בחודש הבא תיכנס לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית סא״ל ענבל דה-פז, מי שלא שימשה כסנגורית מעולם. המינוי הוא רק חלק משורה של צעדים שנקט הפצ"ר הנוכחי, אלוף שרון אפק, אשר מטרתם להחליש את הסנגוריה הצבאית

* * *

בעוד כחודש תחליף סגן אלוף ענבל דה-פז את רן כהן בתפקיד הסנגור הצבאי הראשי ותשמש כמפקדתם של הסנגורים הצבאיים המייצגים את חלק הארי של החיילים הנאשמים בבתי הדין הצבאיים בישראל.

תהיה זו הפעם הראשונה בו תשמש דה-פז כסנגורית. עד למינויה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית, ביצעה דה-פז תפקידים כתובעת צבאית או כיועצת משפטית לרשויות הצבא, אך מעולם לא כסנגורית.

דה-פז מעולם לא שוחחה עם נאשם על קו ההגנה שיציג במשפט, מעולם לא חקרה חוקרי משטרה בחקירה נגדית כסנגורית פלילית ומעולם לא ביקרה בכלא חיילת שנעצרה.

הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

מדוע החליט הפצ"ר, האלוף שרון אפק, למנות דווקא קצינה שלא שירתה מעולם כסנגורית למפקדת ולמנחה המקצועית של כלל הסנגורים הצבאיים? בפרקליטות הצבאית משרתים קצינים וקצינות רבים ששימשו גם כתובעים וגם כסנגורים במהלך שירותם הצבאי.

הפצ"ר יכול היה למנות אחת מהן לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית, אך מינויה של דה-פז הוא רק חלק משורה של צעדים שנקט הפצ"ר לאורך כהונתו שמטרתם להחליש את הסנגוריה הצבאית.

לפני כשלוש שנים החליט הפצ"ר להוריד את דרגת הסנגור הצבאי הראשי – מדרגת אלוף משנה לדרגת סגן אלוף. החלטה זו התקבלה למרות, שצוות שמינתה הפרקליטות הצבאית לבדיקת מעמד הסנגוריה הצבאית המליץ לפני כעשרים שנה שתקן הסניגור הצבאי הראשי (סצ"ר) יועלה "בדחיפות" ו"באופן מיידי" לדרגת אלוף משנה, כך שיהיה שווה לתקן התובע הצבאי הראשי (תצ"ר).

הצוות הדגיש, כי המצב שבו התצ"ר הוא אלוף משנה והסצ"ר הוא סגן אלוף בלבד, "גורם לכך שלתפקיד התצ"ר יתמנו קצינים בעלי ניסיון רב יותר, ויוצר את הרושם שהצבא מעדיף שתהיה בו תביעה חזקה וסניגוריה חלשה".

בשנת 2015 המליץ הצוות ליישום החלטות ועדת טירקל, בראשות ד"ר יוסף צ'חנובר, שהשוואת הדרגות בין שני התפקידים תיוותר על כנה. המלצות צוות צ'חנובר אומצו על ידי הקבינט הביטחוני-מדיני. אך הפצ"ר פעל כנגד המלצות שני צוותים אלו וכנגד החלטת הקבינט.

לאחר החלטת הפצ"ר להוריד את דרגת הסצ"ר לסגן אלוף, פניתי אליו בבקשה שיסביר את החלטתו. במכתב התשובה הסביר הפצ"ר, כי צוות צ'חנובר המליץ גם להעלות את דרגתו מדרגת תת-אלוף לדרגת אלוף אך נוכח תוכנית הקיצוצים בצבא המלצה זו טרם יושמה.

הפצ"ר טען שעל רקע קשיים תקציביים אלו יש להבין את החלטתו להוריד את דרגת הסצ"ר. מאז, הועלתה דרגת הפצ"ר לאלוף כפי שהמליץ צוות צ'חנובר. דרגת הסנגור הצבאי הראשי נותרה סגן אלוף, אך הפצ"ר החליט לזכותו בדרגת ייצוג של אלוף משנה. בדרגה ייצוגית מעין זו זוכים מי שלא התקדמו במערך הדרגות הצה"לי, דוגמת עיתונאים הממונים לתפקיד דובר צה"ל. תפקידה סמלי בלבד והיחס אליה בהתאם.

בצבא דרגות אינן רק ענין סמלי. דעתך בצבא איננה נמדדת רק לפי חוזק הטיעון שבידך, אלא (ואולי בעיקר) לפי דרגתך. סצ"ר בתקן סגן אלוף אפקטיבי פחות מסצ"ר בתקן אלוף משנה

בצבא דרגות אינן רק ענין סמלי. דעתך בצבא איננה נמדדת רק לפי חוזק הטיעון שבידך, אלא (ואולי בעיקר) לפי דרגתך. סצ"ר בתקן סגן אלוף אפקטיבי פחות מסצ"ר בתקן אלוף משנה.

לכן, לא היה מפתיע לגלות שבדו"ח מבקר המדינה בעניין "פעילות צה"ל בהיבטים של המשפט הבין-לאומי" שפורסם לפני כשנה, נעדר לחלוטין קולו של הסצ"ר. קולות יתר קציני המטה הבכירים של הפרקליטות הצבאית – כולם אלופי משנה – נשמעים היטב מעל דפי הדו"ח אך קול הסצ"ר נדם.

באחת הסוגיות החשובות ביותר לסנגוריה הצבאית בעשורים האחרונים  – חיסיון התחקיר המבצעי – המליץ מבקר המדינה על שינוי רדיקלי שעלול לפגוע בזכויותיהם של חיילים. לפני כעשור, הגישה הסנגוריה הצבאית עתירה לבג"ץ, כאשר ניסה בית הדין הצבאי לערעורים לחתור לשינוי דומה. הפעם, לא נשמע קולו של הסנגור הצבאי הראשי. היחיד שקולו נשמע בדו"ח כנגד הפגיעה בזכויות החיילים כתוצאה משינוי זה הוא האלוף במילואים יצחק איתן.

הרעיון שראש מערכת הסנגוריה הצבאית ימונה מתוך הפרקליטות – מערכת שרוב קציניה עוסקים בייצוג המדינה – מוזר מיסודו. סנגורים נדרשים להיאבק כנגד מערכות המדינה בשם הלקוחות אותם הם מייצגים.

במשך שנים הצליחה הסנגוריה לתפקד כגוף המחויב לזכויות הנאשמים, בעיקר מאחר שאופיה הוכתב על-ידי קציניה הזוטרים, שמרביתם אינם רואים את עתידם בצבא ולכן אינם חוששים להכעיס את הקצונה הבכירה בעתירות לבג"ץ כנגד הצבא או בניהול תיקים בצורה לוחמנית.

רפורמות להפיכת הסנגוריה הצבאית למחלקה בסנגוריה הציבורית נבלמו עד כה, בין היתר תודות למינויים מוצלחים, על-פי רוב, לתפקיד הסנגור הצבאי הראשי. גם כשמונו סצ"רים חיוורים, הם הגנו, בין היתר תודות לדרגתם, על הסנגורים הזוטרים.

לאורך השנים הצליחו הסנגורים הצבאיים הראשיים לשמור על איזון בין אופי הסנגוריה כיחידה צבאית – לבין מחויבותה הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיה בהליך הפלילי. פעולותיו של הפצ"ר הנוכחי מאז כניסתו לתפקיד פגעו באיזון עדין זה

וכך לאורך השנים הצליחו הסנגורים הצבאיים הראשיים לשמור על איזון בין אופי הסנגוריה כיחידה צבאית לבין מחויבותה הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיה בהליך הפלילי. פעולותיו של הפצ"ר הנוכחי מאז כניסתו לתפקיד פגעו באיזון עדין זה.

קשה לחשוב שלתפקיד הסנגור הציבורי הארצי ימונה תובע פלילי שלא שימש מעולם בתפקיד סנגור. הקהילה המשפטית לא תאפשר זאת. אך הפצ"ר יודע שהמנגנונים המיועדים לפקח על מינוי קצינים בצבא נעדרי כל שיניים.

ועדת חוץ וביטחון של הכנסת אינה מתעניינת במינויים "זוטרים" דוגמת מינוי ראש מערך הסנגוריה הצבאית. ספק אם שר הביטחון שהוא גם ראש הממשלה, וגם שר הבריאות וגם השר לענייני תפוצות ידע בכלל על המינוי האמור.

בג"ץ, הנוהג להתערב במינויים כאשר מתגלה ליקוי ערכי בעברו של קצין המיועד לתפקיד, אינו בוחן התאמה מקצועית. לו קצין המיועד לקידום הטריד מינית חיילת, יתכן שבג"ץ יסכל את מינויו אך אם מדובר בקצין שפשוט אינו מתאים לתפקיד – בג"ץ לא יתערב.

וכך, בעוד כחודש, תמונה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית קצינה שמעולם לא שימשה כסנגורית צבאית. עתודאים, שסיימו את לימודי המשפטים באוניברסיטה אך לאחרונה והתגייסו לשורות הסנגוריה הצבאית, יפנו אליה לעצה מקצועית, למרות שניסיונם כסנגורים יהיה זהה לניסיונה בתפקיד

וכך, בעוד כחודש, תמונה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית קצינה שמעולם לא שימשה כסנגורית צבאית. עתודאים, שסיימו את לימודי המשפטים באוניברסיטה אך לאחרונה והתגייסו לשורות הסנגוריה הצבאית, יפנו אליה לעצה מקצועית, למרות שניסיונם כסנגורים יהיה זהה לניסיונה בתפקיד. בתיקים סבוכים ובשאלות מדיניות תכריע קצינה שהצטיינה בתפקידיה כתובעת צבאית אך מעולם לא ישבה מצידו האחר של המיתרס כסנגורית צבאית.

ד"ר אור בסוק הוא סנגור צבאי במילואים. ד"ר למשפטים ומלמד באוניברסיטת נוטינגאהם שבאנגליה. בשנים האחרונות צופה בהשתאות בכרסום מתמשך בכוחה של הסנגוריה הצבאית

שוחררתי מהמעצר אתמול (שישי) באחת בלילה. איך אני מרגישה אחרי המעצר? רגיל. ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, אז קטן עלי. אבל הם לא נורמלים. ניסו להלביש עלי גם תקיפת שוטר.

הגעתי אולי שתי דקות קודם כדי לעזור לעצורים, הבאתי להם מים, נתתי למישהי להחזיק לי את המגאפון, אני מדברת עם השוטרים שעמדו להיכנס לתחנת המשטרה, אני הרי מכירה אותם, ופתאום נכנסה בי שוטרת כמו פגז מתותח.

לא הבנתי מי נגד מי. רצתה לקחת את המגאפון שלי מהבחורה שהחזיקה אותו. אמרתי לה: "רגע, זה המגאפון שלי, זה לא שלה". מין הון להון, התחילה לגרור אותי.

אמרתי:  "מה את רוצה, מה את מושכת אותי?".

אומרת לי: "את עצורה".

אמרתי:  "על מה אני עצורה?".

אמרה: "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו".

אמרתי לה: "מה?! טוב, זה מעצר לא חוקי, אני עורכת דין, אני מכירה את החוקים, אני יש לי זכות לא לשתף פעולה עם מעצר לא חוקי", ונשכבתי על הכביש. אז הרימו אותי, לקחו אותי.

אמרתי להם: "תיזהרו שאני לא אקבל מכה, כי כל מכה תעלה לכם מאה אלף שקל".

אמרתי גם לשוטרת בדרך: "שתדעי לך, אני הולכת להגיש נגדך תלונה במח"ש. גם על תקיפה, גם על מעצר שווא. אני לא יודעת מאיפה הגעת אלי, אני לא יודעת מה את רוצה ממני, זה מעצר שווא".

שמו לי אזיקים כבר שם. לקחו אותי ככה, כמו שק תפוחי אדמה. שמו אותי בחדר מעצרים על הריצפה. אומרים לי: "קומי, שבי".

אמרתי: "סליחה? אני לא הגעתי לפה מרצוני. אני פה במעצר בלתי חוקי, איזוק בלתי חוקי. ואני אצא מפה רק מרצוני החופשי ועל הרגליים. אתם זרקתם אותי פה שלא מרצוני. תורידו לי את האזיקים אני אתיישב על הספסל. אם לא – לא".

שלוש שעות שכבתי על הריצפה. תאמינו לי? שמתי עליהם פס. אם לא היה רעש הייתי גם נרדמת. עברו מעלי עצירים, לחקירה, לזה, להוא, שוטרים, לא זזתי.

"קומי!", כולם התביישו, מכירים אותי, אומרים לי: "סיגלית, מה?".

אמרתי: "תשמע, אני לא יודעת למה אני פה. אין שום סיבה שאני אהיה פה. אין שום סיבה שאני אהיה עם אזיקים על הידיים. אני לא יודעת מה אתם רוצים. אני מנצלת את זכותי להביע מחאה פאסיבית על מעצר בלתי חוקי".

אז ככה שכבתי על הריצפה. ניסו להפחיד אותי: "יש חיידקים", "היה פה דם", "השתינו".

אמרתי: "אם יקרה לי משהו זה על הראש שלכם".

בסוף, אחרי שלוש שעות, שיחררו לי את האזיקים. ישבתי שם, אמרתי למפקד תחנה: "תגיד, מה זה? מה קורה? מה זה הדבר הזה?".

אמר: "לא, לפני זה יצאתי ואמרתי לכולם שאסור מגאפון".

אמרתי: "בסדר, אבל אני רק הגעתי, ראית במצלמות. חוץ מזה השוטרת שלקחה לי את המגאפון ואמרה את שמות העצורים, הייתה יכולה לבוא, להגיד 'גיברת, אמרו לך שאסור מגאפון, תסגרי אותו'. אבל אני לא יודעת בכלל במה מדובר, היא באה, לוקחת את המגאפון, מה פה קורה פה?"

אמר: "נו, טוב". שיחררו אותי. חארטה. "אם אנחנו נקרא לך את צריכה לבוא".

הוא רצה להחזיר לי את המגאפון אבל לא היה לו נעים מהשוטרים, אז אמר לי: "תבואי מחר לפני ההפגנה ותיקחי".

אני אומרת לכם: זה הזוי מה שקורה פה. היום זה קורה לנו, תאמינו לי, אנחנו לא אלימים. מחר, תראו מה עושים לאתיופים, תראו מה עושים לערבים. המשטרה חצתה את הקווים – משיקול הדעת לשמור על הסדר הציבורי ובטחון הציבור, שזה קשור לגרעין הקשה של מניעת התפרעות אלימה או חסימת כבישים – לתחום של חופש הביטוי וחופש ההפגנה. בבג"ץ, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות אמרה בפירוש שזה תחום לא להם.

מבחינתי מה שקרה עם המשטרה זה רק סייד אפקט – תופעת לוואי של ההתדרדרות הקשה במדרון לעבר דיקטטורה. איך זה קורה? קודם כל חיסול מוסדות דמוקרטיים. המשטרה – כולם אומרים שהיא תופרת תיקים. הפרקליטות – אותו דבר. בית המשפט העליון בתהליך חיסול. כנסת אין. ועדת שרים לחקיקה עושה מה שרוצה. אז מה נשאר, העיתונות? פחחח. יאללה. תבואו להפגנה בערב.

סיגלית קסלר היא בת לניצולי שואה. עולה חדשה. גדלה בשכונת המצוקה מורשה ברמת השרון. עתודאית. ביוכימאית, משנת 2000 עורכת דין. מייצגת הרבה פרו בונו, ממנהיגות מחאת פתח תקווה, מחאה אזרחית עממית המובלת על ידי נשים. אם ל-4, סבתא ל-2. נאמנה לבורא עולם ולמצפון שלה.

מדי כמה ימים אני נוסעת לאופקים, העיר הגדולה לעשות בה קניות. "סידורים" מה שנקרא. אופקים היא העיר הכי קרובה למושב שלי אי שם במועצה אזורית אשכול – עוטף עזה.

והאמת, אני רק מחפשת תירוצים לנסוע אליה. יש בה משהו באופקים, איזשהו קסם שאני לא יכולה להסביר. קסם שמושך אותי אליה נפשית.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר, והכל. באר שבע גדלה וקיבלה נפח רציני בכל תחום – חברתי, תרבותי וקולינרי- גדלה בלי עין הרע לתפארת מדינת הנגב. באמת. וזה כל כך משמח שעיר הבירה הדרומית ממלאה כמעט את כל הפונקציות עבור אזרחית סקרנית, צמאה לתרבות (ואוכל טוב) כמותי. למעט ים. אין בה ים. אבל יש בה ים אפשרויות אחרות.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר. אבל בואו נדבר על אופקים, העיירה עם המראה המותש, החולי והמאובק, והניחוח ששייך רק לה

אבל לא בשביל באר שבע הגעתי עד הלום, בואו נדבר על העניין שלשמו התכנסתי חגיגית – אופקים – העיירה בעלת המראה המותש, החולי והמאובק – והניחוח ששייך רק לה.

נכון, לא ניתן להתחמק מזה – התחושה היא אמיתית, תחושה שהזמן עצר בה מלכת. וכל פעם כשאני מוצאת את עצמי כותבת או מספרת על אופקים, במין דוק של עצבות, מיד החברים שלי קופצים ואומרים לי "אוי די, באמת, אופקים מתפתחת למופת, עם תנופת בניה אדירה, יש בה ראש עיר בולדוזר שמתכנן מלא פרויקטים, היא עברה מהפך אדיר, תפסיקי לקונן".

אבל אני, נשמה רומנטית, מקוננת לא מעט, לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות.

רוב מי שמגיע אליה, עושה קניות בסופר, קצת בנק, קופ"ח, פיצוחים, ומיד ממהר חזרה למועצה שלנו. אני נשארת, שוהה עוד קצת. צופה. מחפשת אחר המשהו הזה לחקור, לצפות באנשים, בהתנהלות שלהם. לבדוק אם הם מאושרים. נראה שכן. לנסות להבין את הלך הרוח בה. אולי אמצא אוצר, איזו חנות שטרם גיליתי שיתאפשר לי לקנות בה, ללכת בה לאיבוד, להתרגש.

לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות

לא תמצאו שם ארומה, לא סטימצקי. לא גן סיפור. המון מכולות קטנות. חנויות דחוקות וצפופות ובתוכן נערמים כלי בית, כלי ניקוי, כלי פלסטיק, סירים, מטאטאים, דליים. גומחות קטנות שיש בהן הכל. חנויות פיצוחים ותבלינים, קוקוס בתפזורת, שומשום, קטניות. אגוזים. פפריקה וכמון. והשירות הכי לבבי בעולם. הכי ביתי. הכי נגיש. בלתי אמצעי.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים, עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים אותה. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת.

ולמה שוב חנות ספרים? כי חנות ספרים מסמלת עבורי חופש. אפשרויות לצאת למסע חובק עולם גם כשפיזית אין את היכולת. העמקת ידע. ואופציה למתנה שהכי תשמח אותי. אם וכאשר. איך זה שאין באופקים חנות ספרים, בית קפה צוהל, מעוצב ומגניב לשבת בו להתפנק.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים. עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת

אני יודעת את התשובה. אבל לא אשיב עליה בקול רם. נכון, יש קצת מסעדות בשרים על האש, יש פלאפל. את המקסיקני, יש את האטליז של מוטי. ושני סופרים גדולים. יש מלא מכולות. וחנויות לכלי בית. ונעליים. שתי חנויות לפיתוח תמונות. חנות לווילונות. ופוקס אחד. וסופרפארם. וחדש! נפתח ללין. ויש גם קולנוע במרכז הצעירים.

והכי הכי יש את גוזלן, גומחה פיצית שיש בה "הכל לילד" כמו שכתוב בשלט – חומרים למלאכת יד. ציוד משרדי, משחקים, צבעים ומכחולים. מין ארטא-קרביץ, אבל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. חוטים. ומדבקות. וניירות. ועפרונות. שם מצאתי ממלכה משלי.

אחר כך קונים במאפיה הצמודה, קצת לחמניות, בורקסים ורוגלך. אחר כך כפכפים, כי אלה שהלכתי איתם בדיוק נקרעו ואני יחפה, עם מצלמה באמצע אופקים. חנות פרחים אחת. כמה מספרות, שלושה בנקים. גורילה אחת. וטיפה גרפיטי. ואני אוהבת אותה, את אופקים. נקשרתי אליה. גם לתושבים. הם לא יודעים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.