ב־8 ביוני 1967, יומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, תקף צה"ל אוניית ריגול של חיל הים האמריקאי, ה־USS Liberty. במתקפה, שהייתה טעות צה"לית חמורה ביותר, נהרגו 34 חיילים אמריקאים ו־171 נפצעו בדרגות שונות. שני הצבאות הקימו ועדות חקירה פנימיות, ודוחות רשמיים קבעו כי הטעות החמורה נעשתה ללא כוונת מכוון.

האירוע הקשה הזה כמעט שאינו מוזכר בשיח הציבורי הישראלי, אך בארה"ב נכתבו עליו תחקירים וספרים רבים. עם זאת, בחלוף כמעט 59 שנים, נבחרי ציבור אמריקאים, קמפיינים פוליטיים ומובילי דעה לא הרבו להזכיר את התקרית. ניצולי ה"ליברטי" חצו ברובם את גיל 80, והטראומה אוחסנה בערך ויקיפדיה. לפחות זה היה המצב עד לפני כמה שנים.

אולם משהתעורר פלג אנטישמי ושונא ישראל בתוך תנועת ה־MAGA של המפלגה הרפובליקאית, האירוע ההיסטורי הקשה שב לקדמת הבמה, הוזרק לתוך השיח והפך לטיעון בדף מסרים שמרני אנטי־ישראלי, המשמש להמחשת עוינות ישראלית כביכול נגד ארה"ב.

באופן מפתיע, שמרנים חובבי ישראל כמו הפודקאסטר בן שפירו או מומחה הטרור מקס אברהמס מצאו את עצמם בחודשים האחרונים נאלצים להשיב ולהסביר את האירוע ההיסטורי שהתרחש לפני שנולדו

אמור לי "תקרית אוניית ליברטי" ואומר לך מי עוין את ישראל בצד השמרני של המפה הפוליטית. באופן מפתיע, שמרנים חובבי ישראל כמו הפודקאסטר בן שפירו או מומחה הטרור מקס אברהמס מצאו את עצמם בחודשים האחרונים נאלצים להשיב ולהסביר את האירוע ההיסטורי שהתרחש לפני שנולדו.

בעמוד הפייסבוק של אחד הניצולים מאוניית "ליברטי", אדם בשם פיל טורני, הוא מרבה לפזר רמזים על אחריותה של מדינת ישראל לרצח ג'ון פ' קנדי, רצח רוברט קנדי, רצח צ'ארלי קירק ועוד רעיונות קונספירטיביים.

ספינת ה"ליברטי", יום לאחר התקיפה הישראלית, 9 ביוני 1967 (צילום: צי ארה"ב, ויקיפדיה)

בעוד טורני הוא אדם פרטי שממשיך לחיות את הטרגדיה שחווה כחייל, מובילי דעה במפלגה הרפובליקאית אימצו את הנרטיב שלו לגבי עוינות בין ישראל לארה"ב, בין השאר על בסיס ההאשמה שישראל פגעה בספינה האמריקאית באופן מכוון. מה הייתה מטרתה של ישראל ב־1967, לפי תיאוריות הקשר הזו, כאשר פגעה בספינת הצי האמריקאי והרגה 34 חיילים? לגרור את ארה"ב לתוך מלחמת ששת הימים, כמובן.

את הנרטיב השקרי הזה אימצו מובילי הדעה הבכירים: טאקר קרלסון, קנדיס אוונס וחבר בית הנבחרים הרפובליקאי מאריזונה פול גוסאר. בכנסים שמרניים בעת האחרונה עולים פעילים שונים ומאתגרים את הדוברים בשאלה על 1967. כך קרה לשפירו בכנס של "Turning Point", הארגון של צ'ארלי קירק, בשידור חי.

אחרי ששפירו השיב כי האנשים שמעלים את הנושא מעוניינים לרמוז שישראל תקפה את חיילי ארה"ב באופן מכוון כדי לפגוע בארה"ב, עלה על הבמה טאקר קרלסון ואמר לקהל הצעיר: "זה בסדר לשאול שאלות על מדוע ממשלה זרה ניסתה להטביע את אחת הספינות שלנו ב־1967. זה לא אומר שהשואל אנטישמי".

מיותר לציין שמאז אותו אירוע – ויכוח על הבמה בין שפירו לקרלסון על ספינת "ליברטי" – הנושא עולה בעוד פורומים, בוויכוחי רשתות ובטורים בעיתונות השמרנית

מיותר לציין שמאז אותו אירוע – ויכוח על הבמה בין שפירו לקרלסון על ספינת "ליברטי" – הנושא עולה בעוד פורומים, בוויכוחי רשתות ובטורים בעיתונות השמרנית. הכול במסגרת "יש לי רק שאלה" ו"זו זכותי במסגרת חופש הביטוי להטיל ספק".

קרלסון לא הסתפק בכך. לפני מספר ימים הוא הגיע לישראל בהזמנת שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי. הוא נחת בבן־גוריון, גרר את השגריר למקום, ראיין אותו בשדה התעופה – והמריא. במהלך שעתיים וחצי של ריאיון הוא שאל "רק שאלה" על הקשרים בין הנשיא יצחק הרצוג לבין ג'פרי אפשטיין, בהתבסס על תמונה מזויפת שמישהו הציף ברשתות ובה כביכול נראה הרצוג עם אפשטיין.

האקבי, שטען כי הזמין אותו לישראל כדי להשיב על שאלותיו, נאלץ אחר כך לצייץ מספר רב של ציוצים כדי לכסות על המבוכה ולהבהיר שלא היו דברים מעולם.

עושה רושם שבמפלגה הרפובליקאית לא מוכנים להתנער מהקולות הקיצוניים שצמחו בקרבם, וממשיכים לאמצם ואף לנסות ללמדם היסטוריה וכיצד יש לדייק במידע לפני שקופצים למסקנות. הריאיון שערך קרלסון עם האקבי הוא אחד האירועים הביזאריים ביותר בדיפלומטיה בעידן המודרני.

האקבי הוא חבר ותיק של קרלסון; הם עבדו זה לצד זה ב"פוקס ניוז". אולי נותרה שם חיבה מן העבר. האקבי היה נחוש להוכיח לקרלסון שאין שום פגם בהיותו "נוצרי־ציוני", אך תוך כדי הריאיון קרלסון תקף אותו וטען כי כבר אינו פטריוט אמריקאי.

ראשי המפלגה הרפובליקאית אינם מוכנים לוותר על הקרבה לקרלסון, למרות ההקצנה. רק לאחרונה הודיעה לשכתו של סגן הנשיא כי בנו של קרלסון נשכר לעבוד בצוות הדוברות

הריאיון אף סיבך את האקבי עם מדינות האזור – ירדן, מצרים, ערב הסעודית והליגה הערבית. משרדי החוץ של המדינות הללו פרסמו הודעות גינוי נגד השגריר, לאחר שרמז בריאיון כי אין לו בעיה עם הרחבת השלטון הישראלי לגבולות שלטענתו התקיימו בתקופה המקראית, בין הנילוס לפרת.

בקטע אחר, מוזר במיוחד, קרלסון התרשם מהרמה הגבוהה של התשתיות, הכבישים, רמת החיים והחקלאות הישראלית – כל זאת מבלי שיצא משדה התעופה – ובאמצעות השאלה "כיצד ייתכן שיש לישראל כבישים יותר טובים מאשר בארה"ב", ניסה להבין מדוע האמריקאים עדיין משלמים סיוע חוץ לישראל.

טאקר קרלסון באירוע השבעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, 20 בינואר 2025 (צילום: Getty Images via AFP)

האקבי השיב לו בסבלנות ובהסברים מלומדים, עד שברגע אחד קרלסון שלף לפתע: "אגב, מערכת הבריאות שלהם פה היא חינמית והם נותנים לנשים לבצע הפלות חינם, זה עובר אותך?" שאלה מוזרה שעליה השיב השגריר: "לא, אני לא אוהב את זה".

כנראה שיש מי שסבורים כי 3.8 מיליארד דולרים בשנה בסיוע מקנים גם זכות להתערב בשאלות יסוד של מדיניות פנים בישראל. כאמור, ראשי המפלגה הרפובליקאית אינם מוכנים לוותר על הקרבה לקרלסון, למרות ההקצנה. רק לאחרונה הודיעה לשכתו של סגן הנשיא ג'יי די ואנס כי בנו של קרלסון, באקלי קרלסון בן ה־28, נשכר לעבוד בצוות הדוברות של סגן הנשיא בבית הלבן.