ליבגני קיסין, שגדל במוסקבה, יש דרכונים מרוסיה ומבריטניה. אבל כשהוא מסתובב ברחבי העולם כפסנתרן קונצרטים מוביל, הוא מקפיד לשלוף בכל מקום דווקא את הדרכון הישראלי, שאותו קיבל כמחווה מיוחדת בשנת 2013, כשביקש לייצג כיהודי את ישראל בעולם – מדינה שמעולם לא חי בה, אך הוא חש קרוב אליה במיוחד.
"אני תמיד מגיש במלון את הפספורט הישראלי כדי לבדוק…" אומר הפסנתרן המפורסם בשיחת זום מביתו בפראג, רגע לפני שהוא מגיע לישראל לרסיטל בבנייני האומה בירושלים. "כי אני רוצה לדעת מה תהיה התגובה של פקיד או פקידת הקבלה. שמעתי על מקרים שבהם ישראלים סורבו כניסה בכל מיני מלונות או מקומות באירופה וביפן, אבל עד עכשיו לא קרה לי דבר כזה".
זאת הצהרה פוליטית? הביקור שלך הוא הצהרה פוליטית?
"אני לא תכננתי הצהרה פוליטית בביקור הזה בישראל, אני מגיע להופיע ולנגן. אבל אם אנשים רוצים לראות בביקור שלי הצהרה פוליטית – אין לי בעיה עם זה. בגלל שאני אוהב את ישראל וישראל מאוד חשובה לי ומאוד חשוב לי לנגן בה.
"אני לא תכננתי הצהרה פוליטית בביקור הזה בישראל, אני מגיע להופיע ולנגן. אבל אם אנשים רוצים לראות בביקור שלי הצהרה פוליטית – אין לי בעיה עם זה"
"הקשר שלי עם ישראל התחזק מאוד כבר לפני שנים. אני אפילו לא חושב שהוא יכול להיות חזק יותר עכשיו. הוא עוצמתי בכל מקום שבו אני חי.
"אני מאוד מודאג ממה שקורה בכל העולם, גם בישראל וגם במקומות נוספים כמו באוקראינה. זה מאוד מדאיג אותי ומכאיב לי באופן אישי שאני לא יכול לשנות שום דבר. אני רק יכול לעשות מעט מאוד לעזור לאנשים מסוימים בישראל או לתרום קצת כסף לצבא האוקראיני – אבל זה הכל".
![הפסנתרן הרוסי יבגני קיסין (במרכז) עם יו"ר הסוכנות היהודית לשעבר נתן שרנסקי ושרת העלייה והקליטה דאז סופה לנדבר, כשהוא מציג את אזרחותו הישראלית בטקס בירושלים, 7 בדצמבר 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/F131207YS03.jpg "הפסנתרן הרוסי יבגני קיסין (במרכז) עם יו"ר הסוכנות היהודית לשעבר נתן שרנסקי ושרת העלייה והקליטה דאז סופה לנדבר, כשהוא מציג את אזרחותו הישראלית בטקס בירושלים, 7 בדצמבר 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
אתה רואה קשר בין המלחמה של האוקראינים נגד הרוסים לבין המלחמה שלנו נגד עזה? אתה רואה קשר אנושי?
"בהחלט. מייד אחרי הטבח של שבעה באוקטובר בכיר מאוד בחמאס הודה לרוסיה על הסיוע שחמאס קיבל, בערוץ הרוסי הרשמי. ואיראן, שהיא האויבת הגדולה ביותר של ישראל, היא בת ברית של רוסיה. אז כמובן, הכוחות האפלים בעולם מחוברים זה לזה, למרבה הצער".
באוקטובר, לפני ארבע שנים, הגיע קיסין לישראל כדי לחגוג ברסיטל חגיגי ומיוחד את יום הולדתו ה־50. זה היה בעיצומה של מגפת הקורונה – קונצרט שהפך לסנסציה, כשקיסין מבלה על הבמה עם הישראלים ומפנק אותם בעוד ועוד הדרנים.
ישראל הייתה אז, או כך לפחות דמיינה את עצמה, מדינה חזקה ובטוחה בעצמה: בין הראשונות להתחסן, בין הראשונות להשתחרר מהמחנק התרבותי לאחר המגפה, עם כלכלה יציבה שדילגה על המיתון העולמי וגבולות בטוחים באופן יחסי.
כמה מעמיתיו הקרובים של קיסין בעולם המוזיקה, כולל לא מעט אומנים יהודים, התרחקו מישראל, ורבים מחרימים אותה גם בזירה המוזיקלית. למעשה נדמה שלהיות נגד ישראל הפך כמעט ל"בון טון" תרבותי
מאז חוותה ישראל תהליך של הפיכה משטרית, מחלוקות שקרעו את העם מבפנים, את הטבח הגדול בתולדותיה ומלחמה ארוכה בכמה חזיתות שעדיין לא ממש הסתיימה.
כמה מעמיתיו הקרובים של קיסין בעולם המוזיקה, כולל לא מעט אומנים יהודים, התרחקו מישראל, ורבים מחרימים אותה גם בזירה המוזיקלית. למעשה נדמה שלהיות נגד ישראל ומדיניותה הפך כמעט ל"בון טון" תרבותי.
התוספת הבולטת האחרונה היא זובין מהטה, ששימש מנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית במשך יובל שנים, אך השנה ביטל את הפרויקטים שלו בישראל במחאה פומבית על מדיניותו של בנימין נתניהו. קיסין תמה מאוד על הצעד הזה.
"אני מאוד מאוכזב מגל הביטולים של אומנים מהעולם, בהחלט. את מהטה אני מכיר היטב והופעתי איתו הרבה מאוד פעמים. שמעתי שהוא אומר כי יפסיק לבוא לישראל – הוא אמר שהוא לא יבוא לישראל בגלל שהוא לא אוהב את המדיניות של נתניהו כלפי הפלסטינים.
"אני חייב להודות שאני לא לגמרי מבין למה הוא התכוון. כי אני לא רואה מה נתניהו עושה עכשיו לפלסטינים ששונה ממה שקודמיו, כולל מנחם בגין, עשו. ובתקופתו של בגין מהטה היה המנצח הראשי של הפילהרמונית הישראלית. אז למען הכנות אני לא מבין מה בעצם מהטה טוען".
"אני מאמין שלישראל, בניגוד לרוסיה או לסין, לא מגיע יחס כזה מהעולם. עם כל הבעיות וההאשמות שמפנים כלפי ישראל – מדובר בדמוקרטיה. אני בכל אופן מאוד שמח לבוא לכאן. תמיד"
אתה חושב שזה גל זמני? שישראל תחזור להיות חזקה במפה המוזיקלית העולמית?
"אני אענה ביידיש: 'אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט'. האדם מתכנן – ואלוהים צוחק. אני לא אנבא את העתיד, אבל אני מאוד אשמח אם זה יקרה.
"אני מאמין שלישראל, בניגוד לרוסיה או לסין, לא מגיע יחס כזה מהעולם. עם כל הבעיות וההאשמות שמפנים כלפי ישראל – מדובר בדמוקרטיה. אני בכל אופן מאוד שמח לבוא לכאן. תמיד".
חמאס הם ממשיכי דרכו של היטלר
גם אחרי כמעט 50 שנה על הבמות, עם כמה פרסי גראמי על הקלטות והערכה יוצאת דופן מצד מבקרים מוזיקליים על הישגיו הפסנתרניים, קיסין עדיין נחשב עוף מוזר – במובן הטוב של המילה.
בין סממני ההיכר שלו: השיער הקפיצי, המתולתל והגבוה (שבצעירותו ממש ריחף מעליו בעת שניגן); הידיים הארוכות שמפיקות צליל בהיר ורב עוצמה כמעט ללא מאמץ; הרפרטואר העשיר שהוא מנגן, המשתרע על פני לפחות 300 שנה של מוזיקה, מווינה ועד מוסקבה; ויכולת הריכוז המרשימה וחסרת המניירות שלו על הבמה.
גם בבנייני האומה, ביום שלישי השבוע – ברסיטל מיוחד שהתקיים במסגרת הסדרה הבינלאומית למוזיקה של המרכז למוזיקה משכנות שאננים ירושלים – נדיר לראות פסנתרן כמותו שמתיישב ומתחיל לנגן בלי לקחת לעצמו כמה שניות להתאפס: קיסין פשוט "תוקף" את הפסנתר כאילו מדובר בחזרה גנרלית.
"ממשיכי דרכו האידיאולוגיים של היטלר, חמאס, לא למדו את הלקח ההיסטורי ומנסים לחסל את העם שלי שוב. הם לא הפנימו שאנחנו אלמותיים. אנחנו בני 3,700 שנים"
במהלך הנגינה הוא מגניב מדי פעם מבט חתום אל הקהל, ונדמה שאולי יצא לרגע קט מאיזון – בכל זאת, 3,000 איש מקיפים אותו ב־360 מעלות – אך קיסין אינו מאבד פוקוס או יושרה אפילו פעם אחת. גם כשחתול זעיר ומסתורי מופיע משום מקום וחוצה את הבמה מצד לצד בחיפוש נואש אחר פתח יציאה.
פעילותו הפומבית למען ישראל גם היא חריגה יחסית במיליֶה התרבותי שאליו הוא משתייך. אחרי שבעה באוקטובר פרסם סרטוני תמיכה בישראל. אחד מהם מברלין, בו עשה קישור בין מעמדו כיהודי מצליח בעולם לבין זכר השואה וזוועות הטבח בעוטף עזה.
"התקופה שאנחנו חיים בה היא נוראית", הצהיר בסרטון שצילם שלושה ימים אחרי הטבח. "אני כעת בברלין, בדיוק ניגנתי עם הפילהרמונית של ברלין. ובכל פעם שאני מנגן בברלין והקהל מעניק לי תשואות רועמות אני לא יכול להימנע מלחשוב: 'ובכן אדולף, איפה אתה ואיפה אנחנו? איפה אני?
"כמובן לקחת איתך שליש מבני עמי, אבל למרות הכל אנחנו חיים, אנחנו כאן, אנחנו פורחים, אנחנו ממשיכים לגלות תגליות מדעיות שחשובות ליקום האנושי, אנחנו ממשיכים לנגן מוזיקה יפהפייה.
"ממשיכי דרכו האידיאולוגיים של היטלר, חמאס, לא למדו את הלקח ההיסטורי ומנסים לחסל את העם שלי שוב. הם לא הפנימו שאנחנו אלמותיים. אנחנו בני 3,700 שנים. רבים ניסו לחסל אותנו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו, אך ללא הצלחה.
הוא סיים את הסרטון ב"ישראל חי וקיים" בעברית. קיסין מדבר עברית לא רעה ויידיש על בוריה, ואף הוציא את "א יידישער שייגעץ" – אוסף שירים וסיפורים קצרים ביידיש
"כן, הבנדיטים בחמאס כבר הרגו כמה מאות מבני עמי, אבל אין לי ספק שאנחנו נמחץ אותם וננצח שוב. באנו לפניהם ואנחנו נעזוב אחריהם".
הוא סיים את הסרטון ב"ישראל חי וקיים" בעברית. קיסין מדבר עברית לא רעה ויידיש על בוריה, ואף הוציא את "א יידישער שייגעץ" – אוסף שירים וסיפורים קצרים ביידיש.
ב־2013, זמן קצר אחרי שקיבל את האזרחות הישראלית, הופיע במרכז קנדי בוושינגטון ברסיטל שהוקדש בחציו למלחינים יהודים נשכחים ממוצא רוסי, ובחלקו השני לשירים ביידיש שהקריא, בהם שירים של חיים נחמן ביאליק, י"ל פרץ ופאול צלאן.
ב"וושינגטון פוסט" פרסמה מבקרת המוזיקה הראשית אן מידג'ט ביקורת נלהבת: "קיסין הוא התגשמות חיה של עולם נכחד […] כשמדברים על וירטואוז בדרך כלל מכוונים ליכולות טכניות. נדרשת וירטואוזיות שונה לנגן ארבע יצירות מוזיקליות ואז לדקלם 13 פואמות ביידיש – והכל מהזיכרון, הכל באותה שליטה.
"יש לקוות שקיסין מייצר עולם חדש של אפשרויות עבור כל הכוכבים המופיעים, אבל אני לא בטוח שיש עוד מישהו שמחזיק בווירטואוזיות כזו המאפשרת לו להתרחק כל כך מהקופסה ולעשות זאת בכנות, ביושרה ובעוצמות כאלה. זה אירוע שלא אשכח כל חיי".
כמו ילדי פלא רבים, קיסין ידע לזהות מוזיקה עוד לפני שלמד קרוא וכתוב. הוא גדל להורים יהודים במוסקבה והחל ללמוד פסנתר באופן מקצועי בבית הספר למוזיקה כבר בגיל שש
הטכניקה המרהיבה של קיסין – שמצליח להחזיק רפליקות וירטואוזיות מורכבות לאורך זמן בלי להיגרר לדפיקה על הפסנתר או מריחת תווים, תוך שמירה על צליל נקי וצלול (למשל כאן בהופעה היסטורית מ־1988, כשהוא רק בן 17) – עומדת ביחס הפוך לקצב דיבורו. הוא מדבר לאט וחושב היטב על כל משפט. לעיתים הוא לוקח פאוזה של כמה שניות ומנסח ברצינות תהומית את תשובותיו, גם לשאלות קלילות יחסית.
גם מבחינה זו נדמה שקיסין אומנם שייך לדור הביניים המודרני של הפסנתר – ואחד מפסנתרני הקונצרטים המבוקשים של המאה הזאת – אך הוא גם מהווה חוליה מרתקת לפסנתרנות הרוסית המפוארת של פעם, במחצית השנייה של המאה העשרים, כשרוסיה נחשבה לאימפריה מוזיקלית נסתרת מאחורי חומות של פוליטיקה עכורה, עם מסורת קפדנית ורצינית במיוחד של יושרה מוזיקלית וקהל שנאמנותו התרבותית אינה יודעת גבולות.
הפסנרתן יבגני קיסין מנגן יצירה של שופן בגיל 13
אפשר היה להבחין בשרידים האלה במאות יוצאי חבר העמים שגדשו את האולם בבנייני האומה בשלישי האחרון ולא נתנו ל"ז'ניה" (שם החיבה ליבגני) ללכת – מעטירים עליו פרחים ומריעים לו בשאגות בראבו ממושכות.
כמו ילדי פלא רבים אחרים, קיסין ידע לזהות מוזיקה עוד לפני שלמד קרוא וכתוב. הוא גדל להורים יהודים במוסקבה והחל ללמוד פסנתר באופן מקצועי בבית הספר למוזיקה כבר בגיל שש אצל המורה אנה קנטור, שהמשיכה ללמד אותו עד בגרותו והייתה מורתו היחידה. בראיון סיפר פעם שאימו, שהייתה בעצמה מורה לפסנתר, השמיעה לו הרבה מוזיקה עוד כשהיה ברחם.
בגיל 10 כבר ליווה קיסין את אחת התזמורות המקומיות בקונצ'רטו של מוצרט, ושנה אחר כך הופיע ברסיטל ראשון במוסקבה. בגיל 12 כבר ביצע את שני הקונצ'רטי של שופן לפסנתר ולתזמורת במוסקבה בערב אחד – הישג נדיר כשלעצמו גם למבוגרים.
אף שהתפתחות מסטטוס של ילד פלא לאומן בוגר נחשבת אירוע מורכב מבחינה פסיכולוגית, קיסין מעיד כי שלו עברה בשלום, בין היתר בזכות מדיניות חינוך מוזיקלי נכונה ומאוזנת
אף שהתפתחות מסטטוס של ילד פלא לאומן בוגר נחשבת אירוע מורכב מבחינה פסיכולוגית, קיסין מעיד כי שלו עברה בשלום, בין היתר בזכות מדיניות חינוך מוזיקלי נכונה ומאוזנת.
"המורה שלי אנה האמינה שאני צריך להתפתח באופן אורגני כאומן, ולכן לא כדאי שאשתתף ביותר מדי קונצרטים. כך חסכתי אנרגיה להתפתחות הדרגתית. השתתפתי בכמה קונצרטים כי הייתה לי משיכה טבעית לעמוד בפני קהל, אבל למשל לא השתתפתי בתחרויות פסנתר בכלל".
אז אתה מאמין שתחרויות הפסנתר הן "מרוצי סוסים" שמזיקים להתפתחות של אומן? שמחייבים אותו לעמוד בלוח זמנים לא בריא כבר בגיל צעיר?
"אני לא השתתפתי מעולם בתחרות גדולה, אז קשה להגיד. אני כן מכיר מקרים שבהם תחרויות עזרו לאומנים להצליח, אבל אני חושב שתחרויות יכולות להיות רעות, ובמקרה שלי לפחות, העובדה שלא הופעתי יתר על המידה כנער עזרה לי להתפתח באופן טבעי יותר.
"מעולם לא השתתפתי בתחרויות וגם לא הייתי מעולם שופט בתחרויות, למרות שהציעו לי הרבה פעמים. אני פשוט לא מתעניין בזה יותר מדי ולא חושב שיש לי משהו מיוחד לתת כנציג בחבר השופטים שאחרים לא יכולים. אני לא מתחבר לז'אנר הזה ומעדיף להקדיש את עצמי לקונצרטים וללימוד מוזיקה חדשה".
עם הפנים למערב
פעם היה מקובל לתייג פסנתרנים לפי "אסכולה": האסכולה הגרמנית, האיטלקית, הרוסית וכיו"ב. אני מבין שאתה פחות מאמין בזה. אולי אתה פשוט "פסנתרן ששייך לאסכולה היהודית"?
"ובכן, אני לא חושב שיש דבר כזה 'פיאנו סקול יהודי'. כן, יש 'אסכולה רוסית' שאני לכאורה שייך אליה, אבל אני לא יודע מה היא בעצם אומרת. קראתי תיאורים שמנסים לאפיין אותה, ובתחילת הקריירה עצם העובדה שלמדתי ברוסיה שייכה אותי אוטומטית ל'פסנתרנות הרוסית'. אני לא חושב שזה עדיין נכון".
"אני יכול להגיד שאני לא מנסה לנגן באופן 'רוסי' ושאני גם לא מזהה סוג נגינה שכזה. אני חייב להודות גם שפסנתרנים רוסים אינם קרובים יותר לליבי מאחרים"
בדרך כלל מאפיינים את הפסנתרנות הרוסית ברמה טכנית גבוהה ובעוצמת צליל חזקה ובהירה, תוך שימוש בזרוע כולה ובאמצעות אימון פדנטי ומתמשך.
"אני יכול להגיד שאני לא מנסה לנגן באופן 'רוסי' ושאני גם לא מזהה סוג נגינה שכזה. אני חייב להודות גם שפסנתרנים רוסים אינם קרובים יותר לליבי מאחרים. בשבילי אין קשר בין מוזיקה למדינה.
"למעשה, כשחייתי ברוסיה בתור פסנתרן רוסי, הייתי דווקא מקשיב להקלטות של אומנים מחוץ לרוסיה. אימצנו לליבנו הקלטות שנעשו בחו"ל, מחוץ לברית המועצות".
הסתכלתם למערב, אל ה"בלתי מושג"?
"כן, בדיוק. דרך התקליטים הלא רוסיים יכולנו להתוודע מקרוב לתרבות שלמה מתור הזהב של הפסנתר. כי בדרך כלל אומנים מהמערב הגיעו פחות. ואז, כמובן, כשנערכו תחרויות צ'ייקובסקי, פעם בארבע שנים במוסקבה, היינו רואים בהן הזדמנות נדירה לצפות בכל כך הרבה אומנים מכל כך הרבה מדינות.
"ארתור רובינשטיין הגדיר זאת פעם היטב כשאמר ש'המדינאים הרוסיים באו"ם מתנהגים כמו גנגסטרים וצריך לזרוק אותם מהחלון – אבל הקהל הרוסי הוא הטוב ביותר בעולם'. אני חושב שזה נכון בעיקר בגלל שהופעות של מוזיקאים כמוהו ברוסיה היו נדירות עבורנו. גרנו אז מאחורי מסך הברזל".
את רובינשטיין הספקת לראות בהופעה חיה?
"לצערי לא, כי הוא נפטר כשאני הייתי רק בן 10. כן ראיתי את ולדימיר הורוביץ כשהייתי בן 14 במוסקבה. אבל ההתרשמות שלי ממנו הייתה מעורבת. למרות הערצתי לכל התכונות שהפכו את הורביץ לפסנתרן דגול, גם בנגינה ובאומנות שלו – אני חייב להודות שהאישיות שלו לא הייתה קרובה לליבי.
"כשמרתה ארחריץ' הגיעה למוסקבה היא ניגנה עם גדעון קרמר בכינור, וזה קונצרט שהותיר עליי רושם עצום כנער".
"אני מעוניין בשלמות טכנית בהופעה, אבל אם אין בה שום דבר אחר מעבר לשלמות טכנית אני חד־משמעית מעדיף את האופציה השנייה – של הופעה מלאה בקסם, עם טעויות"
השלמות הטכנית שלך היא שם דבר. מה אתה מעדיף כשאתה עולה על הבמה: להופיע מושלם ללא טעות או לעשות טעויות אבל להעביר חוויה בלתי נשכחת?
"אני מעוניין בשלמות טכנית בהופעה, אבל אם אין בה שום דבר אחר מעבר לשלמות טכנית אני חד־משמעית מעדיף את האופציה השנייה – של הופעה מלאה בקסם ומיוחדת, עם טעויות. אין שאלה בכלל. אני שואף לשלמות טכנית, אבל יודע שאי אפשר להשיג אותה במאת האחוזים.
"בין הפסנתרנים הגדולים רק ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי הגיע לזה. כל האחרים לא. אפילו וירטואוזים גדולים כמו הורביץ או אמיל גיללס לא הגיעו לשלמות טכנית. הם ניגנו בהופעה תווים לא נכונים, למרות היכולות הטכניות המדהימות והשליטה המלאה שלהם בפסנתר".
אז איך אתה משיג קסם כשאתה עולה לבמה? אתה חש בחרדה לפני?
"כמובן שאני חרד לפני הופעות – לפעמים יותר ולפעמים פחות. לפני הרבה שנים, כשהייתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, הבנתי שיש כמה דרכים להתמודד עם החרדה והעצבים החשופים לפני קונצרט.
"קודם כל, להתאמן הרבה לפני – זה מפחית את מרכיב החרדה. שנית, להתרכז במוזיקה לפני שעולים על הבמה. ואז המוזיקה עצמה היא שמייצרת את הקסם. אני משקיע את כולי במוזיקה לפני קונצרט. מבלי לקרוא שוב את התווים – רק על ידי מחשבה עליה. אני שר אותה בראש שלי".
אתה מופיע מאז גיל 6, כמעט 50 שנה. דניאל בארנבוים אמר פעם שיש לו פחות שרירים מכפי שהיו לו כשהיה צעיר, אבל הוא יודע יותר כפסנתרן מבוגר.
"אני לא יודע אם יש לי פחות שרירים עכשיו, בגיל 54. אבל ברור שאני פחות חזק פיזית ממה שהייתי לפני 30 שנה. אבל כשאני מאזין להקלטות הישנות שלי, אני מרגיש די הרבה פעמים שעכשיו אני יכול לנגן את אותן היצירות טוב יותר.
"כשאני מאזין להקלטות הישנות שלי, אני מרגיש די הרבה פעמים שעכשיו אני יכול לנגן את אותן היצירות טוב יותר"
"לכן בקונצרט בישראל כללתי בחלק השני של התוכנית את 'קרייזלריאנה' של שומאן ואת הרפסודיה ההונגרית מספר 12 של ליסט – יצירות אותן ניגנתי לפני הרבה שנים, ועכשיו אני מרגיש שאני יכול לעשות אותן טוב יותר".
שומאן היה אדם קשה. סכיזופרן על פי התיאורים מאותה תקופה – מצב נפשי שהשפיע גם על היצירה שלו. חשוב לך להיכנס לראש שלו כשאתה מנגן?
"אני חושב שהמצב הנפשי תמיד קשור למוזיקה, וברור שאני מטמיע את עצמי במוזיקה כשאני מנגן ומנסה להקרין החוצה כמה שיותר ממה שהמלחין החדיר לתוכה, ובדרך הטובה ביותר. לגבי העובדה ששומאן היה אדם קשה – ובכן, אני לא יכול לדמיין גאון כאדם קל. אולי גאון לא בהכרח סובל משיגעון והוא בהחלט יכול להיות אדם טוב. אבל אני מתקשה לדמיין גאון אמיתי כאדם שקל להסתדר איתו".
אתה מרגיש שאתה צריך לטפל בידיים שלך באופן מיוחד?
"בשבילי השמירה על הידיים היא מרכיב טבעי. זה בא לי אוטומטית. למשל, אם אני נופל, אני באופן אוטומטי אגן על הידיים שלי קודם כל, שלא אפול עליהן. וכשאני חותך לחם, אני מאוד זהיר לא לחתוך את האצבעות שלי".
יש תקופות שאתה עייף מהפסנתר? שאתה מרגיש שצריך הפסקה?
"אני לא מתעייף מלנגן בקונצרטים. אבל אני כן מתעייף באימונים לפעמים. אז לפעמים – לא הרבה פעמים, אגב – אני לוקח חופשות לעשרה ימים או שבועיים שבהן אני לא מתאמן בפסנתר ופשוט נח.
"אבל זה לא בגלל שאני עייף מהפסנתר עצמו, אלא מסיבות של בריאות. אני חושב שכל רופא יסכים שכל אדם צריך תקופות של מנוחה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו