נפלא ומרגש
נפלא ומרגש
אברהם שרון, יליד 1952, אב לשלושה וסב לארבעה (בכפוף לתוספות). חבר קיבוץ רשפים. מחזיק אצבעות למקום הזה, שבו, כמאמר המשורר, "מפרפרים חיינו", ומדי לילה מוצא עצמו כוסס את ציפורניהן בחשש, בדאגה, בחרדה. לא דברן גדול, אפילו לא קטן, אבל באחרונה קשה לו לשתוק. גם אם דבריו לא ישברו שתיקה הוא מקווה כי, לכל הפחות, הם יסדקו את חומתה.
עד עצם כתיבת שורות אלה, ימים אחדים בלבד לאחר פרסום פוסט קצרצר שכתבתי, 14 מילים בלבד: "מזוויע, מצער, מכאיב ומצמרר לומר זאת אבל ישראל מבצעת ברצועת עזה פשע נגד האנושיות", הודיעו לי שלושה חברים שהם מנתקים אתי את הקשר.
כשאני חושב על המחירים הכבדים של המלחמה הארורה, הארוכה, העתידה להימשך לאין קץ, אני חושב גם על המחיר הנמוך הזה ביחס למה שאנחנו משלמים במהלכה, ובכל זאת – עצוב לי. עם זאת – עם כל הכאב והעצב, אני לא חוזר בי מהדברים שכתבתי וגרמו לנתק הזה.
אברהם שרון, יליד 1952, אב לשלושה וסב לארבעה (בכפוף לתוספות). חבר קיבוץ רשפים. מחזיק אצבעות למקום הזה, שבו, כמאמר המשורר, "מפרפרים חיינו", ומדי לילה מוצא עצמו כוסס את ציפורניהן בחשש, בדאגה, בחרדה. לא דברן גדול, אפילו לא קטן, אבל באחרונה קשה לו לשתוק. גם אם דבריו לא ישברו שתיקה הוא מקווה כי, לכל הפחות, הם יסדקו את חומתה.

מיץ / אברהם שרון
זה לא היה פשוט בכלל. הייתי צריך לחכות עד שכבר לא יהיה אור. השומרים קראו מתוך רמקולים גדולים שאף אחד לא יסתובב בחוץ. שמרתי את הפתק הקטן שהיא נתנה לי לכל מקרה. אם במקרה יתפסו אותי, אני לא אגיד כלום רק אוציא מהמכנסיים את הפתק ואתן להם לקרוא. הם כבר יבינו. הם מכירים אותה. ידעתי זאת כשקיבלתי מאחר השומרים פרוסת לחם קטנה בלי סיבה ועם חיוך. בלילה היה מתפשט ריח קיא מהול בעשן. לפעמים היה ערפל ולפעמים לא. הבעיה היתה בעיקר בלילות שבהם לא היה ערפל. המרחק מהכוך שלנו אל המשרד שלה היה קצר. הגעתי בהליכה שפופה, כמעט בזחילה. פעם אחת היא הסתכלה לי בעיניים עמוק כל כך שהרגשתי איך הוא מתחיל לזוז לי שם לאט. כשהתקרבה והניחה יד על כתפי, הייתי בטוח שזה הסוף שלי. תכף היא תצווה על אחד השומרים לירות בי וזהו. סתם כך. הרי לא עשיתי לה שום דבר רע. ערב אחד, כשכבר כמעט היה חושך, היא באה אל הכוך שלנו וסימנה לי לצאת. אימא אחזה בי, ונגעה קצת גם בה, והתחננה שהיא לא תהרוג אותי. הוא עוד לא התחיל לחיות, הילד, מילא אני, אבל למה הוא. אחרי שלושה לילות אימא נרגעה קצת. טוב, בן, היא אמרה. מה לא עושים כדי לחיות. לא רציתי לספר לה, אבל לא הייתי צריך. היא הבינה. נשים מבינות תמיד. בעצם הבינה היא לא מלה נכונה. היא הרגישה. כן. נשים תמיד מרגישות ראשונות. והן מרגישות הכל. אחרי הפעם הראשונה שחזרתי ממנה, אולי שעה אחרי שהלכתי, מי יודע כמה זמן עבר כי בתוך הגדרות הזמן קופא עם השלג, אימא נחרדה לראות על הלחי שלי כתם אדום. היא קירבה את עיניה, שהיה עליהן כבר קצת ערפל, ומצמצה, אולי כי נחרדה ממה שראתה ואולי משום שעיניה אמרו לה, אוי לא. לפני שהכניסו אותנו אל תוך הגדרות אמר לה הרופא עיניים דוקטור שטפליץ, שמתחיל כל ביקור אצלו בשיעול ובליטוף, שאם היא לא תטפל מהר בעיניים שלה היא לא תוכל לראות כלום. אימא לא מיהרה ולא טיפלה בעיניים שלה אבל היא לא היתה צריכה שום טיפול לראות את מה שראתה. היא הבחינה, מתוך הסיוט של חיינו והגיהינום שלהם, בסימן שהיה דרך המילוט שלי. הריסים שלה ממש נגעו בלחי השמאלית שלי, כה קרוב היא התקרבה, יכולתי להריח את הרעב שלה בלי קושי, כאשר הבחינה בה בחתימת אודם של שפתי אישה. היא לא היתה צריכה לשאול מי עשה לי את זה. היא ידעה. נשים תמיד יודעות. במיוחד אימא שלי. וככה, זה כבר הפך כמעט לשגרה. לקח לנאצית כמה דקות להוציא לי את המיץ. לפעמים היא רצתה שאני אוציא אותו ממנה. כשהייתי בוכה היא היתה מלטפת לי את הראש ואומרת, אני לא אתן לך למות. בכוך לא שאלו אותי. ידעו. אימא אמרה שכל עוד אני מביא פרוסת לחם אסור להתלונן על כלום וצריך להתפלל בשקט. בכל פעם שמעתי את נביחות הכלבים, בחושך סנוורו אותי הזרקורים שהיו כמו נשיכות, וראיתי בעיניים האחרות שלי איך אחד מהם לופת אותי במלתעותיו, קורע ומרטש אותי וברגע האחרון המפקדת שולפת אקדח ויורה בו, וכשאף אחד לא רואה היא מלקקת לי את הדם. לא ידעתי מה יהיה הסוף. לא רציתי שיהיה סוף. בעצם ידעתי אבל בכל זאת לא רציתי לדעת. יום אחד אמרו שמחר תהיה סלקציה, אקציה, מילים נאציות שלא הבנתי את הפירוש שלהן אבל ידעתי שהן החרמש של מלאך המוות. בלילה שבו ראיתי אותה בפעם האחרונה לא היה שום מיץ. הלילה האחרון הוציא לה את החשק. מתוך קערת פח עלתה פקעת של אדים לחים. ריח של מרק ירקות סמיך התפשט בחלל המשרד שלה. היא אכלה, מורעבת, בתיאבון של מי שהרעב התחיל להוציא אותם מהדעת, כמונו, בכוך, מבטה כמעט קדח לי חורים בעיניים, והיא אמרה לי שבחיים היא לא תשכח אותי. היא לא ידעה את השם שלי. זה לא שינה לה כלום. גם אני לא ידעתי את השם שלה וגם לי זה לא שינה כלום. היא סיפרה לי שהיא היתה צעירה כשגייסו אותה ולאט לאט כיבתה המציאות את החלום שלה להיות אישה בלי מדים.
זו היתה שעת ערב שנגעה בקצות האצבעות של הלילה. אמרתי לה שאני שונא את הלילה כי אחריו תמיד מגיע האור ואז רואים כמה עלובים הם החיים שלנו בגטו. היא האכילה אותי מרק. כף לה, כף לי. מחר אתה כבר לא תבוא, אני יודעת. מחר אתה כבר לא תבוא, עכשיו גם אתה יודע. היא נתנה לי, כמו תמיד בסוף, נשיקה ופרוסה ואמרה לי ללכת. כשאימא תראה אותי היא לא תגיד כלום. אני אתן לה את הפרוסה שקיבלתי, כמו תמיד בסוף, והיא תבכה בשקט.
יושב ראש ישר! גדי איזנקוט ביקר באוהל של חבר סיעת הליכוד אלישע מדן מחוץ למשכן הכנסת בירושלים, לאחר שחברים נוספים במפלגתו עשו זאת מוקדם יותר הערב.
איזנקוט, שנראה בתמונות המופצות ברשת יושב לצד מדן, הגיע למקום בעקבות חברי סיעתו חילי טרופר, מתן כהנא ושירה שפירא, שביקרו את חבר הכנסת מהליכוד מוקדם יותר.
מדן, לוחם מילואים שאיבד את שתי רגליו ב-2024 בפיצוץ פיר מנהרה ממולכד בעזה, הקים את האוהל במוצאי שבת בקריאה להקמת ממשלת אחדות בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה תיקח חלק מפלגת ישר! בראשות איזנקוט.
נתניהו ובעלי בריתו קראו לגוש בהובלת איזנקוט להצטרף לממשלת אחדות ציונית רחבה בראשות נתניהו, ואף העלו אפשרות להסכם רוטציה שיכלול את איזנקוט. במפלגת ישר דחו את ההצעות והתעקשו על הקמת ממשלה בראשות איזנקוט.
גדי איזנקוט כעת במאהל האחדות של אלישע מדן מהליכוד pic.twitter.com/ZeLt5XkHAK
— מיכאל שמש Michael Shemesh (@shemeshmicha) November 16, 2026
דני גרינברג, שעבד בעבר במשרד ראש הממשלה והעביר מידע למשטרה ערב הבחירות, טען בריאיון ל־ynet שחבר כנסת מהרשימה המשותפת פנה אליו והעביר לו אינפורמציה על כך ש"מיליוני שקלים רבים" מוזרמים לסייע לפעילות רע"ם.
לדבריו, הוא פנה לראש הסגל של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עדו נורדן, ש"העלה לשיחה את ראש המטה של המפכ"ל, ואז הצטרף איש מודיעין נוסף".
אחרי השיחה – סיפר גרינברג – לפחות שלושה גורמים מהמשטרה שוחחו עימו ב־26 באוקטובר, יום לפני הבחירות לכנסת, והוא מסר להם את השמות שקיבל מאותו חבר כנסת.
הוא לא הסכים להעביר למשטרה את שמו של אותו מחוקק. "אם אני אתן להם את השם, הם יהרגו אותו", אמר.
גרינברג אמר שסירב להגיש תלונה למשטרה. "אמרתי להם, תעזבו אותי. אני מסרתי לכם את המידע, תסתדרו בעצמכם. אני לא קשור למשרד ראש הממשלה יותר ולא קשור לליכוד".
עוד אמר גרינברג: "אני עשיתי את מה שמצופה ממני כאזרח והעברתי את המידע למשטרה. היה שם המון כסף, אני ראיתי בבחירות קודמות בעיניים כסף עובר, שילמו שם אלפי שקלים לחמולה".
על פגישתו עם נתניהו ועם נורדן כשבועיים לפני הבחירות בירכא אמר שזו הייתה פגישה מקרית. לדבריו, הוא שהה בירכא, שמע על ביקור ראש הממשלה באזור ויזם את המפגש.
לפי דיווחים בתקשורת, בפגישה זו דנו המשתתפים בזיופים בבחירות בקרב החברה הערבית.
צה"ל הודיע שתקף והרג בימים האחרונים בתקיפות שביצע ברצועת עזה חמישה פעילים בזרוע הצבאית של חמאס.
שלשום נהרגו בתקיפת צה"ל באזור ג'באליה מואמן רזק מחמד שנגדלי, מפקד מחלקה בגדוד מערב ג'באליה ומחמד גאהד רזק עמר, פעיל בגדוד.
בתקיפות הצבא שבוצעו ביום חמישי נהרגו רמזי אבו תים, ראש חוליה בגדוד יבנא, חסאם צאלחה, מפקד מחלקה שחדר לשטח ישראל ב־7 באוקטובר 2023, ונשאת עוואד, ראש חוליית נוחבה.
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה שוקלת להורות למחלקה לחקירות שוטרים לפתוח בבדיקה בעקבות העברת המידע מלשכת ראש הממשלה למשטרה לפני הבחירות לכנסת, כך דווח הערב בחדשות 13.
בשל כך היועצת הנחתה מוקדם יותר היום את המשטרה שלא לבדוק בעצמה את שאירע.

השרה וחברת הכנסת לשעבר איילת שקד, שעסקה בעבר בסוגיית גיוס הציבור החרדי לצה"ל, לוקחת חלק בשיחות המתנהלות בין יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לבין גורמים חרדיים, כך דיווח הערב מיכאל שמש בחדשות 13.
כשהתבררו תוצאות הבחירות, הדבר הראשון שחשבתי עליו – ואולי עוד אנשים ממצביעי גוש השינוי – היה ממשלת אחדות ציונית-ליברלית: הליכוד ומפלגות גוש השינוי, בלי המפלגות הלאומניות-קיצוניות והחרדיות.
התוצאות נראו כאילו הן מזמינות ממשלה כזאת. הליכוד נשאר המפלגה הגדולה עם 27 מנדטים, וישר! של גדי איזנקוט קיבלה 21. גוש המפלגות התומכות בנתניהו קיבל 53 מנדטים – שמונה פחות מרוב. גוש השינוי הציוני קיבל עוד פחות – 48 מנדטים.
יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

מאוד מפתיע אותי שרק אחרי הבחירות, רק אחרי נאום ההסתה המחפיר, הבנת את זה. הבנת את כל מה שכל בר דעת הבין כבר לפני שנים. אפילו חלק גדול מהמגיבים פה באתר: לא אפשרי עם הנוכל, השקרן בן שקרן, עם צוות היועצים חסרי המצפון שלו, ואם משפחתו הפטריוטית התומכת. לא היה אפשר אז ובטח שבלתי אפשרי עכשיו. ראה כל מי שעיניו בראשו. כל מי שאכפת לו מהמדינה המיוסרת הזו. איך יכולת לטעות ככה!
מוחסן רזאי הוא אולי אחד האנשים המסקרנים ביותר בצמרת קבלת ההחלטות באיראן של עשרות השנים האחרונות – דמות שמהווה מראה מדויקת לסתירות הפנימיות העמוקות שעליהן בנויה הרפובליקה האסלאמית.
כדי להבין את רזאי, שנולד בשנת 1954 במחוז ח'וזסתאן למשפחה ענייה ועבד מנעוריו בשדות הנפט לפני שהפך לאקטיביסט אסלאמי-מהפכני נגד שושלת פהלוי ואף נעצר ונכלא על ידי שירות הביטחון החשאי של השאה (הסאו"כ), אי אפשר להתנתק מהמטען ההיסטורי העצום שהוא נושא עימו.
ד"ר רועי כהנוביץ הוא חוקר, מרצה ויועץ לענייני איראן. עמית מחקר במכון לחקר מרכז אסיה והמזרח התיכון ; מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי.

שאלה קשה ומכאיבה מכרסמת עדיין ברבים מאתנו ואיננה מרפה: כיצד זה שציבור גדול המשיך להצביע לבנימין נתניהו ולליכוד? כיצד זה קורה ומתאפשר? אני קורא בצמא הסברים לכך וכבר מכיר את התיאוריות וההנמקות. אבל השאלה נותרת עדיין בגדר חידה.
לשלל הפרשנויות – בהן המסתייעות במושגים מתחומי המחקר של הפוליטיקה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה ועוד – אני מבקש להאיר על החינוך, המהווה בעיניי גורם ראשון במעלה לתופעה.
ישעיהו תדמור הוא מחנך, פרופ' לחינוך. בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר המועצה לרוח האדם בחינוך. פרסם 10 ספרים ומאמרים רבים. פעיל ומעורב למען חינוך נאור, הומניסטי, ליברלי ודמוקרטי, מכוון למדעים, למקצועות הרוח ולאמנויות.

כותרת המאמר מציגה את השאלה מה יש לתקן בחינוך, אבל הטקסט של המאמר פותח דווקא בשאלה אחרת: "כיצד זה שציבור גדול המשיך להצביע לבנימין נתניהו ולליכוד? כיצד זה קורה ומתאפשר?" התשובה לשאלה השנייה פשוטה מאד: כשם שיש מלך החמוצים, מלך הפלאפל ומלך השווארמה, יש גם מלך הדמגוגיה. נתניהו הוא מלך הדמגוגיה. הוא פשוט רב-אמן בדמגוגיה. המלך שקדם לו היה מנחם בגין, אלא שבגין קרס עם הפיאסקו של מלחמת לבנון הראשונה. נתניהו הוביל לפיסקו של "עם כלביא", ואחרי לפיסקו של "שאגת הארי", אבל לא קרס. הוא יקרוס רק כתוצאה מן הפיאסקו של העימות הצבאי השלישי מול איראן.
תנועת ז'בוטינסקי תמיד הסתמכה על דמוגוגיה. זה הטבע שלה.
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהקטגוריה של פשעים נגד האנושות קשה מאוד להוכחה ולמעשה גם להסבר, לכן שימוש בה במקרים גבוליים שאינם משהו כמו שואת הארמנים או הרעבת האוקראינים למוות אחרי מלחמת העולם השניה, מריח ובצדק ממגמתיות. קל יותר לדבר על פשעי מלחמה שהם דבר נפוץ וקל יותר להוכיח ולהסביר, מי שמשתמש במונחים עמומים כדי לבקר את המדינה בזמן מלחמה מזמין צרות.