ההגדרה של הציונות שבה את, דורית, אוחזת היא הגדרה קשיחה מדי. למרות הסתירות שבין הציונות, כפי שאני מגדיר אותה, לבין ערכי הדמוקרטיה, ניתן, לקיים במדינת ישראל את המתח הזה בדרך הוגנת וראויה. זה לא מה שקורה עכשיו בישראל, משום שהקונפליקטים הארוכים כל כך בין היהודים לערבים גיבשו בקרב רבים מאזרחי ישראל (משני הצדדים) חוסר אמון ואמונה באפשרות של חיים ביחד.
החזון הציוני, המקדש את יכולתה של המדינה להמשיך ולקלוט יהודים מכל מקום בעולם בו הם נקלעים למצוקה, ואת התרבות היהודית-ישראלית הפורחת כאן – אין סיבה לנטוש אותו.
אל חזון זה חובה עלינו, לטובת שני הצדדים, להצמיד תביעה לקיום חברה דמוקרטית, סובלנית ומודרנית. הישגיה של מדינת ישראל מאז הוקמה הביאו למצב, שכל תושב של המזרח התיכון יודע, כי החיים בישראל טובים לאין ערוך מהחיים במדינות השכנות לה. את הטוב הזה יש להעניק לכל מי שמוכן לחיות במדינה הזאת, לתרום לה ככל יכולתו, לכבד את חוקיה ולשתף פעולה עם המגוון הגדול של אזרחיה. הכיוון הגזעני, המתלהם והדתי אליו הולכת המדינה כעת הוא ההפך הגמור מחזון זה, והוא עלול לפרק את המדינה שלנו.
מכמיליון תושבים ב-1948 ועד כעשרה מיליון תושבים ב-2022 הגענו לחלקת ארץ מאוכלסת בצפיפות, שרק בניהול משותף נוכל לנהלה לטובת כל התושבים. ניהול משותף, ולא הפרדה לשתי מדינות עוינות, הוא הפתרון היחידי למצב. אני לא רואה בפתרון זה סתירה לחזון הציוני.
מני גל, עין-גדי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם