יום ירושלים קיבל את צביונו כחגה של הציונות הדתית. יום בו חוגגים את שחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים. את איחודה של העיר. במרכזו של היום – מצעד הדגלים על מאות אלפי משתתפיו, המציף את הרובע המוסלמי וסיומו בתפילה המונית בכותל.
בשוליו של המצעד אך בזרקור התקשורתי – קולות קצה לאומניים גזעניים, הצובעים את אופייה של העיר בחג כבשיגרה, כעיר שאין בה מקום לכולם. עבורי, ועבור השותפים הרבים שלי, ירושלים היא אף פעם לא שחור או לבן. היא גם לא של ברזל או של זהב. ירושלים היא ערב-רב של א.נשים, ארגונים וקהילות שחולקים את האהבה לעיר ופועלים למענה.
בשולי המצעד אך בזרקור התקשורתי – קולות קצה לאומניים גזעניים, הצובעים את אופייה של העיר בחג כבשיגרה – כעיר שאין בה מקום לכולם. עבורי ועבור שותפיי הרבים, ירושלים היא אף פעם לא שחור או לבן
ירושלים היא העיר החרדית הגדולה ביותר בישראל, העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל, ו'החילונית' השנייה בגודלה (אחרי תל אביב) והיא תמשיך להיות כזו.
הפסיפס האנושי הזה יישאר כל עוד אף מגזר לא יעזוב. פסיפס שיוצר נקודות חיכוך רבות בחיי היום יום, במשאבים המוקצים למסגרות החינוך השונות, בתשתיות בנייה ותחבורה בשכונות השונות ולא פחות בצביונה של העיר, בזהות העקרונית שלה.
את נקודות החיכוך אנחנו מתעקשים להפוך לנקודות מפגש, את השוני לרב גוניות, את הזרות והריחוק לסובלנות. העשייה הזו המתרחשת כל שנה, כל השנה, ואחד ממנועיה היא החברה האזרחית הירושלמית – מאות ארגונים וקהילות העושים במלאכה מדי יום.
חשבנו שאסור לנו לאפשר מצב שבו בכל השנה אנחנו יוצרים מפגש וסובלנות, ודוקא ביום ירושלים נישאר בבית, נבוכים. בשנים האחרונות זכיתי לקחת חלק במיזם 'זאת ירושלים' אשר בוחר להפוך את יום ירושלים ליום החוגג את הסובלנות והרב-גוניות בעיר. במיזם משתתפים עשרות ארגונים וקהילות, היוצרים מדי שנה ביום ירושלים סדרה רחבה של אירועי אומנות, מפגשי שכנים, תפילות וצעדה ירושלמית.
בשנת הקורונה הזו חגיגות הסובלנות שלנו יהיו אחרות. לא נוכל לצאת לרחובות כמו שיצאנו בשנים האחרונות, גם האחרים לא. כן נוכל, וניפגש ברשת הדיגיטלית ובסלונים המביאים נשים ואנשים.
רוב האירועים יהיו מקוונים ויאפשרו לירושלמים להישאר בבית ולחגוג מקרוב-רחוק איתנו.
זו תהייה הפעם הראשונה שבה כל הארץ תוכל להצטרף אלינו ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתם.
חשבנו שאסור לאפשר מצב שבו בכל השנה הופכים את נקודות החיכוך למפגש, ודוקא ביום ירושלים נישאר בבית, נבוכים. מיזם 'זאת ירושלים', הופך את יום ירושלים לחגיגת סובלנות ורבגוניות
למעשה, זו תהיה גם הפעם הראשונה שגם החרדים והערבים תושבי העיר יוכלו לקחת חלק באירועים, אפילו אם מרחוק ובאופן אנונימי כזה שמפגש פנים אל פנים לא מאפשר.
באירועים נפגוש מחנכים ממערב ומזרח העיר שמעקשים להכיר. ויהיו גם אירועים פנים אל פנים, מעגלי מפגש של שכנים שיוכלו אחרי תקופה ארוכה לראות, להקשיב ולבנות צעד אחר צעד את היום שאחרי הקורונה, של שכנות עם ערבות הדדית, של קהילה.
בשנת הקורונה גם יום ירושלים יהיה אחר, וזו הזדמנות של כל מי שמאמין בסובלנות להצטרף ולחגוג אותה איתנו.
הרבה עינבר בלוזר שלם היא מנהלת ״רשות הרבים״ – הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית, הפועל לקידום יהדות מתונה ועיר פתוחה לכל באיה.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.
אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
כתבינו מדווחים כבר חודשיים שנשארו 2 גדודים במחנות המרכז, ועוד 4 גדודי חמאס ברפיח. שאלה: מדוע צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני המאוחד לחירום, לא מפרק את 2 הגדודים במחנות המרכז? הרי מדרום כבר פורקו גדודי חאן יונס ומצפון כבר פורקו גדודי עזה בעיר ובצפון הרצועה. במערב יש ים. אז למה?
ובכן, ההיגיון האמיתי אומר, שכנראה קבוצת חטופים גדולה מוחזקת שם במחנות המרכז. לכן צה"ל לא יסכן אותם לפני שיהיה ברור אם יש או אין עסקה לשחרורם.
לכאורה הרי נערכים מבצעים חטיבתיים בביה"ח שיפא ובבתי החולים בחאן יונס. אז מה הבעיה עם 2 גדודי מחנות המרכז? ואם זו הסיבה, למה רה"מ ממשיך בנאומי הזחיחות על ניצחון מוחלט וכניסה לרפיח? מדובר כנראה בשקר מוחלט ובתעמולה בזויה על גבם של משפחות החטופים.
לקראת פעולה ברפיח – אותה מאיים, מבטיח ו"מנחה" בנימין נתניהו כבר חודשיים, צה"ל שחרר ממילואים אלפי חיילים והותיר רק 3 חטיבות ברצועה. בתחילת המלחמה היו שם כ-20 חטיבות. זה הגיוני?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם