ישראל של 2026 מתמודדת עם סכסוכי קרקעות, איומים ביטחוניים מתמשכים וכשלים כואבים, פגיעויות בביטחון התזונתי ותלות בעובדים זרים – כפי שנחשפו באוקטובר 2023, וישנה גם החרפה באלימות בין מתנחלים לפלסטינים ביהודה ושומרון.

במקביל, יש דרישות גוברות לתקציבי דיור וחינוך, קריאות דחופות לבלימת האלימות בחברה הערבית, ודיון בלתי פתור: צבא "חכם" או פריסה מסיבית של כוחות? דיון זה מחריף תסכול כלפי הציבור החרדי.

הרעש מסנוור את השאלה העמוקה: האם הנחות יסוד שעליהן קמה המדינה – שהיו חיוניות בעבר – עלולות כיום לסכן את החוסן הלאומי של ישראל?

לנוכח כל הסוגיות שישראל של 2026 מתמודדת איתן, הרעש מסנוור את השאלה העמוקה: האם הנחות יסוד שעליהן קמה המדינה – שהיו חיוניות בעבר – עלולות כיום לסכן את החוסן הלאומי של ישראל?

מדוע שירות לאומי קצר משמעותית מהשירות הצבאי, למרות תרומתו החיונית לחברה?

מדוע אין לו מערך מילואים, אף שתפקידים רבים חיוניים גם בתקופת שלום וגם במצבי חירום?

מהן ההשלכות על שכר וסטנדרטים מקצועיים במערכות הבריאות, החינוך, החקלאות והרווחה, הנשענות על בני 18 שמשתכרים מתחת למינימום?

מה המחיר לציבור ולרמת השירות בהעסקת בני נוער לא מוסמכים בתפקידים הדורשים שיקול דעת מקצועי?

מהן ההשלכות של שליחת בני נוער – ללא ניסיון עבודה, ללא חשיפה לסביבות רב־גילאיות, עם הבנה חלקית שהאינסטינקטים מגנים עליהם, וללא יכולת לערער על סמכות – לשירות צבאי? (רלוונטי במיוחד לנוכח הכשלים הקטלניים בפרשת התצפיתניות בגבול עזה).

מה היה קורה אם שירות לאומי היה שווה במשך לשירות הצבאי, כולל מרכיב מילואים, וניתן היה לדחות את תחילתו עד גיל 26, כשסיום חובת השירות לא עולה על 29?

מה אם צעירים היו מנצלים דחייה מוסדרת ללימודים, עבודה, טיול או צבירת ניסיון חיים לפני בחירת מסלול השירות?

מדוע שירות לאומי קצר משמעותית מהשירות הצבאי, למרות תרומתו החיונית לחברה? מדוע אין לו מערך מילואים, אף שתפקידים רבים חיוניים גם בתקופת שלום וגם במצבי חירום?

מה אם הדרגים המדיני והצבאי היו מסתמכים על מחקרים בינלאומיים שמראים כי מתגייסים מבוגרים מספקים שירות טוב יותר, עם מוטיבציה גבוהה, אמינות ושיעורי נשירה נמוכים יותר?

מה אם כל מתחיל שירות (עד גיל 26) היה זכאי לדיור ממשלתי עבורו ועבור משפחתו, כאשר לוחמים קרביים יכולים לדחות את ההטבה?

מה אם דיור זה היה חלק משיקום המדינה לאחר מלחמה – חיזוק הפריפריה, הפחתת לחץ משוק הדיור במרכז ויישום רפורמות קרקע?

מה אם בצפון היו מוקמים בית ספר לאחיות ומכללה להכשרת גננות, וכך נפתרים מחסורים חמורים בכוח אדם, ומה אם בית חולים חדש שהובטח זה שנים היה נבנה ומאויש?

מה אם צה"ל היה מכיר שהעלות המצטברת של נשירת צעירים, פגיעות נפשיות ופיזיות, שחיקת המילואים, עימותים עם הציבור החרדי ותשלומי רווחה ארוכי טווח, עולה על המחיר הפוליטי של עימות עם הנחות יסוד מיושנות?

מה אם שירות לאומי היה מוחלף ב"שירות אזרחי", יוצא משליטת ראש הממשלה ומשרד הביטחון, מועבר למשרדי בריאות, חינוך, רווחה וחקלאות – ומאפשר לכל אזרח, גם בעל פרופיל קרבי, לבחור בין שירות אזרחי או צבאי? ומה אם מי שלא יבחר מסלול עד גיל 26 יאבד את זכויותיו לביטוח לאומי?

מה אם שירות לאומי היה מוחלף ב"שירות אזרחי", יוצא משליטת ראש הממשלה ומשרד הביטחון, מועבר למשרדי בריאות, חינוך, רווחה וחקלאות – ומאפשר לכל אזרח, גם בעל פרופיל קרבי, לבחור בין שירות אזרחי או צבאי?

מה היה קורה לחינוך, לתעסוקה ולשיעורי האלימות בחברה הערבית אם אזרחים דוברי הערבית היו משרתים במודל שירות זה, בשילוב הטבת דיור בקהילות מוגנות ותומכות?

מה היה קורה אילו הייתה הבנה שאזרחים ערבים הם המפתח לשלום בין המדינה לשכנותיה?

*  *  *

תיאודור הרצל לא הזמין "בדיקות היתכנות"; הוא האמין בחלום ופעל לממשו. הגיע הזמן לערער על כמה פרות קדושות ולדמיין חזון חדש.

חזון זה מועיל לחרדים, ליהודים שאינם חרדים, לאזרחים דוברי ערבית ולצבא: הוא מקנה לגיוס בגיל מבוגר תוקף חוקי, מציב את השירות האזרחי על בסיס שוויוני מול השירות הצבאי, מבלי להיות נאיבי מול איומי ביטחון, ומחזק את החברה האזרחית במקום להחליש אותה. הוא מטפח דור חדש של אזרחים ערבים, שהשתתפותם האזרחית ושיתופם בחברה האזרחית מהווה את המפתח לשלום עם שכני המדינה.

מי שמרוויחים פוליטית או כלכלית מהסכסוך המתמשך חוששים מחברה אזרחית חזקה. מלחמה אינסופית מחזקת קיצוניים, ומיליטריזציה ממושכת שוחקת את הדמוקרטיה. דה־מיליטריזציה הדרגתית של החברה הישראלית – לצד צה"ל מקצועי ואזרחי יותר – תחזק את הביטחון והדמוקרטיה.

חזון זה מועיל לחרדים, ליהודים שאינם חרדים, לאזרחים דוברי ערבית ולצבא: הוא מקנה לגיוס בגיל מבוגר תוקף חוקי, מציב את השירות האזרחי על בסיס שוויוני מול השירות הצבאי, מבלי להיות נאיבי מול איומי ביטחון

גיוס מבוגרים עם ניסיון חיים אינו איום על הביטחון הלאומי; להפך, הוא אחד מהיסודות החזקים ביותר שלו.

מה אם היו לנו מנהיגים עם חזון?

עפרה קפלן היא אישה חרדית, תושבת הצפון. ילדות בדרום אפריקה של האפרטהייד, רקע אקדמי (כלכלה והיסטוריה, אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה) וניסיון כעורכת דין מסחרית מעניקים לה פרספקטיבה ייחודית. עפרה מועמדת להיות מזכ"לית משותפת במפלגה הפוליטית "כל אזרחיה".