עזתוללה מהרדאד
הזמן של
עזתוללה מהרדאד

כתב, The Times of Israel

כיצד קרה שהעיר קאבול, שאוכלוסיית היהודים בה מונה רק אדם אחד, נגועה באנטישמיות רחבה? ● החוקרים מאמינים כי חלק משנאת היהודים נובע מביקורת על פעולות ממשלת ישראל, וחלקה מושפע מאיראן - ואפילו מגרמניה הנאצית של שנות הארבעים ● "מאוד לא סביר שהשנאה נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים" ● דיווח מיוחד מאפגינסטן

ביום שמשי וקר בינואר 2018, אנשי הטליבאן פוצצו רכב אמבולנס מלא במטעני נפץ מאולתרים ברחוב הומה אדם במרכז קאבול. הפיצוץ גבה את חייהם של מאה בני אדם, וההלם שבעקבותיו מילא את תושבי העיר בייאוש.

לאחר פיגוע הטרור, קבוצה של אמנים אפגנים צעירים ציירה על קיר בטון בסמוך לאתר הפיגוע דמויות של גברים רעולי פנים וחשופי פנים סוחבים יחד מטען של לבבות אדומים גדולים.

ציור הקיר אמור היה להוות סמל לאהבה ולתקווה, אבל כעבור זמן מה הוא הושחת במסרים ששורבטו עליו בעיפרון שחור: "מוות לישראל", "אללה אכבר" ו"חמינאי הוא המנהיג שלנו".

"ייתכן שאנשים קיבלו כסף כדי לכתוב את הססמאות האלה", אומר אסיף יוסופי, פעיל חברתי שהשתתף בהפגנת סטודנטים נגד חגיגות יום ירושלים הבינלאומי, אירוע שנתי שהחל באיראן ב-1979 ושנועד להביע הזדהות עם העם הפלסטיני, בד בבד עם התנגדות לישראל ולציונות.

אירועי יום ירושלים הבינלאומי מתקיימים מדי שנה ביום שישי האחרון של חודש רמדאן, שחל השנה ב-31 במאי.

"בכל שנה, איש הדת המוסלמי סייד חוסיין מזארי משלם לנערי רחוב בקאבול כדי להתאסף ולחגוג את יום ירושלים הבינלאומי", אומר יוסופי.

מרכזי דת מעטים באפגניסטן מתקיימים במימון עצמי או מקומי. בדומה למתרחש במדינות אחרות במזרח התיכון, כמו עיראק, לבנון, תימן, בחריין ופקיסטן, רבים מחכמי הדת השיעים באפגניסטן מקבלים מימון מאיראן. יוסוף טוען כי מזארי נמנה עימם, אף על פי שהוא סבור שמזארי לא יודה בכך בפומבי.

זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)
זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)

הרפובליקה האסלאמית של איראן, שממשלתה אנטי-ישראלית במוצהר, מחזיקה נוכחות מודיעינית באפגניסטן, ותומכת בקבוצות מקומיות שמשרתות את האינטרסים הלאומיים שלה.

ישנם מומחים הסבורים שאיראן היא שעומדת מאחורי הפצת האנטישמיות בקרב שכנתה ממזרח, כחלק ממאמציה לבניית חזית מאוחדת נגד ישראל.

האם תיתכן אנטישמיות ללא יהודים?

"הביטוי 'מוות לישראל' הוא בפירוש אנטישמי", אומרת פרופ' שנא סיפי, מרצה ללימודי דת בסנטר קולג', בית ספר פרטי ליברלי לאמנויות בדנוויל, קנטקי. "אבל ישנה גם הרבה ביקורת כלפי הממשלה הישראלית, שאיננה אנטישמית, וזהו חלק מהאתגר".

אנשי אקדמיה החוקרים זה שנים את מקורות האנטישמיות הגיעו לתמימות דעים מסוימת באשר לשורשיה במדינות אירופאיות כמו גרמניה.

אבל באפגניסטן, שנשלטת בידי אסלאמיסטים ושאין בה כלל קהילה יהודית, הבנת מקורותיה של האנטישמיות היא בבחינת אתגר. נכון להיום ידוע על יהודי אחד בלבד שחי במדינה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז להפצת סובלנות חברתית בקאבול. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה לכל העולם"

"זה מעורר תמיהה. קיימים דיונים אקדמיים על המקורות של שנאת יהודים במדינות כמו אפגניסטן, שבה מאוד לא סביר שהיא נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים", אומר ד"ר גונתר ייקלי, פרופסור אורח ללימודי יהדות באוניברסיטת אינדיאנה, שמחקרו מתמקד באנטישמיות.

"לדברי אסתר ובמן, חוקרת בכירה במכון לחקר האנטישמיות ובמרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, הלאומנות הפאן-ערבית והאסלאם הקיצוני טיפחו שנאה לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי יהודים", אומר ייקלי.

ייקלי מוסיף כי שנאת היהודים באפגניסטן עשויה להיות גם השפעה ארוכת טווח של מאמצי התעמולה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, שכללה תכניות רדיו ששידר המשטר הנאצי למדינות דוברות ערבית ושייחסו ליהודים תכונות שטניות.

כמעט שמונים שנה לאחר השואה, אדולף היטלר עדיין זוכה לפופולריות רחבה באפגניסטן, ודמותו עדיין מופיעה לעתים בכרזות פרסומת – למשל בפרסומת לקורס לדיבור מול קהל, שמציגה אותו כנואם לדוגמה.

לפי אמרה אפגנית ידועה, היטלר השאיר בחיים כמה יהודים כדי להזכיר לעולם כמה הם מזיקים.

"ישנו גם דיון על יסודות אנטי-יהודיים במסורות האסלאמיות", אומר ייקלי. "למשל, העיתונאי הקנדי-פקיסטני טארק פתח או מדען המדינה והפרופסור בסאם טיבי טוענים שהאסלאמיסטים מפרשים את האסלאם באופן שגוי ומקדמים רטוריקה אנטישמית".

בשיחות פרטיות, אנשי דת נוקשים משווים בין טרוריסטים ליהודים, ואומרים ש"אפילו" היהודים טובים יותר מטרוריסטים. בזירה הפוליטית, קבוצות אתניות באפגניסטן שאינן פתאניות סבורות שהפתאנים, המהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה, היו יהודים במקור.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המכון האפגני ללימודים אסטרטגיים, דוחה את ההיפותזה שלפיה הפתאנים היו יהודים בעברם, ואומר שהתאוריה הזאת התפתחה בעקבות אג'נדה פוליטית.

שרידים לקהילה משגשגת

מוצאם של הפתאנים אולי איננו מהעם היהודי, אבל קהילה יהודית גדולה שגשגה פעם במדינה המרכז-אסיאתית. ב-2013 מצאו חוקרים מסמכים יהודיים נדירים מימי הביניים, המתוארכים למאות ה-11 עד ה-13, במערות במחוז במיאן שבאפגניסטן.

בשיאה, הקהילה היהודית במדינה מנתה, על פי הערכות, כ-40,000 נפש, אולם עם השנים חבריה היגרו משם בהדרגה. הקמתה של ישראל ב-1948 משכה אליה את רוב היהודים הנותרים.

קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)
קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)

בשנות ה-60 עזבה קבוצה גדולה של יהודים אפגנים את המדינה, אחרי מאות שנים של חיי שלום והרמוניה משותפים עם השכנים המוסלמים, והם התיישבו בניו יורק ובתל אביב.

"באופן אישי, אני חושב שזה שילוב של גורמים רבים, בכלל זאת העובדה שאף אחד לא ממש הביע התנגדות לגרסאות מאוד ראשוניות של תיאוריות קונספירציה במדינות כמו אפגניסטן", אומר ייקלי. "אבל הדמוניזציה של היהודים כבר מועמדת בסימן שאלה".

לאחר ארבעה עשורים של שנאה, התנגשויות מזוינות ופיגועים, רבים מבני הדור הצעיר באפגניסטן כבר מאסו ביחסי האיבה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז בקאבול להפצת סובלנות בין הקבוצות האתניות השונות באפגניסטן. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה למשפחה שלנו, לחברינו, לקהילה שלנו ולכל העולם".

באפגניסטן שלאחר המלחמה צמח דור חדש, משכיל, המתנגד לאי-סובלנות.

"רוב האנשים המשכילים, אלה שמבינים את העולם, מתנגדים לשנאה", אומר יוסופי. "אני מסתכל על כולם בצורה שווה – כולנו בני אדם".

עוד 769 מילים

היהודי הנוסף שהתגורר בעיר כבר נפטר (וגם אותו הוא לא סבל), אשתו עלתה לישראל (ולדבריו לא מאפשרת לו לדבר עם הבנות שלהם) והוא נלחם באנטישימיות "כמו אריה" - אבל "מפחד לצאת מהבית" ● ביקור בית אצל זבולון סימן-טוב, שמתגורר בבית-הכנסת האחרון בקאבול

קאבול, אפגניסטן. בכל יום שישי זבולון סימן-טוב, 52, מתקלח ומתגלח לקראת שבת. בזמן ש-30 מיליון המוסלמים שחיים באפגניסטן מתחילים את השבוע, הוא סוגר את העסק ולובש את מיטב מחלצותיו לקראת התפילה.

סימן-טוב חי לבד בבניין הרעוע שבו נמצא בית הכנסת המתפקד האחרון במדינה. במשך מאות שנים, הקהילה היהודית במדינה (שמנתה בשיאה 40 אלף איש ואישה) מילאה בתי כנסת רבים בכל שבת. מאז, הקהילה הצטמקה בהדרגה ל-10,000 איש, אחר כך למאות בודדות, לעשרה, לשניים – ולבסוף רק לסימן-טוב.

מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

סימן-טוב מספר שהוא נשאר באפגניסטן כדי לשמור על הגחלת היהודית. "אני דואג לבית הכנסת", הוא מסביר. "אם לא הייתי פה, מזמן היו מוכרים את השטח".

בית הכנסת נמצא במרכז העיר, במקום שבו מחירי הנדל"ן גבוהים במיוחד.  כדי להסתיר את העובדה שבית הכנסת כמעט שומם בשכונה כל כך מבוקשת (וגם כדי להתפרנס), סימן-טוב הפך את המקום למסעדה שמציעה ארוחות צהריים וערב. כחבר הקהילה האחרון, הוא גם מתחזק את בית הקברות היהודי הקרוב.

שריד האחרון להיסטוריה מפוארת

הנוכחות שלו באפגניסטן היא השריד האחרון להיסטוריה בת 1,500 שנה, של יהודים שהתיישבו במדינה החוצצת בין המזרח התיכון ומרכז אסיה.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המוסד האפגני ללימודים אסטרטגיים, הוא אחד המומחים הבודדים במדינה להיסטוריה של הקהילה היהודית.

"באפגניסטן חיו שתי קהילות יהודיות נפרדות", אומר מורדיאן. "אחת של ילידי המקום ואחת של מהגרים ממרכז אסיה, שברחו מהשלטון הסובייטי".

מורדיאן מוסיף שהיהודים היו מרוכזים בעיקר בעיר המערבית הראת, הקיימת מאז 500 לפני הספירה. אולם, לדבריו, יהודים חיו בכל הערים המרכזיות במדינה.

ב-2013, חוקרים גילו מטמון של מסמכים יהודיים-אפגניים נדירים מהמאות ה-11 עד ה-13. המסמכים, החל ממכתבים ומאמרים העוסקים בעסקים משפחתיים ועד עותקים של טקסטים דתיים ותנ"כיים, נמצאו במערות במחוז ביימאן.

בספטמבר 2016, הספרייה הלאומית של ישראל הציגה 250 מהמסמכים, שנכתבו בפרסית, ערבית, עברית ושפות נוספות. קבלות שהועברו בין יהודים למוסלמים מראים ששתי הקבוצות חיו בהרמוניה וקיימו קשרי מסחר הדדיים.

אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)
אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)

הקמת מדינת ישראל משכה את רוב היהודים הנותרים. בשנות ה-60 עזבו רבים נוספים, בחיפוש אחרי אופקים כלכליים מבטיחים יותר בתל אביב וניו יורק.

מורדיאן מציין שההגירה לא נבעה מאנטישמיות, שכן אפגניסטן הייתה המדינה המוסלמית היחידה שאפשרה ליהודים להגר ממנה מבלי לאבד את אזרחות.

האישה והילדות בישראל

בין אלה שבחרו להגר, היו גם בני משפחתו של סימן-טוב. הוא נולד וגדל בהראת ועבר לקאבול ב-1980, תקופה שבה נותרו יהודים מעטים במדינה.

הוא חיפש כלה יהודייה מהאזור ונסע לשם כך לטורקמניסטן. כשחזר נשוי למולדתו, גילה שהמצב הפוליטי שם הורע בעקבות המלחמה עם ברית המועצות.

מתוך חשש לשלומה, סימן-טוב שלח את כלתו לישראל וזו גרה בארץ עד היום עם שתי בנותיהם, לא רחוק מתל אביב.

זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

המצב באפגניסטן לא השתפר, להיפך: ב-1996 הטליבאן עלה לשלטון. בשלב זה נותרו במדינה רק שני יהודים, סימן-טוב ואדם מבוגר יותר בשם יצחק לוי.

באופן אירוני, סימן-טוב ולוי לא הסתדרו כלל. הם הפכו לאויבי נפש והלשינו זה על זה בפני שלטונות הטאליבן המדכאים. כתוצאה מכך, לא רק ששניהם נאסרו, הוכו ועונו, אלא שספר התורה היחיד של אפגניסטן הוחרם ונמכר גם כן.

ב-2005, כשלוי נפטר בגיל 80, ארה"ב כבר הפילה את הטליבאן. אבל לסימן-טוב אין מילים חמות לומר עליו: "הוא היה איש רע שרצה למכור את בית הכנסת".

מטרה נוחה להתקפה

אחרי מותו של לוי, סימן-טוב נותר לגמרי לבד. אשתו פירקה את הקשר שנים קודם. "הייתי בישראל במשך חודשיים ב-1998", הוא נזכר. "אחרי זה הייתי מדבר עם הילדות שלי בטלפון, אבל אשתי כבר לא מרשה לי לדבר איתן".

באזור כל כך פגיע, מעט מדי בעלי ברית זה מסוכן. הבית של סימן-טוב בבית הכנסת, והמטמון הגדול של חיי היהודים האפגניים, הם מטרה נוחה להתקפה עבור קבוצות קיצוניים, במידה והם יחליטו לשים אותו על הכוונת.

"אני אריה", סימן-טוב מתאר את עצמו. "אף אחד לא יכול לאיים עלי". אחרי הפוגה הוא מוסיף בשקט: "אני בקושי יוצא לרחובות. המוות קרוב".

רוב הזמן הוא נמצא בקומה השנייה של המתחם, שאותו שיפץ באופן חלקי כדי להגדיל את רווחי המסעדה. אולם אפילו אחרי השיפוץ החלקי, המסעדה לא מפרנסת אותו בכבוד – סימן-טוב מציין שהוא ירש מאביו עסק של תכשיטים.

לדבריו, הוא רק בקושי מצליח לשרוד במתחם המתפורר שהוא קורא לו "הבית האמיתי שלו". "ד"ש לישראל", אומר סימן-טוב, בשפת אמו, פרסית. "אני אוהב אותך, ישראל".

הכתבה התפרסמה לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 626 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 15 בינואר 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אמיר בן-דוד

המתנה מורטת עצבים

ושוב משפחות החטופים, ישראל, ארה"ב, מיליוני פלסטינים והמזרח התיכון כולו, מחכים לתשובתו של סנוואר. רק שהפעם זה מוחמד סנוואר ● וגם: שובה של הסלקציה ● במשרד המשפטים נערכים ● גם במשרד הרווחה נערכים ● לא נשכח את איראן ● ועוד...

משפחות החטופים מפגינות מחוץ לקריה בתל אביב, 14 בינואר 2025 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)
אריק מרמור/פלאש90
היום ה־467 ללחימה ● 98 חטופים עדיין בעזה

טראמפ: הושג הסכם; החטופים ישוחררו בקרוב

מזכיר הממשלה: צה"ל יישאר בציר פילדלפי ● לוין ביקש מבג"ץ לדחות את המועד שבו עליו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור נשיא לבית המשפט העליון, בעקבות מידע חדש בעניינו של יצחק עמית ● ארדואן: הפעילות התוקפנית של ישראל בסוריה חייבת להיפסק, אחרת תהיינה תוצאות שליליות ● ביטן הודיע שלא יקדם בוועדת הכלכלה את ההצעה להפרטת תאגיד השידור

עוד 46 עדכונים

להציל את ישראל מהאנרכיסטים

בנימין נתניהו קורא ביד אחת לאחדות בצל המלחמה ואובדן הלוחמים, וביד השנייה מפעיל את יריב לוין, שמחה רוטמן ,שלמה קרעי, גלית דיסטל אטבריאן,  דודי אמסלם ואחרים כדי לפלג, לשסות ולהשניא חלק מהעם על חלק אחר. זה לא הולך ביחד. זה מזויף, חסר אחריות ושקרי.

*  *  *

שנתיים מלאו להכרזת שר המשפטים יריב לוין על המהפכה המשפטית. המלחמה והמחאה ריסנו את דחפיו והתפרצו לאחרונה כשחזר לסורו באופן בלתי מרוסן, ועשרות חוקים מתגלגלים מחדש לפתחה של הכנסת.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 793 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עד שהמוות יפריד ביניהם

הקרע בישיבת פוניבז' עמוק כל כך שהוא אף עיכב את הלוויית ראש הישיבה הרב אשר דויטש בחודש שעבר, כאשר תומכיו ומתנגדיו התווכחו על מקום קבורתו ● למעשה, הישיבה התפצלה לשני מוסדות לימוד נפרדים תחת קורת גג אחת, ובין הצדדים כמעט שאין אינטראקציה יומיומית ● עם זאת, כשמדובר בצה"ל, השאלה היא לא "אם" אלא "איך" להתחמק מהגיוס

עוד 1,308 מילים

מכללות למשפטים: צמצום פערים או שעתוק מעמדי?

לאחרונה פורסמו נתונים מטרידים, אם כי לא מפתיעים במיוחד, לפיהם רק שלושה אחוזים מהמתמחים בבית המשפט העליון למדו במכללות לעומת 97% שלמדו באוניברסיטאות. זאת, למרות שבישראל קיימות רק חמש פקולטות למשפטים באוניברסיטאות אל מול תשע במכללות.

כידוע, התמחות בבית המשפט העליון היא ההתמחות היוקרתית והנחשקת ביותר בקרב סטודנטים למשפטים. למרות שלא מדובר בנתון מפתיע, אקדמאים ביקרו את התנהלות בית המשפט העליון, בטענה שנתון זה מעיד על תת-ייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בעליון.

אלעד בן-זקן הוא סטודנט למשפטים ופעיל חברתי. חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל" ובקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה. בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 817 מילים

תגובות אחרונות

תקנות חומרי הנפץ תקועות בעבר – ועוד עובד נהרג מפיצוץ במחצבה

בתחילת השבוע נהרג גיל ארובס מפיצוץ מבוקר במחצבה בדרום ● רק לפני חודש דחה בג"ץ עתירה שדרשה לעדכן את התקנות, שנכתבו לפני כ־30 שנה ● העותר טען כי התקנות אינן תואמות את המציאות הנוכחית, לא עודכנו למרות התאונות בשנים האחרונות, ואינן כוללות קריטריונים לקביעת אזור הסכנה בפיצוצים ● במנהל הבטיחות טענו מנגד כי אין דחיפות בתיקון הליקויים הקיימים

עוד 794 מילים

עקורים

על זיכרון החורבן להוביל לכדי מעשה

בשבוע שעבר, י' בטבת, 10 בינואר 2025, צמתי, כמדי שנה, כחלק מעם שזוכר דרך הגוף אובדן וחורבן מלפני 2,613 שנה וחיבר אליו את יום הקדיש הכללי.

טקסטים על האסון ההומניטרי בעיר ירושלים מלווים אותנו לאורך הדורות כמסר נגד השחתה חברתית ומוסרית. חכמים קבעו עבורנו ארבעה ימי צום בלוח השנה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לנקודת ציון אחרת של החורבן, ובכך הזכירו לנו שהתפרקות היישוב היהודי בארץ ישראל לא אירעה ביום אחד.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 556 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חוק ההשתמטות של כ"ץ הוא אותה הגברת בשינוי אדרת

הצעת "חוק הגיוס" של שר הביטחון ממשיכה ליישם מערכות נורמטיביות נפרדות לציבורים שונים, תוך פגיעה בעקרון השוויון ● בג"ץ כבר קבע בעבר כי הסדרים דומים אינם עומדים במבחני המידתיות, וכי חוק חסר שיניים פוגע בזכות לשוויון באופן לא מידתי ● גם ההצעה הנוכחית אינה מרפאת את הפגם, אלא חוזרת על טעויות העבר ● פרשנות

עוד 1,054 מילים ו-1 תגובות

איראן ניסתה לשדר עוצמה במצעד הבסיג', אך ההיענות הדלה חשפה את עומק המשבר הפנימי – ואת המתח הגובר לקראת אפשרות של תקיפה צבאית של מתקני הגרעין ● ניסיונות המשטר לשדר עוצמה נראים כמאמץ נואש לבלום התפרצות מחודשת של מחאה עממית ● פרשנות

עוד 752 מילים

"ברוכים הבאים לארץ הקודש, אתם תמותו על זה"

הפארק Holy Land USA יושב בסמוך לכביש המהיר בקונטיקט, משם ניתן לראות את הצלב הענק הממוקם במרכזו ● האתר, שסגר את שעריו ב-1984, הוא ערבוביה מתפוררת של תפאורות מקראיות וגם המקום שבו אירע רצח מזעזע ב-2010 ● כעת כומר מקומי פועל להחייאתו מחדש ● קתרין ג'יי פרינס חוזרת לביקור באחת מנקודות הציון של ילדותה

עוד 1,030 מילים

איזה חורף מוזר – מצד אחד בצורת, מצד שני הצפות ● מחקר של השירות המטאורולוגי מיישב את הסתירה: יש עלייה של 40% בעוצמות הגשם בישראל – פחות גשם, אבל כשהוא יורד זה קורה בבת אחת ● מה שבטוח, ערי ישראל לא ערוכות למנוע הצפות: אין חוק ברור, אין רגולטור ואין תקציב ● בינתיים המדינה משלמת מאות מיליוני שקלים עבור תביעות בגין נזקי ההצפות

עוד 1,513 מילים

השת"פ ההיסטורי בארה"ב מדגיש את המשבר המנהיגותי בישראל

בתקופת מעבר הממשלים בין ביידן לטראמפ, נרשם שיתוף פעולה נדיר להצלת חטופים בעזה ולכינון הפסקת אש בלבנון ● בעוד ארה"ב מפגינה תיאום ונחישות חסרי תקדים, בישראל הדיון הפוליטי והמאבקים הפנימיים הותירו את ערכי פדיון השבויים בצל, והעמיקו את השבר בחברה הישראלית ● פרשנות

עוד 1,005 מילים

בעוד יומיים יתמנה עמית לנשיא העליון, ואין דבר שיריב לוין יכול לעשות כדי למנוע זאת ● זה לא אומר ששר המשפטים לא יעשה כל שביכולתו כדי להשחיר ולטרטר את עמית עד לרגע האחרון, ועל הדרך לערער עוד יותר את אמון הציבור במערכת המשפט ● רק חבל שחלקים בתקשורת מתמסרים למאמצים הללו עם סיפורים שאין בהם דבר ● פרשנות

עוד 1,212 מילים ו-2 תגובות
היום ה־466 ללחימה ● 98 חטופים עדיין בעזה

מנהלת החטופים למשפחות: המו"מ אינטנסיבי ויימשך הלילה

בלינקן: הפסקת האש קרובה מאוד, ממתינים לאישור סופי מחמאס; חמאס: "העיכוב - כי ישראל לא העבירה מפות נסיגה מהרצועה" ● נתניהו למשפחות: העסקה במרחק "ימים או שעות" מסיכום סופי ● דיווח: הראשונות להשתחרר יהיו החטופות האזרחיות, ואחריהן התצפיתניות וילדי משפחת ביבס ● גלנט: העסקה נכונה וחשובה, נראה שהפעם השיקול הלאומי יגבור על הפוליטי

עוד 49 עדכונים

הבעיה הסורית של אירופה

יותר מתריסר מדינות אירופאיות השעו את בקשות המקלט של אזרחי סוריה מאז שהמורדים הדיחו את נשיא סוריה אסד ותפסו את השלטון בדמשק ● זאת, למרות שמיעוטים סוריים – כולל כורדים, עלאווים ונוצרים – עדיין חוששים שמא ייחשבו כאויבים דתיים או משתפי פעולה עם המשטר ● בנוסף, רבים מהם כבר התאזרחו או נקלטו בביתם החדש

עוד 1,303 מילים

משואה לאלגוריתם

איימי קורצווייל, נכדתו של ניצול שואה, השתמשה בבינה מלאכותית כדי ליצור צ'אטבוט המאפשר לה לנהל שיחות עם דמותו המבוססת על כתביו ● בעוד הטכנולוגיה פותחת אופקים חדשים בהנצחה ובהבנת ההיסטוריה, חוקרים מזהירים מפני ניצול לרעה שעלול לערער את אותנטיות הזיכרון הקולקטיבי

עוד 713 מילים ו-1 תגובות

"כשאני מנגן, אני לא מרגיש צורך לברוח"

אמיר בן ה־16, שמשפחתו נעקרה מהגליל, נסע חמש שעות באוטובוס כדי ללמוד פסנתר, וכשלא היה כזה בסביבה – הסתפק באורגנית ● תאופיק בן ה־10 משפרעם למד לנגן בטהובן בגיל חמש והתמיד גם כשטילים נפלו ליד ביתו ● שניהם נדדו לאשדוד, השתתפו בתחרות השנתית לפסנתרנים צעירים, והוכיחו שגם בפריפריה הנשכחת אפשר להגיע להישגים

עוד 1,827 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה