הוגה הדעות הצבאי הפרוסי קרל פון קלאוזביץ טבע את האמרה המפורסמת שלפיה המלחמה היא "המשכה של המדיניות באמצעים אחרים" – אך כוונתו לא הייתה שזו רק עוד צורה של פוליטיקה. בחיבורו המשפיע מ־1832, "על המלחמה", הוא עוסק בתפקיד החיוני של הכשרה, מומחיות וכישרון יוצא דופן בהתמודדות עם המורכבות של הגנת המדינה.

לדבריו, מלחמה דורשת מיומנות טכנית, כישורים ארגוניים, ידע היסטורי ותובנות אסטרטגיות. אומץ ונחישות אומנם חיוניים, אך קלאוזביץ מדגיש כי אין בהם תחליף ללמידה. המלחמה, הוא כותב, מסוכנת מדי מכדי להותיר אותה בידי חובבנים ומתחזים.

מאז הקמת הצבא הקונטיננטלי, האמריקאים הסתמכו על מומחיות בניהול ענייני ההגנה. ג'ורג' וושינגטון נבחר לעמוד בראש הצבא המהפכני בזכות ניסיונו הנרחב מהשירות בצבא הבריטי. חייליו היו חסרי ניסיון קרבי, אך הוא הביא עימו ידע שהפך לכלי מרכזי במנהיגותו. לא עברו הקרבי, אלא היכולת להביא ידע מקצועי – הייתה אחד הגורמים העיקריים להערכה הרבה שזכה לה בצבא.

למרות סלידתו ממיליטריזם, הנשיא תומאס ג'פרסון ייסד בשנת 1802 את האקדמיה הצבאית של ארה"ב בווסט פוינט – אקדמיה צבאית עילית שנועדה להכשיר מנהיגים ברמה הגבוהה ביותר להגנת המדינה הצעירה

למרות סלידתו ממיליטריזם, הנשיא תומאס ג'פרסון ייסד בשנת 1802 את האקדמיה הצבאית של ארה"ב בווסט פוינט – אקדמיה צבאית עילית שנועדה להכשיר מנהיגים ברמה הגבוהה ביותר להגנת המדינה הצעירה. מפקדה הראשון של ווסט פוינט, מייג'ור ג'ונתן וויליאמס, הדגיש את חשיבות ההשכלה למנהיגות צבאית: "עלינו לזכור תמיד שקצינינו צריכים להיות אנשי מדע, וכאלה שכישוריהם יצדיקו את מקומם בחוגי ההשכלה".

בשנת 1884 הרחיב צי ארה"ב את הרעיון צעד נוסף, כאשר ייסד מוסד ללימודים מתקדמים – מכללת המלחמה הימית של ארה"ב – לצורך "מחקר מקורי בכל הנוגע למלחמה ולמדינאות הכרוכה במלחמה, או במניעתה".

חניכי האקדמיה הצבאית של ארה"ב מדלגים מעל קירות עץ במסגרת הכשרתם לצבא האמריקאי בווסט פוינט, ניו יורק, 6 באוגוסט 1942 (צילום: AP Photo)

נשיאה הראשון של המכללה, קומודור סטיבן לוס, הדגיש עד כמה החינוך חיוני להצלחתם של מפקדים צבאיים. הוא שאף להפוך את מפקד הצי המנוסה ל"יצור שלם יותר". אחרת, הזהיר, "למלחינו הבלתי מלומדים לא יהיה סיכוי מול התותחנים המאומנים של אנגליה וצרפת".

ווסט פוינט ומכללת המלחמה הימית היו אבני יסוד במהפך האדיר שחל במדיניות החוץ של ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה, כשזו עברה מכוח אזורי למעצמה השואפת להגמוניה עולמית. בשנת 1945 החזיקו חיילים אמריקאים מרכזי לחימה בכל יבשת, אוניותיהם סיירו בימים המרכזיים של העולם, טייסיהם שלטו בשמיים, ומדעניהם הפעילו את "הנשק המוחלט" – פצצת האטום.

אולי ההישג הגדול ביותר של טרומן, סטימסון, אייזנהאואר ורבים מבני דורם, היה ההשקעה בהקמה של מוסדות ביטחון לאומי חדשים, שאוישו באנשי מקצוע מאומנים – כאלה שיוכלו לנהל את העוצמה החדשה

העוצמה של ארה"ב הייתה גדולה לאין ערוך מהכשרתם ומהמומחיות של מנהיגיה הבכירים ביותר. הנשיא הארי טרומן לא השלים לימודים אקדמיים, היה בעל ניסיון צבאי מוגבל ממלחמת העולם הראשונה, ומעולם לא השתתף בקורס בפיזיקה.

שר המלחמה הראשון של טרומן, הנרי סטימסון, החל את הקריירה שלו בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־19, כשארה"ב עדיין לא טיפחה שאיפות או יכולות בינלאומיות של ממש. הגנרל דווייט אייזנהאואר, שפיקד על הניצחון של בעלות הברית באירופה, ציפה שכוחות ארה"ב ייאלצו לעזוב את היבשת במהרה. גם בשנת 1945 לא היה לארה"ב כל ניסיון בהנהגה עולמית.

הגנרל דווייט אייזנהאואר לצידו של אחד מיועציו, רוברט קאטלר. 17 באוקטובר 1952 (צילום: AP Photo/Henry Griffin)

אולי ההישג הגדול ביותר של טרומן, סטימסון, אייזנהאואר ורבים מבני דורם, היה ההשקעה בהקמה של מוסדות ביטחון לאומי חדשים, שאוישו באנשי מקצוע מאומנים – כאלה שיוכלו לנהל את העוצמה החדשה ואת תחושת האחריות של ארה"ב. "ביטחון לאומי" הפך למונח חדש, שתיאר את המפגש בין היערכות צבאית, דיפלומטית וטכנולוגית לקראת מלחמה מודרנית – ואת כלל המאמצים למנוע אותה.

הכשרתם והצבתם של מומחי ביטחון לאומי חדשים התבססו על הניסיון שנצבר בווסט פוינט ובמכללת המלחמה הימית. מנהיגי ארה"ב גייסו חיילים, ימאים וטייסים מוכשרים שחזרו מהמלחמה, והשתלבו במוסדות החדשים שהוקמו מכוח חוק הביטחון הלאומי של 1947.

כמו קודמיהם בצבא ובצי, גם מומחי הביטחון הלאומי שפעלו לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלו על עצמם את המשימה להביא את הרמה הגבוהה ביותר של ידע בתחומיהם אל תוך הממשלה

יוצאי הצבא, שזכו למימון ממשלתי ללימודים גבוהים, איישו את מנגנוני הביורוקרטיה של משרד ההגנה שזה עתה הוקם, סוכנות הביון המרכזית החשאית, והוועדה לאנרגיה אטומית שניהלה את פצצות האטום הראשונות.

כמו קודמיהם בצבא ובצי, גם מומחי הביטחון הלאומי שפעלו לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלו על עצמם את המשימה להביא את הרמה הגבוהה ביותר של ידע בתחומיהם אל תוך הממשלה, ולייעץ למנהיגים הפוליטיים בנוגע לאיומים, הזדמנויות ואסטרטגיה.

פרחי קצונה של האקדמיה הצבאית בארה"ב פורצים בריצה אל שדה פתוח במהלך תרגול כידונים, כחלק מקורס הכשרה בן 13 שבועות בווסט פוינט, ניו יורק, 27 ביולי 1942 (צילום: AP Photo)

הקונגרס ייסד את מועצת הביטחון הלאומי (NSC) בבית הלבן, במטרה לרכז את מיטב המומחיות הממשלתית לשירות הנשיא, סגנו וחברי הקבינט. ההחלטות הפוליטיות נותרו בידי הנבחרים – אך רק לאחר שהוצג בפניהם הידע הרציני והמקצועי ביותר בנושאי מלחמה וביטחון בעידן הגרעיני.

בשנת 1952 מינה הנשיא אייזנהאואר את רוברט קאטלר לעוזר הראשון לנשיא לענייני ביטחון לאומי – תפקיד שבעתיד ייקרא "היועץ לביטחון לאומי". שמו של קאטלר לא היה מוכר לרוב הציבור שמחוץ לוושינגטון, אך הוא היה האיש שניהל את זרימת המידע מהמומחים אל הנשיא והקבינט.

דיוק טכני, מומחיות וניסיון היו חיוניים כדי לאפשר לנשיא לקבל החלטות מושכלות בנוגע לפריסת נשק, סיוע בינלאומי, עיצוב בריתות ובלימת ההתרחבות הקומוניסטית

מבחינת קאטלר ואייזנהאואר, מטרת תהליך הביטחון הלאומי הייתה להביא אל הבית הלבן את האפשרויות הטובות ביותר לשימוש בכוחה ובמשאביה של ארה"ב לצורך קידום האינטרסים הלאומיים. דיוק טכני, מומחיות מקצועית וניסיון במדיניות היו חיוניים כדי לאפשר לנשיא לקבל החלטות מושכלות בנוגע לפריסת נשק, סיוע בינלאומי, עיצוב בריתות ובלימת ההתרחבות הקומוניסטית.

מועצת הביטחון הלאומי הפכה למוקד המרכזי של קבלת ההחלטות בוושינגטון בעידן המלחמה הקרה. המומחים שסיפקו את החומרים לתדריכים ולמסמכי האפשרויות שנדונו ב־NSC הגיעו ממוסדות ממשלתיים, אוניברסיטאות ומכוני מחקר – בהם מכון ראנד, מכון ברוקינגס ורבים אחרים.

הגנרל האמריקאי דווייט אייזנהאואר (במרכז) בוחן ציורים שנבזזו מיהודים והוחבאו במכרה מלח במרקרס, גרמניה, 12 באפריל 1945 (צילום: AP)

בשיאה, מדיניות החוץ האמריקאית התבססה על הידע של המוחות החדים ביותר בתהליך קבלת ההחלטות – בין אם בשיקום אירופה ויפן, בניהול מהלכי בקרת נשק, או בפיתוחה של כלכלה בינלאומית. כמה מהמומחים הלא נבחרים המשפיעים ביותר על מדיניות החוץ של ארה"ב כיהנו כיועצים לביטחון לאומי – בהם מקג'ורג' באנדי, הנרי קיסינג'ר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, ברנט סקוקרופט וקונדוליזה רייס.

כמובן, גם מומחי הביטחון הלאומי שגו לא אחת – במיוחד בתמיכתם במלחמות בווייטנאם ובעיראק. אף על פי כן, הם תרמו לניהולו של סדר עולמי יציב יחסית במשך יותר מ־70 שנה.

כמובן, גם מומחי הביטחון הלאומי שגו לא אחת – במיוחד בתמיכתם במלחמות בווייטנאם ובעיראק. אף על פי כן, הם תרמו לניהולו של סדר עולמי יציב יחסית במשך יותר מ־70 שנה

מערכת הביטחון הלאומי האמריקאית העניקה לנשיאים אפשרויות אפקטיביות לשימוש בכוח צבאי, כלכלי ובעוצמה רכה כדי להשפיע על העולם באופן שלרוב שירת את האינטרסים של ארה"ב. המדינה נותרה בטוחה, ניהלה בריתות בכל יבשת, נהנתה מכלכלה צומחת, ובסופו של דבר חזתה בקריסתה של יריבתה העיקרית – ברית המועצות.

המומחים סייעו במניעת מלחמה גרעינית ואסונות עולמיים אחרים. יש חוקרים הסבורים כי מומחי הביטחון הלאומי של ארה"ב, שפעלו בשיתוף פעולה עם מקביליהם ברחבי העולם, תרמו ל"עידון" מדיניות החוץ, כאשר דחפו לקידום המשפט הבינלאומי וזכויות האדם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקר באקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט, ניו יורק, 24 במאי 2025 (צילום: P Photo/Manuel Balce Ceneta)

בשנים האחרונות חל שינוי חד בגישת הבית הלבן. הנשיא דונלד טראמפ ניקה את מדיניות החוץ האמריקאית ממומחיות ביטחונית, ופגע ביכולתה של ממשלתו לקדם את האינטרסים של המדינה. הוא מינה לתפקידי המפתח בביטחון הלאומי פוליטיקאים נאמנים – ולא מומחי מדיניות.

מייק וולץ היה הפוליטיקאי הנבחר הראשון שמונה לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. גם שר החוץ מרקו רוביו, ראש ה־CIA ג'ון רטקליף וראש המודיעין הלאומי טולסי גבארד היו פוליטיקאים נבחרים. שר ההגנה פיט הגסת' הגיע מתחום התקשורת – שדרן טלוויזיה מדרג שני. לאיש מהם אין מומחיות אמיתית בענייני ביטחון לאומי, ולא קשרים עמוקים לקהילת המומחים. למעשה, הם נבחרו על ידי טראמפ בדיוק משום שעמדותיהם עוינות את המומחים.

המחסור בידע ובכישורים הגיע לשפל מדאיג במרץ, כאשר בכירי הביטחון הלאומי בממשל טראמפ חלקו בטעות מידע מפורט על מתקפה צבאית מתוכננת של ארה"ב בתימן

המחסור בידע ובכישורים הגיע לשפל מדאיג במרץ, כאשר בכירי הביטחון הלאומי בממשל טראמפ חלקו בטעות מידע מפורט על מתקפה צבאית מתוכננת של ארה"ב בתימן – באמצעות ערוץ מסרים לא מאובטח באפליקציית "סיגנל" – עם עורך "האטלנטיק", ג'פרי גולדברג.

המידע שדלף עלול היה לשמש את יריביה של ארה"ב לסיכול התקיפה ולסיכון חייהם של חיילים אמריקאים. אף אחד מהבכירים האחראים לכשל לא פוטר או התפטר בעקבות כך – חרף חוסר הכשירות הברור שנחשף.

היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב מייק וולץ ושר החוץ מרקו רוביו בפגישה עם גורמים אוקראינים בערב הסעודית, 11 במרץ 2025 (צילום: Saul Loeb/Pool Photo via AP)

מה שעשה טראמפ בתחילת אפריל היה דווקא לפטר כמה מהאנשים המוכשרים ביותר בצמרת מערכת הביטחון הלאומי. לפי דיווחים, בהמלצת לאורה לומר – פעילה מהימין הקיצוני ומקדמת תאוריות קשר בנוגע לפיגועי 11 בספטמבר – פיטר טראמפ את טימותי יו, גנרל אמריקאי בדרגת ארבעה כוכבים שנהנה מהערכה חוצת מגזרים.

יו עמד בראש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), האחראית על מודיעין אותות, ובמקביל פיקד על פיקוד הסייבר של ארה"ב – הגוף הממונה על הגנת המדינה מפני פריצות וטרור קיברנטי.

הסיבה הרשמית לפיטורים הייתה "חוסר נאמנות מספקת לנשיא", כך לפחות לפי ההאשמות שהפיצה לומר. אולם, אין כל ראיה לכך שמי מהמפוטרים עשה דבר מלבד למלא את תפקידו במקצועיות

גם סגניתו האזרחית של יו, וונדי נובל, פוטרה. במועצה לביטחון לאומי פוטרו מומחים מובילים בתחומי הטכנולוגיה והמודיעין. עוד קודם לכן החליף הנשיא שני קצינים בכירים שזכו להערכה רבה: ראש המטות המשולבים וראש אגף המבצעים של הצי.

הסיבה הרשמית לפיטורים הייתה "חוסר נאמנות מספקת לנשיא", כך לפחות לפי ההאשמות שהפיצה לומר. ואולם, אין כל ראיה לכך שמי מהמפוטרים – או מאות המומחים שפוטרו במקביל – עשה דבר מלבד למלא את תפקידו במקצועיות, על בסיס ידע, ראיות וחשיבה רציונלית.

הגנרל טימותי יו, לשעבר ראש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), משתתף בדיון של ועדת המודיעין של הסנאט בגבעת הקפיטול, 11 במרץ 2024 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

אותם מומחים רדפו אחר הידע הדרוש לעיצוב מדיניות אפקטיבית – ואיבדו את משרותיהם משום שהנשיא ותומכיו הפוליטיים לא אהבו את המסקנות שאליהן הגיעו. זה שווה ערך להכחשת היעילות של חיסונים – אך בתחום הביטחון הלאומי, הסיכון גדול בהרבה: הגנת סייבר, נשק גרעיני, והסכנה למלחמה עם סין, איראן או קוריאה הצפונית.

עלינו להכיר בכך שכיום, הכלים החזקים ביותר של מדיניות החוץ האמריקאית מצויים בידיהם של אנשים חסרי ידע, נטולי ניסיון, ומנותקים מהמידע הנדרש לקבלת החלטות מושכלות. אם תפרוץ התנגשות צבאית משמעותית בחודשים הקרובים, יש להניח שממשל טראמפ יפגין חוסר יכולת – ועלול לשגות שגיאות הרסניות.

עלינו להכיר בכך שכיום, הכלים החזקים ביותר של מדיניות החוץ האמריקאית מצויים בידיהם של אנשים חסרי ידע, נטולי ניסיון, ומנותקים מהמידע הנדרש לקבלת החלטות מושכלות

הנטישה של התמיכה באוקראינה, האימוץ התמוה של תעמולה מופרכת שמקורה בקרמלין, והכרזות המכס ההרסניות של טראמפ – כל אלה הם סימפטומים לתהליך קבלת החלטות כאוטי ובלתי יציב בתחום הביטחון הלאומי, תהליך שהעולם יידרש להתמודד עימו במשך כמעט ארבע שנים נוספות.

הנהגה המתנכרת למומחים מערערת את עקרונות קבלת ההחלטות המחושבת והזהירה שאפיינו את מרבית התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. ידע היה גורם מכריע בהגנה על ביטחונה, יציבותה ושגשוגה של ארה"ב – והיעדרו צפוי להביא עימו עוד יותר אי־ודאות והחלטות פזיזות. ללא מומחים לביטחון לאומי, מדיניות החוץ של ארה"ב תהיה פחות ערוכה להגן על המדינה ועל אזרחיה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקר באקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט, ניו יורק, 24 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta)

המלחמה היא עניין פוליטי, מזכיר לנו קלאוזביץ, אך היא גם מחייבת רצינות אינטלקטואלית כלפי הנושא. מי שמגלם את תפקיד הנשיא, שר ההגנה או הגנרל בטלוויזיה וברשתות החברתיות – אינו כשיר להתמודד עם המורכבות של שדה הקרב המודרני. כמו האריסטוקרטים האירופים השחצנים שקלאוזביץ תיעב, גם הם עלולים להוביל את החברה הגאה שלהם לתבוסות מפתיעות.

ג'רמי סורי מחזיק בקתדרה על שם מאק בראון למנהיגות בעניינים גלובליים באוניברסיטת טקסס באוסטין. הוא פרופסור בחוג להיסטוריה ובבית הספר למדיניות ציבורית על שם לינדון ג'ונסון של האוניברסיטה.