הנחת המוצא שלך, אילת, היא שהדילמה היא זאת:"למעשה, משבר הקורונה מאפשר הצצה למשוואה שבצדה האחד נמצא מחיר סבלם של האזרחים כתוצאה מטיפול רפואי לקוי, אל מול המחיר הכלכלי של כלכלת המדינה". בשרות העם או בשרות המשטר.
אני חושבת שההנגדה היא בין סבל מסוג אחד לאין ספור צורות לסבלם של אזרחים כתוצאה מקריסת הכלכלה והסגר עצמו. אנחנו רואים את הסבל כאן, כבר עכשיו.
וזאת רק ההתחלה. המקלטים לנשים מוכות התמלאו, הפליטים חיים על תרומות מזון, אנשים שאין להם כסף לשכר דירה ואוכל וכולי.
מנהיגות אחראית, דיקטטורית או דמוקרטית אמיתית [סליחה, איפה בדיוק?] אמורה לבחור בפתרון שיפחית את סבלם של האזרחים. התשובה על כל איננה חד משמעית.
רק לאחר שישקעו ענני הקורונה נראה את מימדי האסון.
ומה תגידי על שבדיה?
ונקודה נוספת, לפחות לפי הנתונים המסופקים, רוסיה, סוריה וטורקיה נמצאות במצב מצוין לעומת מדינות בסגר. ולסין, דיטטורה לכל הדעות, את לא מאמינה.
כאומנית מחאתית, עד ל-7.10 ציירתי בעיקר תמונות העוסקות בשחרור בעלי חיים. מאותו יום משהו השתנה. הכאוס והחרדה שמילאו אותי גרמו לי לקיפאון, והמראות שנחשפו מיום ליום החדירו בי בהלה, חוסר אונים ובעיקר כעס ועלבון תהומיים.
במשך שלושה שבועות לא הצלחתי לצייר ולו כתם אחד על הבד. אז קיבלתי קול קורא מגלריה בן עמי בתל אביב, שהקימה תערוכה חשובה במיוחד בגלריית The 4th Wall בברלין בנושא "מכתב לעולם" (אוצר: דורון פולק).
יפית סרנגה היא יוצרת באומנות ובפילוסופיה וציירת מחאתית הפעילה למען שחרור בעלי חיים. מחברת ספר העיון בפילוסופיה "וחך, אוכל יטעם-לו" (הוצאת צמרת), העוסק בסוגיות פילוסופיות רוונטיות לעידן המודרני התעשייתי. בימים אלו מציגה ציורי שמן בארבע תערוכות במקביל בארץ ובחו"ל.
השכם והערב הציבור נתקל במודעות מפתות, בעיקר באמצעי התקשורת הדיגיטליים, בדבר קורסים מזורזים המכשירים מומחים לליקויי בנייה.
מדובר בדרך קלה וקצרה לרכוש מעמד מכובד ומקצוע מניב כסף רב – שכן מדינת ישראל נבנית בהיקף עצום, ובסיור ברחבי המדינה רואים מגדלי מגורים צומחים בהיקף מרשים במרכז, בצפון ובדרום.
מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il
בדרמה הפוליטית בישראל היום מזדקרות דמויותיהם של בני גנץ ויאיר לפיד כשחקנים פוליטיים מרכזיים. יאיר לפיד היה זה שהבחין, לפני למעלה מעשור, שלמרכז הישראלי אין בית פוליטי. הצד השמאלי של המפה היה בשקיעה ואילו הצד הימני שהיה בשלטון, הראה סימנים של התנוונות.
בנימין נתניהו, מנהיגו של הימין, לא בחל בשום אמצעי לשמר את שלטונו, כולל פגיעה בנורמות שלטוניות של המדינה. כפי שהמרכז הישראלי נטש בסוף שנות ה-70 את ממשלות השמאל לשעבר, אחרי שהחלו בהן סימני ניוון בעקבות שלטון ממושך, החל להתפתח דפוס דומה ביחס לשלטון הימין, ובפרט לזה של נתניהו (שכבר בעצמו היה בשלטון תקופה ארוכה).
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
'יחד עם נתניהו הצליחו לכרסם ברוב הקטן שהיה לה בכנסת'… היום שוחד נחשב 'כרסום'? הייתי בסדר (סילמן)? מאז גניזת בראון חברון, ופרשת עמדי. כאשר שומרי הסף בגדו בתפקידם, בעמם, באזרחים והשאירו פסיכופת עבריין במגרש, המדינה היא אנרכיה בראשות ארגון פשע… 'כרסום'. עכברון קטן חמוד כרסם את הקואליציה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם