הערה קטנה בנוגע ל"בחירה של השחורים". השחורים לא "בחרו" במרטין לותר קינג. הם בחרו בהרבה דברים לאורך ההיסטוריה. קיראי למשל את סיפור חייו של נט טרנר בארה"ב וגם בדרום אפריקה נלסון מנדלה החל את דרכו במאבק אלים. אי אפשר לטעון טיעון ולעשות זום אין רק לאזורים שנוחים לנו. היה תהליך כאן עם יאסר ערפאת- גם בו בחרו הפלסטינים אבל ישראל בחרה למחוץ אותו, לרסק אותו ולהעצים את חמאס. אגב, גם פנון ביקר את המחתרת האלג'יראית על האלימות שלה: "בגלל שמטרתנו היא אלג'יר דמוקרטית ומחודשת… אנו מוקיעים, עם כאב בלב את האחים שזרקו את עצמם לפעילות מהפכנית עם הברוטליות הכמעט פיזיולוגית שהדיכוי בן מאות השנים הוליד וממשיך להזין" הנה גם פנון- אבי הדהקולוניזציה המושמצת, גם מכיר בדיכוי בן מאות שנים וגם מוקיע את האלימות (מתוך מאמר של אסתר רפפורט). הכללות, גם תיאורטיות וגם לא הן רעות חולות. התיאוריה היא כלי להבין את המציאות המורכבת ולא מעשה שצריך להעשות.
באמצע ספטמבר האחרון, חקרו בלשי רשת את האתר של ארגון רוסי עלום בשם "המועדון הבינלאומי לאחדות לאומית". במועדון חברים פוליטיקאים רוסים שונים, אנשי תעמולה מכלי התקשורת הממלכתיים ואנשי שירותי הביטחון הפנימיים. המועדון מצהיר רשמית כי הוא הוקם "בהתאם לצווים של נשיא הפדרציה הרוסית".
אף שהארגון טוען כי הוא תומך ב"משימות הומניטריות למען עמי אוקראינה… ומדינות אחרות הנתונות במצוקה קשה", על בסיס ערכים אוניברסליים של "כבוד, שלום, הרמוניה ועזרה הדדית", המציאות הפוכה. רבים מהאישים הקשורים אליו ישירות תומכים בגלוי ובקולניות במתקפות גרעיניות על בירות מערביות, ובהשמדת ערים באוקראינה.
אולם מה שהופך את כלי התעמולה הרוסי הספציפי הזה לחריג כל כך, הוא העובדה שבצוות ההנהגה הבכיר שלו מתנוססים שמותיהם של כמה אמריקאים. הבולט שבהם הוא הכלכלן פרופ' ג'פרי זאקס מאוניברסיטת קולומביה.
זאקס מקדם באופן עקבי מסרים של הקרמלין השוללים לחלוטין את הלגיטימיות של קיומה של המדינה האוקראינית, ובהם גם הטענה הכוזבת שמהפכת מיידאן ב-2014 הייתה למעשה הפיכה צבאית בגיבוי ארצות הברית
זאקס מקדם באופן עקבי מסרים של הקרמלין השוללים לחלוטין את הלגיטימיות של קיומה של המדינה האוקראינית, ובהם גם הטענה הכוזבת שמהפכת מיידאן ב-2014 הייתה למעשה הפיכה צבאית בגיבוי ארצות הברית.
את השינוי הקיצוני שחל בזאקס בשנים האחרונות – מאיש אקדמיה מוערך ומכובד לתועמלן מרצון של משטר דיקטטורי, המנהל מלחמה שהולכת ונעשית עקובה מדם עד כדי מעשי רצח עם – אי אפשר להסביר בלי לבחון לעומק את תופעת ה"נוסעים הנלווים".
למונח "נוסע נלווה" (fellow traveler) יש היסטוריה ארוכה ומרתקת בפוליטיקה העולמית. הוא הופיע לראשונה בראשית ימיה של ברית המועצות, כאשר המדינה הקומוניסטית הצעירה ביקשה לגייס לטובתה תמיכה מבחוץ, וקיוותה להצית באמצעותם מהפכות בעולם הקפיטליסטי.
כיום המונח חזר לחיים ומשמש לתיאור מגוון אנשי ציבור ומעצבי דעת קהל מערביים המזדהים פומבית עם רוסיה, עם הנהגתה, ועם המלחמה האכזרית שהיא מנהלת.
לאחר הפלישה הראשונה של רוסיה לחצי האי קרים ולמזרח חבל דונבאס ב-2014, רוב "בעלי הברית" המערביים הללו היו אירופאים. אולם כיום התמונה השתנתה לחלוטין: רובם המוחלט של התומכים הם אמריקאים, והם מגיעים מכל קצות הקשת הפוליטית בארה"ב.
אמנם, עדיין אפשר למצוא באירופה תומכים מושבעים של הקרמלין, כמו קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר, ושרת החוץ האוסטרית לשעבר קארין קנייסל (המתגוררת כיום בסנט פטרבורג).
לאחר הפלישה הראשונה של רוסיה לחצי האי קרים ולמזרח חבל דונבאס ב-2014, רוב "בעלי הברית" המערביים הללו היו אירופאים. אולם כיום התמונה השתנתה לחלוטין: רובם המוחלט של התומכים הם אמריקאים
שניהם, אגב, עבדו בעבר בחברות אנרגיה רוסיות. ואולם, רבים ממעריציו האירופאים המפורסמים לשעבר של ולדימיר פוטין, ובהם מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת מארין לה פן, הפכו למבקרי רוסיה חריפים מאז הפלישה הנרחבת לאוקראינה ב-2022.
למרבה האירוניה, דווקא בשעה שחלקים ניכרים מהימין האירופי מתפכחים וממתנים את תמיכתם בקרמלין – האמריקאים תופסים את מקומם בהתלהבות.
בפורום הכלכלי השנתי של סנט פטרבורג שנערך ביוני האחרון, ניכרה היטב נוכחותם של הנוסעים הנלווים האמריקאים של פוטין. כוכבת האירוע המרכזית הייתה מגישת הפודקאסטים הפופולרית מהימין האמריקאי, קנדיס אוונס.
פרופ' זאקס, שכיום מתארח לעיתים קרובות גם בתוכנית הטלוויזיה של ולדימיר סולוביוב (התומך הרוסי הקולני והקיצוני ביותר בהשמדת האוקראינים ובהפצצת ערים מערביות), השתתף בפורום בשיחת וידאו ארוכה מניו יורק.
זמן קצר לאחר שהשתתפו בפורום, אנדרו טייט ואחיו טריסטן (המבוקשים בבריטניה באשמת אונס וסחר בבני אדם) אף ביקרו פיזית במתקן אימונים סגור של הצבא הרוסי. השניים שידרו משם את התרשמותם החיובית והמתפעלת מרוסיה ומצבאה לקהל עוקביהם העצום ברחבי העולם (המורכב בעיקר מגברים צעירים).
בפורום הכלכלי השנתי של סנט פטרבורג שנערך ביוני האחרון, ניכרה היטב נוכחותם של הנוסעים הנלווים האמריקאים של פוטין. כוכבת האירוע המרכזית הייתה מגישת הפודקאסטים הפופולרית מהימין האמריקאי, קנדיס אוונס
מאז, הספיק לבקר במוסקבה גם פרופ' ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו, שמרבה להטיל את האחריות הבלעדית לרצונו של פוטין לרסק את אוקראינה דווקא על המערב. באופן לא מפתיע כלל, ממשלת רוסיה השתמשה מייד בדבריו של מירשהיימר כדי להצדיק פומבית את מלחמתה.
אבל אלה ממש אינם האמריקאים הבולטים היחידים שנשבו לאחרונה בקסמי הקרמלין והנרטיבים שלו. עם התומכים האחרים נמנים גם מגיש "פוקס ניוז" לשעבר, טאקר קרלסון, במאי הקולנוע המוערך אוליבר סטון, חברת בית הנבחרים הרפובליקאית אנה פאולינה לונה, משפיען הימין ויועצו לשעבר של טראמפ סטיב באנון, והיועץ לשעבר לביטחון לאומי של ארצות הברית מייקל פלין.
במהלך ביקורה ברוסיה, קנדיס אוונס אף התראיינה אצל נוסע נלווה מפורסם נוסף: מגיש ה-CNN לשעבר, ריק סנצ'ס. סנצ'ס מתגורר כיום במוסקבה, שם הוא מגיש את תוכנית החדשות המרכזית (באנגלית) של רשת RT – ערוץ התעמולה של הקרמלין שנאסר לשידור בארצות הברית ובאירופה מאז 2022.
מגיש ה-CNN לשעבר ריק סנצ'ס מתגורר כיום במוסקבה, שם הוא מגיש את תוכנית החדשות המרכזית (באנגלית) של רשת RT – ערוץ התעמולה של הקרמלין שנאסר לשידור בארצות הברית ובאירופה מאז 2022
בדומה לטאקר קרלסון לפניה, גם אוונס חזרה ממוסקבה והפליגה בשבחים על הניקיון והביטחון האישי לכאורה ברחובות הבירה הרוסית. היא אף טענה בביטול שכל חשדנות אמריקאית כלפי רוסיה אינה אלא "שריד פסיכולוגי מיותר מימי המלחמה הקרה".
קרלסון ואוונס מהדהדים כאן, אולי מבלי משים, את דבריו של הנוסע הנלווה ההיסטורי ליון פויכטוונגר – סופר ומחזאי גרמני גולה שביקר בברית המועצות בשנות ה-30.
זמן קצר בלבד לאחר מסע הטרור ההמוני של סטלין, והרעב המכוון שהביא לרצח עם באוקראינה (ההולודומור), כתב פויכטוונגר בהתפעלות כי "בכל מקום בעיר הגדולה מוסקבה שררה אווירה עמוקה של הרמוניה ושביעות רצון, ואפילו של אושר אמיתי".
אין ספק שתומכיה הנוכחיים של רוסיה בארה"ב מחווירים לעומת אנשי הרוח והתרבות המערביים שהזדהו בעבר עם מוסקבה. הרשימה ההיסטורית ההיא כללה אומני ענק כמו פבלו פיקאסו ופרנאן לז'ה, הפילוסוף ז'אן-פול סארטר, וסופרים כמו אנדרה ז'יד, תיאודור דרייזר, ג'ון דוס פסוס, ארנסט המינגוויי, ג'ורג' ברנרד שו, ואפילו (לזמן קצר) המשורר ו"ה אודן.
הקולות המזוהים כיום עם רוסיה אולי אינם מתאפיינים בגדולה אומנותית או ספרותית, אך הם מפצים על כך בקהל העוקבים העצום שלהם ברשתות החברתיות, ובהשפעתם הפוליטית הנרחבת על תנועת MAGA.
הקולות המזוהים כיום עם רוסיה אולי אינם מתאפיינים בגדולה אומנותית או ספרותית, אך הם מפצים על כך בקהל העוקבים העצום שלהם ברשתות החברתיות, ובהשפעתם הפוליטית הנרחבת על תנועת MAGA
כיצד, אם כן, אפשר להבין מה מניע את בעלי הברית בני זמננו להגן בלהט על חברה מיליטריסטית ודכאנית? נקודת מוצא אפשרית וטובה היא בחינת בעלי הברית המערביים הראשונים של הקרמלין בעבר.
לשם כך, התעמקתי לאחרונה בספרו הקלאסי של ההיסטוריון דיוויד קוט, "הנוסעים הנלווים" (The Fellow-Travellers), מחקר היסטורי מקיף מ-1973 החוקר את התופעה בתקופה הסובייטית.
ספרו של קוט מסביר היטב כי הדחף המרכזי שהניע את הנוסעים הנלווים הראשונים נבע מאמונה תמימה בקדמה, וברעיון שאפשר להנדס ולעצב את החברה מלמעלה למטה.
קוט גם מראה כי הערצתם העיוורת לפרויקט הסובייטי נבעה בעיקר מאכזבתם העמוקה ממדינותיהם שלהם, ומן החברה המערבית בכלל. רבים מאנשי הרוח המערביים הללו היו מודאגים מאוד מעלייתן של תנועות פשיסטיות בארצותיהם, והאמינו באמת ובתמים שהקומוניזם יכול לשמש כוח נגדי ויעיל.
כתוצאה מעיוורון זה, הנוסעים הנלווים התעלמו לעיתים קרובות מפשעיו המחרידים של המשטר במזרח, ואף הצדיקו אותם פומבית (לרבות רצח העם האכזרי באמצעות הרעבה שביצע משטר סטלין באוקראינה בראשית שנות ה-30).
בשיאה של מתקפת הדיכוי התרבותי והפוליטי הרצחנית, שנודעה בדברי הימים בשם "הטרור הגדול", ניצבו אנשי רוח מערביים רבים בגאווה וללא בושה לצד ברית המועצות של סטלין.
ב-1937, למשל, התקיים בלונדון כנס מרשים בנושא "שלום וידידות עם ברית המועצות". בכנס נשאו דברים בזכות הקרמלין דיקן קנטרברי היולט ג'ונסון, המו"ל הנודע ויקטור גולנץ, אנשי אצולה בריטים נכבדים, ואפילו חברי פרלמנט מכהנים ממפלגת הלייבור.
עיתונאים מערביים בעלי השפעה מילאו אז תפקיד מזיק וציני במיוחד. הבולט שבהם היה כתב ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה, וולטר דורנטי, שהפך לתומך נלהב של סטלין וטייח בשיטתיות את פשעי המשטר בדיווחיו
עיתונאים מערביים בעלי השפעה מילאו אז תפקיד מזיק וציני במיוחד. הבולט שבהם היה כתב ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה, וולטר דורנטי, שהפך לתומך נלהב של סטלין וטייח בשיטתיות את פשעי המשטר הסובייטי בדיווחיו.
בדיוק כפי שעשתה אז, גם כיום מבקשת מכונת התעמולה של הקרמלין לגייס תומכים במערב באמצעות ניצול ציני של התסכולים הפנימיים והחרדות שלהם מבית.
לאנשי הימין התרבותי במערב, הקרמלין טורח להדגיש את תמיכתה (לכאורה) של רוסיה ב"ערכי משפחה מסורתיים". לאידיאליסטים ואנשי שמאל ברחבי העולם המבקשים למנוע בכל מחיר עימות צבאי עם מעצמה גרעינית, הקרמלין פשוט מציע את כניעתה המוחלטת של אוקראינה כ"מחיר השלום".
כפי שמתעד ההיסטוריון קוט, מאמצי ההשפעה הסובייטיים בעבר התנהלו באמצעות "האגודה לקשרי תרבות עם מדינות זרות" (ששיתפה פעולה הדוק עם מפלגות קומוניסטיות במערב), וכן באמצעות אגודות "ידידות סובייטיות" שונות שפנו במיוחד לקהלים אזרחיים לא קומוניסטיים.
לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991, התפרקו גם מנגנוני ההשפעה של מוסקבה בחו"ל. אך הם נבנו מחדש, שופצו ושוכללו תחת נשיאותו של ולדימיר פוטין, תוך הקצאת משאבים אדירים חדשים.
לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991, התפרקו גם מנגנוני ההשפעה של מוסקבה בחו"ל. אך הם נבנו מחדש, שופצו ושוכללו תחת נשיאותו של ולדימיר פוטין, תוך הקצאת משאבים אדירים חדשים
כאשר רוסיה פלשה לראשונה לאוקראינה (לקרים) ב-2014, השתמש הקרמלין ברשתות ההשפעה הללו כדי להפיץ את הנרטיב שלפיו הפלישה היא למעשה בסך הכול "מלחמת אזרחים פנים-אוקראינית".
במקביל, פעלו הרשתות לטפח מבקרים של אוקראינה בארה"ב, ולהכפיש את תומכיה במערב. רשת RT, כרשת הטלוויזיה העולמית והרב-לשונית של הקרמלין, מילאה תפקיד תעמולתי מרכזי במאמץ זה.
לאחר ששידורי RT נחסמו והופסקו במערב, העבירה רוסיה את כובד משקל פעילות ההשפעה שלה לרשתות החברתיות. הקרמלין קידם באופן אגרסיבי קולות מערביים משפיעים שהתנגדו לאג'נדה הפרוגרסיבית, לזכויות להט"ב, לחילוניות ולהגירה.
במקביל, פנתה מכונת התעמולה גם לאלו שביקשו למנוע עימות נרחב יותר עם רוסיה, ולכן היו חשופים ופתוחים במיוחד למסרים המרגיעים של מוסקבה. כדי לקדם את המטרות הללו, השקיע הקרמלין משאבים כלכליים אדירים במגוון רחב של יוזמות, ובהן גם אותו "מועדון לאחדות לאומית".
כחלק מהמאמץ האסטרטגי לקרב אליו את הימין השמרני במערב מבחינה תרבותית, פרסם פוטין בנובמבר 2022 צו נשיאותי מספר 809. המסמך, שכותרתו "אישור עקרונות מדיניות המדינה לשימור ולחיזוק הערכים הרוחניים והמוסריים המסורתיים של רוסיה", הוא למעשה מתקפה רחבה וחריפה על מה שהוא מציג כ"הניוון המערבי והליברליזם". מול אלו, הוא מעמיד את רוסיה כ"מגדלור" של חברה מסורתית, פטריארכלית ומבוססת אמונה דתית.
כחלק מהמאמץ האסטרטגי לקרב אליו את הימין השמרני במערב מבחינה תרבותית, פרסם פוטין בנובמבר 2022 צו נשיאותי מספר 809 – מתקפה רחבה וחריפה על מה שהוא מציג כ"הניוון המערבי והליברליזם"
הצו עולה בקנה אחד עם עמדותיה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית (ששרידיה, לאחר טיהורים אכזריים וחדירה של גורמי המשטר הסובייטי לשורותיה בעבר, הפכו לגורם תעמולה מרכזי למען המאמץ המלחמתי הסובייטי תחת סטלין במהלך מלחמת העולם השנייה – ומאז, היא נתונה לשליטתו המוחלטת של הקרמלין).
מאמצי התעמולה המוגברים הללו הסתייעו גם ב"קרן לתמיכה ולהגנה על זכויותיהם של בני המולדת החיים בחו"ל". קרן ממשלתית זו חילקה בחשאי מיליוני דולרים לארגונים וליחידים, בעיקר ברחבי אירופה.
גם מאמציו של הקרמלין להשפיע על הימין האמריקאי נהנים ממשאבים ניכרים. השלטון הרוסי הוציא מיליוני דולרים על משפיעני רשת ומגישי פודקאסטים אמריקאים בולטים, וזאת בלי להביא בחשבון את החשיפה האלגוריתמית המוגברת שלה זוכים קולות ידידותיים לרוסיה ברשתות החברתיות, הודות לרשת עצומה של "בוטים" רוסיים.
בתמורה, בעלי הברית האמריקאים המרוצים מספקים במה תקשורתית מרכזית לתועמלנים רוסים. אחד מהם הוא אלכסנדר דוגין, לאומן רוסי מהימין הקיצוני ששירותי המודיעין הרוסיים הטילו עליו זה שנים את המשימה לרתום ולחזר אחר אידיאולוגים ימנים במערב.
בין המשפיענים האמריקאים שהעניקו לו במה פתוחה נמנים טאקר קרלסון ואלכס ג'ונס. בכך הם מסייעים להפיץ בארה"ב את הדימוי של רוסיה כ"מקלט בטוח" למערביים שמרנים, הדוחים את מה שבעיניהם הוא סדר יום אידיאולוגי-ליברלי והרסני במדינותיהם.
בין המשפיענים האמריקאים שהעניקו לו במה פתוחה נמנים טאקר קרלסון ואלכס ג'ונס. בכך הם מסייעים להפיץ בארה"ב את הדימוי של רוסיה כ"מקלט בטוח" למערביים שמרנים
חשוב לזכור שלתופעה של מעצבי דעת קהל מערביים (מכובדים לכאורה), המתייצבים לצד רודנים רצחניים ומרעיפים עליהם שבחים, יש היסטוריה ארוכה הן בשמאל והן בימין.
בשנות ה-30 שיבחו פומבית את אדולף היטלר ואת המשטר הנאצי גם מלך בריטניה לשעבר (שנשא אז בתואר דוכס וינדזור); התעשיין הנרי פורד; הטייס הלאומי צ'רלס לינדברג; מנכ"ל IBM תומאס ווטסון; והסופר הצרפתי לואי-פרדינן סלין.
בדומה למוסקבה, גם ברלין הנאצית הקימה רשת בינלאומית (Auslandsorganisation), שנועדה לגייס תמיכה ציבורית במערב באמצעות פעילויות תעמולה שונות ומימון נסתר. בין מעריציו המערביים של הפשיזם של מוסוליני באיטליה נמנו גם נשיא אוניברסיטת קולומביה ניקולס מארי באטלר והמשורר עזרא פאונד.
בשמאל, בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70, יכלה הדיקטטורה הרצחנית של צפון וייטנאם למנות בין אוהדיה המושבעים במערב את מרי מקארתי, ברטרנד ראסל, סארטר וסימון דה בובואר.
נועם חומסקי וג'יין פונדה ביקרו פיזית בצפון וייטנאם והביעו תמיכה נלהבת במה שתיארו כ"סדר היום האנטי-אימפריאליסטי שלה". בהמשך, כזכור, אף הטיל חומסקי ספק פומבי בפשעיו של אחד הרוצחים האכזריים ביותר במאה ה-20, פול פוט מקמבודיה.
החוט המקשר בין רבים מהנוסעים הנלווים הללו לדורותיהם הוא שהם שקועים עד כדי כך בשנאות הפוליטיות או האינטלקטואליות שלהם מבית, עד שהם מוכנים פשוט לאמץ ולחבק אפילו את המשטר הזר האכזרי ביותר
החוט המקשר בין רבים מהנוסעים הנלווים הללו לדורותיהם הוא שנראה כי הם שקועים עד כדי כך בשנאות הפוליטיות או האינטלקטואליות שלהם מבית – לרבות הבוז העמוק שהם רוחשים ליריביהם הפוליטיים, ולהיבטים שונים של החברות שבהן הם חיים במערב – עד שהם מוכנים פשוט לאמץ ולחבק אפילו את המשטר הזר האכזרי ביותר, המבצע רצח עם בעמו שלו או בשכניו. הכלל ברור: אויבו של אויבי מבית, הוא ידידי מחוץ.
כפי שמסביר ספרו של קוט, חלק מהנוסעים הנלווים הראשונים בהיסטוריה התאכזבו עמוקות ממוסקבה רק בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב-1939 (שכרת ברית צבאית בין גרמניה הנאצית לברית המועצות בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, ואפשר את פלישתן המשותפת לפולין). אחרים הודו באכזבתם רק לאחר תום המלחמה, כאשר חזו במדינות מרכז אירופה נופלות בזו אחר זו תחת עריצות קומוניסטית.
ב-1949 תרמו כמה אוהדים בולטים לשעבר, ובהם ז'יד, סטיבן ספנדר וארתור קסטלר, מאמרים אישיים לאסופה "האל שהכזיב" (The God That Failed). באסופה זו הם בחנו באומץ את שורשי תמיכתם העיוורת בשלטון הסובייטי, תיארו את ההתפכחות ההדרגתית שלהם מהאשליה, והכירו בכישלונותיהם המוסריים האישיים.
נוסעים נלווים נוספים התרחקו סופית מברית המועצות רק לאחר מותו של סטלין ב-1953 וחשיפת פשעיו האיומים בידי יורשו, ניקיטה חרושצ'וב. אחרים עשו זאת רק לאחר שהטנקים הסובייטיים דיכאו בדם את המהפכה ההונגרית ב-1956 ואת "האביב של פראג" ב-1968.
נשאלת השאלה: האם גם דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי של ימינו יידרש יום אחד לחשבון נפש דומה? לצערי, יש מעט מאוד סיבות לקוות לשינוי בעמדותיהם. לדורות הקודמים סייעה ה"הגנה" שלפיה רוב פשעיו ההמוניים של סטלין התרחשו הרחק מעיני הציבור המערבי. הגילויים המאוחרים והמזעזעים יותר הם שהביאו רבים להתנער ממנו.
לדורות הקודמים סייעה ה"הגנה" שלפיה רוב פשעיו ההמוניים של סטלין התרחשו הרחק מעיני הציבור המערבי. לעומת זאת, תומכיו הנלהבים של פוטין כיום חיים בעידן דיגיטלי שבו כמעט הכול גלוי, מצולם וידוע
לעומת זאת, תומכיו הנלהבים של פוטין כיום חיים בעידן דיגיטלי שבו כמעט הכול גלוי, מצולם וידוע על אופיו הרצחני של משטרו.
קיים שפע של ראיות דיגיטליות מתועדות ועדויות ראייה לפשעי המלחמה השיטתיים של רוסיה באוקראינה, לרבות מעשי זוועה שקשה לתאר במילים שבוצעו, ומבוצעים, באזורים הכבושים. הנוסעים הנלווים של ימינו (דוגמת קרלסון ואוונס) פשוט מתעלמים מהעובדות המתועדות היטב הללו במתכוון, או פוטרים אותן בזלזול כחסרות חשיבות.
מטרידה לא פחות היא אדישותם המוחלטת למערכת הצנזורה והדיכוי הפוליטי הענפה של פוטין מבית. מערכת זו חונקת כל דיון חופשי ברוסיה, והופכת כל הבעת התנגדות ל"מבצע הצבאי המיוחד" שלו לעבירה פלילית חמורה.
מגישי פודקאסטים ופרשנים אמריקאים, שמרבים להתלונן יום וליל על דיכוי לכאורה של חופש הביטוי על ידי ה"דיפ סטייט" בארצות הברית ומציגים את עצמם כלוחמי אמת בלתי מתפשרים – אינם מגלים כל עניין, או ביקורת, כלפי האופן שבו פוטין מתייחס לאותו חופש ביטוי בדיוק ברוסיה.
ברור שפשעיו ההיסטוריים של סטלין היו גדולים בסדרי גודל מאלה שפוטין הספיק לבצע עד כה. ואולם, דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי הנוכחי מגונה ומסוכן הרבה יותר מקודמיו במאה שעברה.
ברור שפשעיו ההיסטוריים של סטלין היו גדולים בסדרי גודל מאלה שפוטין הספיק לבצע עד כה. ואולם, דור "הנוסעים הנלווים" האמריקאי הנוכחי מגונה ומסוכן הרבה יותר מקודמיו במאה שעברה
אף שתמיכתם של אישים מערביים בולטים בסטלין הייתה בעלת משמעות מוסרית פגומה, השפעתה המעשית בשטח הייתה מוגבלת – ממילא לא הייתה דרך ממשית לעצור אותו מבחוץ או למנוע את פשעיו בתוך מסך הברזל.
לעומת זאת, למערב כיום יש את כל האמצעים להתמודד ביעילות עם התוקפנות של פוטין באוקראינה. מצדיקי מעשיו של פוטין בימינו, באמצעות ליבוי מחלוקות ועיוות מכוון של השיח הציבורי בארה"ב, מסוגלים – ומצליחים – לעכב, להאט או לקטוע לחלוטין את הסיוע הצבאי והכלכלי החיוני לאוקראינה.
בכך, הם תורמים באופן ישיר ופעיל למכונת המלחמה של פוטין. סביר מאוד להניח שההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה רבה הרבה יותר מאשר את קודמיהם התמימים שהלכו שולל בטעות.
ואולם, איש לא יישפט כנראה בחומרה רבה יותר, וייזכר לדראון עולם, מאשר החבר החדש (והמשפיע מכולם) בחוג הנוסעים הנלווים של פוטין: נשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ.
במשך שנים, האדיר טראמפ את פוטין והביע כלפיו הערצה פומבית, ובמקביל הרבה להפגין בוז אישי ועמוק כלפי נשיאה הנבחר והדמוקרטי של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. אולם עוד טרם השבעתו, טראמפ הרחיק לכת הרבה מעבר להבעת אהדה אישית לפוטין, וחצה רוביקון גאופוליטי מסוכן.
במשך שנים, האדיר טראמפ את פוטין והביע כלפיו הערצה פומבית, ובמקביל הרבה להפגין בוז אישי ועמוק כלפי נשיאה הנבחר והדמוקרטי של אוקראינה, וולודימיר זלנסקי
לאחר שהעביר תחילה (בתקופת הקמפיין) את ארצות הברית ממעמד של בעלת ברית מובהקת של אוקראינה, לתפקיד של "מתווכת ניטרלית", טראמפ גם החליש אקטיבית את יכולתה של אוקראינה להגן על עצמה מפני כניעה, וגם סיפק לקרמלין משאבים כספיים אדירים שישמשו את הצבא הרוסי נגד אוקראינה, וזאת באמצעות הסרת הסנקציות האמריקאיות בתחום ייצוא האנרגיה מרוסיה.
זו חרפה מוסרית שהוא בחר לעשות זאת בדיוק בשעה שרוסיה מנסה להפוך את הערים הגדולות והמאוכלסות באוקראינה לבלתי ראויות למגורי אדם, באמצעות גלים הולכים וגוברים של מתקפות טילים נגד תשתיות האנרגיה האזרחיות.
הגינוי הכמעט גורף של הברית המסוכנת בין טראמפ לפוטין מצד מנהיגים מערביים אחרים, לצד התמיכה ההיסטורית הניכרת באוקראינה בקרב חלקים מהמפלגה הרפובליקאית ומצביעיה מבית, עשויים אולי עדיין לאלץ את טראמפ לשנות כיוון.
אולם חוסר המוסריות הציני והבוטה שבמעשיו האחרונים של טראמפ, כבר כעת, יותיר חותם קבוע ושחור על נשיאותו (השנייה) – שכבר עכשיו מסתמנת כשנויה במחלוקת, מערערת סדרים עולמיים ומבישה.
חוסר המוסריות הציני והבוטה שבמעשיו האחרונים של טראמפ, כבר כעת, יותיר חותם קבוע ושחור על נשיאותו (השנייה) – שכבר עכשיו מסתמנת כשנויה במחלוקת, מערערת סדרים עולמיים ומבישה
אדריאן קרטניצקי הוא עמית בכיר במועצה האטלנטית בוושינגטון (Atlantic Council), מייסד קבוצת Myrmidon, ומחבר הספר המדובר "אוקראינה כשדה קרב: מעצמאות למלחמה עם רוסיה" (Battleground Ukraine: From Independence to the War with Russia).
טראמפ: "איראן רוצה עסקה, אבל לא כזו שמקובלת עליי; נסכל כל ניסיון לפתח פצצה מלוכלכת"
מתנחלים רעולי פנים יידו אבנים על ניידת משטרה בדרום הר חברון, שוטר הגיב בירי לאוויר ● דיווח: ויטקוף וקושנר נועדו בברלין עם מתווכים מקטאר על המו"מ עם איראן ● צה"ל הרגיע ברקע שמועות על תקיפה באיראן: "אין שינוי בהנחיות" ● איזנקוט: אפעל להקמת ממשלת חירום אם לא תקום ממשלה רחבה ● דיווח: דרישות נתניהו לממשלת אחדות - עם בן גביר בקואליציה, בלי ועדת חקירה
"בכל יום של חיינו יחדיו קוהלת מוחק שורה מספרו". במילים ספורות מעמיד יהודה עמיחי את קוהלת מול זוג מאוהב ואומר לו: שלמה המלך, אדוני החכם, עם כל הכבוד ל"הבל הבלים" – אתה צריך לתקן את ספרך.
הזוג שמתסכל את קוהלת
דמיינו את שלמה המלך, הלא הוא קוהלת, יושב במשרדו התנ"כי מול מגילת קלף ארוכה, בידו נוצה טבולה בדיו. בכל בוקר הוא מביט החוצה ורואה זוג יוצא יחדיו לקנות לחם וחלב, והשניים רבים מי יסחוב את הסלים. הוא נאנח ומוחק שורה.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 20 ספרים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהרשעת מיאנמר ברצח עם היא אות אזהרה לישראל
פסק הדין נגד מיאנמר בבית הדין לצדק בהאג חוצה מחסום פסיכולוגי ומשפטי היסטורי ● למרות ההבדלים הברורים, נכונותם של השופטים להרשיע מדינה בהפרת האמנה למניעת רצח עם מהווה תקדים מסוכן עבור ישראל ● ההסתמכות על צילומי לוויין, הגדרת הרס בתים ותשתיות והעברת אוכלוסייה כדי לפסוק כי בוצע 'רצח עם' צריכות להדאיג מאוד את מדינת ישראל ● פרשנות
יש דברים שאנחנו כבר הופכים אדישים כלפיהם. לא בזדון, אבל איכשהו נוצרת קהות. אולי כדי להגן מהכאב, אולי כי באמת לא מסוגלים לתפוס עד הסוף מה זה באמת אומר. חשבתי להניח כאן מספרים של נשים נרצחות – בחודש שעבר, מתחילת השנה – אבל המספרים לא מעבירים את האימה.
לפני כמה שנים פעלתי בעמותת "יד לאדם" שמלווה משפחות אסירים, והייתי נפגשת אחת לשבוע עם נשות אסירים ועושה איתן פעילות. עבדתי בעיקר עם כלים מתחום המשחק – תרגילי משחק, פלייבק. הן היו קבוצה מדהימה של נשים, ונפגשנו כמעט ארבע שנים.
עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, מרצה במכינות קדם צבאיות, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנופרחחים במגבעות לא שומרים עלינו ולא ראויים לפטור מגיוס
מטר הקללות שספגתי מחבורת צעירים חרדים ברחוב מוכיח שוב מדוע הפטור הגורף לתלמידי ישיבות הוא הפקרות מוחלטת ● למרות זאת ליברמן בוחר להתנער מכל הבטחות הבחירות שלו ומוכר לחרדים פטור שפוגע בצה"ל רק כדי לזכות בתמיכתם ● החרדים מנצחים בכל מקרה כי עקרונות ההשתמטות כבר אומצו על ידי כולם ● פרשנות
ספינת השוטים
הפרסום על שתילת המידע הכוזב היה אמור להיות כרטיס היציאה של ליברמן ובנט מההבטחה המטופשת להחרים את הערבים, והזדמנות להציל את ישראל מאותה "מדינת מאפיה" שמפניה הזהירו ● אך במקום לנצל את ההזדמנות הם ממשיכים לפרפר במים פוליטיים עכורים ולייחל שדווקא האונייה הפיראטית של נתניהו תאסוף אותם לסיפונה ● פרשנות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוזה לא רק בנט וליברמן, גם אצל אייזנקוט יש כל מני גזענים חבויים. הבחירות הנכחיות חשפו את ערוותו של הציבור הישראלי המתגלה ברובו כגזען המאמין בעליונות יהודית – גם בין אלו המכונים "ליברלים". זו התפכחות לא נעימה.
במשך שנים ניפנפנו בזה שאנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שערבים בישראל הם שווי זכויות, ושיש שופטים ערבים בבית המשפט העליון. עכשיו מסתבר שהכל זה רק עלי תאנה.
על רקע העימות האזורי והמתקפות הבלתי פוסקות מאיראן, מאבק שליטה פוליטי חריף מאיים לקרוע מבפנים את חבל כורדיסטן שבעיראק ● כשהמפלגות היריבות מאיימות להקים ממשלות מתחרות, הכורדים חוששים לאבד את ההישג ההיסטורי שעליו נלחמו דורות
לכתבה המלאה עוד 1,483 מיליםמה שנחקק בכוח, מתבטל בכוח
עם פתיחת מושב הכנסת החדשה, קואליציית נתניהו היוצאת רואה כיצד חוקי הדגל שלה עולים לגרדום בזה אחר זה ● אחרי ארבע שנות חקיקה חד-צדדית, מתברר שחוקים המועברים ללא הסכמה רחבה פשוט אינם מחזיקים מעמד ● אלא שזהו גם רגע מבחן לגוש השינוי: אם חקיקת הנגד תיעשה באותו אופן, הכנסת תהפוך למטוטלת של ביטולים ● פרשנות
חלון הזמנים של טראמפ לתקיפה באיראן הולך ונסגר
נשיא ארצות הברית מגיע לפסגה בסין כשהזמן דוחק: השבעת הקונגרס הדמוקרטי בינואר ושחיקת הכוחות במפרץ מצמצמים את מרחב הפעולה שלו ● במקביל, טהרן מעלה את רף ההימור ומרחיבה את התירוצים לתקיפת יעדים אמריקאיים ● בישראל ממתינים להחלטה בוושינגטון, אך חוששים ממערכה שלא תסתיים בזמן ● פרשנות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולאיראן יש עדיפות צבאית בהשוואה לארה"ב ולישראל. נושאות מטוסים, משחתות, מטוסי קרב, מטוסי הפצצה – כל אלה הם כלי נשק שהתאימו לעידן מלחמת העולם השניה. כיום אנו נמצאים בעידן הטילים. את הטילים זול מאד לייצר במספרים עצומים. הם אינם דורשים טייס, שהוא פגיע. הם נושאים טונות של חומר נפץ. הם מפתחים מהירות של ששה מאך. יש להם יכות תמרון. טיל בליסטי שנוחת על בניין מגורים או על בניין בבית חולים משמיד את הסביבה כולה.
נתניהו וטראמפ חיים בעבר. העימות הצבאי השלילי מול איראן, שנתניהו יוזם וגורר אליו את טראמפ, יסתיים בחורבן גדול.
העימות הימי שהתרחש ב- 1588 בין הארמדה הספרדית האדירה לבין הצי הקל, הזריז והחדשני של אנגליה הסתיים בתבוסתה המוחלטת של ספרד.
לנאשם אין !!! את המנדט הבטחוני, הפוליטי והמוסרי לתקוף באירן בעוד מבצעונצ'יק יש ברירה, שלא ישיג כלום מבחינה בטחונית ; לממשלת השינוי – לקום במהרה ולהתחיל לסגור !!! זירות לחימה של יש ברירה.
עבודת נמלים בנווה שאנן
גילויה בישראל של הנמלה האפריקאית גדולת הראש, אחד ממאה המינים הפולשים המזיקים בעולם, חשף קרע עמוק בין המשרד להגנת הסביבה למדבירים ● יו"ר ארגון המדבירים טוען שהמשרד נוקט במדיניות הססנית ומכילה, ועד שיתעשת הפולשת תתפשט בכל הארץ ● ראש אגף מזיקים והדברה במשרד: "כרגע האויב נמצא בשני מוקדים מתוחמים בפיקוח הדוק שלנו"
כ־35 אלף דירות בצפון ובאשקלון עדיין ללא מיגון
בדיקת זמן ישראל מבדיקת זמן ישראל עולה כי אחרי כמה מלחמות ופינוי ממושך, המדינה מיגנה רק כ־7% מהדירות בטווח של עד תשעה קילומטרים מגבול לבנון – ודיירי הבניינים הישנים בקריית שמונה, בנהריה ובמעלות־תרשיחא ימתינו לדירות ממוגנות לפחות עד 2030 ● באשקלון, ארבע שנים וחצי אחרי אישור התוכנית, יותר מ־12 אלף דירות עדיין חשופות לירי
איזנקוט הבהיר לליברמן שלא יקבל שום חתימה מישר! לראשות הממשלה
פרסום ראשון בכירים בסביבת איזנקוט הבהירו לליברמן כי הוא לא יזכה לקבל מחברי הסיעה אפילו חתימה אחת כדי להיות ראש ממשלה ● "אין לך קול אחד מאיתנו. למה? ככה. גם אם נצטרך ללכת לבחירות, לא תקבל מאיתנו כלום" ● ההצהרה הגיעה במהלך עימות שפרץ עם יו"ר ישראל ביתנו, על רקע החשש כי בכוונתו לגרור את המערכת לסיבוב שלישי בבית הנשיא
תפסיקו להסתכל על המדד, תתחילו להסתכל על התלוש
הכותרות השבוע בישרו על ירידה במדד המחירים, אף שיוקר המחיה עדיין מרקיע שחקים ● החגיגות סביב התכנסות האינפלציה בשעה שהכול יקר חשפו את אחת הבעיות של הכלכלה המודרנית: עליות מחירים הן תהליך מובנה במערכת ● כל ניסיון למחוק את ההתייקרויות יוביל לאסון כלכלי ● פרשנות
חיבוק דב של אמנון ברוכיאן
מעקב זמן ישראל בביה"ד לענייני עבודה נחשף טפח מדאיג סביב התנהלותו של יו"ר ועד עובדי הדסה ● אמנון ברוכיאן, שנחשף בתחקירי זמן ישראל ככוחני ומתנקם בעובדים, נדרש לענות לשאלות סביב פיטוריה השנויים במחלוקת של תמר שלום – עובדת ותיקה שביקשה להתמודד מולו לוועד ● תשובותיו סתרו מסמכים וחלק מתשובות ההנהלה ● הוא מתעקש שהגן על העובדת, "אך ללא הצלחה"
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם



























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו