הריטואל היה קבוע. בכל יום שלישי דודה שלי מיקי היתה נכנסת למכונית החיפושית שלה, אוספת את סבא אלי וסבתא גניה ונוסעים את הדרך מרחובות לבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הם היו חונים קרוב לכניסה וצועדים לחלקה 5. לקבר של אבא. בדרך חזרה הם היו עוצרים אצלנו לקפה ועוגה וקצת עדכונים. ביידיש כמובן. שלא נבין.

סבא וסבתא היו ניצולי שואה. סבתא היתה צעירה מסבא בעשרים שנה והם הכירו בימים הנוראים ההם, אחרי שסבא כבר איבד אישה ובן ובת שנרצחו בידי האס.אס. הם הצליחו לקפוץ ביחד מהרכבת לאושוויץ, והצליחו לברוח עד שעלו לארץ והתיישבו במושב בית אלעזרי. אחרי כמה שנים הם עברו לרחובות ופתחו חנות לממכר ירקות ופירות.

סבתא שלי היתה אישה קטנה פיזית אבל ענקית ברוח ואהבתי אותה מאוד. שנים לפני שנפטרה, ואני כבר הייתי בצבא, היא השביעה אותי לדבר אחד: אחרי שאמות תבטיח שתמיד ביום הזיכרון תעמוד ליד הקבר בצפירה ובאזכרה. כדי שלא יישאר לבד. לאורך כל השנים עמדתי יפה בהבטחה. מוקדם בבוקר אני עולה לקבר עם אמא, וב-11 אני חוזר לשם עם אחותי.

סבתא שלי היתה אישה קטנה פיזית אבל ענקית ברוח. שנים לפני שנפטרה, כבר הייתי בצבא, השביעה אותי לדבר אחד: אחרי שאמות תבטיח שתמיד ביום הזיכרון תעמוד ליד הקבר בצפירה ובאזכרה. כדי שלא יישאר לבד

השנה זה לא יקרה. עוצר הקורונה יאלץ אותי בפעם הראשונה להפר את ההבטחה שנתתי לסבתא. אני מבין את ההחלטה ולא הולך להפר אותה. לאור עמידתו בכללי הבידוד בליל הסדר שעליהן החליט, לא אופתע אם אנשי 730 (היחידה לאבטחת אישים שאבא היה מראשוניה) כבר פורסים יריעות ברזנט כחולות מסביב לקבר של יוני בהר הרצל. 

נחום שמר, זכרונו לברכה

שר הביטחון טוען כבר שבועות שצריך לתת למערכת הביטחון לנהל את משבר הקורונה, כי מדובר במערכת בעלת יכולות לוגיסטיות מצויינות ומוכחות. אני מסכים. מה שאני לא מבין זה מה הבעיה לארגן עלייה לקברים בצורה מסודרת ומדורגת תוך שמירה על הכללים של משרד הבריאות.

למשל לכל חלקה היו מקצים חצי שעה לבני המשפחה לעלות לקברי היקירים. תאמינו לי שנקיון הכרית, הדלקת נר, הנחת זר ואמירת קדיש זה משהו שלוקח דקות ספורות בלבד. אבל הכי קל להטיל עוצר.
סליחה סבתא

רב-סרן נחום שמר ז"ל, מפקד הסיירת של חטיבה 14, נהרג בסיני ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973

כמה ימים לפני הבלגאן הגדול עופר פרצמן-שמר עזב את התקשורת אחרי 20 שנה כעורך חדשות. בתפקיד האחרון היה בתאגיד, אבל עשה כמעט הכל בפרינט, ברדיו ובטלוויזיה. בזוגיות עם שרון. ביחד יש להם ארבעה ילדים. הקטנה, זוהר, בת חצי שנה. אוהב מאוד להציל חיים במד"א

לפני קצת יותר מחודש מלאו לי 47. סתם מספר לכאורה, לא עגול ולא חצי עגול. אבל בשבוע שעבר זה היכה בי. אני גדול מאבא שלי ב-20 שנה. כן, הוא תקוע במועדון ה-27 מאז השישה באוקטובר הנורא ההוא, ואני ממשיך.

חשבתי קצת מה קרה לי מאז היום הולדת ההוא, כשמלאו לי 27 והתייצבתי בחלקה 5 בקריית שאול. אז ב-1999 נכנסתי לעולם התקשורת. זה היה בארכיון מעריב, הכי למטה בפירמידה. אבל מאז הפכתי לעורך חדשות בדסק של העיתון, דילגתי לרחוב מוזס והצטרפתי לידיעות אחרונות, כראש דסק. משם עברתי לטלוויזיה ולתוכנית הבוקר בערוץ 2 ואז ערכתי את חדשות הבידור, וחדשות מקומיות, והקמתי ערוץ חדשות בינלאומי, ואז ערכתי תוכניות ברדיו, ופוטרתי והתפטרתי וערכתי עוד תוכנית בוקר. והיום אני עדיין עורך חדשות, אבל בלילה. ואבא, הוא תקוע במועדון ה-27.

ב-1999 התחתנתי בפעם הראשונה, ביום שישי אחד על שפת הים. ומאז הספקתי להתגרש, ולחיות בזוגיות ממושכת בשנית ואז שוב להתגרש. אבל יש גם טוב מזה, תמר ועידו, הילדודס שלי, הנכדים שלך. תמר מסיימת השנה בית ספר יסודי בהצלחה וכנגד כל הסיכויים ותמשיך לבית ספר תיכון. איזה ילדה. עידו מסיים השנה כיתה ד'. גם הוא ילד מדהים. ואבא, הוא תקוע במועדון ה-27.

אמא. דינה נשארה הנינג'ה שהיא גם אחרי 20 שנה, וגם יותר. בטח אחרי שהפכה לסבתא. האחיות שלי. עדי כבר דוקטור וחוקרת את מחלת הסרטן. והיא נשואה (טפו טפו), ויש לה כבר שלושה ילדים, יונתן ונעה ומיכל, שגםהם נכדים שלך.. וענבל (שהיא אולי לא בת שלך, אבל היא אחות שלי וזה בטח חלק מהעניין), היתה אז אחרי צבא והיום גם היא נשואה ויש לה שתי בנות, אלה ואריאל. והיא גם ראש שבט בצופים. ועמית, אחותי הקטנה, היתה לפני 20 שנה נערה מהפרברים, היום היא בלשית תותחית במשטרה, ועושה לפושעים בית ספר. ואבא, אבא תקוע במועדון ה-27.

החתונה עם דינה. גם גולדה הגיעה

הדברים האלה נכתבים בעיצומה של "הסלמה בדרום". ב-1999 העיניים היו נשואות בכלל צפונה. חיזבאללה היה האוייב העיקרי ופגע בעיקר בחיילי צה"ל שפעלו אז בתוך לבנון. מאז ישראל יצאה מארץ הארזים, ויצאה גם מרצועת עזה. והקטיושות שנורו אז מהצפון, הפכו לקסאמים ולגראדים ולפאג'רים על יישובי הדרום בעיקר, אבל גם על תל אביב מדי פעם. ואבא מוגן במועדון ה-27.

"אחרי עשרים שנה/ שוב אינני ילד/ תמו נעורי/ שיבה זרקה במלך", כתב יענקל'ה רוטבליט ושר שמוליק קראוס. ואבא תקוע לנצח בקריית שאול, חלקה 5, שורה 1. בן 27 במותו.

רב-סרן נחום שמר ז"ל, מפקד הסיירת של חטיבה 14, נהרג בסיני ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973

כמה ימים לפני הבלגאן הגדול עופר פרצמן-שמר עזב את התקשורת אחרי 20 שנה כעורך חדשות. בתפקיד האחרון היה בתאגיד, אבל עשה כמעט הכל בפרינט, ברדיו ובטלוויזיה. בזוגיות עם שרון. ביחד יש להם ארבעה ילדים. הקטנה, זוהר, בת חצי שנה. אוהב מאוד להציל חיים במד"א

מדד הדמוקרטיה 2023 הראה שרמת האמון הציבורית ברשויות גבוהה בהשוואה לממשלה ואף עלתה מאז תחילת המלחמה. למען שירות מיטבי לאזרח, מנהל תקין ומניעת שחיתות, על האזרחים לפעול לחזק בהן מנגנוני שקיפות ובקרה, יידוע שוטף, הנגשת מידע ושיתוף הציבור ולא לאפשר למערכותיהן לפעול מכוח האינרציה.

*  *  *

מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2023, שערך מרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה ופורסם לאחרונה, מראה שרמת האמון של האזרחים ברשות המקומית נמצאת במקום גבוה מאוד מבין מוסדות המדינה, גבוהה משמעותית מהאמון בממשלה, ואף עלתה מאז פרוץ המלחמה.

נתן מיליקובסקי הוא חוקר בתכנית לאתיקה שלטונית ומאבק בשחיתות במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

עו"ד עדנה הראל-פישר היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראשת התכנית לאתיקה שלטונית ומאבק בשחיתות. צילום: אייל טוויג, TheMarker

החובה המוסרית הנעלה שלנו כחברה היא השבת כל החטופים והחטופות בכל מחיר. מאמר זה מתייחס לקרע הפנימי בתוך העם ונכתב מתוך חרדה עמוקה לעתיד החברה הישראלית לאור הקיטוב השורר בתוך החברה.

* * *

כאזרח חצוי זהותית בין זהות ערבית לא פלסטינית וישראלית לא יהודית, אך גאה באזרחות הישראלית-ערבית שלו. אני חרד ממה שעובר על החברה הישראלית – הן ברחובות, הן ברשתות החברתיות והן במסדרונות הכנסת.

עירן קייס הוא חוקר עצמאי

כמה מעלות טובות לבנימין נתניהו עבורנו:

אילו טיפח את החמאס אך לא מימן את פעילותו – דיינו.
אילו מימן את פעילותו ולא איפשר את התחמשותו – דיינו.
אילו איפשר את התחמשותו ובניית מנהרותיו אך לא התעלם מכוונותיו – דיינו.
אילו התעלם מכוונותיו ולא העלים מעמו את תוכניותיו – דיינו.
אילו רמס ליהודים את ביטחונם אך הותיר בידיהם את משטרם – דיינו.
אילו החריב את משטרם ולא קרע להם את העם – דיינו.
אילו קרע להם את העם אך לא השניא אותם על כל העולם – דיינו.
אילו השניא אותם על העולם ולא הדביר את יחסיהם עם בנות בריתם – דיינו.
אילו בודדם מכל בנות בריתם אך הותיר את ארצות הברית לצידם – דיינו.
אילו רמס את משענתם ולא הפקיר את חטופיהם לגורלם – דיינו.
אילו הפקיר את צפונם ואת דרומם ולא חילל את עברם –  דיינו.
אילו חילל את עברם ולא גזל את עתידם – דיינו.
אילו אפשר לנו לפתח את הפצצה ולא הפך אותה לבלתי נחוצה – דיינו.
אילו פטר אותנו מכל דאגה ולא עשה בעמו וידוא הריגה – דיינו!

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.