השופט מנחם מזרחי, נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, נכנס למצב מגננה: הוא הפנים את הביקורת המושמעת כלפיו הן מכיוון בית המשפט המחוזי והן בזירה הציבורית, בגין החלטותיו בפרשות הנוגעות ליועצי ראש הממשלה.

בהחלטתו מאתמול (ראשון) בעניין הארכת ההגבלות על צחי ברוורמן, השגריר המיועד בבריטניה, החשוד בפרשת "הפגישה הלילית", מזרחי משיב לחלק מהביקורת שהופנתה כלפיו. אך בסופו של דבר מזרחי ממשיך להתחפר, ולהפר כללי יסוד הנוגעים לחובה לציית לערכאות שיפוטיות בכירות.

בשורה התחתונה נענה השופט מזרחי לבקשת המשטרה באופן חלקי, והאריך בעשרה ימים את התנאים המגבילים שהוטלו על ברוורמן. עם זאת, צמצם את היקף ההגבלות: הוא סירב להאריך את האיסור על ברוורמן לעמוד בקשר כלשהו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וקבע כי השניים רשאים לשוחח – ובלבד שלא בענייני החקירה.

"בהכירי פרשה זו על בוריה, ונוכח הבנתי כי לאורך כל הטיפול בה לא ניתן להפעיל שיקול דעת מקצועי של ממש בלא היכרות אינטימית של כל הפרשות המשיקות לה ראייתית – בחרתי ואבחר להמשיך לדון בתיקים הללו"

עוד ביטל מזרחי את איסור היציאה מהארץ, והתיר לברוורמן לצאת ולהתייצב לתחילת תפקידו החדש כשגריר בלונדון, כפוף להתחייבות להתייצב לחקירה בהתראה של 12 שעות. סביר להניח שגם הפעם תערער המשטרה לבית המשפט המחוזי, והחלטתו של מזרחי תתהפך פעם נוספת.

עם זאת, לראשונה ניצל מזרחי את החלטתו כדי להשיב למבקריו. בראש ובראשונה התייחס לטענה שלפיה הוא מרכז בידיו את כלל ההחלטות השיפוטיות הנוגעות לחקירות בעניינם של יועצי נתניהו. "החלטה ניהולית, המגובה בהוראת עבודה רבת שנים, הנוהגת בבתי משפט השלום במחוז המרכז, היא שפרשת חקירה המערבת מעצר ושחרור תלווה מתחילתה ועד סופה בידי שופט אחד", כתב מזרחי בפתח החלטתו.

שופט בית משפט השלום בראשון לציון מנחם מזרחי, 15 בדצמבר 2015 (צילום: פלאש90)

"בהכירי פרשה זו על בוריה, ונוכח הבנתי כי לאורך כל הטיפול בה לא ניתן להפעיל שיקול דעת מקצועי של ממש בלא היכרות אינטימית של כל הפרשות המשיקות לה ראייתית – בחרתי ואבחר להמשיך לדון בתיקים הללו".

הנימוק הזה נשמע לכאורה מסבר אוזן, אך הוא לא מספק הסבר מלא לתהיות סביב התנהלותו של מזרחי. שופט אחד יכול לדון בפרשה מתחילתה עד סופה, אך כשמתעוררת ביקורת מצד ערכאות הערעור על התנהלותו זו, יש מקום לבחון מחדש את היתרונות שבאותה "היכרות אינטימית". מה גם שבעניינו של מזרחי, החשש המתעורר הוא להיווצרותה של דעה קדומה, המולידה משוא פנים שיפוטי כלפי עמדת היחידה החוקרת.

אלמלא הטענות שהתעוררו בהקשר זה כלפי מזרחי, לא היה קושי בכך שאותו שופט מטפל בכל ההחלטות, אך העובדה שבמקרה מדובר בנשיא, שהוא זה המחליט לאן לנתב את התיקים, מעוררת אי נוחות.

מצער לומר, אך ניכר כי מזרחי עושה כל שביכולתו כדי להציג את הראיות שנאספו בחקירה כראיות קלושות, באופן המהלך על גבול קיומו של משוא פנים

לצד זאת, ההחלטה לקשור בין פרשות ה"בילד", "קטאר־גייט" ו"הפגישה הלילית" ולהחזיק את כלל ההחלטות בכל הפרשות הללו אצל אותו שופט כלל אינה מובנת מאליה. מה עוד, שבדבריו של מזרחי מקופלת ביקורת כלפי בית המשפט המחוזי, שם התיק נופל לידיו של שופט אחר בכל ערעור המוגש על החלטותיו.

בשאלת התחזקות החשדות בפרשת "הפגישה הלילית", מצא עצמו מזרחי בעמדת מגננה, נוכח ביקורתו המפורשת של המחוזי כלפיו בסבב האחרון. כעת מזרחי בוחר – על פני השטח – להתיישר לפי עמדת המחוזי, שאכן החשדות בפרשה התחזקו עם התקדמות החקירה, אך הוא לא מוותר על הזדמנות להביע עמדה מקטינה וביקורתית כלפי עוצמת הראיות שנאספו.

ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה צחי ברוורמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בזמן עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפטו הפלילי, 18 בדצמבר 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מזרחי מציין כי המחוזי קבע ש"החשד הסביר נגד ברוורמן התחזק משמעותית", והוסיף כביכול בהכנעה ש"על בית משפט זה לקבל את הדברים, ולפיכך אצא לדרכי חמוש בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד שעליה אין לערער".

מייד לאחר מכן, מזרחי מסביר כי שופט המחוזי הגיע למסקנתו לאחר שהמשטרה הציגה לו מסמך מסוים אך הסתירה אחר, וש"בחינה משולבת של השניים מובילה לשאלות לא פשוטות, כיצד התפתח לפתע הפרפר מהגולם 'לא זוכר'". מצער לומר, אך ניכר כי מזרחי עושה כל שביכולתו כדי להציג את הראיות שנאספו בחקירה כראיות קלושות, באופן המהלך על גבול קיומו של משוא פנים.

גם הפעם ניכר כי מזרחי מסרב לקבל את עקרונות היסוד של כיבוד החלטות שיפוטיות של ערכאות גבוהות יותר. החלטות של המחוזי הן בעלות כוח מנחה כלפי השלום, והחלטות של העליון הן בעלות כוח מחייב. המחוזי כבר קבע כי מזרחי אינו רשאי, כשופט מעצרים, לשקול שיקולים ציבוריים כלליים כמו רוחות המלחמה המנשבות במסגרת האיזון בין צורכי היחידה החוקרת לבין זכויות החשוד.

מזרחי לא מתעלם מהנחיית המחוזי שהורתה לו להימנע מלשקול שיקולים כגון יחסי החוץ של המדינה. אך הוא נתפס לאמרת אגב של שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, כדי לעקר את החלטת המחוזי מתוכן

עם זאת, מזרחי בשלו: "בכל הכבוד לחקירה, פרוץ מלחמה 'שאגת הארי' הינו נתון שחובה על בית המשפט לשקול – הוא מהווה שינוי בנקודת האיזון, משום שהוא יקפיא את מהלכי החקירה ובפרט את ביצוע הפעולה, שהוגדרה על ידי המשטרה חשובה ביותר, ולא ניתן להשאיר את ברוורמן, שהינו מזכיר הממשלה בתקופת מלחמה, שגריר במדינה זרה, בתנאי שחרור ללא צפי עתידי".

לא מדובר כאן רק בהפרה של החלטה ישירה של המחוזי, אלא גם ברישול שיפוטי – ברוורמן אינו מכהן כבר שנים כמזכיר הממשלה. למעשה הוא אינו משמש כרגע בשום תפקיד בלשכת ראש הממשלה – הוא סיים את תפקידו כראש הסגל לצורך מינויו לשגריר בבריטניה. תמוה מצד שופט הטוען להיכרות אינטימית עם העובדות לשגות בעניין זה.

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מזרחי לא מתעלם מהנחיית המחוזי שהורתה לו להימנע מלשקול שיקולים כגון יחסי החוץ של המדינה. אך הוא נתפס לאמרת אגב של שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, כדי לעקר את החלטת המחוזי מתוכן: "באשר לשאלת האפשרות לשקול שיקולים ציבוריים רחבים שונים במסגרת הליכי מעצר", כתב מינץ, "הגם שהמבקש העלה בעניין זה טענות הראויות להישמע, אין מקום להכריע בהן בעת הזו".

העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ולא הכריע בטענות. כל משפטן מתחיל יודע שהתוצאה המשפטית היא שהחלטת המחוזי עומדת על כנה – והחלטת המחוזי בעניין היעדר הסמכות של מזרחי לשקול שיקולים ציבוריים עודנה מחייבת אותו. אמרות האגב של השופט מינץ אינן בבחינת הכרעה שיפוטית, והוא אף טרח וקבע במפורש ש"אין מקום לדון בהן" ובוודאי שלא להכריע בהן, במסגרת ההחלטה שנתן.

ההצדקה שנתן לעצמו השופט מזרחי להפרת החלטתו של המחוזי אינה יכולה לעמוד. גם הפעם, לא יהיה מנוס מהפיכת החלטתו על ידי ערכאת הערעור

ומה הבין מזרחי מכל הסאגה? "אכן, בכל הכבוד, בהחלט יש מקום למיהותו של המשיב ולתפקיד שהופקד בידיו בהחלטת ממשלה – שגריר של מדינת ישראל בלונדון, בפרט בתקופה בה פרצה מלחמת 'שאגת הארי', וזאת בכל הכבוד לחקירה המדוברת נגדו".

זוהי חציית קו אדום שיפוטי, ולא בפעם הראשונה מצד השופט מזרחי. ההצדקה שנתן לעצמו להפרת החלטתו של המחוזי אינה יכולה לעמוד. גם הפעם, לא יהיה מנוס מהפיכת החלטתו על ידי ערכאת הערעור.