ב-8 במאי 2025 מחק בית המשפט העליון "כמבוקש וכמוסכם" את עתירתו של אסעד נצאצרה, הפרמדיק ששרד את הירי אשר ביצע כוח גולני אל עבר אמבולנסים ברצועת עזה חודשיים קודם לכן. באותה תקרית נהרגו חמישה עשר אנשים: שמונה פרמדיקים עובדי הסהר האדום, שישה עובדי הצלה ועובד או"ם אחד.
נצאצרה נראה כמי שנעצר על-ידי כוח צה"ל, אך במשך שבועות סירבו רשויות הצבא להודות בכך. עבור קרוביו, נצאצרה פשוט נעלם. חודש לאחר מעצרו, עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ במטרה לאתרו ולשחררו ממעצר. הגשת העתירה בעניין נצאצרה התעכבה בשל קשיים שיצרו הפרקליטות הצבאית ובג"ץ על איתור עצורים מעזה.
ראשית, בניגוד למבצע "צוק איתן", בו באמצעות פנייה לרשויות הכליאה בצבא, יכלו קרובי משפחה של עצורים לקבל מידע על מעצר קרוביהם – לאחר השבעה באוקטובר קבע בג"ץ כי אין המדובר עוד בחובה המוטלת על המדינה אלא "בגדר חסד, לפנים משורת הדין, המסור לשיקול דעתם הבלעדי של גורמי הביטחון".
שנית, כפי שצוין בעתירה, בג"ץ דורש עתה יפוי כוח חתום מצד קרובי העצור על מנת שתוגש עתירה בשמו. דרישה זו בעת מלחמה מטילה קשיים ניכרים, אך המוקד להגנת הפרט השיג לבסוף יפוי כוח מאשתו של נצאצרה.
העתירה לבג"ץ שהגיש המוקד הייתה עתירה למתן צו הביאס קורפוס, שמשמעותו בלטינית הוא "הביאו את הגוף". עתירות מעין אלו יצרו את הבסיס במשפט האנגלי של ימי הביניים לחירות האדם אל מול השלטון המלוכני. הצו חייב להביא בפני בית המשפט אדם שנעצר.
בשל הצלחת צווי הביאס קורפוס בביצור חירות האדם באנגליה, עיגנו מייסדי החוקה האמריקאית את האפשרות להגיש עתירות אלו בחוקה. אף בישראל, הצעדים הראשונים של בג"ץ היו בתחום ביצור מעמדם של צווי הביאס קורפוס, וכך הובטח שאנשים לא יועלמו על ידי כוחות הביטחון.
צו הביאס קורפוס מחייב להביא בפני בית המשפט אדם שנעצר. בישראל, הצעדים הראשונים של בג"ץ היו בתחום ביצור מעמדם של צווי הביאס קורפוס, וכך הובטח שאנשים לא יועלמו על ידי כוחות הביטחון
ביום הגשת העתירה שביקשה להביא את גופו של נצאצרה בפני בג"ץ, קצבה השופטת יעל וילנר שבוע למדינה להגיב לעתירה. לאחר שבוע, הגיבה המדינה והודיעה כי יום לאחר הגשת העתירה הוחלט על שחרורו של נצאצרה ושישה ימים לאחר מכן הוא הוחזר לרצועת עזה.
לכן, ביקשה המדינה שמאחר שהעתירה "אינה אקטואלית עוד, דינה להימחק". המדינה נוקטת בטקטיקה זו פעמים רבות בעתירות לשחרור עזתים חפים מפשע: מייד לאחר הגשת העתירה משוחרר העצור ובג"ץ מוחק את העתירה.
גם העתירות נגד פיטורי ראש השב"כ רונן בר הפכו ללא אקטואליות לאחר שהממשלה החליטה לבטל את החלטת הפיטורים, אך את העתירות האלו לא מחק בג"ץ. חמש עתירות הוגשו נגד החלטת הממשלה שבר יסיים את תפקידו במהלך חודש אפריל.
לאחר שבר הודיע שיפרוש מתפקידו בחודש יוני, לנוכח אחריותו לטבח השבעה באוקטובר, הודיעה הממשלה שהיא מבטלת את פיטוריו. לכן, גם כאן הפכה העתירה ללא אקטואלית מאחר שהתרופה שביקשו העותרים התקבלה: פיטוריו של בר בוטלו.
למרות זאת, החליט בג"ץ, בדעת רוב, לתת פסק דין עקרוני בעתירה בגלל "התקדימיות של סיום כהונת ראש השב"כ". הנשיא יצחק עמית הסביר שגם אם העתירה אינה אקטואלית עוד, אין להתייחס לפיטורי בר כ"קצף על פני המים". השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה עם עמית. לעומתם, השופט נעם סולברג, בדעת מיעוט, קבע שהעתירה הפכה לתאורטית וצריכה להידחות, מאחר שפיטורי בר בוטלו.
לבקשת המדינה – מאחר שהעתירה "אינה אקטואלית עוד, דינה להימחק". המדינה נוקטת בטקטיקה זו בעתירות לשחרור עזתים חפים מפשע: מייד לאחר הגשת העתירה משוחרר העצור ובג"ץ מוחק את העתירה
גם סיפורו של נצאצרה מייצג סוגיה תקדימית ואינו כ"קצף על פני המים". אלפי עזתים, חלקם חפים מפשע כמו נצאצרה, נעצרו במהלך הלחימה ומוחזקים במחנות מעצר לתקופות שונות מבלי שמשפחתם יודעת שנעצרו ומבלי שידוע להם היכן הם עצורים. בחלק מהמקרים, לאחר שהוגשה עתירה לבג"ץ, התגלה שהעצורים מתו במחנות המעצר. במקרים אחרים, כמו במקרה נצאצרה, ממתינה המדינה עד להגשת עתירה ואז משחררת את העצור ונמנעת מדיון בבג"ץ.
מדוע אם כן, לא ניצל בג"ץ את מקרה נצאצרה לקבוע הלכה תקדימית, על חובת המדינה לספק מידע לקרובי העצור, ממש כפי שעשה שימוש בעתירות בנוגע לרונן בר כדי לקבוע הלכות בדבר חשיבות ראש השב"כ כ"שומר סף" של הדמוקרטיה?
למעלה מכך, בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה עקרונית עוד מפברואר 2024 של כמה ארגוני זכויות אדם בסוגיית חובת המדינה למסור מידע על מעצרם של תושבי עזה. אך מחלקת בג"צים ביקשה לא פחות משמונה עשרה דחיות בהגשת תגובתה לעתירה, וכך נמנע בג"ץ, הן בעתירות של בני משפחות עזתיות המחפשות אחרי קרוביהם והן בעתירה הציבורית של ארגוני זכויות האדם, מלדון בשאלה האם יכולה מדינת ישראל להעלים אנשים למשך שבועות מבלי שבני משפחותיהם ידעו אם הם עצורים או מתים.
הפער בין הטיפול בעתירות הביאס קורפוס, הנוגעות ליסוד הראשוני של החירות האנושית, לבין עיסוקו של בג"ץ בניהול מינוי ראש השב"כ – מייצג היטב את המצב מפניו הזהירו פרופסור רות גביזון ונשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי.
השניים חזו שבג"ץ, המרוכז במשטור הפוליטיקה, יאבד עניין ויכולת לעסוק בהגנה על זכויות אדם, וכך תרוקן הדמוקרטיה ממשמעות. בג"ץ יהיה נוכח בכל סוגיה ועניין שבמוקד השיח הציבורי, ידו בכל ויד כל בו, אך ייטוש את תפקידו החשוב של המגן האחרון של זכויות האדם בעתירות קונקרטיות של בני אדם בשר ודם.
מדוע לא ניצל בג"ץ את מקרה נצאצרה לקביעת הלכה תקדימית על חובת המדינה לספק מידע לקרובי העצור, כפי שעשה שימוש בעתירות בנוגע לרונן בר לקביעת הלכות בדבר חשיבות ראש השב"כ כ"שומר סף" הדמוקרטיה?
לפני שבע שנים פרסמו פרופסור ישראל צבי גילת וד"ר שוקי שגב מהמכללה האקדמית נתניה, מאמר המדגים את טענתם של גביזון ולנדוי בעתירות הביאס קורפוס. תחת הכותרת "מה קרה להביאס קורפוס? על משמורת החירות בבג"ץ", הראו המחברים כי בג"ץ דלדל את צווי ההביאס קורפוס והעדיף "הנדסה חוקתית גרנדיוזית" על-פני הבטחת הזכות לחירות.
בפסק-דינה בעניין ראש השב"כ, ענתה השופטת ברק-ארז למי שטוענים שבג"ץ צריך למשוך ידיו מענייני ביטחון בשעת לחימה, באמצעות ציטוט מפסק דין אל-כרבוטלי משנת 1949. במהלך מלחמת העצמאות, ביקש אחמד אל-כרבוטלי צו הביאס קורפוס לשחרור ידידו חג' אחמד אבו לבן. בג"ץ הורה על שחרורו של אבו לבן, שהושם במעצר מינהלי לאחר שנחשד בשיתוף פעולה עם כוחות האויב, מאחר שלא הוקם מנגנון אשר יקשיב להתנגדותו למעצר.
בימי מלחמה בה נאבקה ישראל על קיומה, בג"ץ עסק בהבטחת חירותו של מי שנחשד בסיוע לאויב, אך לא עסק בעתירות על החלטת דוד בן גוריון שלא למנות, מטעמים פוליטיים, את האלוף יגאל אלון לרמטכ"ל.
עצוב לקרוא הפניה לפסק-דין קלאסי זה, בשעה שבג"ץ – בעת מלחמה בה צה"ל מצוי בעליונות צבאית מלאה – נטש את התפקיד אותו ביצעו שופטיו הראשונים במלחמה בה קיום המדינה עמד על הפרק.
פסק-דין אל-כרבוטלי אינו מיושם עוד בעתירות הביאס קורפוס של פלסטינים, אלא משמש כקישוט לפסק הדין, המבצר את מעמדו של השב"כ כ"שומר סף" של הדמוקרטיה הישראלית.
במהלך מלחמת העצמאות, ביקש אל-כרבוטלי צו הביאס קורפוס לשחרור ידידו אבו לבן. בג"ץ הורה על שחרור אבו לבן, שהושם במעצר מינהלי לאחר שנחשד בשת"פ עם האויב, כי לא הוקם מנגנון שיקשיב להתנגדותו למעצר
לאחר שנים שהסבירו כי דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב אלא גם זכויות אדם, השלימו בראשית שנת 2024 שופטי העליון את ביצור "הדמוקרטיה המהותית" בפסק דין הסבירות, שהקנה להם את המילה האחרונה בכל מחלוקת חוקתית. אך בסמכויותיהם הנרחבות משתמשים השופטים רק כדי להגן על המבנה המוסדי של משטר דמוקרטי שהופך מיום ליום לריק מתוכן.
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
הוצאת צווי המעצר הגלויים כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט על-ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הינה כרטיס אדום למערכת המשפט הישראלית.
ההחלטה על הוצאת צווי המעצר מעידה שלשופטים שהוציאו את הצווים – כמו גם לתובע שהגיש את הבקשה – ספקות כבדים ביחס לתפקודה של מערכת המשפט הישראלית. ספקות אלו מעידים שלדעת השופטים עקרון המשלימות אינו מתקיים במערכת המשפט הישראלית.
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכותב צודק בעובדות וטועה בפרשנות.
אכן מערכת המשפט בארץ אינה מסוגלת לחקור בצורה ממלכתית ובלתי תלוייה את כל מה שסביב 7 באוקטובר (לפני, תוך כדי ואחרי) .
למה לא מסוגלת ?
לא בגלל עצמה אלא כי כדי לחקור בצורה העמוקה, מקיפה ואוביירטיבית ביותר, צריך ועדת חקירה ממלכתית, ואת הוועדה הזו הממשלה מחליטה על הקמתה, לא מערכת המשפט.
אז כל עוד אין וועדת חקירה ממלכתית, אין מישהו שיוכל לחקור ושחקירתו תיחשב רצינית ואמינה בעיני העולם (או לפחות בעיני אותו חלק מהעולם שברצוננו להשתייך אליו ושאנו מנהלים איתו יחבי גומלין נרחבים).
אז הכרטיס האדום הוא לא למערכת המשפט הישראלית, אלא לשליט הבלתי נדלה , ביבי.
הוא ורק הוא קיבל את הכרטיס האדום (זה שגם גלנט קיבל , נקרא "נזק אגבי").
המנטליות הגלותית שביסודה התבטלות בפני הפריץ חייבת להתבטל!!!
מבחינתי האישית לעזתים כולם!!! אין זכויות אדם. הם ברברים שמחנכים את הדור הצעיר שלהם לרצוח יהודים באשר הם. מאחר שאין לי חשק לשכנע צדקנים אסיים בהבעת תקוווה למותם של כל העזתים ממגפות.
עם כל הכבוד והניתוח המרתק, הסיפא לוקה בחוסר הבנה בסיסית. ראשית, ספק אם יש באמת "בלתי מעורבים" בעזה. ראינו פיסחים, זקנים וטף פורעים ביהודים. גם לא ראינו שם "חסידי אומות" שהביאו חטופים או גופות. שנית, היכן דיני המלחמה של ניצול אוכולוסיה "אזרחית" כמגן אנושי? ואפרופו מוסר, היכן שלום חיילינו מול האוייב? ולסיום, כבודו מתעלם לחלוטין מהתרבות הערבית הרצחנית באזור.
רק אוויל וכסיל משכיל לא מבין שמערכת המשפט היא מקור הרשע והעוול במדינה, שהכל מתנהל בידיעתה וחסותה. מערכת שהמציאה את עצמה ללא סמכות וריבון, קיצונית ופנאטית מהקיצוניים שבחרדים, וכפופים למולך ככת אפלה היודעת הכל. ומה יודע השופט? לאיזה כיוון סובבת הארץ? מומחה מטעם יסביר לו, והוא יחפש סעיף משפטי להנמקה, שאיזה כבודו טבע בסלע, ומה לה ולעצם קיומנו?
יש לבטל את כל מערכת המשפט ולהעדיף עליה הטלת מטבע. לפחות הסיכוי לצדק יהיה 50%. פעם אני צודק ופעם אתה. מה נכון יותר מזה? ואת החיסכון מביטול הממלכה המיותרת הזאת ננצל להרוות בארצנו גנים וילדים ושאר נזקקים.
חבל שהדבר העיקרי המטריד את הכותב הוא פגיעה בזכויות האדם בעזה אך לא בישראל והכל בחסות מערכת משפט ופרקליטות המועלת בתפקידה ובייעודה. מגזר שלם ימני נרדף כאן ונפגע מאכיפה בררנית המזכירה משטרים אפלים. בג"ץ ושלוחותיו פועלים למיטוט האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל וזורים חול בעיני הציבור הנוהה אחריו בעיוורון.
איך "בית דין" יכול לדון בטענות כנגד סמכותו שלו?
מערכת המשפט הישראלית איננה ישות אוטונומית, אלא מסונפת כמו רוב המערכות בעולם ל-Law Society של ה-City of London – אליה מסונפות גם רוב המערכות הבנקאיות (ודרכה ל-BIS בשווייץ).
השתלטות מערכת המשפט בראשות בג"צ על ניהול המדינה היא חלק מתכנית גדולה בהרבה, לבטל את העצמאות של האומות והמדינות השונות. וכך מגיע השלב הבא: העברת הניהול והשלטון ל"מערכת המשפט" הבינלאומית, בתירוץ שמערכת המשפט המקומית אינה ממלאת את תפקידה.
תיאורי הידרדרות הדמוקרטיות בהונגריה ובפולין מתנגנים עתה על כל לשון כמראי דרך לעתידה של ישראל אם תתקבל התוכנית המוצעת על-ידי שר המשפטים יריב לוין לשינוי האיזון בין הרשויות בישראל. אך לישראל מסורת דמוקרטית ארוכה של כמעט שמונים שנים, הנמשכת למרות משברים ביטחוניים וחמישים שנות שליטה על עם אחר. לעומת זאת, הונגריה ופולין החלו לאבד את אופיין הדמוקרטי כעשרים שנים לאחר היווסדן כדמוקרטיות.
לישראל מסורת דמוקרטית של כמעט 80 שנים, הנמשכת למרות משברים ביטחוניים ו-50 שנות שליטה על עם אחר. הונגריה ופולין החלו לאבד את אופיין הדמוקרטי כ-20 שנים לאחר היווסדן כדמוקרטיות
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בפרשת קצין המודיעין המנוח מרבה הצבא להדגיש את חומרת הפגיעה בביטחון המדינה. אבל השוואה למקרה שאירע לפני ארבעה עשורים מלמדת שפרשה שמתחילה בתרועה רמה לגבי הפגיעה בבטחון המדינה יכולה להסתיים בקול ענות חלושה.
בפרשת קצין המודיעין המנוח מרבה הצבא להדגיש את חומרת הפגיעה בביטחון המדינה. אבל השוואה למקרה שאירע לפני 4 עשורים מלמדת, שפרשה שמתחילה בתרועה רמה לגבי יכולה להסתיים בקול ענות חלושה
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בשנת 2004 פרסמה יולי תמיר מאמר באנגלית על "מעמד ולאומיות", בו היא מבחינה בין האליטה הניידת לבין הרוב הנייח. תמיר מסבירה כיצד תודות להון האנושי או הפיננסי יכולה אליטה מצומצמת להתנייד ברחבי תבל ולהפיק תועלת מעלית הקוסמופוליטיות, פתיחת הגבולות וירידת כוחה של הלאומיות, בעוד הרוב הנייח סובל מהשלכות התפתחויות אלו.
הלאומיות אחראית במידה רבה לסולידריות שהצמיחה את מדינה הרווחה. ירידת כוחה משמעותה עליית כוחה של הכלכלה הניאו-ליברלית, המדלדלת עד מאוד את רשת הביטחון הסוציאלית הניתנת למעמדות הנייחים. בספרה משנת 2019 "מדוע לאומיות?" ממשיכה תמיר לנסות ולשכנע את האליטה הניידת לבחור בלאומיות.
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ד"ר אור. לא נראה כלל שאתה צודק באבחנה שלך לגבי טענותיו של ד"ר טאוב.
כתבת – "עבור טאוב, המעמד הנייד מונע בידי כוחות כלכליים, בעוד המעמד הנייח מחליט אלו עמדות לאמץ. "
ד"ר טאוב מבחין בין הנייחים והניידים בשתי רמות. רמה סוציולוגית ורמה אידאולוגית. לטענתו לרוב יש התאמה אצל האנשים בהיותם נייחים/ניידים מבחינה סוציולוגית ומבחינה אידאולוגית, אך בהחלט לא תמיד זה כך, כפי שהוא מעיד על עצמו שמבחינה סוציו' הוא נייד אך אידאולוגית הוא נייח. או למשל ישנם הרבה רופאים בארצנו (ישראל) שמחוברים ללאומיותם, מסורת אביהם ואף לדתם, למרות שמבחינה סוציואקונומית הם ודאי ישוייכו לקבוצה הניידת.
כך שאצל שני ה"מעמדות" קיימת השפעה הן מהפן הכלכלי סוציולוגי (סוציואקונומי) והן מהפן הערכי/מסורתי/אידאולוגי.
ובהתאם לכך מתקיימת חלוקה בין הקבוצה הניידת שמסתכלת (אידאולוגית) ועוסקת (כלכלית) בתחומים קוסמופוליטים, כך שברמת העיקרון אין להם אידאל להחזיק דווקא במולדת הוריהם והם יכולים להיות ניידים בקלות לארץ אחרת.
לבין הקבוצה הנייחת שקשורה (אידאולוגית/מסורתית) ללאומיותה, לאדמתה ולשורשיה, ועל פי רוב (שוב – לא תמיד) העיסוק הכלכלי שלהם יהיה קשור בעיסוק מקומי יותר.
אני כן יכול להסכים איתך ולאמר שבעיני עיקר המאבק כאן בין שני "המעמדות" הוא מאבק ערכי, "מלחמת תרבות" ממש, ואין הכרח להכניס את המימד הכלכלי.
אך לאמר שאין אצל ד"ר טאוב עקביות, ולרמוז שטענותיו מוטות בגלל השתיכות פוליטית – זה לא רציני .
(ואולי להיפך – אולי ההבנה של טאוב לגבי החלוקה הנ"ל, אולי יחד עם עוד תובנות, הן אלה שגרמו לשינוי בתפיסת עולמו הפוליטית. ולא להיפך…)
בברכה
אלקנה
בחודש הבא תיכנס לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית סא"ל ענבל דה-פז, מי שלא שימשה כסנגורית מעולם. המינוי הוא רק חלק משורה של צעדים שנקט הפצ"ר הנוכחי, אלוף שרון אפק, אשר מטרתם להחליש את הסנגוריה הצבאית
* * *
בעוד כחודש תחליף סגן אלוף ענבל דה-פז את רן כהן בתפקיד הסנגור הצבאי הראשי ותשמש כמפקדתם של הסנגורים הצבאיים המייצגים את חלק הארי של החיילים הנאשמים בבתי הדין הצבאיים בישראל.
תהיה זו הפעם הראשונה בו תשמש דה-פז כסנגורית. עד למינויה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית, ביצעה דה-פז תפקידים כתובעת צבאית או כיועצת משפטית לרשויות הצבא, אך מעולם לא כסנגורית.
דה-פז מעולם לא שוחחה עם נאשם על קו ההגנה שיציג במשפט, מעולם לא חקרה חוקרי משטרה בחקירה נגדית כסנגורית פלילית ומעולם לא ביקרה בכלא חיילת שנעצרה.
מדוע החליט הפצ"ר, האלוף שרון אפק, למנות דווקא קצינה שלא שירתה מעולם כסנגורית למפקדת ולמנחה המקצועית של כלל הסנגורים הצבאיים? בפרקליטות הצבאית משרתים קצינים וקצינות רבים ששימשו גם כתובעים וגם כסנגורים במהלך שירותם הצבאי.
הפצ"ר יכול היה למנות אחת מהן לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית, אך מינויה של דה-פז הוא רק חלק משורה של צעדים שנקט הפצ"ר לאורך כהונתו שמטרתם להחליש את הסנגוריה הצבאית.
לפני כשלוש שנים החליט הפצ"ר להוריד את דרגת הסנגור הצבאי הראשי – מדרגת אלוף משנה לדרגת סגן אלוף. החלטה זו התקבלה למרות, שצוות שמינתה הפרקליטות הצבאית לבדיקת מעמד הסנגוריה הצבאית המליץ לפני כעשרים שנה שתקן הסניגור הצבאי הראשי (סצ"ר) יועלה "בדחיפות" ו"באופן מיידי" לדרגת אלוף משנה, כך שיהיה שווה לתקן התובע הצבאי הראשי (תצ"ר).
הצוות הדגיש, כי המצב שבו התצ"ר הוא אלוף משנה והסצ"ר הוא סגן אלוף בלבד, "גורם לכך שלתפקיד התצ"ר יתמנו קצינים בעלי ניסיון רב יותר, ויוצר את הרושם שהצבא מעדיף שתהיה בו תביעה חזקה וסניגוריה חלשה".
בשנת 2015 המליץ הצוות ליישום החלטות ועדת טירקל, בראשות ד"ר יוסף צ'חנובר, שהשוואת הדרגות בין שני התפקידים תיוותר על כנה. המלצות צוות צ'חנובר אומצו על ידי הקבינט הביטחוני-מדיני. אך הפצ"ר פעל כנגד המלצות שני צוותים אלו וכנגד החלטת הקבינט.
לאחר החלטת הפצ"ר להוריד את דרגת הסצ"ר לסגן אלוף, פניתי אליו בבקשה שיסביר את החלטתו. במכתב התשובה הסביר הפצ"ר, כי צוות צ'חנובר המליץ גם להעלות את דרגתו מדרגת תת-אלוף לדרגת אלוף אך נוכח תוכנית הקיצוצים בצבא המלצה זו טרם יושמה.
הפצ"ר טען שעל רקע קשיים תקציביים אלו יש להבין את החלטתו להוריד את דרגת הסצ"ר. מאז, הועלתה דרגת הפצ"ר לאלוף כפי שהמליץ צוות צ'חנובר. דרגת הסנגור הצבאי הראשי נותרה סגן אלוף, אך הפצ"ר החליט לזכותו בדרגת ייצוג של אלוף משנה. בדרגה ייצוגית מעין זו זוכים מי שלא התקדמו במערך הדרגות הצה"לי, דוגמת עיתונאים הממונים לתפקיד דובר צה"ל. תפקידה סמלי בלבד והיחס אליה בהתאם.
בצבא דרגות אינן רק ענין סמלי. דעתך בצבא איננה נמדדת רק לפי חוזק הטיעון שבידך, אלא (ואולי בעיקר) לפי דרגתך. סצ"ר בתקן סגן אלוף אפקטיבי פחות מסצ"ר בתקן אלוף משנה
בצבא דרגות אינן רק ענין סמלי. דעתך בצבא איננה נמדדת רק לפי חוזק הטיעון שבידך, אלא (ואולי בעיקר) לפי דרגתך. סצ"ר בתקן סגן אלוף אפקטיבי פחות מסצ"ר בתקן אלוף משנה.
לכן, לא היה מפתיע לגלות שבדו"ח מבקר המדינה בעניין "פעילות צה"ל בהיבטים של המשפט הבין-לאומי" שפורסם לפני כשנה, נעדר לחלוטין קולו של הסצ"ר. קולות יתר קציני המטה הבכירים של הפרקליטות הצבאית – כולם אלופי משנה – נשמעים היטב מעל דפי הדו"ח אך קול הסצ"ר נדם.
באחת הסוגיות החשובות ביותר לסנגוריה הצבאית בעשורים האחרונים – חיסיון התחקיר המבצעי – המליץ מבקר המדינה על שינוי רדיקלי שעלול לפגוע בזכויותיהם של חיילים. לפני כעשור, הגישה הסנגוריה הצבאית עתירה לבג"ץ, כאשר ניסה בית הדין הצבאי לערעורים לחתור לשינוי דומה. הפעם, לא נשמע קולו של הסנגור הצבאי הראשי. היחיד שקולו נשמע בדו"ח כנגד הפגיעה בזכויות החיילים כתוצאה משינוי זה הוא האלוף במילואים יצחק איתן.
הרעיון שראש מערכת הסנגוריה הצבאית ימונה מתוך הפרקליטות – מערכת שרוב קציניה עוסקים בייצוג המדינה – מוזר מיסודו. סנגורים נדרשים להיאבק כנגד מערכות המדינה בשם הלקוחות אותם הם מייצגים.
במשך שנים הצליחה הסנגוריה לתפקד כגוף המחויב לזכויות הנאשמים, בעיקר מאחר שאופיה הוכתב על-ידי קציניה הזוטרים, שמרביתם אינם רואים את עתידם בצבא ולכן אינם חוששים להכעיס את הקצונה הבכירה בעתירות לבג"ץ כנגד הצבא או בניהול תיקים בצורה לוחמנית.
רפורמות להפיכת הסנגוריה הצבאית למחלקה בסנגוריה הציבורית נבלמו עד כה, בין היתר תודות למינויים מוצלחים, על-פי רוב, לתפקיד הסנגור הצבאי הראשי. גם כשמונו סצ"רים חיוורים, הם הגנו, בין היתר תודות לדרגתם, על הסנגורים הזוטרים.
לאורך השנים הצליחו הסנגורים הצבאיים הראשיים לשמור על איזון בין אופי הסנגוריה כיחידה צבאית – לבין מחויבותה הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיה בהליך הפלילי. פעולותיו של הפצ"ר הנוכחי מאז כניסתו לתפקיד פגעו באיזון עדין זה
וכך לאורך השנים הצליחו הסנגורים הצבאיים הראשיים לשמור על איזון בין אופי הסנגוריה כיחידה צבאית לבין מחויבותה הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיה בהליך הפלילי. פעולותיו של הפצ"ר הנוכחי מאז כניסתו לתפקיד פגעו באיזון עדין זה.
קשה לחשוב שלתפקיד הסנגור הציבורי הארצי ימונה תובע פלילי שלא שימש מעולם בתפקיד סנגור. הקהילה המשפטית לא תאפשר זאת. אך הפצ"ר יודע שהמנגנונים המיועדים לפקח על מינוי קצינים בצבא נעדרי כל שיניים.
ועדת חוץ וביטחון של הכנסת אינה מתעניינת במינויים "זוטרים" דוגמת מינוי ראש מערך הסנגוריה הצבאית. ספק אם שר הביטחון שהוא גם ראש הממשלה, וגם שר הבריאות וגם השר לענייני תפוצות ידע בכלל על המינוי האמור.
בג"ץ, הנוהג להתערב במינויים כאשר מתגלה ליקוי ערכי בעברו של קצין המיועד לתפקיד, אינו בוחן התאמה מקצועית. לו קצין המיועד לקידום הטריד מינית חיילת, יתכן שבג"ץ יסכל את מינויו אך אם מדובר בקצין שפשוט אינו מתאים לתפקיד – בג"ץ לא יתערב.
וכך, בעוד כחודש, תמונה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית קצינה שמעולם לא שימשה כסנגורית צבאית. עתודאים, שסיימו את לימודי המשפטים באוניברסיטה אך לאחרונה והתגייסו לשורות הסנגוריה הצבאית, יפנו אליה לעצה מקצועית, למרות שניסיונם כסנגורים יהיה זהה לניסיונה בתפקיד
וכך, בעוד כחודש, תמונה לתפקיד הסנגורית הצבאית הראשית קצינה שמעולם לא שימשה כסנגורית צבאית. עתודאים, שסיימו את לימודי המשפטים באוניברסיטה אך לאחרונה והתגייסו לשורות הסנגוריה הצבאית, יפנו אליה לעצה מקצועית, למרות שניסיונם כסנגורים יהיה זהה לניסיונה בתפקיד. בתיקים סבוכים ובשאלות מדיניות תכריע קצינה שהצטיינה בתפקידיה כתובעת צבאית אך מעולם לא ישבה מצידו האחר של המיתרס כסנגורית צבאית.
ד"ר אור בסוק סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת ייל שבארה"ב, הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם ומצוי כעת בשבתון בישראל.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם