מחקר שקיימנו על עמדות ההנהגה הפלסטינית והשיח בחברה הפלסטינית, מציב מראה חדה מול המציאות הפלסטינית, אך לא פחות מכך מול האשליות הישראליות והבינלאומיות.

אין מדובר בעוד סכסוך קלאסי על טריטוריה, גבולות או הסדרי ביטחון, אלא במאבק עמוק בהרבה: מאבק על זהות הפרויקט הלאומי הפלסטיני, על אופיו, ועל השאלה האם הוא חותר למדינה לצד ישראל – או למאבק מתמשך שמייתר כל יעד מדינתי.

ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה פלסטינית בקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה ובאוניברסיטת חיפה.

סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.

בדצמבר 2025 נשא ח'אלד משעל בדוחה נאום מתוכנן היטב בפני חבר הנאמנים של מוסד אל-קודס באיסטנבול. זהו נאום שאינו מסתפק בהצגת עמדה פוליטית או בתיאור מציאות מלחמתית, אלא מבקש לשרטט מחדש את גבולות המאבק הפלסטיני ואת זהותו.

משעל הציג בנאומו את עזה, ירושלים ואל-אקצא כציר אחד של סכנה קיומית כוללת, ומסגר את הסוגייה הפלסטינית כמאבק אזורי-אומתי רחב נגד פרויקט ישראלי-מערבי חובק מרחב.

ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה פלסטינית בקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה ובאוניברסיטת חיפה.

ב"כאן חדשות" דווח כי במהלך ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרום לבנון, חיילות נשלחו להסתתר, כדי "לכבד" את החיילים החרדים של חטיבת החשמונאים. החיילים החרדים שנתניהו רצה להצטלם איתם, הגיעו בכלל ממוצב אחר בלבנון. 

לדברי אמה של אחת הלוחמות בסוללת התותחנים, החיילות והחיילים ניקו את הבית ועבדו על מיגון המבנה לקראת הביקור, ואז ארבע לוחמות נדרשו לצאת מהמבנה עד לתום הביקור. 

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

אם פינת זיכרון קורבנות השבעה באוקטובר במטה שב"כ מחלישה את החוסן הלאומי, אם הנצחת מחדל בו נרצחו ונשחטו תושבי מדינת ישראל בידי מחבלי הנוח'בה באסון הגדול ביותר מאז השואה היא תבוסתנות, ואם אסור להביט מדי יום במתים ובפצועי הרגש המהלכים בינינו ולזכור שהמציאות טפחה על פנינו – אין סיבה לעצור בכניסה למטה שב"כ.

בואו נסגור גם את מוזיאון "יד ושם", המקום בו מוצג לעיניהם של אינספור מבקרים ומנהיגי עולם האסון הגדול ביותר של העם היהודי.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.

אחת הטענות המושמעות ביותר נגד טיפוח מחוננים במערכת החינוך היא: "למה לתת למי שכבר יש לו", או במלים אחרות: מחוננים יגיעו למיצוי יכולותיהם בין אם יטופחו ובין אם לאו. למה להשקיע בהם כספים ומשאבים? הלא עדיף להשקיע בלקויי למידה, בבעלי קשיים רגשיים, ובעיקר – באלה שלא התברכו במה שמחוננים קיבלו כבר מילדותם.

פוסט זה יוכיח בדיוק את ההיפך: יש להשקיע בטיפוח מחוננים ולא רק מהטעם הפשוט, הבנאלי, שאותו נוטים לשכוח: כל ילד זכאי לחינוך שמתאים לו.

ד"ר חנה דויד היא יועצת לילדים מחוננים ולבני משפחותיהם. למדה לתואר ראשון במתמטיקה-פיזיקה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית, ולתואר שני ב-Jewish Theological Seminary בניו יורק. הדוקטורט שלה הוא בפסיכולוגיה חינוכית – עם התמחות במחוננות (מקצועות משנה: הוראת המתמטיקה וחינוך), מאוניברסיטת מינכן. סיפוריה הראשונים נדפסו ב"מעריב לנוער" (מגיל 15) ועד כה פרסמה 20 ספרים ולמעלה מ-300 מאמרים.