שלום נדב
ולמה שלא תנסה להסתכל על דבריו בצורה פשוטה כמביא לתשומת ליבנו את השתייכותם הסוציולוגית וכמובן החילונית של ראשי מפלגות השמאל. האם אין פרשנים ועיתונאים רבים שמציינים כל מיני עובדות לגבי קהלים אחרים במדינת ישראל??
האם יתכן שכל ההסתכלות שלך והתגובה שלך לבן חיים נובעת מפוזיציה מאוד ברורה, ומדעה קדומה כלפיו על היותו "חשוך" ושייך למחנה הפרמיטיבי? כך זה נראה מהשימוש הרב, המזלזל והמכוער במילים "המופוב" "מיזוגן" , "תעמולה" ועוד ועוד.
איני מכיר אותך, אך נראה שגם אתה לא "מתקדם" ו"נאור" כל כך. אתה מלא בדעות קדומות, בהדבקת "טייטלים" וכינויי גנאי למי שלא חושב כמוך. בקיצור לא נאור, לא פתוח, לא פלורליסט, וודאי לא מוכן לשמוע דעות מעט שונות. בהצלחה לך.
שלום ד"ר אור. לא נראה כלל שאתה צודק באבחנה שלך לגבי טענותיו של ד"ר טאוב.
כתבת – "עבור טאוב, המעמד הנייד מונע בידי כוחות כלכליים, בעוד המעמד הנייח מחליט אלו עמדות לאמץ. "
ד"ר טאוב מבחין בין הנייחים והניידים בשתי רמות. רמה סוציולוגית ורמה אידאולוגית. לטענתו לרוב יש התאמה אצל האנשים בהיותם נייחים/ניידים מבחינה סוציולוגית ומבחינה אידאולוגית, אך בהחלט לא תמיד זה כך, כפי שהוא מעיד על עצמו שמבחינה סוציו' הוא נייד אך אידאולוגית הוא נייח. או למשל ישנם הרבה רופאים בארצנו (ישראל) שמחוברים ללאומיותם, מסורת אביהם ואף לדתם, למרות שמבחינה סוציואקונומית הם ודאי ישוייכו לקבוצה הניידת.
כך שאצל שני ה"מעמדות" קיימת השפעה הן מהפן הכלכלי סוציולוגי (סוציואקונומי) והן מהפן הערכי/מסורתי/אידאולוגי.
ובהתאם לכך מתקיימת חלוקה בין הקבוצה הניידת שמסתכלת (אידאולוגית) ועוסקת (כלכלית) בתחומים קוסמופוליטים, כך שברמת העיקרון אין להם אידאל להחזיק דווקא במולדת הוריהם והם יכולים להיות ניידים בקלות לארץ אחרת.
לבין הקבוצה הנייחת שקשורה (אידאולוגית/מסורתית) ללאומיותה, לאדמתה ולשורשיה, ועל פי רוב (שוב – לא תמיד) העיסוק הכלכלי שלהם יהיה קשור בעיסוק מקומי יותר.
אני כן יכול להסכים איתך ולאמר שבעיני עיקר המאבק כאן בין שני "המעמדות" הוא מאבק ערכי, "מלחמת תרבות" ממש, ואין הכרח להכניס את המימד הכלכלי.
אך לאמר שאין אצל ד"ר טאוב עקביות, ולרמוז שטענותיו מוטות בגלל השתיכות פוליטית – זה לא רציני .
(ואולי להיפך – אולי ההבנה של טאוב לגבי החלוקה הנ"ל, אולי יחד עם עוד תובנות, הן אלה שגרמו לשינוי בתפיסת עולמו הפוליטית. ולא להיפך…)
בברכה
אלקנה
יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.
הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?
חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת
חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.
עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.
ברוכים הבאים לעידן טראמפ 2.0
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם