יש כאן קריאה לנורמליות, וראוי מקומה. למרות הכל ואף על פי כן, אני סבור כי השמחה שלנו היא המחאה שלנו, והיא הבסיס לכל ניצחון. ראוי לנו שנחיה חיים שמחים בטוב שהקדוש ברוך הוא השפיע עלינו, ולא רק לכאוב ברע שגם אותו הוא הביא לנו.
ובכן, אני מגיע לנורמליות באמצעות אסקפיזם, וזה מספיק לי. ככה אני שומר עלי ועל משפחתי.
אולם, רבים רבים מרגישים את האחריות הלאומית שלהם באופן כבד מאוד, ואינם מרשים לעצמם לבחור באסקפיזם. האם מנהיגים שמקבלים ביקורת ומגלים אמפתיה לנפגעים מהנהגתם יפתרו זאת? תמהני.
להערכתי, בעלי רגישות ואחריות לאומית לא "יתגברו" עד הניצחון, ואני לא יכול להבטיח להם אלא דם יזע ודמעות. עריפת ראשים לא תרגיע אותם, רק ניצחון. הניצחון מוגדר לפי מטרות המלחמה שכל אחד קובע לעצמו, ולכן תלוי בדברים אחרים, אולם רק הניצחון ירגיע אותם.
מי שמטרתו בלחימה היא קוממיות היישובים ירגע כשתשקוט הארץ; ומי שהניצחון שלו הוא שחרור החטופים יירגע רק אז. מי שמחזיק בריבוי מטרות, ייאלץ להמתין ששתיהן תתגשמנה.
יש כאן קריאה לנורמליות, וראוי מקומה. למרות הכל ואף על פי כן, אני סבור כי השמחה שלנו היא המחאה שלנו, והיא הבסיס לכל ניצחון. ראוי לנו שנחיה חיים שמחים בטוב שהקדוש ברוך הוא השפיע עלינו, ול... המשך קריאה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם