אתם תמיד מפספסים וקובעים מטרות לא ישימות.
הלוואי שנחסל את חמאס, הארגון, והלוואי שנחסל את חמאס הרעיון – אבל חמאס מזמן לא רק בעזה.
לפני שמגיעים למטרה הקשה הזאת צריך לעשות משהו שיהפוך את הכללים ואת הקלפים –
להכריז שמעתה מפנים את העזתים מהגבול הקיים, נכנסים וכובשים את השטח, והשטח לא יוחזר להם.
על האויב להבין שלא רק שישראל תנצח צבאית כל לחימה, ותמיד בצד האויב, ולא רק שהוא ישלם מחיר דמים גבוה, כי הוא לא מעריך חיי אדם מספיק, הוא ישלם את המחיר הכי כואב עבורו – אדמה
על הממשלה להכריז שהאמצעים להשגת מטרות המלחמה הם כאלה שמשנים את קו הגבול לתוך עומק הרצועה.
ידע העולם כבר עתה, שכל מקום שפונה ויפונה מתושבים בהוראת צה"ל יכול להיות שיכבש ויהפוך להיות חלק ממדינת ישראל – וזאת המשוואה החדשה
אחרי ששטח הרצועה יצומצם בשליש לטובת חיסול איום המנהרות, חיפוש נעדרים, מיטוט עזה תחתית ומבצרי החמאס כולל טילים, אז נמשיך לטפל בחמאס מתוך הגבול החדש, עד שירים את ידיו.
לרצועת עזה לא יוחזרו שטחים עד ללחימה הבאה שהם מתכננים ועד שהעולם לא יטפל בבעיית הפליטים – שהיא לא שלנו. אין מה לתת חשמל או מים לאויב או לעם שחלקו אויב. שיתר העולם ידאג לכך!
או אנחנו או הם
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
ייתכן שביום א', ה-19 בינואר 2025, הסתיימה המלחמה בעזה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים זאת בוודאות. מלחמות בדרך כלל מסתיימות ב"הפוגות" וב"הסכמי הפסקות אש".
כחוקר שלום, אני יכול להרשות לעצמי לדמיין מתווה אפשרי לסיום המלחמה, הממלא את ה"חורים" של נספח א' (הסכם להפסקת האש) אשר נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025. נספח המבוסס בחלקו הגדול על התכנית הישראלית של מאי 27, 2024, נאום הנשיא ג'ו ביידן של ה-31 במאי 2024, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2735 מיוני 10, 2024.
פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם