בכל מקום, ובתדירות הולכת וגוברת, ניתן לשמוע אנשים משתמשים במילה "ערכים" על שלל הטיותיה. בסרטונים של יהונתן גרוסמן, כוכב רשת בן 13 המראיין נערות על חיי הזוגיות שלהן, המרואיינות מתלוננות לא פעם שהן מתקשות למצוא מישהו עם "ערכים". באפליקציות היכרויות נשים רבות מציינות בביו שהן מחפשות "גבר עם ערכים".
בידיעות "הותר לפרסום" המציפות אותנו בשנתיים האחרונות, בני משפחה וחברים מתארים את המנוח כ"אדם ערכי". בשיח התקשורתי ניתן לזהות כמיהה עזה מצד מתנגדי הממשלה ל"מַנְהִיגוּת עם ערכים".
חיפוש זריז ברשת X מגלה כי ימנים דתיים אוהבים להציג שמאלנים כנטולי "ערכים", או לכנות באופן מזלזל וסרקסטי ימנים המתנגדים לראש הממשלה בנימין נתניהו כ"ימין ערכי". המילה "ערכים" הפכה למטבע עובר לסוחר, השאלה היא: מה בעצם קונים בו?
בכל מקום, ובתדירות הולכת וגוברת, ניתן לשמוע אנשים משתמשים במילה "ערכים" על שלל הטיותיה ובמגוון הקשרים. המילה "ערכים" הפכה למטבע עובר לסוחר, השאלה היא: מה בעצם קונים בו?
אינפלציה בשימוש של כל מילה אמורה ללמד אותנו משהו על החברה בה הדבר מתקיים, בין אם מדובר במושגים כמו "פוליטיקת זהויות", "דיפ סטייט" או "סקיבידי טוילט". נדמה שמעולם לא היה כאן כל כך הרבה דיבור על "ערכים" – אולם גם מעולם לא היה ברור פחות על מה בעצם מדברים.
לפי האקדמיה ללשון עברית, "ערך" הוא "עיקרון מוסרי או דתי וכדומה ששואפים לפעול על פיו". בוויקיפדיה מוסבר המושג כ"מדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים, תוך בחינת אמות מידה אידיאליות המבוססים על השקפות עולם ביחס לשאלות של צדק, מוסר, אמת, אסתטיקה וסוגיות נוספות".
אילו עקרונות מוסריים, אם כך, מחפשים אנשים במנהיגים שלהם? אילו השקפות עולם הם מבקשים למצוא בבנות הזוג שלהם? בקיצור, על אילו ערכים כולם מדברים כל הזמן? משפחתיות? אינדיבידואליזם? ליברליזם? שמרנות? סוציאליזם? מצוינות? הסתפקות במועט? ציונות?
ברור כי המושג "ערכים" שימושי כל כך בדיוק בגלל שזו מעין מילת-על, מטא-מושג שלתוכו ניתן להטעין לתוכו הכול מבלי להגיד כלום. ניתן לזרוק אותו לחלל האוויר ולסמן לכולם שאתה בעצמך בן אדם "ערכי", מבלי להידרש לפרט מהם הערכים הללו. שכן אם אתה מחפש "ערכים" באחרים – אז הם בוודאי קיימים גם אצלך.
אולם הפונקציה הזאת הופכת רלוונטית בעיקר בהקשר שבו לאנשים אין מושג ברור מה הם הערכים שלהם עצמם, כיחידים וכקבוצה. לא מדובר כאן בקיצור דרך לשוני מתוך הנחה שהקורא והמאזינה מבינים למה הכוונה, אלא במילוי ריק. אנחנו לא מדברים על "ערכים" במקום תוכן – אנחנו מדברים על "ערכים" כי אין תוכן. השימוש התכוף במילה אינו מעיד על ריבוי ערכים, אלא על היעדרם.
המושג "ערכים" שימושי בדיוק בגלל שזה מעין מטא-מושג שלתוכו ניתן להטעין לתוכו הכול מבלי להגיד כלום. ניתן לזרוק אותו לחלל האוויר ולסמן לכולם שאתה בעצמך בן אדם "ערכי", מבלי להידרש לפרט מהם הערכים הללו
כמובן, לכולם יש ערכים כלשהם, גם לאנשים שלא יצליחו לומר מהם תחת איומי אקדח. אך חברה שגיבורי התרבות שלה הם אנשים שיודעים לצעוק שהם תמיד הולכים עם "האמת שלהם" בזמן שאחרים צועקים עליהם בחזרה שהם גם תמיד הולכים עם "האמת שלהם" בבית האח הגדול, מבלי שאיש יודע איזו אמת בלתי ניתנת לערעור עומדת כאן על הפרק;
חברה המשכנעת את עצמה כי החזקים והעשירים שבה הגיעו למעמדם בזכות ולא בחטא, ומהללת את האנוכיות והדורסנות שלהם ושל עדת ליצני החצר המפזזים סביבם;
חברה שאינה מסוגלת לבצע אפילו ביקורת עצמית מינימלית בעת מלחמה ביחס לאמות מידה שהיא עצמה העמידה, גם כשהיא תובעת מוסריות מוחלטת מהעולם כולו והפכה את איתור הצְבִיעוּת אצל אחרים לספורט הלאומי שלה;
חברה בה עשורים של הפרטה זיהמו את המושג "פוליטיקה" עד שהתחרות הפוליטית מתמצית בפוליטיקאים שאינם מסוגלים לנסח חזון פוזיטיבי קוהרנטי, אפילו צר, ולו בתחום אחד בלבד, גם לאחר השנים הקשות ביותר שידענו כאומה, ומסתפקים בסיסמאות ריקות על "אחדות", "ניצחון" ו"לא ימין ולא שמאל" –
היא חברה שבה אין הסכמה מינימלית על טוב ורע. זו לא חברת נטולת ערכים, אלא חברה שאיבדה את היכולת לומר מהם בכלל.
הטקסט הזה יכול היה להסתיים כאן, אלמלא סייג אחד שלא ניתן להתעלם ממנו: בחברה הישראלית קיימת לפחות קבוצה משמעותית אחת שלה דווקא יש ערכים ברורים ומוגדרים היטב, הנמצאים בתשתית של פרויקט פוליטי מצליח.
הקבוצה הזו היא הימין המתנחלי. גיבורי התרבות של הימין הקיצוני-דתי – רבני ישיבות הקו, פעילי הגבעות והחוות, פעילי הר הבית, פובליציסטים – יודעים לספר היטב מהי "האמת שלהם" ואינם מרככים אותה כדי למצוא חן. הפוליטיקאים שלהם לא מסתפקים בדיבור על "ערכים" אלא מחזיקים בחזון קוהרנטי לעתיד מדינת ישראל, המנוסח באופן המפורש ביותר בתוכנית ההכרעה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ופועלים לממשו בשטח יום-יום שעה-שעה.
אל מולם ניצבים רוב אזרחי ישראל הנפגעים מערעור הפרדת הרשויות, מהיעדר הביטחון שפרויקט ההתנחלויות מייצר ומעמיק, וממה שדני גוטוויין כינה משטר הַסֶּקְטוֹרְקְרַטְיָה של הימין הישראלי – תקצוב מגזרי המפרק את מדינת הרווחה ומנציח את הנאמנות השבטית.
בחברה הישראלית קיימת לפחות קבוצה משמעותית אחת שלה דווקא יש ערכים ברורים ומוגדרים היטב, הנמצאים בתשתית של פרויקט פוליטי מצליח. הקבוצה הזו היא הימין המתנחלי
כל עוד נציגי הציבור המתנגד לממשלה הנוכחית ימשיכו להתקוטט בתוך זירה פוליטית נטולת אידאולוגיה ממשית, להתיישר לסדר היום של הימין הקיצוני ולהתחנף למצביעיו על ידי ביטול עצמי, התפרקות המדינה תימשך. לא מפני שלצד האחד יש יותר "ערכים", אלא מפני שרק צד אחד מתייחס אליהם כאל מצפן מחייב ולא כאל סיסמה מנחמת.
גלעד ניצן הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, חוקר כלכלה פוליטית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואנשים דתיים נוטים לבלבל מצוות עם ערכים. ערכים אמיתיים אין להם יותר מלחילונים, אבל מצוות יש אינסוף.
במדרוג המעוות שלהם גם "יהודי" נמדד לפי כמות המצוות והאיסורים שהוא מקיים. לא משנה מה, רק הכמות. 5 קילו מצוות זה יותר יהודי מ-2 קילו מצוות. בגלל זה החרדים מתנשאים על הכיפות הסרוגות, וכולם על הרפורמים. הם מנסים להתנשא גם על החילונים, רק שאלה לא מבינים מה עובדי האליל רוצים מהם עם השטויות האלו.
מצוות הן לא ערך. רובן חסרות ערך.