בריאיון מקיף עם מגזין "טיים" לפני עשרה ימים אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "אני חושב שאנחנו הולכים להגיע להסכם עם איראן. אף אחד אחר לא יכול היה לעשות את זה".

לאחר מכן, טראמפ מינה את מייקל אנטון, מנהל מחלקת תכנון המדיניות במשרד החוץ האמריקאי, להוביל את המשא ומתן הטכני בנוגע לתוכנית הגרעין השנויה במחלוקת של איראן.

לכולם ברור שהסכם גרעין טוב צריך לחסום את דרכי הגישה האפשריות של איראן לפצצה. כדי לבנות נשק גרעיני, על איראן לייצר כמות מספקת של חומר בקיע, לעבד את החומר הזה לנשק גרעיני, ולהחזיק באמצעי שיגור שיאפשר לה להעביר את הנשק אל יעד המטרה.

מאחר שבניית ראש נפץ גרעיני בסיסי נחשבת למשימה פשוטה יחסית, וכשאיראן כבר מחזיקה במלאי הגדול ביותר של טילים בליסטיים במזרח התיכון, ייצור החומר הבקיע הוא הצעד המרכזי והקשה ביותר שנותר לה

מאחר שבניית ראש נפץ גרעיני בסיסי נחשבת למשימה פשוטה יחסית, וכשאיראן כבר מחזיקה במלאי הגדול ביותר של טילים בליסטיים במזרח התיכון, ייצור החומר הבקיע הוא הצעד המרכזי והקשה ביותר שנותר לה. מסיבה זו, המאמצים הדיפלומטיים בעבר התמקדו בתוכנית העשרת האורניום של איראן.

אלא שתוכנית ההעשרה של איראן כבר התקדמה מאוד, והזמן העומד לרשות העולם הולך ואוזל. ביולי האחרון הצהיר שר החוץ האמריקאי דאז אנתוני בלינקן שאם איראן תחליט לפרוץ קדימה, היא תוכל לייצר כמות של אורניום בדרגת העשרה צבאית המספיקה לפצצה אחת בתוך שבוע עד שבועיים. ניתן להניח כי לוח הזמנים הזה התקצר מאז.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן (שני מימין) מאזין לראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן מוחמד אסלאמי, בעת ביקור בתערוכה על הישגי הגרעין של איראן, טהרן, 9 באפריל 2025 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

עמידה מהצד בזמן שאיראן חוצה את סף הגרעין תהיה צעד בלתי קביל. איראן חמושה בנשק גרעיני תוביל להתפשטות גרעינית נוספת במזרח התיכון – ואולי אף ברחבי העולם. טהרן תשתמש בנשק גרעיני כדי לאיים על מדינות אחרות וכרשת ביטחון להתנהגות תוקפנית ולטרור.

איראן אף עלולה לבצע מתקפה גרעינית נגד ישראל או – ככל שטווחי הטילים שלה יתארכו – נגד ארצות הברית עצמה. הגנה על בעלות הברית של ארה"ב והעם האמריקאי מפני איום קיומי כזה היא המשימה העליונה של כל נשיא, וטראמפ הצהיר, בצדק, שלא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני.

הפתרון הטוב ביותר האפשרי יהיה הסדר באמצעות מו"מ, וישנם שלושה מתווים ברורים להסכם גרעין חדש: חידוש ה-JCPOA, אפס העשרה, או הסכם "ארוך וחזק יותר".

הפתרון הטוב ביותר האפשרי יהיה הסדר באמצעות מו"מ, וישנם שלושה מתווים ברורים להסכם גרעין חדש: חידוש ה-JCPOA, אפס העשרה, או הסכם "ארוך וחזק יותר"

נקודת הפתיחה המתבקשת היא ההסכם שנחתם בשנת 2015 על ידי ממשל אובמה – תוכנית הפעולה המשותפת והמקיפה (JCPOA). מדובר היה בהסכם רע עבור ארצות הברית, וטראמפ צדק כשבחר לסגת ממנו במאי 2018.

ה-JCPOA היה פתרון זמני בלבד. על פי תנאי ההסכם, ההגבלות על תוכנית הגרעין של איראן פגו בהדרגה. עד שנת 2030 לא היו נותרות מגבלות על תוכנית העשרת האורניום של איראן.

דונלד טראמפ מוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, מאי 2018 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

אמנם אמנת אי-הפצת נשק גרעיני (NPT) עדיין הייתה מחייבת את איראן "לא לייצר או להשיג בדרכים אחרות נשק גרעיני", אך היא אינה כוללת כל הגבלה על – ואף אינה מזכירה כלל – העשרת אורניום.

טהרן הייתה יכולה תחת ההסכם לייצר בשלב זה כמה אורניום בדרגת העשרה צבאית שתרצה, והעולם לא היה מסוגל עוד למנוע ממנה ברצינות לבנות פצצה, אם תחליט להפר את התחייבויותיה לפי אמנת ה-NPT ולחצות את סף הגרעין. זו הסיבה לכך שראש הממשלה בנימין נתניהו הזהיר בצדק כי ה-JCPOA העניק לאיראן "נתיב סבלני לפצצה".

כמובן, גרסה מעודכנת של ה-JCPOA הייתה יכולה להאריך את סעיפי התפוגה – נניח ב-15 שנים נוספות, עד 2040 – אך הפגם הבסיסי נותר בעינו. טראמפ לא צריך להסכים לחזור להסכם כזה. מעבר לכך, לא סביר שיסכים למשהו הדומה כל כך ל-JCPOA – הסכם שהוא ביקר קשות ולאחר מכן ביטל לחלוטין.

גרסה מעודכנת של ה-JCPOA הייתה יכולה להאריך את סעיפי התפוגה – נניח ב-15 שנים נוספות, עד 2040 – אך הפגם הבסיסי נותר בעינו. טראמפ לא צריך להסכים לחזור לזה

בקצה השני של הקשת נמצא הסכם "אפס העשרה". במסגרת הסדר כזה, איראן תסכים לסגור לחלוטין את תוכנית העשרת האורניום שלה, אך עדיין תוכל להחזיק במתקנים אזרחיים גרעיניים מובהקים, כמו כורים לייצור חשמל.

היועץ לביטחון לאומי היוצא מייק וולץ, שר החוץ מרקו רוביו ולעיתים גם שליחו של טראמפ למזרח התיכון סטיב ויטקוף, אמרו שזהו היעד של חידוש המשא ומתן הגרעיני.

שליח נשיא ארצות הברית למזרח התיכון סטיב ויטקוף (צילום: Evelyn Hockstein/Pool via AP)

זה יהיה התוצאה הטובה ביותר האפשרית. בניגוד לסיפור הכיסוי הכוזב של איראן, היא אינה צריכה לייצר בעצמה דלק גרעיני כדי להחזיק בתוכנית גרעין אזרחית.

מרבית המדינות בעלות תוכניות גרעין אזרחיות – כמו מקסיקו, וייטנאם ואיחוד האמירויות – מייבאות דלק מספקיות גרעין כמו צרפת או רוסיה, משתמשות בו בכורים, ולאחר מכן מחזירות את הדלק המשומש. אם איראן באמת רצתה תוכנית גרעין למטרות שלום, היא יכלה לפעול באופן דומה – ומשבר הגרעין היה נפתר.

גם ניהול משא ומתן על תנאי הסכם כזה ויישומם יהיה פשוט יחסית. ה-JCPOA היה מורכב כל כך דווקא משום שאפשר לאיראן לשמר תוכנית גרעין רחבה.

ההסכם דרש שנים של משא ומתן והשתרע על עשרות עמודים, משום שכלל סעיפים מפורטים מאוד בנוגע למספר מתקני ההעשרה, מספר הצנטריפוגות, רמות ההעשרה, כמויות האורניום המועשר, פיקוח על אתרי ההעשרה, ועוד. הסכם אפס העשרה, לעומת זאת, יהיה פשוט מבחינה רעיונית, ותנאיו יוכלו להיכנס על צד אחד של דף נייר אחד.

טהרן כנראה תתנגד למהלך כזה. אם ברצונה לשמר את האופציה לייצור נשק גרעיני (שהוא יעדה האמיתי), היא תצטרך להמשיך להפעיל תוכנית העשרה משמעותית

טהרן כנראה תתנגד למהלך כזה. אם ברצונה לשמר את האופציה לייצור נשק גרעיני (שהוא יעדה האמיתי), היא תצטרך להמשיך להפעיל תוכנית העשרה משמעותית.

כור גרעיני ליד איספהן באיראן ב-2005. אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

מעבר לכך, טהרן כבר קיבלה הכרה מצד הקהילה הבינלאומית בזכותה המוצהרת ל"העשרה", במסגרת ה-JCPOA. אפילו כמה מבעלות בריתה של ארצות הברית באירופה עשויות לראות בדרישה לאפס העשרה דרישה מוגזמת מדי. גורם בכיר המקורב לצוות המו"מ האיראני אמר לאחרונה: "אפס העשרה זה בלתי מתקבל על הדעת".

וושינגטון יכולה אולי לאלץ את המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, לוותר באמצעות הגברת הלחץ הכלכלי ואיומים בתקיפה צבאית – אך ייתכן שלא. יש מומחים לאיראן הסבורים כי חמינאי עשוי להעדיף לספוג נזק כלכלי וצבאי נוסף מאשר לסגת מהמשא ומתן בדרך שתיראה כהשפלה.

אם חידוש ה-JCPOA אינו מתקבל על הדעת, והסכם אפס העשרה אינו אפשרי, מה נותר? קיימת אפשרות ביניים. למעשה, זה היה התכנון של ממשל ביידן בנוגע לאיראן.

אנשי ביידן הסכימו בסופו של דבר עם חלק מהביקורת של טראמפ על ה-JCPOA המקורי, וקיוו לכן לחזור להסכם כבסיס שממנו ניתן יהיה לנהל מו"מ על הסכם "ארוך וחזק יותר" – אך טהרן סירבה לשתף פעולה עם התוכנית הזו.

אנשי ביידן הסכימו בסופו של דבר עם חלק מהביקורת של טראמפ על ה-JCPOA המקורי, וקיוו לכן לחזור להסכם כבסיס שממנו ניתן יהיה לנהל מו"מ על הסכם "ארוך וחזק יותר" – אך טהרן סירבה לשתף פעולה עם התוכנית

המרחב שבין ה-JCPOA לבין הסכם אפס העשרה הוא התחום המבטיח ביותר להסכם עתידי. שני הצדדים יכולים, למשל, להסכים לאפשר לאיראן להחזיק בתוכנית להעשרת אורניום – אך עם מגבלות קבועות, כלומר ללא סעיפי התפוגה הקטלניים של ה-JCPOA. ויטקוף אמר בעבר שארצות הברית עשויה להסכים לתוכנית העשרה מוגבלת כזו של איראן.

דגל איראני בתחנת הכוח הגרעינית של איראן בבושהר, 10 בנובמבר 2019 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

טראמפ גאה בכישוריו כנושא ונותן, והסכם כזה יאפשר לו לטעון – ובצדק – שהשיג עסקה טובה יותר מזו שהשיג הנשיא לשעבר ברק אובמה או כל אחד מקודמיו. בשונה מה-JCPOA, הסכם עם מגבלות קבועות לא יאפשר לאיראן נתיב סבלני לפצצה.

בהסכם כזה, איראן לא תוכל להפוך למדינה שבפועל מחזיקה בנשק גרעיני – ועדיין להיחשב כמי שפועלת בהתאם להסכמים. ייתכן שטראמפ גם יוכל להעביר את ההסכם באישור הסנאט כהסכם פורמלי.

בהסכם כזה, איראן לא תוכל להפוך למדינה שבפועל מחזיקה בנשק גרעיני – ועדיין להיחשב כמי שפועלת בהתאם להסכמים. ייתכן שטראמפ גם יוכל להעביר את ההסכם באישור הסנאט כהסכם פורמלי

הסנאטורים הרפובליקאים כנראה יתמכו בנשיא, ולדמוקרטים יהיה קשה להתנגד להסכם שמשפר באופן אובייקטיבי את ה-JCPOA – הסכם שהם עצמם תמכו בו בהתלהבות.

עם זאת, לגישה הזו יש גם חסרונות. היא תחזק עוד יותר את תחושת איראן שזכותה להעשיר אורניום היא זכות לגיטימית, ותערער על העמדה האמריקאית המסורתית בתחום מניעת ההפצה הגרעינית. היא תאפשר לטהרן להמשיך וללטש את כישוריה בתחום ההעשרה – כהכנה אפשרית לפריצה גרעינית בעתיד.

נצים רפובליקאים וישראל כמעט בוודאות יבקרו הסכם כזה בטענה שאינו חזק מספיק. וגם שכנוע איראן לחתום – אפילו על הסכם פשרה כזה – יהיה מאתגר. איראן סימנה מגבלות קבועות כקו אדום כבר במשא ומתן על ה-JCPOA, וסירבה לשוב אליו גם בתקופת ממשל ג'ו ביידן.

כלי רכב של המשלחת האמריקאית, מלווים בידי המשטרה האיטלקית, בכניסה לשגרירות עומאן ברומא, שם ייערך הסבב השני של שיחות הגרעין בין איראן לארצות הברית, 19 באפריל 2025 (צילום: Andreas SOLARO / AFP)

ובכל זאת, לאחר שאיבדה את בת בריתה בסוריה ולאחר חיסול נרחב של שלוחותיה חמאס וחזבאללה, איראן נמצאת במצב החלש ביותר שלה זה שנים. ייתכן שכעת תהיה מוכנה יותר להגיע להסכם.

לאחר שאיבדה את בת בריתה בסוריה ולאחר חיסול נרחב של שלוחותיה חמאס וחזבאללה, איראן נמצאת במצב החלש ביותר שלה זה שנים. ייתכן שכעת תהיה מוכנה להגיע להסכם

ואם לא – ארצות הברית יכולה, וצריכה, לאשר פעולה צבאית ישראלית ולספק לה סיוע צבאי אמריקאי כדי להשמיד את מתקני ההעשרה. טראמפ פתוח לאופציה הזו. בריאיון ל-NBC News בסוף מרץ אמר: "אם הם לא יגיעו להסכם, תהיה הפצצה… תהיה הפצצה כמותה הם לא ראו מעודם".

ובכל זאת, לנשיא פרגמטי שרוצה להימנע מעימות צבאי ולחתום על הסכם שמשפר את הישגי קודמיו, ייתכן שהמרדף אחרי הסכם "ארוך וחזק יותר" יהיה המסלול האטרקטיבי ביותר.

מת'יו קרוניג הוא בעל טור ב-Foreign Policy, סגן נשיא ומנהל בכיר במרכז סקוקרופט לאסטרטגיה וביטחון של המועצה האטלנטית, ופרופסור במחלקה לממשל ובבית הספר לשירות החוץ ע"ש אדמונד וולש באוניברסיטת ג'ורג'טאון. ספרו האחרון, שנכתב עם דן נגריאה, הוא "We Win, They Lose: Republican Foreign Policy and the New Cold War".