אני אזרח מוכה. אני בזוגיות אלימה עם המדינה שלי. היא דורשת ממני דברים שהיא לא עושה בעצמה. היא מקללת אותי, לוקחת ממני כספים ולא מחזירה, לא עושה את מה שהיא מבטיחה.
היא אלימה כלפיי.
ד״ר עשהאל רומנלי הוא עו״ס קליני, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, מרצה ומנחה, קב"ן במילואים. יחד עם אשתו גלית הוא מנהל את OWNURSH!T שעוזר לא.נשים לקחת אחריות ולגדול. השליחות שלו כרגע היא לחזק זוגות ומשפחות בישראל לקראת עתיד טוב יותר. כי תיקון עולם מתחיל בבית. http://Www.ownurshit.co.il
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.
בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
האירועים הטרגיים שהתרחשו במתחם בז"ן בעקבות התקפת הטילים האיראנית, אשר גבו אובדן חייהם של שלושה עובדים מסורים, הם בראש ובראשונה טרגדיה אנושית שהותירה את כולנו אבלים וכואבים.
מבצע "עם כלביא", במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הרחיב את הסיכונים הביטחוניים בכלל המדינה, ובתוך כך בערים כמו בת ים, ראשון לציון, בני ברק, תל אביב, באר שבע וחיפה. עם זאת, אין לגזור ממשבר ביטחוני זה מסקנות פזיזות באשר לעתידו של משק האנרגיה בישראל, כפי שמובאות בכתבתו של אביב לביא שפורסמה לאחרונה ב"זמן ישראל". למרבה האירוניה, העובדות המובאות בכתבה מובילות דווקא למסקנה הפוכה מזו שהכותב מציע – והן מחייבות חיזוק התעשייה המקומית, בוודאי שלא פירוקה.
ניר קנטור הוא מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פוסט חשוב ומהמם. וחשוב גם להגיד למגיב אוהד – אסור להגיד ש"כולם אשמים" ש"120 מחבלים". זה שקר, בין חברי הכנסת יש רבים וטובים ויש כאלו שצריך להלחם בהם. אלו שרעים מחולקים לשניים – רעים בגלל תפיסת עולמם – למשל רוב מוחלט של הקואליציה ההרסנית, המתועבת.
ויש כאלו שהם רעים כי הם מדברים יפה אך בקושי פועלים. הם לא רבים
ואו, פוסט מהמם. אבל, כמו שהיית אומר למטופל, קח אחריות. אתה ואני נתנו לזה לקרות. 120 מחבלים בהכללה, ואלפי נושאי כליהם שדדו לנו את בת הזוג. ואנחנו נתנו לזה לקרות. בחסות שיטה קלוקלת שמתחזה לדמוקרטייה הם גונבים והורסים הכל. ואתה אמור להבין שהאנשים המופלאים, והיכולות והארץ היפה הזו ראויים לערכים של תחילת הזוגיות, אלו שגדלנו עליהם ובגללן הלכנו לגולני, בגללן יצאנו לרחוב ועליהם אתה מתרפק. אחריות…
וואו.
המילים שלך, מילותיי בדיוק.
איזו אנלוגיה.
המולדת שלנו, מכורתינו היפה, הקטנה.
כבר לא תמימה. שרוטה ושבורה בתוך עצמה.
ויש לי גם לבטים.
אם העתיד שלה טוב לילדיי, ואולי עדיף שיכירו אחרת, פחות מטורפת. פחות קיצונית…