יש להטיל ספק ביעילותה של ועדת חקירה ממלכתית כוללת לחקר האירועים שקרו החל מה-7 באוקטובר. הוועדה לבחינת כישלון ה-7 באוקטובר צריכה לבחון היקפים עצומים של חומרים ולגבות עדויות, והדבר עשוי לקחת שנים.

היקף האירוע גדול, וועדה אחת לא תוכל להתמודד עם האתגר ויהיה צורך לפצל את האחריות. זה הופך לפרוצדורה משפטית ארוכה ומתישה. ולכן, ראוי בשלב ראשון למקד את המאמצים בחקירת האירועים שהובילו למלחמה עד מועד פריצתה. אין ספק כי הניהול המופקר של המערכה הוא נושא לבדיקה בפני עצמו.

היקף האירוע גדול, וועדה אחת לא תוכל להתמודד עם האתגר ויהיה צורך לפצל אחריות. זה הופך לפרוצדורה משפטית ארוכה. לכן, ראוי בשלב ראשון למקד את המאמצים בחקירת האירועים שהובילו למלחמה

הוועדה תקום משום שהציבור רוצה בה ויש לה תפקיד של נראות ציבורית. הרצון להקמתה נובע מתסכול גובר על ההשפלה הלאומית של טבח ה-7 באוקטובר, על הנרצחים הרבים ובשל דרישת המשפחות, וכן, הרצון אצל חלקים בציבור לחפש אשמים ולערוף ראשים. ואולם היא לא תפחית את המתח ולא תרפא פצעים אלא תעמיק את הפילוג והשנאה. כל המופיעים בה יבואו בליווי סוללת עורכי דין להגן על שמם הטוב בניסיון להוכיח שאינם אשמים ויהיה קשה להגיע לחקר האמת.

במלחמת ההתשה הזאת הבלתי נגמרת, ועדת חקירה תהפוך לבריחה מאחריות וספק אם יתייחסו ברצינות להמלצותיה. צה"ל ערך תחקירי עומק להבנת הכשלים הטקטיים והארגוניים, מפקדיו שילמו מחיר אישי ונטלו אחריות.

מה התועלת האמיתית שתצמח מהשקעת זמן ואנרגיה בוועדה שתחקור את מה שכבר ידוע? מי שמחפש את הסיבות לכישלון צריך להתמקד בחקר ההחלטות וההתנהלות הצבאית והמדינית עד ה-7 באוקטובר. ועדת חקירה ממלכתית, שמשימותיה יוגדרו במדויק בכתב המינוי, יכולה לחשוף כשלים מהותיים שהובילו לכישלון שהם קריטיים להפקת לקחים.

גיבוש קונספציה הוא תהליך הכרחי והוא נדרש לכל מערכת אסטרטגית מדינתית. היא כוללת בתוכה שורה של הנחות יסוד שמהן נגזרות פעולות מעשיות. הנחות אלה זקוקות להערכה מחדש בכל פרק זמן מסוים. קונספציה צריכה להיות דינמית וחייבת לעבור התאמות ושינויים ברוח הזמן.

ועדת חקירה אינה יכולה לחקור טעות בקונספציה. ראש הממשלה שיוזמן להופיע בפנייה יישאל מדוע איפשר העברת כסף לחמאס. ותשובתו תהיה פשוטה – סברתי שזה אינטרס ביטחוני להביא לרגיעה והעובדה היא שזה עבד הרבה שנים בתמיכת מערכת הביטחון. הוא יענה שהמלחמה פרצה משום שהצבא כשל במשימתו לשמור על הגבול.

מה התועלת האמיתית שתצמח מהשקעת זמן ואנרגיה בוועדה שתחקור את מה שכבר ידוע? מי שמחפש את הסיבות לכישלון צריך להתמקד בחקר ההחלטות וההתנהלות הצבאית והמדינית עד ה-7 באוקטובר

אפשר לקבל את עמדתו ואפשר לדחותה, אבל אין כאן עניין פלילי משפטי אלא נושא ציבורי. זו הייתה המדיניות וקברניטי המדינה חשבו שזה נכון ואי אפשר להפליל אדם או מנהיג על שיקול דעת מוטעה. זכותה של הממשלה לקבל החלטות גם אם בדיעבד התבררו כשגויות. גודל האסון והאחריות הציבורית מחייבים את התפטרותם של הקברניטים שהובילו לכך גם ללא ועדת חקירה.

שלב ראשון בחקר האמת והפקת הלקחים הוא ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את שלב ההכנות והמוכנות, המודיעין (דרוש מערך בדיקה מיוחד), סדרי העדיפויות בתוך הצבא ובמערכת המדינית.

מי אחראי להקטנת הצבא לאורך שנים מול האיומים שהיו ידועים? מדוע לא היו תוכניות לכיבוש עזה? האם צה"ל נערך ברמות התכנון, האסטרטגיה והמוכנות לתרחיש ה-7 באוקטובר?

מה היו הנחיות הדרג הפוליטי והשפעתם על רוח המפקד? מדוע לא מוטט שלטון חמאס עוד בראשית התחמשותו? מהי התרבות הארגונית והנהלים שהובילו את ההתנהלות המבצעית עד פרוץ המערכה? האם הצבא עמד בהם? מהי מקומה של האמת בתרבות ההתנהלות הצבאית? האם הפרדיגמות שלפיהן פעל צה"ל בכל הדרגים אינן דורשות הערכה מחדש?

אי אפשר להפליל מפקד על שיקול דעת מוטעה ויש לבחון את מערך החשיבה הארגוני כגורם לכישלון ולחוסר ההכרעה מול חמאס. המלחמה היא תוצאה של תהליכים שהתפתחו בכל מערכות הביטחון במשך עשרות שנים. אין ספק כי מערך ההדרכה, חוסר בקרה ומשמעת, תהליכי החשיבה והתרבות המערכתית – כולם, בו זמנית לא עמדו בשעת מבחן.

זו הייתה המדיניות ואי אפשר להפליל על שיקול דעת מוטעה. זכות הממשלה להחלטותיה גם אם בדיעבד התבררו כשגויות. גודל האסון והאחריות מחייבים את התפטרות המובילים גם ללא ועדת חקירה

מיקוד בחקירה בתקופה שמתחילה ב-7 באוקטובר יוביל לכך שכל הצדדים יהיו עסוקים בטיוח העובדות. אנשים לא ירצו להפליל את עצמם. הוועדה תהפוך להצגה תיאטרלית תקשורתית, שתעסיק את הציבור ותשלהב את הרוחות במקום לעסוק בתיקון והפקת לקחים. זה ייגמר במפח נפש ולא בריפוי וזה לא יביא לשיפור הביצועים בעתיד.

ראוי להדגיש כי אנשים נוטים לא ללמוד את האמת אלא לחזק את דעתם הקיימת. ולכן, בחינת עומק של כשלי המלחמה ומסקנותיה לעתיד צריכה להיות שונה מוועדות חקירה ממלכתיות שפעלו בעבר.

במקביל לעבודת הוועדה נדרש חקר ביצועים יסודי, מעמיק ואמיתי. צה"ל החל לעסוק בכך, והדוחות שפורסמו לאחרונה מעידים על רצינות. ראוי לצרף לתחקירים אנשים חיצוניים מדיסציפלינות שונות.

הניסיון המצטבר של ועדות החקירה שהוקמו לאורך עשרות שנים מצביע על כך שהלקחים הנגזרים ממסקנותיהן לא הוטמעו. ניסוי וטעיה הם השיטה הטובה ביותר וזה מתחיל בגיל צעיר. הוועדה צריכה לייצר אתגר והנעה למנהיגים ומפקדים צעירים.

לצבא יש תרבות תחקירים מחמירה אבל הוא שוכח מהר את מסקנותיהם של אותם תחקירים. ההמלצות נשחקות עם השנים. הכרחי ליצר מנגנוני תיקון קשוחים, להיאבק ברדידות המחשבתית ובהטיות ולעודד חשיבה פרועה.

מיקוד בחקירה החל מה-7/10 יוביל לכך שכל הצדדים יהיו עסוקים בטיוח ולא ירצו להפליל עצמם. הוועדה תהפוך להצגה תיאטרלית תקשורתית, שתעסיק את הציבור ותשלהב את הרוחות במקום לעסוק בתיקון והפקת לקחים

הלקחים צריכים להפוך לתורה חדשה, צבאית, אזרחית, תרבותית – שאותה יש להטמיע בכל הדרגים בשיטתיות ולאורך זמן. יתר משפטיציה אינו תורם לכך.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.