לא היה שום דבר מפתיע בשורה התחתונה של החלטתו מאתמול (שלישי) של השופט מיכאל קרשן, מבית המשפט המחוזי בלוד, בערר שהגישה משטרת ישראל על ההחלטה בדבר התנאים המגבילים שהוטלו על צחי ברוורמן.
קרשן הפך את החלטתו של השופט מנחם מזרחי מבית משפט השלום בראשון לציון בעניינו של ברוורמן, לשעבר ראש הסגל של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשגריר המיועד בבריטניה, החשוד בשיבוש מהלכי חקירה בפרשת "הפגישה הלילית".
הריטואל הזה חוזר על עצמו בחודשים האחרונים מספר רב של פעמים: מזרחי, המשמש נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, מנתב את כל תיקי המעצר וההגבלות בחקירות הנוגעות למקורבי ראש הממשלה נתניהו לעצמו; ובהחלטותיו הוא מסרב להיענות לדרישות המשטרה ופוסק לטובת החשודים פעם אחר פעם.
בניגוד לריכוזיות של מזרחי, העררים במחוזי מגיעים לשופטים מגוונים – וכמעט כולם מתקבלים, תוך שהשופטים מותחים ביקורת לא פשוטה על מזרחי
בניגוד לריכוזיות של מזרחי, העררים במחוזי מגיעים לשופטים מגוונים – וכמעט כולם מתקבלים, תוך שהשופטים מותחים ביקורת לא פשוטה על מזרחי. כך גם השופט קרשן בהחלטתו מאתמול.
נקודת המוצא היא ששופטי ערעור מקפידים בכבודם של שופטים בערכאות הנמוכות, גם כשהם הופכים את החלטותיהם. מותר שיהיו השקפות שונות, ומותר גם לטעות. אבל הביקורת כלפי מזרחי מכוונת למשהו אחר: זה בסדר ששופטים טועים, בשביל זה קיימת שיטת הערעור. אך מזרחי, אם קוראים בעיון את הביקורת כלפיו, מתעלם מכללים בסיסיים של הוראות הדין בעניין היחס בין הערכאות.
בשיטה המשפטית הישראלית נוהג עקרון התקדים המחייב. סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה קובע שפסק דין של בית המשפט העליון מחייב לא רק את בעלי הדין שהתדיינו במסגרתו, אלא גם את ערכאות השיפוט הנמוכות.
פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים אינם נהנים ממעמד "מחייב" אלא ממעמד "מנחה". מכאן הביקורת העיקרית כלפי מזרחי: הוא מתעלם שוב ושוב ממעמדן המנחה של החלטות המחוזי בעניין יונתן אוריך, אלי פלדשטיין, ברוורמן ויתר מקורבי נתניהו, ופוסק בניגוד להן.
סיפור ההגבלות על ברוורמן במסגרת החקירה עלה וירד מהשלום למחוזי מספר פעמים בחודש האחרון. בסיבוב הקודם, לפני כחודש, דחה מזרחי את כלל בקשות המשטרה להגבלות על ברוורמן, והותיר רק את האיסור על יצירת קשר עם פלדשטיין.
מזרחי קבע כי החשד הסביר נגד ברוורמן לא התחזק מאז ההחלטה הקודמת – קרשן קבע בדיוק להיפך: "החשד הסביר התחזק משמעותית", והוסיף: "כך היה כבר בעת שהחומר הונח לפני בית המשפט קמא"
ארבעה ימים אחר כך הפך השופט יעקב שפסר את ההחלטה, וקבע כי ברוורמן אינו יכול להגיע ללשכת ראש הממשלה ולמחנה הקריה, וכן נאסר עליו לצאת מהארץ וליצור קשר עם כלל המעורבים בפרשה ועם עובדי לשכת ראש הממשלה.
בשבוע שעבר דחה מזרחי את בקשת המשטרה להאריך את ההגבלות הללו, תוך שהוא מתעלם מפסיקתו המנחה של המחוזי. החלטתו של השופט קרשן מאתמול הפכה שוב את פסיקתו של מזרחי – וההחלטה מעוררת תחושה של כתב אישום נגד מזרחי עצמו.
מזרחי קבע כי החשד הסביר נגד ברוורמן לא התחזק מאז ההחלטה הקודמת – קרשן קבע בדיוק להיפך: "החשד הסביר התחזק משמעותית", והוסיף: "כך היה כבר בעת שהחומר הונח לפני בית המשפט קמא".
במילים פשוטות: לא היה קשר בין חומר החקירה שהוצג למזרחי לבין מסקנתו כי החשד נגד ברוורמן נחלש. "אין יסוד לסברת בית המשפט קמא כי החשד הסביר נגד המשיב נחלש באופן כזה או אחר – ההיפך הוא הנכון".
קרשן, כמו שופטים מחוזיים לפניו, מתח גם הוא ביקורת חריפה על מנהגו של מזרחי לצטט בהחלטותיו קטעים מתוך חומרי החקירה הסודיים שהוצגו בפניו, בשלב שבו החקירה עוד פעילה. "שלא כפי שנהג בית המשפט קמא, בניגוד לכל פרקטיקה מקובלת בהחלטות מסוג זה אשר ניתנות בשלב שבו מתנהלת חקירת משטרה, לא אפרט" – כתב קרשן.
המחוזי גם התנער, בלשון לא שגרתית, מהביקורת שהפנה מזרחי כלפי היחידה החוקרת במשטרה. "עמדתו של בית המשפט קמא בנוגע להתנהלות היחידה החוקרת אינה מקובלת. המשטרה פעלה ופועלת באופן תקין"
בית המשפט המחוזי גם התנער, בלשון לא שגרתית, מהביקורת שהפנה מזרחי כלפי היחידה החוקרת במשטרה. "עמדתו של בית המשפט קמא בנוגע להתנהלות היחידה החוקרת אינה מקובלת עליי. המשטרה פעלה ופועלת באופן תקין וקצב החקירה אינו איטי". בניגוד לקביעתו של מזרחי, קרשן קבע ש"למשטרה דווקא יש תוכנית חקירה מגובשת וסדורה".
אשר לאיסור על יצירת קשר עם המעורבים האחרים בפרשה, ביקורתו של המחוזי כוונה להתעלמותו של מזרחי מהחלטות מנחות קודמות של אותה ערכאה. "בית המשפט המחוזי כבר קבע כי הרשימה שגובשה במהלך הדיון עונה על דרישת המסוימות הנדרשת, וזאת תוך התערבות בהחלטת בית המשפט קמא אשר תפס את המסוימות הנדרשת באופן מצמצם יותר. על כן לא ברור מדוע ראה בית המשפט קמא לסטות מהנחיה מפורשת זו".
לסיום, השופט קרשן פסל את השיקולים שמנה מזרחי בעניין איסור היציאה מן הארץ – הפגיעה הנחזית ביחסי החוץ של המדינה עקב העיכוב בכניסתו לתפקיד השגריר בלונדון, וכן "רוחות המלחמה" המנשבות בארצנו, המוליכות לדעת מזרחי למסקנה ש"למדינת ישראל יש אינטרסים חשובים יותר העומדים על הפרק מן ההגבלות המתבקשות במסגרת חקירה זו". בעניין זה נקבע שמזרחי פשוט חרג מסמכותו, שכן אין בסמכותו של שופט מעצרים לשקול שיקולים מעין אלה.
השורה התחתונה היא זו: פעם אחר פעם הופכים בתי המשפט את החלטותיו של מזרחי בעניין מקורבי נתניהו. התעקשותו לטפל בכל התיקים הללו בעצמו; ההחלטות השגויות שלו; וסירובו להתיישר לפי הכלל שלפיו פסיקתם של בתי המשפט הגבוהים ממנו אמורה להנחות אותו – מעוררים תחושה קשה. ואולם כשבאים לשפוט את החלטותיו השיפוטיות של מזרחי, עומד על הפרק עיקרון מקודש שממנו אין לסטות – והוא עקרון העצמאות השיפוטית.
כך קובע סעיף 2 לחוק יסוד השפיטה: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". בהתאם לעיקרון זה, לא באים חשבון עם שופט על פסיקות שגויות שלו. מותר לשופטים לטעות, לשם כך יש ערכאות ערעור.
ביחס למהות פסיקותיו של מזרחי, אין לנציב תלונות הציבור על שופטים כל סמכות להתערב; כך גם לנשיא העליון (אלא אם ערר על מזרחי יגיע אל שולחנו). הגורם היחיד המוסמך להתערב הן ערכאות הערעור
אכן, מהלכיו של השופט מזרחי בפרשות הללו מאתגרים מאוד את התפיסה הזו, אך עקרון העצמאות השיפוטית הוא קדוש, ואסור שייפרץ במקרה של מזרחי, אחרת הוא ייפרץ גם במקרים אחרים.
האם פירוש הדבר שהמערכת אינה יכולה לנקוט שום פעולה בעניינו? לא בהכרח. בהקשר זה יש להבחין בין החלטותיו השיפוטיות לבין היבטים אחרים של התנהלותו – למשל ההערות שהוא משמיע בדיונים וכן בתוך החלטותיו כלפי משטרת ישראל, וכן ההחלטה לשמור אצלו את כלל התיקים הרגישים.
ביחס למהות פסיקותיו של השופט מזרחי, אין לנציב תלונות הציבור על שופטים כל סמכות להתערב; כך גם לנשיא בית המשפט העליון (אלא אם ערר על מזרחי יגיע אל שולחנו). זו המשמעות של עצמאות שיפוטית. הגורם היחיד המוסמך להתערב בהחלטות הן ערכאות הערעור, והן כאמור עושות מלאכתן זו פעם אחר פעם.
במערכת השיפוט שרר בעבר נוהג בלתי פורמלי, שלפיו שופטים שהחלטותיהם היו נהפכות שוב ושוב בערעורים, ושסומנו פשוט כשופטים לא טובים, היו מוזמנים לפגישה בארבע עיניים עם נשיא בית המשפט העליון, שבה היו מקבלים הצעה ידידותית לפרוש מהמערכת, מאחר שאין להם סיכוי להתקדם. בימים אחרים, אפשר היה לצפות מנשיא העליון יצחק עמית לפעול באופן הזה, אך נוכח ההתנהלות המתגוננת של המערכת, לא סביר שהוא יתערב בעניין.
ועדיין, כל עוד אין בדל ראיה לכך שמזרחי מונע משיקולים זרים, יש להתייחס אליו כשופט טועה ולא כמשהו אחר. כל אפשרות אחרת, שעניינה עיוות מכוון של ההחלטות במטרה לשבש את החקירות הללו, מעוררת פלצות
אשר לנציב התלונות אשר קולה, הוא מיהר לדחות תלונה שהוגשה לו בעניין השופט מזרחי, תוך מתיחת ביקורת פומבית חריפה על עצם הגשתה. הביקורת הזו אינה מוצדקת: לנציב אומנם אין סמכות לבחון את תוכנן של החלטות שיפוטיות, אך הוא בהחלט מוסמך לבחון התנהלות מערכתית, כגון החלטתו של מזרחי לנתב לעצמו את כל התיקים הרגישים העוסקים במקורבי נתניהו.
ועדיין, כל עוד אין בדל ראיה לכך שמזרחי מונע משיקולים זרים, יש להתייחס אליו כשופט טועה ולא כמשהו אחר. כל אפשרות אחרת, שעניינה עיוות מכוון של ההחלטות במטרה לשבש את החקירות הללו, מעוררת פלצות. כל עוד אין שום אסמכתה או בדל אינדיקציה לכך שהחלטותיו של מזרחי בתיקים אלה מונחית על ידי שיקולים זרים, הוא זכאי להיחשב לשופט גרוע, ולא יותר מכך.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושופח השלום מנחם מזרחי הוא שופט כל כך גרוע שתוך שנתיים הוא יקודם באופן מקובל בהחלט לבית המשפט העליון. זו התכנית של הדיקטטור, הצורר, הבוגד ורוצח 46 החטופים ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו ושל ממלא מקומו אוייב לוין. ומכיוון שהדיקטטורה של ביבים שקרניהו תשלוט פה עוד שנים ארוכות תתרגלו לתואר "מנחם מזרחי, שופט בית המשפט העליון".