1

עוד לפני ששוגר הטיל הראשון היה ברור שהאנרגיה תככב במלחמה הזו. ואכן, מזה שבועיים חווה שוק האנרגיה העולמי טלטלה עזה.

חשוב לשים לב שהזעזוע לא נגרם ממחסור באנרגיה עצמה – על אף שורה של פעולות משני הצדדים שכוונו לפגוע בבתי זיקוק, שדות נפט ושאר תשתיות. החסם העיקרי הוא בשינוע: כרבע מהנפט בעולם עובר דרך צוואר הבקבוק המוכר בשם מצר הורמוז. על אף דברי הרהב של דונלד טראמפ, בינתיים האיראנים מצליחים להניח טבעת חנק על הצוואר הזה. התוצאה: העולם בפאניקה, ובצדק.

בעוד הכותרות עוקבות אחרי רכבת ההרים של מחירי הנפט, בתחום הגז מתרחשת דרמה גדולה אף יותר. חלק ניכר מתעבורת הגז הנוזלי בעולם מתבצעת מקטאר דרך מצר הורמוז. כשהנתיב חסום מחירי הגז מזנקים בשיעורים שהופכים את טלטלות הנפט למשחק ילדים.

לכל מדינה במרחב ובעולם יש את נתוני הפתיחה שלה, אבל דומה שהלקח האנרגטי מהמלחמה הזו זהה עבור כולן: כדי לשרוד צריך לשאוף למינימום תלות באנרגיה מיובאת ולמקסימום גיוון בתמהיל האנרגיה של המשק

בתחום הגז, בשונה מהנפט, אין למדינות המערב מרחב תמרון ומאגרי ענק שהן יכולות להזרים לשוק כדי לרסן את השפעות המלחמה. הכל הרבה יותר חשוף ומלחיץ.

לכל מדינה במרחב ובעולם יש את נתוני הפתיחה שלה, אבל דומה שהלקח האנרגטי מהמלחמה הזו זהה עבור כולן: כדי לשרוד בעולם שמקורות האנרגיה שלו מאוימים ולא יציבים, צריך לשאוף למינימום תלות באנרגיה מיובאת ולמקסימום גיוון בתמהיל האנרגיה של המשק. מי שמניח את כל הביצים בסל אחד, עלול למצוא את עצמו ברגע האמת עם שקשוקה.

מבט אל אסדת קידוח הגז לוויתן משמורת הטבע חוף דור (צילום: פלאש90)

כשמתרגמים את הלקחים הללו למקרה של ישראל, המסקנה הראשונה היא שהסכם ייצוא הגז שהממשלה חתמה עליו לא מכבר עם מצרים הוא טעות אסטרטגית קשה שמסכנת את הביטחון האנרגטי שלנו.

לישראל יש גז כחול לבן (אבל לא ירוק, בניגוד למה שתאגידי הגז מנסים למכור לנו), זו פריבילגיה אדירה. במקום להשתמש בו בזהירות ולשמור אותו לאורך זמן, הממשלה התנדבה לייצא אותו במהלך שעלול להשאיר את ישראל בלי גז בעוד כ־15 שנה. בעולם שסובל מחוסר יציבות אנרגטי קשה, מדובר בהימור בסכום שמדינת אי מבודדת כמו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה.

המסקנה השנייה – שבמונחים של בריאות הציבור ואיכות הסביבה היא קשה לעיכול – היא שישראל, בלית ברירה, צריכה לשמר לעצמה, גם אם במתכונת חירום בלבד, את האפשרות להשתמש בפחם. בפועל אין סיבה לשרוף פחם בתחנת אורות רבין בחדרה, אבל את הפוטנציאל צריך להשאיר לעת צרה.

איזה מקור אנרגיה לא צריך לייבא, אי אפשר לפגוע בו משום שהוא מבוזר ופרוס על פני המדינה כולה, ובמקרה גם מצוי בשפע בישראל? השמש, כמובן

המסקנה השלישית היא בעצם הראשונה בסדר החשיבות, ונראה שביותר ויותר מדינות כבר מפנימים אותה: איזה מקור אנרגיה לא צריך לייבא ולכן אינו תלוי במפת השינוע העולמית, אי אפשר לפגוע בו משום שהוא מבוזר ופרוס על פני המדינה כולה, ובמקרה גם מצוי בשפע בישראל? השמש, כמובן.

העובדה שמדובר באנרגיה נקייה, שאינה מזהמת את האוויר וגם לא תורמת גזי חממה שמתדלקים את משבר האקלים, היא בונוס גדול על הדרך.

לשמש יש חיסרון – היא לא זורחת מסביב לשעון ולא יכולה לייצר אנרגיה בכל שעות היממה או בימים מעוננים, אבל טכנולוגיות האגירה מתפתחות במהירות וסביר להניח שבתוך כמה שנים אפשר יהיה לאגור ולהשתמש במחירים הגיוניים באנרגיית השמש שנוצרה בשעות היום בכל זמן שבו המשק יהיה זקוק לה.

ספינת מלחמה אמריקאית במצר הורמוז, 1 במרץ 2026. (צילום: Sahar AL ATTAR / AFP)

ישראל עשתה בשנתיים האחרונות התקדמות יפה בפריסת הפאנלים הסולאריים, וכיום אנרגיית השמש מהווה 15%–16% מכלל החשמל המיוצר בארץ. זו התחלה טובה, אבל כדי להפוך אותה למסה קריטית ואסטרטגית, בשש אחרי המלחמה הממשלה צריכה להכריז על המעבר לאנרגיה סולארית כעל פרויקט לאומי שכל זרועות המשק והממשלה מגויסות לו.

המלחמה הזו הוכיחה את מה שידענו כבר מזמן – שהתבססות על אנרגיה סולארית בישראל היא לא רק סוגיה של בריאות הציבור ואיכות הסביבה, אלא של ביטחון לאומי במובן הבסיסי ביותר.

למסקנה הזו כבר הגיעו מדינות רבות, בעיקר באירופה, אחרי שפרצה מלחמת רוסיה–אוקראינה והן גילו לזוועתן שהתלות בצינור הגז של ולדימיר פוטין מקפיצה את מחירי האנרגיה לגבהים בלתי נסבלים.

הראשונה שהפנימה את הלקח החשוב הזה, למרבה האירוניה, היא סין. בעוד טראמפ תקוע במאה הקודמת, הסינים הבינו שהעתיד טמון בשמש – והגדילו בשנה אחת בלבד את צריכת האנרגיה הסולארית ב־43%

מעבר להיותן טרגדיה אנושית, מלחמות הן גם אסון לסביבה, לטבע, וליכולתם של בני האדם להתאחד ולפעול במשותף כנגד האיום הגלובאלי של משבר האקלים. אבל מתברר שגם בתוך הים השחור יש נקודת אור, והיא מתבטאת בהתקדמות המהירה של מדינות רבות להגדלת השימוש באנרגיות מתחדשות.

הראשונה שהפנימה את הלקח החשוב הזה, למרבה האירוניה, היא סין. בעוד טראמפ תקוע במאה הקודמת עם חיבתו לנפט ולקידוחים, הסינים הבינו שהעתיד טמון בשמש. בתוך שנה אחת סין הגדילה את צריכת האנרגיה הסולארית שלה ב־43%.

פאנלים סולאריים במתחם ייצור חשמל פוטו־וולטאי ביינצ'ואן, שבצפון־מערב סין, 9 ביולי 2024 (צילום: AFP)

ב־2024 יוצרו בסין 85% מכלל הפאנלים הסולאריים בעולם ו־60% מההתקנות הסולאריות החדשות בעולם נעשו בסין. הסינים מקדמים גם אנרגיות מתחדשות אחרות – ב־2025 סין התקינה טורבינות רוח בהספק כולל של כ־120 ג'יגהואט, כפול משאר העולם ביחד.

סין גם שולטת בשרשרות הייצור והאספקה של סוללות האגירה שהן העתיד של עולם האנרגיה. צריך להיות נאיבי על מלא כדי להאמין שהסינים עושים את כל זה רק מתוך דאגה לבריאות התושבים או לבלימת ההתחממות הגלובאלית.

ביום שאחרי המלחמה, טראמפ עלול לגלות שהוא אולי ניצח בקרב על הנפט – גם זה בכלל לא בטוח – אבל בקרב האמיתי, על האנרגיה של המחר, הסינים השאירו לו אבק. אם ישראל חפצת חיים, היא צריכה ללמוד מהסינים ולא ללכת בדרכו של מי שנחשב לידידה הגדול ביותר.

אם ישראל חפצת חיים, היא צריכה ללמוד מהסינים ולא ללכת בדרכו של מי שנחשב לידידה הגדול ביותר

2

זה היה אחד המאבקים הירוקים המלבבים שנרשמו כאן, על אף שהתרחש בליבה של עיר סואנת. קבוצה של תושבי מרכז תל אביב, שהקימו בסוף שנות ה־90' ועד פעולה עם השם המנצח "ירוק במקום בטון", הצליחו לשכנע את העירייה ואת רשות מקרקעי ישראל להקים במתחם קריית ספר פארק ציבורי במקום בנייני המשרדים שתוכננו.

מהיום שנפתחה ב־2013, הפכה הגינה, שתכנן האדריכל רם אייזנברג, להצלחה גדולה. האוויר התמלא בקולות משחק של ילדים, הדשא במשפחות שחוגגות ימי הולדת או סתם מתכנסות לפיקניק, השבילים בהולכים ורוכבים. בסך הכל 12 דונם, אבל איזה ניצול מדויק של השטח לתועלת הציבור ולרווחתו הפיזית והנפשית.

פארק קריית ספר בת"א לאחר פגיעת הטיל האיראני בשכונה, מרץ 2026 (צילום: אביב לביא)

השבוע פארק קריית ספר היה מקום עצוב. הטיל האיראני שמחק בלילה הראשון למלחמה את הבניין שמעבר לרחוב הסב נזקים גם לפארק, אם כי אלה מתגמדים מול ממדי ההרס האדירים בשכונה שבה לא נותר חלון אחד לרפואה.

מדרגות האבן, שרק לפני שבועיים עוברי אורח התפרקדו עליהן ותפסו שמש עם קפה ומאפה מבית הקפה שממול, נטושות ומוקפות בסרטי סימון של המשטרה. הדשא והצמחייה ידעו ימים יפים יותר, נראה שהטיפול והתחזוקה הופסקו זמנית לנוכח המצב. בית הקפה עצמו, "גרציאני" המשובח, נהרס ונאטם, ומי יודע אם ומתי ישתקם.

פארק קריית ספר עוד יידע ימים יפים, אבל הוא גם תמיד יישא איתו את הצלקת. אם עד המערכה הזו הוא היה הגן השכונתי של לב תל אביב, גן הניצחון של "ירוק במקום בטון", מעתה הוא הפארק של שכונה בטראומה, שכונה שמאות מתושביה נאלצו להתפנות מבתיהם ושצעירה מסורה אחת, מרי אן דה ורה, קיפדה את חייה משום שהתעקשה להישאר עם הקשישה שסעדה.

פארק קריית ספר עוד יידע ימים יפים, אבל הוא גם תמיד יישא איתו את הצלקת. אם עד המערכה הזו הוא היה הגן השכונתי של לב תל אביב, גן הניצחון של "ירוק במקום בטון", מעתה הוא הפארק של שכונה בטראומה

3

"תמוז" הוא קיבוץ עירוני קטן הממוקם בבניין בן שתי קומות במרכז בית שמש. כ־20 מבוגרים מקיימים שם אורח חיים שיתופי, לומדים ועובדים במקצועות חופשיים בבית שמש ומחוצה לה.

הטיל הקטלני, שפגע ישירות במקלט וגרם למותם של תשעה בני אדם, נפל עשרות מטרים בודדות מהבניין של הקיבוץ. לחברי הקיבוץ שלום, מהחלונות לעומת זאת לא נותר זכר. כולם נופצו, לפי שעה מוחלפים ביריעות ניילון.

מבט אווירי על זירת ההרס בבית שמש מנפילת הטיל ששוגר מאיראן, 1 במרץ 2026. החץ האדום מצביע על הפאנלים הסולאריים שנותרו ללא פגע (צילום: REUTERS/Ilan Rosenberg)

ההפתעה ציפתה לחברי הקיבוץ כשעלו לבחון את מצב הפאנלים הסולאריים שמכסים את גג הבניין: הם נותרו שלמים לחלוטין. איכשהו, ההדף האדיר שריסק כל חלון וזגוגית באזור, פסח עליהם. ממש נס פך השמש.

מבט נוסף על עוד גגות באזור מגלה שגם בהם הפאנלים – חלקם מיועדים לייצור חשמל מהשמש וחלקם לחימום דודי מים – נותרו ללא פגע, כולל פאנלים שניצבים על גגות שהרעפים שלהם נתלשו ממקומם.

מבט נוסף על עוד גגות באזור מגלה שגם בהם הפאנלים – חלקם מיועדים לייצור חשמל מהשמש וחלקם לחימום דודי מים – נותרו ללא פגע, כולל פאנלים שניצבים על גגות שהרעפים שלהם נתלשו ממקומם

אולי זה קשור לעובדה שהפאנלים ניצבים באוויר הפתוח ופחות מושפעים מההדף ואולי מבנה החומר שלהם הופך אותם לחסינים יותר. כך או כך, בעוד הבתים נטולי החלונות חשופים לצינה של לילות מרץ, לפחות הפאנלים על הגגות ממשיכים לייצר חשמל שמאפשר לחמם אותם.

4

עוד טיסת חילוץ יצאה מישראל: העגורים המריאו במבנה מסודר מאגמון החולה בדרכם לאירופה. צילמה ענבר שלומית רובין.

עגורים בדרכם לאירופה מאגמון החולה, מרץ 2026 (צילום: ענבר שלומית רובין)