זו לא חברה פלשתינית זו חברה ערבית .
כל עוד תמשיכו עם הזמר של העם הפלשתיני שאינו קיים. כל עוד תאמרו שזה טיהור אתני ולא מלחמת צדק בעזה ומצידי שימחקו כל הערבים שם מקטן ועד גדול אחרי שהם צוהלים כשרוצחים יהודים ומחלקים בקלאוות על הדרך…..אחרי שתבינו שהתיישבות יהודית ביו"ש אינה כיבוש וגירוש. כי מזמן היו חייבים לגרש שם משפחות של מחבלים…..וכל עוד המזמור הזה ימשך….מצידי אתם אזרחים סוג ד' ולא ב' .
כל התארים האקדמים לא מעניינים.
כשדעתך ודעתו של איימן עודה זהות.

יש הרבה אמת בכתוב, ומאידך כמה דברים: במהומות בשנת 2000 והטענות – הלא מוצדקות בעיניי- על אלימות משטרתית מופרזת- מול אזרחים ישראליים שיצאו באלפים נגד המדינה, ופגעו פיזית באזרחים ותקפו שוטרים יש להזכיר- המשטרה יצאה מהישובים הערביים, וכולם, כולל המנהיגות הערבית- מחאה כפיים- שם נזרעו הזרעים לדעתי, ושם השוטר התחיל לחשוב:" אני אעשה עבודתי ואפוטר, אולי אשב בכלא? שיהרגו אחד את השני", על זה תוסיפו שנים של קיצוצים במשטרה והופ, הגענו. שנית וחשוב יותר: אכן היכן האזרחים הערביים? במקום להיכנס בהמוניהם למשחק הפוליטי בהמוניהם ולהוות לשון מאזניים בכנסת, מה עושים? או לא מצביעים, או מצביעים למפלגות שאין להן שום כוונה להשתתף במשחק הפוליטי, חלקן משנאת המדינה, או מצביעים למקורבים. כך נמסרת המדינה והמשאבים שלה איתה לחרדים ולמתנחלים. ותחשבו על זה.

קורבנות לשמה. תקחו חלק במדינה. תצביעו. תשמרו על החוק. האלימות במגזר הערבי גואה כי הכבוד שלכם כל כך גבוה. במשפחה אחת מישהו נרצח ואז נוקמים בהם, ואז נוקמים בחזרה, ושוב, שוב ושוב. אולי תוותרו על הכבוד ותעצרו את מעגל הדמים הזה? בכל מקום שיש אסלאם יש אלימות. המדינות שלכם לא מתפקדות ואז אתם מתבכיינים, ושאתם במדינות מערביות גם שם אתם מתבכיינים. אולי תקחו אחריות על עצמכם, תיהיו אזרחים שומרי חוק, תעבדו, ותפסיקו לנהוג באלימות כלפי כל מי שחושב אחרת מכם?

אכן נכבה פנימית כפי שציינת.אלא שהאצבע המאשימה שלך ראוי שתפני אל המראה שא. מביטה בה.אתם יודעים מי הרוצחים ולמה ואתם מתחסדים ,לא מלשינים ומבקשים שהמשטרה תתפקד כמו מכשפה מהאגדות שיודעת מי הרוצח.זה לא עובד כך כשחברה רוצה טיפול ראוי שתתן לטיפול את האמצעים אחרת תמשיכו לחיות במדינה נאורה על פי חוקים של תקופת האבן ואף אחד לא יוכל לעסור לכם.זאת הבעייה של הערבים ולא רק כאן

שוב הבכי וההאשמה על כולם, חוץ מהאשמים הראשיים, החברה הערבית והאיסלאם. תעשו חשבון נפש מדוע אתם חברה אלימה ואולי יהיה טוב יותר. לגבי נכבה בעזה, זה אפילו לא שווה התייחסות.
רק תזכרו מי התחיל את ה7.10

המשטרה לא חוקרת או שאין איתה שיתוף פעולה? האם אין זה נכון שכל המצלמות" נקיות" כאשר משטרה נכנסת לעיר ערבית ישראלית/ בדואית? האם אין זה נכון שאף אחד לא מוכן לדבר עם המשטרה האם אין זה נכון שאף פעם אין עדים גם כשהרחוב היה מלא אנשים?
בואו תגבירו את המעורבות בחברה הערבית. בואו דברו עם צעירים עם שותפות ושיתוף פעולה עם משטרה כי היא לטובתך. האם משלמים מיסים כיהודים? האם משלמים דוחות חנייה? רואים משטרה רק כשמשהו נרצח. ולמה זה? שאלה מצויינת.

אמל, אם לא שמת לב, יש כמה בעיות "קטנות" עם השלטון במדינת ישראל כרגע. ההפקרות במגזר הערבי הוא חלק מתמונה גדולה יותר של מאבקי הכוחות בתוך החברה הישראלית, והמאבק הזה הוא לא יהודים נגד ערבים.
תמיד אפשר להאשים את המדינה שמפקירה אתכם כי אתם ערבים, אבל אם תשימי לב, הממשלה הזו מפקירה הרבה אחרים, יהודים, ודואגת רק למגזרים מאוד מסוימים. המאבק כאן הוא דמוקרטיה מערבית, מול דיקטטורה דתית – והמגזר הערבי לא עוזר בכלל!
ערביי ישראל מתבכיינים, ואז כשיש בחירות לא מצביעים, או מצביעים לאותן מפלגות ערביות שדופקות אתכם כבר עשרות שנים – כן אחמד טיבי, אני מסתכל עליך! בכך יש לערביי ישראל חלק משמעותי בהקמת ממשלת הימין מלא מלא שאנחנו נהנים ממנה עכשיו.
ההתנגדות להפיכה המשטרית הייתה ההזדמנות של ערביי ישראל לעמוד לצד אחיהם היהודים ולזכות בחלק לגיטימי של הדמוקרטיה הישראלית – ולשם שינוי זה מאבק שלא דרש לפגוע בפלשתינאים. פיספסתם אותה!
תפסיקו להתבכיין וקחו חלק פעיל במדינת ישראל. הצטרפו להפגנות נגד הממשלה, קיראו להחזרת החטופים, הצטרפו למפלגות הליברליות שיקבלו אתכם בשימחה, התנדבו למשטרה – ובשם כל מה שקדוש, כשיגיעו הבחירות הבאות לכו להצביע! ולא למפלגות הערביות המגזריות והמושחתות.

תכלה ההנהגה וצרותיה,
תחל שנה וברכותיה.

עם פרוס השנה החדשה אאחל לנו הישראלים שקט, ביטחון, ריפוי ותקווה — ובעיקר, שנת שינוי.

שנה שבה הממשלה הזו תלך הביתה ותוחלף בהנהגה שפויה וראויה, שתשים את המדינה לפני הישרדותה הפוליטית.

שנה שבה נחזיר לעצמנו את ישראל שלנו שהקמנו בדם, יזע וכישרון נדיר:
יהודית, ציונית, דמוקרטית, חילונית וליברלית — חופשיה ותוססת.

שנה שבה נכבה את החושך שהשתלט על חיינו ונחזור להיות אור לגויים

שנה שבה נדרוש תשובות לשאלות שכבר אי אפשר לברוח מהן:
"כמה זמן עוד נסכים למדינה שבה חלק עובדים, משרתים, נלחמים ומשלמים — ואחרים דורשים זכויות בלי לקבל על עצמם חובות שוות?

כמה זמן עוד נקרא לזה "חיים משותפים" כשצד אחד נושא בנטל והצד האחר מבקש לקבוע לו איך לחיות?

האם בשם הדמוקרטיה אנחנו באמת מוכנים לוותר על החופש שלנו ולאפשר לרוב פוליטי לכפות עלינו מדינת הלכה?

האם לא הגיע הזמן לחוקה שתשמור על הערכים הבסיסיים מפני גחמות של מנהיג כריזמטי כזה או אחר?

אם אפשר לחיות יחד — אז בשוויון אמיתי של זכויות וחובות.
ואם אי אפשר — האם לא הגיע הזמן שיהיה לנו האומץ להיפרד?

תכלה ההנהגה וצרותיה,
תחל שנה וברכותיה.

שנה טובה לעם ישראל