גם אחרי הפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולפני הפגישה הנוספת בין צוותי המשא ומתן של ארה"ב ואיראן ביום שלישי הקרוב בז'נבה, עדיין לא ברור לאן מועדות פניו של דונלד טראמפ – ואולי זו בדיוק מטרתו: לפזר מסך עשן כבד ולהחזיק כל העת את שתי האופציות באוויר ובהישג יד – הסכם או תקיפה. מבחינת טראמפ, איש עסקים ממולח, המצב הנוכחי מאפשר גמישות מקסימלית לקראת קבלת החלטה, תהיה אשר תהיה.

את האיראנים המצב הזה משאיר תלויים באוויר. אומנם הם מתעקשים על קו הסברה קשוח ומתריס מאז המפגש הראשון ביום שישי לפני שבועיים בעומאן, אך הם אינם מבינים באמת לאן חותר הנשיא האמריקאי, זה שהכריז כי הוא מסיים מלחמות, אך במקביל מאיים לפתוח במלחמה שעלולה להתדרדר מהר מאוד למערכה אזורית, עם טלטלה עולמית בשוקי הנפט והגז וסכנה להתדרדרות משטרים שארה"ב חפצה ביקרם, כמו ערב הסעודית, בחריין וירדן.

אגב, לא בטוח שישראל מצויה באותו מצב של חוסר ודאות. הנינוחות של ראש הממשלה בתום פגישתו עם טראמפ בשבוע שעבר אינה אופיינית לנתניהו כאשר מדובר בענייני איראן. ב־2014, כאשר התברר לו שארה"ב של אובמה מנהלת משא ומתן עם איראן מאחורי גבה של ישראל, נתניהו פתח בבליץ מדיני שהסתיים בנאום מעל ראשו של הנשיא אובמה בקונגרס האמריקאי.

השקט של נתניהו בשבוע שעבר מפתיע ומעורר סימני שאלה, כמו גם אמירתו שכאילו הכשירה, בתנאים מסוימים, הסכם אמריקאי–איראני – בצירוף הסתייגות מפורשת שלפיה לדעתו סיכוייו של הסכם כזה קלושים

לכן, השקט של נתניהו בשבוע שעבר מפתיע ומעורר סימני שאלה, כמו גם אמירתו שכאילו הכשירה, בתנאים מסוימים, הסכם אמריקאי–איראני – בצירוף הסתייגות מפורשת שלפיה לדעתו סיכוייו של הסכם כזה קלושים.

לאמירה הזו של ראש הממשלה יש כנראה מטרה נוספת: לשדר לציבור האמריקאי כי ישראל אינה דוחקת בארה"ב לפעול צבאית נגד איראן. המסר הישראלי הוא כי אם בסופו של דבר תצא תקיפה לפועל, המניע יהיה הגנה על אינטרס אמריקאי.

שלט המציג את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כשידיו מגואלות בדם, במהלך עצרת בטהרן לציון 47 שנים למהפכת 1979, איראן, 11 בפברואר 2026 (צילום: AFP)

כאן נכנס לתמונה המלכוד של הנשיא טראמפ. הנמסיס – בדמות הסכם הגרעין של הנשיא ברק אובמה מ־2015 – ממשיך לרדוף אותו. טראמפ מתייחס להסכם הזה ככניעה אמריקאית (לאחר עבודת שכנוע קדחתנית של נתניהו), ולכן פרש ממנו ביולי 2018.

מבחינתו, הוא מבקש להציג לציבור האמריקאי הסכם טוב יותר מזה של אובמה – כזה שלדעתו יסיר מן העולם את סכנת איראן גרעינית. אלא שהסכם כזה נראה רחוק מהשגה עד כדי בלתי אפשרי, לנוכח תנאי הפתיחה של שני הצדדים. אבן הנגף העיקרית הייתה ונותרה עקרונית: יכולת העשרה עצמית של איראן בשטחה.

אלא שמשהו מעיב על הגמישות של טראמפ: הוא מחויב להבטחתו להגיש עזרה למפגינים ולציבור האיראני. "העזרה בדרך" שעליה הכריז לא באמת הגיעה, וזה גרם לעשרות אלפי הרוגים ברחבי איראן מאש המשטר. העזרה לא רק שלא הגיעה בזמן – היא לא הגיעה כלל, וטראמפ מבין את הבעייתיות שאליה נקלע.

בינתיים האיראנים מתכוננים ליום פקודה. עלי לאריג'אני, הדמות הקרובה ביותר כיום לחמינאי, נשלח בשבוע שעבר לסבב פגישות קצר באזור כדי להעביר מסרים לארה"ב דרך עומאן וקטאר

בדיוק כפי שהנשיא אובמה מתח קו אדום ברור למשטר הסורי שלא להשתמש בנשק כימי ולא פעל לאחר מכן, כך גם טראמפ במקרה הזה. הנמסיס הזה מטריד אותו אולי אף יותר – במיוחד כמי שרואה עצמו כמנהיג החזק בעולם.

בינתיים האיראנים מתכוננים ליום פקודה. עלי לאריג'אני, הדמות הקרובה ביותר כיום למנהיג העליון, נשלח בשבוע שעבר לסבב פגישות קצר באזור כדי להעביר מסרים לארה"ב דרך עומאן וקטאר. האיראנים בנו כאן מסלול שיחות מקביל לזה שמנהל שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י עם המתווכים סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר.

מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן עלי לאריג'אני מגיע למסקט, עומאן, 10 בפברואר 2026 (צילום: Erfan Kouchari/Iran's Supreme National Security Council Office via AP)

את הרשמים מהביקור העביר לאריג'אני ישירות למנהיג העליון – אך לא בטהרן אלא במשהד, עיר הולדתו של חמינאי, ויש האומרים המקום שבו הוא מרגיש בטוח ביותר. משהד ממוקמת בצפון איראן, במרחק של כ־2,500 ק"מ מישראל וכ־1,000 קילומטרים מנושאת המטוסים האמריקאית לינקולן, הנמצאת בפתחו של המפרץ הפרסי.

האיראנים מקווים כנראה שהכיסוי המודיעיני הישראלי או האמריקאי באזורים הללו פחות יעיל מזה שהוכח כבר בטהרן ובסביבתה, ולכן הם מנסים להקשות ככל הניתן על אפשרות של עריפת המנהיג כמהלך פתיחה מפתיע.