הירידה בצורך במכונות הנשמה נבעה, כמדומני, משינוי הפרוטוקול הרפואי לטיפול במחלה . לכן האמירה שמדובר ב"עורבא פרח" אינה נכונה. בתחילה פעלו לפי פרוטוקול מסוים שחייב הנשמה באחוזי סטורציה מסויימים, ובמהלך התקדמות הנסיון לטיפול במחלה התברר שדרך זו אינה מיטבית, ואף מזיקה. בשלב הזה של המגיפה אין אפשרות לסמוך על שום מדד, כי המתודות משתנות חדשות לבקרים, הבדיקות נערכות לפי פרמטרים שונים. מטרת המידע הנבדק היא לנסות ולנבא עומס בבתי חולים ותו לא.

הסגר נמשך כמעט חודש, ויותר ויותר אזרחים מאבדים סבלנות ומחפשים סיבות לכך שהסגר לא מוצדק, וכך כל פרופסור בגמלאות או מומחה מטעם עצמו זוכה לפרסום ברשת, כל עוד הוא מפרסם מאמר ארוך ובלי שגיאות כתיב שמסביר למה בעצם הכל בסדר ולא צריך סגר.

תסתכלו על המאמר של אייל שחר, ואז תראו איך סטודנט שנה א' יכול לפרק את הטענות של מר פרופסור:

1. אייל שחר מדבר על שבדיה כעל דוגמא למדינה שלא נכנעה להיסטריה ומצליחה לשלוט בהתפרצות המגיפה. שבדיה הפכה לסמל עבור המרגיעים הלאומיים, אבל האם בצדק? כנראה שלא.

בשבדיה יש רשמית פחות חולים מישראל, אבל מספר החולים הקריטיים שלה גדול פי 4 (640 לעומת 153), ומספר המתים כמעט פי 10 (60 לעומת 591).
מספר המתים מקורונה אתמול ב2 המדינות היה 114 לעומת 8.
מה זה אומר? ששבדיה לא בודקת מספיק את האזרחים שלה, ולכן על הנייר כמות החולים שלה סבירה, אבל בפועל כמות חולי הקורונה גדולה פי כמה, מכיוון שאת הנתונים של החולים הקשים אי אפשר לעוות והם נותנים תמונת מצב אמיתית יותר לגבי חומרת המצב.
בנוסף, בידוד האוכלוסייה שבסיכון לא מספיק טוב.
יותר מזה – שבדיה היא מדינה די הומוגנית, הרבה פחות צפופה מישראל, ועם אוכלוסייה ממושמעת ובעלת אחריות אישית – ועדיין המחלה מתפשטת שם במהירות.
אני אופתע אם בעוד חודש שבדיה תמשיך לא להגביל את האזרחים שלה, הכיוון שהיא הולכת אליו הוא התפרצות רצינית של המגיפה.

2. ועכשיו נגיע לתאוריה המרכזית של הכותב, שמתבססת על השאלה: איך יתכן שתיירים נדבקו בקורונה במדינות שבהן עד אז היו עשרות חולים בלבד.
הוא מתעלם מכך שכולם יודעים שלקורונה תקופת דגירה ארוכה של 5-7 ימים ושכולם מסכימים שבתחילת ההתפרצות מספר החולים האמיתיים גבוה עשרות מונים מהמספר המדווח.
לדוגמא סין ביצעה סגר בווהאן כשהיו 400 חולים מאומתים, ובימים שלאחר מכן התגלה כי באותו רגע כבר היו 25,000 חולי קורונה.

בנוסף לכך שבמקומות תיירותיים יש תיירים מכל העולם ולכן ברור שהם יהיו מוקדי קורונה נפוצים בהרבה מאוכלוסייה אזרחית רגילה.

משם הוא קופץ למסקנה שמספר חולי הקורונה האמיתי גבוה עשרות מונים באופן כללי, בלי לספק שום הסבר הגיוני, ואז הוא מחליט שבגלל זה אחוזי המוות נמוכים פי 10 מהמדווח. כזה היגיון לא ראיתי מאז שרפרפתי ב"חיסונים – הבחירה המודעת".

3. אבל הכי חשוב: הכותב מתעלם מכך שהבעיה בקורונה היא לא אחוזי התמותה, או אפילו המתים עצמם – אלא ההשפעה שלהם: קריסת מערכת הבריאות במדינה כמו שקרה וקורה באיטליה, ספרד, ניו יורק, בריטניה ומחוז ווהאן. בכולם מערכת הבריאות לא מסוגלת לטפל בחולים, לא חולי קורונה ולא חולים רגילים.

תשמרו על עצמכם, תשמרו על הסגר. חג שמח

כמו שקשה לקחת בחשבון את הנזק העקיף קשה לקחת בחשבון את התועלת העקיפה – פחות זיהום אויר, פחות צריכה, הבנה טובה יותר בעתיד לגבי התמודדות עם איומים דומים או אפילו גדולים יותר , תשומת לב לליקויים מבניים בביטוח הסוציאלי לשכירים, התנהלות מערכת ההשכלה הגבוהה, מערכת החינוך , בעלי צרכים מיוחדים ועוד ועוד. כמובן שהיו הרבה מאד אנשים שישלמו מחיר כבד על ההתנהלות הנוכחית אבל יהיו אולי לא פחות שירוויחו מכך.

דעה דומה כבר הוצגה לפני זמן מה על ידי אסף נתן
http://www.assafnathan.com// כמענה לאותן שאלות סטטיסטיות קשות המובילות לכאורה למסקנה שיש מספרים עצומים של חולים לא סימפטומטיים. כנראה זה גם מה שחשבו בבריטניה כשתיכננו חיסון עדר. נניח שיש סיכוי של 95% שההסבר הזה נכון. צריך להביא בחשבון שב 5% ההסבר הוא אחר ועדין לא ידוע. אם ההסבר האחר נכון, ואחוז התמותה הוא 5% (כפי שמצטייר בסיכום המחלה בסין אם לא נניח מספרים עצומים של חולים לא סימפוטמטיים). במקרה כזה 5% לפחות מאוכלסיות מדינות העולהם יאבדו, כלומר מיליונים. העולם שאנחנו מכירים היום לא יכול לקחת סיכון כזה