1
ישראלי, פלסטינית וירדנית עמדו על במה גדולה בבריסל. זו לא התחלה של בדיחה. זה קרה ביום רביעי השבוע, שעות אחדות לפני שמחדר המשא והמתן בשארם א־שייח' עלה עשן לבן שאפף את המזרח התיכון. כשהשלושה הציגו בפני אולם מלא בבכירים אירופאים את חזונם למזרח תיכון חדש, ירוק ובטוח, הם לא ידעו שלמוחרת החזון הזה פתאום ייראה קצת פחות מנותק ונאיבי.
ד"ר גדעון ברומברג נשמע השבוע נרגש בשיחת טלפון מבריסל. הוא מכהן כבר שנים כמנכ"ל הסניף הישראלי של "אקופיס מזרח תיכון" – ארגון סביבה אזורי שגם בשנתיים האחרונות המשיך לתפקד ולעבוד עם השותפים שמעבר לגבול כנגד כל הסיכויים והסיכונים.
המקבילות והשותפות שלו הן יאנה אבו טאלב, מנהלת הסניף הירדני שמושבו בעמאן, ונאדה מג'דלאני, מנכ"לית השלוחה הפלסטינית שממוקמת ברמאללה, שהשתתפה בכנס בבריסל באמצעות הזום.
"60 איש ישבו מול הזום באמצע המלחמה, נשמו עמוק, שמעו אחד את השנייה ולמדו להכיל את הסבל, הצער והכעס של הצד השני, והיו לא מעט כאלה כי בכל צד יש עובדים שאיבדו אנשים קרובים וחוו זוועות"
בכל סניף של הארגון יש כ־20 עובדים, ואחרי טבח 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה העבודה ביחד הפכה מאתגרת אפילו יותר משהייתה בשנים האחרונות שבהן האווירה הפוליטית הלכה והסלימה. "חודש אחרי המלחמה לקחנו יועצת חיצונית מסרי לנקה כדי שתעבוד איתנו על זה", מספר ברומברג, "בהתחלה כל סניף בנפרד ואחר כך ביחד.
"60 איש ישבו מול הזום באמצע המלחמה, נשמו עמוק, שמעו אחד את השנייה ולמדו להכיל את הסבל, הצער והכעס של הצד השני, והיו לא מעט כאלה כי בכל צד יש עובדים שאיבדו אנשים קרובים וחוו זוועות. בסופו של דבר הגענו למצב ששבעה חודשים אחרי תחילת המלחמה יכולנו להיפגש פיזית ולהתכנס למפגש אזורי בקפריסין.
![מנכ"לית סניף "אקופיס" הירדני, יאנה אבו טאלב (מימין); מנכ"ל הסניף הישראלי של "אקופיס" ד"ר גדעון ברומברג (משמאל) (צילום: CEPS)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/IMG-20251009-WA0138-1024x640.jpg "מנכ"לית סניף "אקופיס" הירדני, יאנה אבו טאלב (מימין); מנכ"ל הסניף הישראלי של "אקופיס" ד"ר גדעון ברומברג (משמאל) (צילום: CEPS)")
"זה לא היה פשוט להגיע לשם, בוודאי עבור הירדנים והפלסטינים, אנחנו כנראה הארגון האזורי היחיד שהצליח לשמור על עבודה משותפת בכל מהלך המלחמה".
על מה דיברתם בקפריסין?
"גם על המציאות המיידית שכולנו חווים, וגם על הדבר שלשמו התכנסנו ולשמו קיים 'אקופיס' – המסר נשאר ששינוי האקלים הוא סכנה קיומית משותפת לכולנו, ושלמרות המלחמה אנחנו עדיין צריכים לראות איך אנחנו בונים ומקדמים פרויקטים ליום שאחרי".
היום שאחרי – שבאופן אירוני הגיע באותו לילה – היה נושא הדיון שנערך כאירוע צד ל־Global Gateway – אירוע שנתי שבו מכנס האיחוד האירופי ראשי מדינות עם כלכלנים ואנשי מקצוע כדי לדון בפרויקטי תשתית אסטרטגיים, חוצי מדינות ויבשות, שהאיחוד מעוניין להשקיע בהם.
"אנחנו לא רוצים רק מסדרון כלכלי אלא גם מסדרון שמכיל שת"פ ישראלי, פלסטיני וירדני, מקדם פתרונות של אקלים ומשנה את האינטרסים של השחקנים באזור דרך חיבור של הכלכלה והסביבה"
במשך לא פחות משעתיים וחצי הציגו שם שתי המנכ"ליות והמנכ"ל מהמזרח התיכון את החזון שעליו הם עמלים תקופה ארוכה תחת הכותרת "משולש השלום". הבסיס לחזון הזה הוא IMEC (ראשי תיבות של "מסדרון כלכלי הודו–מזרח־תיכון–אירופה"), חזון שפרץ לתודעה העולמית בספטמבר 23'.
אז, בפסגת G20, הכריזו ארה"ב, המפרציות, הודו והאיחוד האירופי על כוונתם לקדם מסדרון כלכלי מהודו, דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל, לאירופה. שבועות ספורים לאחר מכן פגש החזון את המציאות המדממת של המזרח התיכון ונכנס להקפאה.
ב"אקופיס" ניצלו את הזמן האבוד של המלחמה דווקא כדי לשדרג את ה־IMEC. "כשראינו את ההסכם אמרנו – 'מצוין, אבל לא מספיק טוב'", אומר ברומברג. "אנחנו לא רוצים רק מסדרון כלכלי אלא גם מסדרון שמכיל שת"פ ישראלי, פלסטיני וירדני, מקדם פתרונות של אקלים ומשנה את האינטרסים של השחקנים באזור דרך חיבור של הכלכלה והסביבה".
כדי להפוך את הרעיונות היפים להצעה קונקרטית לקחו אנשי "אקופיס" חברה אמירתית שביצעה מחקר על הפוטנציאל הגלום בחגורת המדבר המשתרעת בדרום ירדן, ערב הסעודית וסיני.
לפי המומחים מהמפרץ, אומר ברומברג, "למשולש הזה יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר בכל אגן הים התיכון לייצור אנרגיות מתחדשות – שמש ורוח. הוא יכול לייצר כ־170 גיגה־וואט, שזה גיים צ'יינג'ר בקנה מידה אירופי ואזורי.
"המחקר שלנו מראה שאפשר לחבר את האנרגיות האלה לתוכניות קיימות לחיבור רשתות החשמל של יוון, ישראל וקפריסין, ולהזרים דרכן חשמל לאירופה. לפי המחקר, האזור הזה יכול לספק כ־30% מצריכת החשמל של גרמניה, אוסטריה, איטליה יוון ומדינות הבלקן.
ברומברג מספר שבכנס בבריסל העניין באורחים מהמזרח התיכון היה רב. האולם התמלא בבכירים אירופים מתחומי העסקים, התשתיות והדיפלומטיה, וגם ממדינות האזור
"כולם ירוויחו: ישראל תפסיק להיות אי אנרגטי מבודד, עלויות החשמל באירופה ירדו משמעותית והתלות בגז של פוטין תפחת; מצרים וירדן ירוויחו ואפשר יהיה להזרים חשמל זול לרשות הפלסטינית ולטובת השיקום של רצועת עזה.
"ככה כולנו נהיה יותר תלויים אחד בשני, כולל הסעודים שייכנסו חזק לעסקי החשמל המתחדש. ככה משתמשים בדיפלומטיית אקלים כדי לשנות אינטרסים ולהביא להשקעות של מאות מיליארדים. הסעודים, אגב, כבר הזמינו עבודת מחקר במטרה לבדוק את המחקר שלנו".
מעבר לחזון האנרגטי, ההצעה של "אקופיס" ל־IMEC כוללת גם הוספת הסתעפות של הרכבת הטרנס־מדינתית כך שהמסילה תגיע גם לעזה ולנמל שלה, והקמת מתקן התפלה גדול בחוף עזה שיספק מים לרצועה, לרשות הפלסטינית ולירדן. הנחת היסוד של כל זה, אגב, היא שחמאס לא יהווה עוד חלק מהשלטון ברצועת עזה.
ברומברג מספר שבכנס בבריסל העניין באורחים מהמזרח התיכון היה רב. האולם התמלא בבכירים אירופים מתחומי העסקים, התשתיות והדיפלומטיה, וגם ממדינות האזור – יוון, קפריסין, ואפילו פלסטינים, עיראקים, איראנים ונציגה לבנונית אחת.
"הקהל היה מאוד איתנו", אומר ברומברג. "היו המון שאלות, הרבה אנשים פתחו בכך שהם לא מאמינים שנגיע ליום שאחרי, אבל מאוד דיבר אליהם שהתוכנית שהצגנו נשענת על כדאיות ומנועים כלכליים ולא על תרומות ונדבות".
איזה יחס קיבלת על תקן ישראלי?
"הופתעתי מכך שלמרות הסקפטיות כלפי הממשלה הנוכחית של ישראל, לא הייתה באולם אנטי־ישראליות. חששתי שיפריעו לי לדבר, שיתקפו אותי על עצם היותי ישראלי בימים אלה – זה לא קרה. הייתה הקשבה מלאה לבקשות שלנו מהם".
"חששתי שיפריעו לי לדבר, שיתקפו אותי על עצם היותי ישראלי בימים אלה – זה לא קרה. הייתה הקשבה מלאה לבקשות שלנו מהם"
מה בעצם ביקשתם?
"שהקהילה האירופית תכריז על IMEC כפרויקט מוביל ובכך תפתח את הדרך לגיוס תקציבים, ותתייצב כדי לקדם אותו. אנחנו מתכוונים להמשיך לעבוד בלי הפסקה כדי שזה יקרה. בשבוע הבא יש כנס חשוב של משרד החוץ האיטלקי ונהיה שם כדי לדאוג שהמילים היפות יהפכו למציאות".
2
גן יאשיה הוא מושב ותיק – שהוקם שנה לאחר קום המדינה – ושליו בלב הארץ. אלא שמאז 7 באוקטובר 2023, שלווה אינה חלק מהתפריט של יישובים בישראל – ובוודאי לא של אלה הסמוכים לקווי הגבול.
המושב, הצמוד לבת חפר, מרוחק כמה מאות מטרים מהקו הירוק ומגדר ההפרדה. מאז הטבח בעוטף עזה, תרחיש של חדירה מככב בסיוטי התושבים. כולם על הקצה, וכל ירייה מקפיצה.
רק שמאז 1 בספטמבר שומעים בגן יאשיה הרבה יריות. למרבה האבסורד, הן מגיעות מבפנים: מתוך שטח ישראל. עונת הציד נפתחה. כן, מה ששמעתם – והיא נמשכת חמישה חודשים, עד סוף ינואר. בתקופה הזו מותר לציידים לירות בכל שעות האור.
בסמוך לגן יאשיה שוכן מכון תערובת, "אמץ בר". התערובת מושכת המוני יונים, היונים מושכות ציידים, והציידים יורים מהנץ החמה ועד השקיעה. כל זה קורה כמה מאות מטרים מהבתים, סמוך לכביש הומה רוכבי אופניים ורצים בסופי שבוע, ולמבצר קאקון – גן לאומי שמושך מבקרים, בעיקר בשבתות. עד היום לא נרשמה תאונת ירי – אך התושבים טוענים שזה רק עניין של זמן.
רוב הציד בישראל נעשה לצרכי דילול, כדי להגן על חקלאים או על תושבי ערים (חיפה) מפני מינים מתפרצים כמו חזירים או תנים. היונים בעמק חפר אומנם מהוות מטרד עבור החקלאים אבל היכולת לדלל אותם בירי מוגבלת. מדובר בציד שלפחות בחלקו הוא תחביב נטו. קליעה למטרה, כשבמקרה המטרה היא יצור חי עם כנפיים – כמו באנגליה לפני 200 שנה.
האם בישראל של 2025, גם מהצד של צער בעלי חיים וגם משום הפגיעה בעצביהם המרוטים של התושבים, עדיין יש מקום לתחביב אלים כזה?
כדי להגביל את הירי צריך לאשר חוק עזר, ואי אפשר לאשר חוק כזה בלי אישור המשרד להגנת הסביבה. המועצה פנתה למשרד ולשרה סילמן, ונענתה בשלילה ובהתחמקות
למועצת עמק חפר אין עמדה נוקשה נגד ציד באשר הוא; מדובר במועצה חקלאית, שבמקרים מסוימים אף תומכת בדילול אוכלוסיות בעלי חיים באמצעות ירי, כדי להגן על האינטרסים של החקלאים. עם זאת, במועצה סבורים כי יש לצמצם באופן משמעותי את היתרי הירי ביונים – ובשלב הראשון, לבטל אותם לפחות בסופי שבוע.
כדי להגביל את הירי צריך לאשר חוק עזר, ואי אפשר לאשר חוק כזה בלי אישור המשרד להגנת הסביבה. המועצה פנתה למשרד ולשרה עידית סילמן, ונענתה בשלילה ובהתחמקות.
במשרד להגנת הסביבה כנראה חוששים מתקדים, שבו כל רשות מקומית תבקש לקבוע היכן מותר לצוד בשטחה והיכן לא. לא ברור מה רע בזה, הרי הרשות מכירה את השטח ואת הצרכים המקומיים הרבה יותר טוב מאשר הממשלה. ובעיקר, לא ברור למה ישראלים שגרים ממש על קו התפר צריכים לשמוע יריות מחוץ לחלון ולתהות אם המטרה היא יונה או הם עצמם.
3
הולכי הרגל ורוכבי האופניים (הלא ממונעים) בתל אביב מכירים את הבעיה הזו היטב, וככל שנוקף הזמן היא מחלחלת גם לערים אחרות: אופניים וקורקינטים חשמליים דוהרים בשבילי אופניים במהירויות מבהילות, שלעיתים מגיעות גם ל־40 קמ"ש. סכנת נפשות להולכי הרגל, למדוושי האופניים וכמובן לדוהרים עצמם.
המהירות המקורית של הכלים הללו מגיעה בדרך כלל ל־20–25 קמ"ש, אבל באמצעות מניפולציות פשוטות שכמעט כל מוכר יודע לבצע, אפשר לשדרג ב־25%.
זה לא חוקי, אבל האכיפה היא בקושי שמועה: לפקחים העירוניים אין סמכות לבדוק את המנוע, ולמשטרה כידוע יש שלל עיסוקים אחרים שגם בהם היא נכשלת. במקרה הזה, אפשר להבין את השוטרים: הם קיבלו הכשרה לשיטור, לא למכונאות רכב.
המהירות המקורית של הכלים הללו מגיעה בדרך כלל ל־20–25 קמ"ש, אבל באמצעות מניפולציות פשוטות שכמעט כל מוכר יודע לבצע, אפשר לשדרג ב־25%. זה לא חוקי, אבל האכיפה היא בקושי שמועה
תל אביב לא המציאה את הבעיה הזו, אבל במקומות אחרים בעולם מציעים גם פתרונות. אריק אדמס, ראש עיריית ניו יורק שפרש לאחרונה מהתמודדות בבחירות הבאות, הודיע השבוע שהחל מ־24 באוקטובר המהירות המקסימלית של כלים דו־גלגליים בעיר תהיה 15 מייל לשעה (כ־24 קמ"ש).
פקחי מחלקת התחבורה של העיר ושוטרי ניו יורק לא יצטרכו להתעסק עם המכניקה של האופניים החשמליים, הקורקינטים ושאר דו־גלגליים ממונעים, הם יצטרכו רק לאכוף את המהירות – וזה הרבה יותר פשוט וברור.
זה קרה אחרי שבתוך שלוש שנים חלה עלייה של 70% במספר הפציעות בתאונות עם מעורבות של אופניים חשמליים בניו יורק. הגבלת המהירות היא אמצעי בדוק לצמצום מספר התאונות ולמיתון חומרת הפציעות בתאונות שבכל זאת יקרו.
בישראל עיר לא יכולה לחוקק חוקים כאלה לעצמה, ובעיריית תל אביב־יפו מבקשים מזה זמן ממשרד התחבורה לשנות את החוק בדומה למהלך של עיריית ניו יורק. למשרד התחבורה, בינתיים, לא בוער. בממשלה יודעים לדקלם סיסמאות כמו, "מה שטוב לאמריקה טוב לישראל", אבל כשנדרשים לתרגם אותן למהלכי חקיקה חיוניים, איכשהו מה שטוב לאמריקה נתקע בדרך לישראל.
4
לפני כמעט 20 שנה התגלגלתי למלון בפתח שמורת טבע בהרי הפירנאים. המלון, שבגלגול קודם היה בית חולים, שכן בעמק מוקף ברכסים. מדי בוקר התרחש מחזה פלאי: שמיכת עננים עבה גלשה מראשי ההרים וירדה אל העמק. יום אחרי יום בהיתי כמהופנט במראה המרהיב של הערפילים שהלכו והתקרבו. הרגע הזה, שבו הם חלפו דרכי, היה כל כך קר וכל כך נהדר.
השבוע נזכרתי בבקרים ההם על הגבול בין ספרד לצרפת כשראיתי את התמונה שצילמה שי אורון, אשת החברה להגנת הטבע, במכתש רמון.
טוב לדעת שגם המדבר הישראלי יודע לייצר שמיכת עננים כהלכתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאחורי גבו של ד"ר גדעון ברומברג בוידאו שנכלל במאמר, מופיע המושג Global
governance – הכל מהמקפצה: ממשלה עולמית אחת = "סדר עולמי חדש".
ואפרופו Globe (כדור) – מישהו כנראה קיפל קצת את תמונת המזרח-התיכון שמופיעה כאן למעלה, והיא נראית מעוגלת. אולי אפשר ליישר אותה..?