"הגזענות והמשיחיות יהפכו את ישראל למדינה מצורעת". הייתי רוצה להאמין, אבל לא.
מה שלא קרה ב-1982, כשפלשנו לארץ ערבית שכנה כדי להשליט בה משטר ידידותי, לא יקרה גם עכשיו.
האינטרסים הבסיסיים שהביאו את המשטרים הערביים לשתף פעולה עם ישראל עדיין קיימים, כמו גם האינטרסים של אירופה וארה"ב. שגרירים אולי יוחזרו (כמו ב-1982) ופה ושם אולי יבוטלו פרוייקטים, אבל אפילו מחמוד עבאס עצמו ממשיך לשחק את המשחק. שום צווי מעצר לא יוצאו בהאג, לפחות עד שהימין המשיחי יהיה חזק מספיק לחולל את הבום הגדול – סילוקה של כיפת הסלע לטובת בית המקדש השלישי. אז – יהיה מאוחר מדי.
הערה אחרונה: הטענה בדבר ירידת חשיבותה של הבעיה הפלסטינית אינה "ימנית-משיחית": היא תוצאה הגיונית של תפיסת "ניהול הסכסוך", "השלום הכלכלי", וה"אין פרטנר", שקברו את פתרון שתי המדינות קבורת חמור. המנותקים מהמציאות הם אלה שהשתתפו בהלוויה ועדיין ממשיכים לטעון שהוא חי.
אין סכנה שימצאו 5 חברי קואליציה שיפילו את ממשלת החורבן. אחרי מחדל ביטחוני מטורף, אחרי אסון אנושי חברתי וכלכלי, כ-1500 נרצחים והרוגים, מעל 250 חטופים, מעל 7 חודשי הפקרה של ישובי הדרום והצפון, נטישה של שני חבלי ארץ ויותר ממאה אלף מפונים, הממשלה הזו לא מתפטרת ותומכיה לא חושבים בכלל שהיא צריכה להחזיר את המנדט לעם.
אז על מה בעצם ממשלה צריכה להתפטר בישראל? בעצם אין שום חובה בחוק, למעט כישלון בהעברת תקציב או התפטרות רה"מ עצמו, שבגללם הממשלה מתפטרת על פי חוק.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
נאומו של שר הביטחון יואב גלנט זכה למחמאות מקיר לקיר, ותואר כ"אמיץ" ו"היסטורי". שר הביטחון התייצב מול המצלמות כדי להזהיר ולדרוש מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגבש אסטרטגיה ברורה ל"יום שאחרי".
הוא דרש ממנו אסטרטגיה שאינה כוללת ממשל צבאי ישראלי, שתאפשר חלופה שילטונית בעזה ושתתרגם את המערכה הצבאית למעשה מדיני. בהזדמנות זו גלנט הבהיר גם, כי התרגיל הפוליטי האחרון של נתניהו, אשר נועד למסמס את חוק הגיוס, לא יעבור מבחינתו ומבחינת מערכת הביטחון.
עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.
משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום איתי. הרצון מובן, אבל הצבעת בעצמך על הקשיים המעשיים שיישום של חוק כזו יכול להיתקל בו. צריך לשאול בכנות מה המכנה המשותף הכללי שמקרים שונים יוכלו להיכנס תחתיו בהגדרה חוקית? וכיצד באופן מעשי חוק כזה ייאכף?
אם יש ייתכנות לחוק שכזה צריך לבדוק האם יש מקבילות בעולם ואולי ללמוד מניסיון של אחרים. בינתיים, נראה לי שמדובר בבעיה של תרבות פוליטית, לא פחות ממנגנון חוקי. האם יש תחליף להנחלה רחבה של נורמה עממית של אחריות?