הידיעה שהתפרסמה ביום שישי בשולי החדשות התקבלה אצל רוב הישראלים בפיהוק. השילוב בין "כביש 90", "ים המלח" ו"בולען" נשמע מפתיע כמו הצירוף בין "לחות" ו"מישור החוף".
עבור תושבי עין גדי והסביבה, לעומת זאת, זה היה הרבה יותר מעוד מבזק: בכל פעם שעורק התנועה היחיד שמחבר אותם לירושלים ותל אביב נסגר, הם נקלעים לסוג של מצור. החלופה, שמטפסת דרך ערד, ארוכה ומתישה.
בדיעבד, המהומה הייתה מוגזמת: בחלוף השעות, מה שנחשד כבולען התכווץ והפך לבור קטן בצידי הכביש, שמתחתיו, לשם שינוי, לא הסתתר מכתש ענק שמאיים לבלוע הכול. השוטרים שגילו את השקע באספלט בין מצפה שלם לעין גדי, ואת הבור בצד הכביש, לא לקחו סיכונים, ורק אחרי שמומחים בדקו ווידאו שאין סכנת קריסה, הכביש נפתח מחדש בהדרגה.
הבצורת הקשה שפקדה את ישראל השפיעה גם על מפלס ים המלח. בין 1 באוגוסט 24' ל־1 באוגוסט 25', מפלס הים נסוג ב־1.31 מטר – כ־30% יותר מממוצע הנסיגה בעשור האחרון
עבור תושבי האזור, זו הייתה תזכורת לא נעימה לעובדה ששיגרת חייהם מתנהלת על קרום דק שבכל רגע עלול להיקרע – והכל יישאב לתוך בולען גדול.
הבצורת הקשה שפקדה השנה את ישראל השפיעה גם על מפלס ים המלח. בין 1 באוגוסט 24' ל־1 באוגוסט 25', מפלס הים נסוג ב־1.31 מטר – כ־30% יותר מממוצע הנסיגה בעשור האחרון, שעומד על כמטר בשנה. מאז 2015 – אז נסוג המפלס ב־1.39 מטרים – הים לא התכווץ במהירות כזו.
באופן מעט מפתיע, מתברר שההשפעה העיקרית והמיידית של הירידה החדה במפלס על החיים באזור לאו דווקא מתבטאת בבולענים. אלה אומנם ממשיכים להיפער בקצב של כמה מאות בשנה, אבל זה קורה ממזרח לכביש 90, סמוך לגדת הים, בשטחים שברובם הפכו ממילא לאזור דמדומים בלי תשתיות ומגורים.
אבל בכל הנוגע לאיומים, לא אלמן אזור ים המלח. האיום העדכני שאיתו מתמודדים הגופים השונים במרחב – רשות ניקוז ים המלח, חברת נתיבי ישראל, המכון הגיאולוגי והמועצות האזוריות – היא תופעת התחתרות הנחלים.
"הנחל שואף להגיע לשיפוע אחיד ומתחיל לחתור לאחור ולאכול את האדמה. החתירה הזו לאחור היא תופעה חזקה מאוד. כשזה מגיע למפגש עם כבישים ותשתיות זה עלול לגרום לקריסה"
"האיום הראשון על הכביש הם בכלל הנחלים, וכבר מזמן לא הבולענים", אומר ד"ר גידי בר מהמכון הגאולוגי. גם התנהגות הנחלים, כמו כל דבר באזור, מושפעת ישירות מהירידה החדה במפלס הים.
"בעקבות הירידה הכול כך מהירה של המפלס", אומר ד"ר ערן חלפי, מומחה לשיטפונות שחוקר את נחלי ים המלח, "בקצה של הנחל, כשהוא מגיע לים, נוצר מעין מפלון, שיפוע הרבה יותר גדול מהשיפוע הממוצע של אפיק הנחל.
"הנחל שואף להגיע לשיפוע אחיד ומתחיל לחתור לאחור ולאכול את האדמה ואז כולו הופך למדרון הרבה יותר תלול. החתירה הזו לאחור היא תופעה חזקה מאוד, כמו בולדוזר שאוכל את הנחל. כשזה מגיע למפגש עם כבישים ותשתיות זה עלול לגרום לקריסה".
"כרגע זו הבעיה הכי גדולה של האזור", אומר איתי פרימן, מנכ"ל רשות ניקוז ים המלח, "כביש 90 הוא לא רק כביש, הוא רצועת תשתיות, הכול עובר בו, והוא גם קו החזית המזרחי של המדינה. השינוי בשיפוע של הנחלים גורם להתחתרות מאוד אגרסיבית והנחלים לוקחים איתם כל מה שנמצא בדרך.
"הנקודות הרגישות הן בכל מקום שבו יש מפגש נחל–כביש. בין צאלים בדרום לנחל אוג בצפון יש כ־13 מפגשים כאלה, כל הזמן נעשות בהם עבודות אחזקה כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית בכביש"
"בכל מקום בארץ תשתיות ניקוז שבונים היום בכבישים יכולות להחזיק לפחות 100 שנה, אצלנו 20 שנה, גג 25. יש תנודות בקרקע, יש התחתרות של הנחל. ממזרח לכביש, לכיוון הים, הכול הרוס, אין לנחלים מניפות סחף, יש ערוצים מאוד עמוקים. אנחנו מנסים למנוע מזה להגיע אל הצד המערבי של הכביש.
"הנקודות הרגישות הן בכל מקום שבו יש מפגש נחל–כביש. בין צאלים בדרום לנחל אוג בצפון יש כ־13 מפגשים כאלה, כל הזמן נעשות בהם עבודות אחזקה כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית בכביש. זה יקר מאוד. בכביש 90 יש יחסית מעט תנועה אבל עלות האחזקה שלו מאוד גבוהה".
המפגש הרגיש ביותר בין כביש ונחל הוא זה שבו מעורב נחל דוד הסמוך לעין גדי. "נחל דוד מאוד קרוב לימה ובשיפוע מאוד תלול", אומר פרימן, "אם תלך לקצה שלו תראה את הימה מתחתיך כמו מגלשה. ההתחתרות שלו מאוד עוצמתית. זה גם מה שעמד בבסיס האירוע של תחילת מאי".
את האירוע המדובר יזכרו בעין גדי והסביבה עוד הרבה שנים. כמות נדירה של גשם – 35 מילימטרים – נחתה על האזור בתוך דקות אחדות, והיתרגמה לשיטפון רב עוצמה ששצף בנחל דוד, הציף את שמורת עין גדי, הרס גשרונים ומדרגות, מחק שבילים, הציף את בית הכנסת העתיק ופגע בצמחים נדירים. ברשות הטבע והגנים נאלצו לסגור את השמורה לשבועות ארוכים.
"זה לא פשוט להסביר שמשקיעים במבנה לא מעט מיליונים מתוך ידיעה שהוא ייהרס, אבל זה המצב בים המלח. זו הפרמיה הישירה שאנחנו משלמים על ירידת המפלס"
"זה היה אירוע מאוד יוצא דופן", אומר פרימן, "אם כי לפי התחזיות של השירות המטאורולוגי בעוד כמה שנים הוא כבר לא יהיה כל כך יוצא דופן. זה היה שילוב בין כמות גדולה מאוד של גשם לנחל עם התחתרות ושיפוע קיצוני. אם אותה זרימה הייתה בנחל צאלים, הביטוי שלה לא היה הרסני כל כך".
אם בנקודות המפגש עם רוב הנחלים מנסים לחזק את הכביש בבטון ולפעמים מבטנים גם מקטעים בערוץ הנחל כדי לנסות לבלום את ההתחתרות, בנחל דוד כל הנוגעים בדבר הגיעו למסקנה שחייבים לחפש פתרון יצירתי, מתוך ההבנה שבמלחמה מול הנחל אין ניצחונות מוחלטים. "הרעיון הוא ליצור מבנה בצורת לגו שבכל פעם שהנחל יפיל אותו, יוכלו לבנות אותו מחדש", אומר ד"ר חלפי.
"זה מבנה שאנחנו מתכננים בידיעה שהוא ייהרס", אומר פירמן, "אני קורא לו 'מבנה הקרבה'. אנחנו מנסים לצפות איזה חלק ממנו ייהרס ובתוך כמה זמן, זה כמו מתקן לגו חדשני שבכל פעם שחלק ממנו ייהרס נוכל לתקן אותו יחסית בזול.
"זה עכשיו בתכנון שלנו יחד עם נתיבי ישראל. אני מקווה שנוכל לגייס לזה את התקציב הדרוש, זה לא פשוט להסביר שמשקיעים במבנה לא מעט מיליונים מתוך ידיעה שהוא ייהרס, אבל זה המצב בים המלח. זו הפרמיה הישירה שאנחנו משלמים על ירידת המפלס".
כדי לייצב את המפלס – עוד לפני שמדברים על השבתו לקדמותו – צריך להזרים לים המלח כ־700 מיליון קוב בשנה, אבל המומחים טוענים שגם אם זה יקרה הבולענים ימשיכו להיפער והנחלים ימשיכו להתחתר
יש כאלה שסבורים שהמאבק הסיזיפי נגד מפגעי ההתחתרות והבולענים חסר טעם, ושהפתרון טמון במקום אחר – טיפול בשורש הבעיה והפסקה של נסיגת מפלס הים.
"מדינת ישראל חייבת לקבל החלטה אסטרטגית, ערכית, ציונית, כלכלית וגאופוליטית ולהכריז על ייצוב מפלס ים המלח", אומר עודד רהב, פעיל להצלת הים וממקימי ארגון "שומרי ים המלח". "המצב של הים והאזור הוא הזמנה לאסון. לא למדנו כלום מ־7 באוקטובר?"
כדי לייצב את המפלס – עוד לפני שמדברים על השבתו לקדמותו – צריך להזרים לים המלח כ־700 מיליון קוב בשנה, אבל המומחים טוענים שגם אם זה יקרה הבולענים ימשיכו להיפער והנחלים ימשיכו להתחתר. "גם אם היום יתחילו להזרים לים המלח מים והמפלס יפסיק לרדת", אומר ד"ר חלפי, "הנחלים ימשיכו להתחתר ולאכול את האדמה לאחור עוד מאה שנה".
לזה צריך להוסיף את העובדה שמפלס הים לא תלוי רק בנו: בעצם הימים האלה, בגדה המזרחית של ים המלח, בונים מפעלי החברה הקנדית "פוטאש" – המקבילה בצד הירדני של מפעלי ים המלח – בריכות אידוי הרבה יותר גדולות. כאילו הבצורת לא מספיקה, הם הולכים להעמיק את הפעילות התעשייתית ואת קצב אידוי הים ונסיגת המפלס. הנחלים בישראל כבר נערכים להגברת ההתחתרות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו