החלטת בג"ץ מאתמול (ראשון) למחוק את העתירה בעניין הקמת ועדת הבדיקה הממשלתית לבחינת השימוש המשטרתי ברוגלות ובאמצעי מעקב קיברנטיים היא החלטה במקומה.

נוכח החלטת חברי ועדת הבדיקה הממשלתית, בראשות השופט בדימוס משה דרורי, להתפטר מתפקידם לפני כחודש, אין עוד תוחלת בהמשך בירור העתירה נגד המנדט שהממשלה העניקה לוועדה לפשפש בתיקים פליליים המצויים בחקירה או בעיצומו של משפט.

ועם זאת, העתירה הזו והאופן שבו הסתיימה מקפלים בתוכם מסר רחב ומשמעותי יותר – והוא מופנה דווקא כלפי בית המשפט עצמו: אם יש משהו שהשופטים צריכים ללמוד מהפרשה הזו, הוא שניסיונותיהם החוזרים ונשנים לפרק מטענים נפיצים באמצעות הצעות פשרה למיניהן אינם עובדים.

אם יש משהו שהשופטים צריכים ללמוד מהפרשה הזו, הוא שניסיונותיהם החוזרים ונשנים לפרק מטענים נפיצים באמצעות הצעות פשרה למיניהן אינם עובדים

הפטנט של בית המשפט, בשבתו כמגשר או כמתווך לפשרה, לא מוכיח את עצמו. פעם אחר פעם, ובמיוחד בשנה–שנתיים האחרונות, שופטי בג"ץ מנסים לייצר מתווי פשרה שיובילו להסכמות, וכך יתייתר הצורך להכריע בעתירות בנושאים מרכזיים שעל סדר יומם. פעם אחר פעם הרצון הטוב שלהם מתנפץ אל מול חומה אטומה. זה לא עובד.

החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לחקר השימוש המשטרתי ברוגלות התקבלה לפני כשנתיים וחצי, באוגוסט 2023. ימים אחדים לאחר מכן הוגשה לבג"ץ עתירה לביטול ההחלטה. הנימוק: המנדט שקיבלה ועדת הבדיקה מהממשלה מאפשר לה להתערב בתיקים פליליים תלויים ועומדים – בין כאלה המצויים עדיין בחקירה ובין כאלה שבהם כבר הוגש כתב אישום.

השופטים גילה כנפו שטייניץ, יצחק עמית ונעם סולברג נכנסים לאולם בית המשפט בדיון בעתירה בנושא פרשת הרוגלות, 23 בספטמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הסיכון ברור ומוחשי: ועדה ממשלתית שתעסוק בתיקים הללו במקביל לפרקליטות או לבתי המשפט עשויה לשבש את ההליכים הפליליים. ברקע עמד החשש המתמיד כי המוטיבציה הממשלתית קשורה לתיקי האלפים, שבהם נאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בספטמבר 2025, לאחר שבית המשפט הוציא צו על תנאי בעתירה, החליטו השופטים להציע לצדדים מתווה פשרה. בפסק דינם מאתמול כתבו השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב כי המתווה הזה "שיקף את התרשמותנו כי ניתן לגשר על הפערים" בין הצדדים.

על פי הפשרה שיזמו השופטים, הוועדה תוכל לפעול, אך היא תימנע מלעסוק בתיקים פתוחים, ולא תבקש ולא תקבל מידע על תיקים כאלה. נוסף על כך, כדי שגם עיסוקה בתיקים סגורים לא ישפיע על הליכים פליליים מתנהלים, ייערך תיאום בין הוועדה לבין היועצת המשפטית לממשלה.

בספטמבר 2025, לאחר שביהמ"ש הוציא צו על תנאי בעתירה, החליטו השופטים להציע לצדדים מתווה פשרה. העותרים הודיעו שהם מסכימים להצעה. כך גם הפרקליטות. אך נציגי הוועדה הודיעו שהם אינם יכולים להסכים לה

העותרים הודיעו שהם מסכימים להצעה. כך גם הפרקליטות, בשם היועצת, על אף שלשיטתה היה מקום לצמצם עוד יותר את מנדט הוועדה. אך נציגי הוועדה, לאחר ש"בירכו על ההצעה", הודיעו שהם אינם יכולים להסכים לה, והוועדה מתעקשת שתינתן לה גישה לתיקים פתוחים. הממשלה, איך לא, יישרה קו עם עמדת הוועדה.

לנוכח זאת, בנובמבר 2025 השופטים הציעו שהיועצת תעביר נתונים סטטיסטיים על היקף השימוש ברוגלות בתיקים פתוחים. הפרקליטות העבירה נתונים, השופטים קיימו ישיבה נוספת, סגורה לעותרים. ושוב נעשה ניסיון שיפוטי לקרב את הצדדים. אך על אף שהשופטים העבירו לצדדים מתווה משופר מבחינת הוועדה, התגובה שהגיעה היא מכתב התפטרות של חבריה.

השופט משה דרורי בטקס יקיר המשפט העברי בתל אביב. 12 ביוני 2019 (צילום: פלאש90)

"ניתן להצטער כי לא עלה בידינו להשיג את הסכמת הוועדה למתווה הפשרה שהוצע", קוננו השופטים בפסק הדין אתמול, "וחבריה בחרו – מטעמיהם שלהם – להתפטר מתפקידם". התוצאה היא שבאין ועדה, אין גם צורך בהכרעה שיפוטית, והעתירה נמחקה.

כאמור, זה איננו הכישלון הראשון של בג"ץ בניסיונותיו לייצר מתווי פשרה.

במסגרת העתירות שהוגשו נגד החלטות הממשלה לשנות את כללי סיום כהונתם של יועצים משפטיים לממשלה, ולהדיח את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, התייצב ההרכב המורחב של שופטי בג"ץ מאחורי הצעתו של השופט נעם סולברג, לפיה "אולי נכון יהיה לשקול, לשם צמצום המחלוקות בימים הללו – חזרה בעיקרו של דבר למתווה סיום כהונתו של יועץ משפטי לממשלה", כפי שהוצע בדוח ועדת שמגר ואומץ בהחלטת ממשלה בשנת 2000.

סולברג העלה את הצעתו בסוף יולי 2025, וההרכב חזר עליה בתחילת ספטמבר "מתוך תקווה לייתר את הדיון בהתנגדות לצו על תנאי".

כשבג"ץ מתחיל לגלוש ממקומו הטבעי כמי שמכריע במחלוקות משפטיות אל תפקיד של מי שמנסה לייצר הסכמות, ברוב מוחלט של המקרים הניסיון מסתיים בכישלון

משמעות ההצעה הייתה שהממשלה תוותר על שינוי כללי ההדחה, ואם תרצה בכל זאת להדיח את בהרב־מיארה, שתעשה זאת בדרך המקובלת, בפנייה לוועדה המייעצת למינויים בכירים, בראשות השופט אשר גרוניס. הממשלה לא נענתה להצעה השיפוטית, ואף לא טרחה לשלוח נציג לדיון המסכם. השופטים ויתרו על דיון שיתנהל מול שער ריק, והסתפקו בכתיבת פסק דין.

גם בפרשת הפצ"רית, ונוכח החלטתו של שר המשפטים יריב לוין ליטול את סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה ולהעבירן לנציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, עשו השופטים מאמצים כבירים להגיע להסכם פשרה, שייתר את ההחלטה השיפוטית.

הרכב שופטי בג"ץ בעתירות בפרשת הפצ"רית: גילה כנפי־שטייניץ, יעל וילנר ואלכס שטיין. 11 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השופטים ביקשו מהצדדים להסמיך אותם למצוא שופט בדימוס שיוכל ליטול את תפקיד ליווי החקירה בפרשה, והיוזמה הזו עלתה להם ביוקר בהמשך, כאשר נאלצו להסביר את ההבדל בין עמדתם זו לבין החלטתו הבאה של לוין, למנות לתפקיד את השופט בדימוס יוסף בן חמו.

מקרה נוסף שבו היוזמה השיפוטית להתוות פשרה התנפצה בפניהם, הייתה בעתירתם של נתניהו ויתר מוזהרי ועדת החקירה הממלכתית לחקר הצוללות, שדרשו לקבל את חומרי החקירה שאספה הוועדה עוד בטרם העידו חלקם במשפט הפלילי בתיק 3000, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בספטמבר 2025 השופטים החליטו לאמץ את הצעתה של היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה מוזהרי ועדת החקירה יעידו במשפט בבית המשפט המחוזי בתוך שלושה חודשים, ויסיימו את מתן עדותם עד אמצע דצמבר 2025.

השופטים מתמנים לתפקידם לא כדי לייתר מחלוקות, אלא כדי להכריע בהן. השאיפה שכולם יסתדרו היא אולי נאצלת, אך תמימה. ובדיוק לשם כך קיימים בתי משפט

זה לא קרה; עדויות המוזהרים נמשכו כצפוי פרק זמן ארוך יותר, והסתיימו לבסוף בסוף ינואר 2026. אך גם סיום עדותם לא ייתר את המחלוקות, ולכל הצדדים נותרו טענות שבהן הם דרשו מהשופטים להכריע. השופטים, מצידם, החליטו לוותר על המשך הניסיון לקרב את הצדדים, וקבעו לפני כחודש כי העתירות "מיצו את עצמן", וטענות כל הצדדים "שמורות להם".

המסקנה ממכלול הפרשות הללו היא שאין תוחלת לרצון השיפוטי להימנע ממחלוקות. כשבג"ץ מתחיל לגלוש ממקומו הטבעי כמי שמכריע במחלוקות משפטיות אל תפקיד של מי שמנסה לייצר הסכמות, ברוב מוחלט של המקרים הניסיון מסתיים בכישלון.

אילוסטרציה: בית המשפט העליון בירושלים (צילום: פלאש90)

ואולי טוב שכך: השופטים מתמנים לתפקידם לא כדי לייתר מחלוקות, אלא כדי להכריע בהן. השאיפה שכולם יסתדרו היא אולי נאצלת, אך תמימה. ובדיוק לשם כך קיימים בתי משפט. מוטב שידבקו במילוי תפקידם המקורי.

גילוי נאות: בחלק מהעתירות המוזכרות במאמר, ייצג הכותב את "משמר הדמוקרטיה הישראלית", שהייתה בין העותרים.