יותר בים, אך עיקר הייצור יתרכז ביבשה".
באשר לצפיפות הדגים, הוסיף: "אנחנו פועלים לפי סטנדרטים בינלאומיים שמבטיחים איכות מים טובה. האינטרס של המגדל הוא לשמור על סביבה נוחה לדגים – אחרת זה יפגע בגידול עצמו".
מארגון "אנימלס" נמסרה ההתייחסות הבאה: "אנחנו מזועזעים מהאכזריות הקשה כלפי דגים שהתוכנית הזו מנסה לקדם במאות מיליונים. לכלוא דגי סלמון – הנודדים קילומטרים בים – וברמונדי – שרגיל להסתתר בצמחיה בקרקעית – במכל קטן וצפוף בו 'ישחו' במעגלים קטנים כל ימי חייהם?! איך ההתעללות הזו בכלל מתקבלת על הדעת?
"אנו קוראים לשר החקלאות לא לשחרר תקציבים להגדלת תעשיית בשר הדגים ולחסוך מצוקה וסבל מתמשך. במקום זה אפשר ורצוי לדאוג לביטחון מזון אמיתי ולסביבה שלנו ולהפנות את התמיכה לגידול אצות, ירקות, קטניות ודגנים".
מארגון "מגמה ירוקה" נמסר: "האמירה המקוממת של משרד החקלאות, שלפיה הארגונים הסביבתיים לא העלו חששות מפני התוכנית – היא שקר. מגמה ירוקה, יחד עם ארגוני סביבה נוספים, מתנגדת לתוכנית במתכונתה הנוכחית — תוכנית שמקדמת הקמה נרחבת של כלובי דגים בלב הים, תוך התעלמות מהנזקים הסביבתיים החמורים שתועדו במיזמים דומים בישראל ובעולם.
"זהו כישלון ונזק ידוע מראש. הצגת הכלובים ככלי לחיזוק ביטחון המזון — בלי להציב אותם כחלופה לדיג המכמורת ולדיג במפרץ אילת, וללא רגולציה סביבתית אפקטיבית — היא צעד שגוי וחסר אחריות. במקום לקדם תעשייה אינטנסיבית נוספת במרחב הימי, צריך להפחית את הלחץ ממנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותופעת NIMBY קלאסית
של "הארגונים הירוקים".
בזמנו טרחתי וקראתי את כל דוח המדענים לגבי מפרץ אילת, ולמרות הדוח הוחלט להוציא את הכלובים משם, ובפועל הרגו את תעשיית הדניס בארץ.
את גידול הדגים בארץ הורגים בתירוצים שונים ומיבאים ממדינה כגון סין שהיו מספר תוכניות כולבוטק.
הגיע הזמן שה"ארגונים הירוקים" יאמרו בדיוק מה הם רוצים, שזה איסור על גידול או אכילה של בעלי חיים, ולא יסתתרו בסיפורים שונים.
לזכרוני, בתל אביב, צפיפות האנשים גבוה משמעותית מצפיפות האנשים בצפון או הדרום, ועדיין אין עם זה שום בעיה. אותו כנל לגבי גידול בעלי חיים או צמחים בצפיפות גבוהה.
גילוי נאות: מגדל דגים גאה בעברי, וגם חבר בארגון מגמה ירוקה בעברי, אוהב טבע, סביבה וגידול בעלי חיים וחקלאות בכלל.
"אירגוני הסביבה" מקדמים אג'נדה כנגד צריכת מזון מהחי, ובעצם פוסלים את כל שיטות הגידול הקיימות היום בעולם. הבעיה היא שאנשים רוצים לאכול דגים.
המדהים הוא השימוש המעוות בנתונים. דוגמא היא הטענה שחוות הדגים שהיו באילת פגעו בשונית. זה מעולם לא הוכח וכראייה כולם מוזמנים לצלול בלשונית ולראות את מצבה העגום למרות שכבר אין חוות כ 20 שנה.
מאכזב שאנשים שלכאורה מדברים בשם המצפון מרשים לעצמם להפיץ הבלים כגון אלו. ממש ירי בנגמש שעושה נזק למאבקים אמיתיים צודקים.