התחושה הכי קשה בימים האחרונים היא התחושה שאין לנו שליטה, ברווזים במטווח שרק ממתינים לטיל שייפול, לצו שיגיע, או חלילה לקצין נפגעים. אבל את השליטה על חיינו לא איבדנו באשמורת האחרונה של ליל חמישי, ה-13 ביוני.
איבדנו את השליטה על חיינו כאשר נרמלנו את קיומה של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. השליטה התרחקה מאתנו בכל פעם שאמרנו, שבאולפנים אמרו "שקט – יורים", או "זה לא הזמן". היא חמקה לה כאשר מיליוני ישראלים העדיפו לצפות בהישרדות מאשר להילחם למען הישרדותם של אחינו במנהרות חמאס בעזה. התחושה היא שגורלנו נחרץ מדי ערב אי שם בכוכבים מעל ולא על ידינו.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אוליי מאוד מתאים לטראפ וקטר שביבי יישטח את עזה בד בבד עם הסכם שחרור חטופים שיכפו על ישראל לסיום המלחמה והסכמי אברהם משודרגים והפיכת רצועת עזה לאיזור סחר חופשי עם הריביירה העזתית, ככה ביבי יוכל להפנות את כל המתנגדים לטראמפ כמו כן הוא אינטרסים כלכליים בראש וראשונה, כך יוכל ביבי להצדיק את עצמו כמתנגד בכאילו בבחינת "זה לא אני זה טראמפ " העיקר הישרדות פוליטית בזמן רוחות מלחמה ודחיית בחירות בגין אותם רוחות מלחמה . אחד מדליק גפרור עבור בן גביר וסמוטריץ והשני מכבה את הגפרור ומייצר הסכמי נורמליזציה במזרח התיכון
שמעתי שחברים בכירים בארגון המחבלים של הדיקטטור, הצורר, הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) ורוצח החטופים ביבים שקרניהו מתחילים למתוח ביקורת על הנשיא טראמפ. המטריד המיני השיכור ינון מגעיל קורא לו "ליצן", חבית השומן ערסלם קורא לו "לא צפוי" ומכתיר את התנהגותו בתואר "דבר חמור". בוושינגטון שומעים ורושמים: מגעיל וערסלם יזכו לראות את ארה"ב בשנות נשיאותו של טראמפ רק דרך מסך הטלויזיה. הם יהיו מנועי כניסה.