לפני 15 שנים החליט אחד מבתי הכנסת הגדולים בצפון מדינת קליפורניה להתקין חלונות אמנותיים, שעליהם יהיו חרוטים שמותיהם של 175 יהודים מפורסמים, החל מדמויות תנ"כיות ועד לכוכבי קולנוע יהודים.

על אחד החלונות, בין שמו של זאב ז'בוטינסקי לבין זה של אלן גרינספן, מי ששימש כיו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב, מוטבע שמו של ג'ודה בנג'מין (יהודה פיליפ בנימין), היהודי ששימש בתפקיד הבכיר ביותר בממשלת הקונפדרציה של מדינות הדרום בתקופת מלחמת האזרחים. בנג'מין, שהיה הבעלים של 140 עבדים במטעי הסוכר שלו בלואיזיאנה, כיהן כתובע הכללי, שר המלחמה ושר החוץ של הקונפדרציה, בעת שזו נלחמה בצפון על הזכות להמשיך ולהחזיק עבדים שחורים.

העובדה שבנג'מין נכלל בין האישים היהודיים האחרים ששמותיהם הונצחו על חלונות בית הכנסת הרפורמי Peninsula Temple Sholom, לא עוררה מחאה של ממש עד 2013. אבל אז, התערב בעניין, כמעט במקרה, הווארד ווטאן, אחד מחברי הקהילה. ווטאן המתין לאסוף את בתו שהשתתפה בשיעור בבית הספר היהודי בבית הכנסת, וכדי להעביר את הזמן האזין להסכת על מלחמת האזרחים.

בית הכנסתPeninsula Temple Sholom בבורלינגיים, קליפורניה (צילום: ויקיפדיה)

"התחלתי לחבר את הנקודות" הוא סיפר. "ראיתי שוב את השם ואמרתי לעצמי שמשהו ממש לא בסדר כאן".

ג'ןדה בנג'מין, שהיה הבעלים של 140 עבדים במטעי הסוכר שלו בלואיזיאנה, כיהן כתובע הכללי, שר המלחמה ושר החוץ של הקונפדרציה, בעת שזו נלחמה בצפון על הזכות להמשיך ולהחזיק עבדים שחורים

ווטאן פתח במאבק ארוך-שנים להסרת שמו של בנג'מין מחזית בית הכנסת. כל זה קרה בזמן שאמריקה כולה החלה להתעורר ולתבוע הסרת פסלים ואנדרטאות המאדירים את גיבורי הקונפדרציה, שפעלו בשם אידאולוגיה גזענית. ווטאן הצליח, לבסוף, לשכנע את ראשי בית הכנסת והקהילה לשקול מחדש את העניין, וניצח במאבקו – שמו של בנג'מין הוסתר בנייר דבק, ובקרוב יימחק מהחלון.

מחאה נגד גזענות ואלימות משטרתית בארה"ב, יוני 2020 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

"בפעמים הראשונות שראיתי את השם, לא הייתי מודע למשמעות המסתתרת מאחוריו", אמר ווטאן. "זה היה פשוט אזכור היסטורי ולא ייחסתי לו חשיבות". אבל מרגע שקלט את החשיבות, הצליח לצרף את הקהילה היהודית שלו אל הדיון הרחב יותר המתנהל כעת באמריקה על הזיכרון ההיסטורי הלאומי של האומה.

גל המחאה שהתעורר אחרי הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן במיניאפוליס, הביא עמו התעניינות מחודשת בנושא. ברחבי ארצות הברית נעקרו ונותצו פסלים של מנהיגי הקונפדרציה ואנדרטאות לחיילי הדרום במלחמת האזרחים, כמו גם פסלים של אישים אחרים שנחשבים כיום לגזענים, בהם כריסטופר קולומבוס.

ערים ורשויות רבות בארצות הברית החלו לפעול מיוזמתן להסרת הפסלים, כמו למשל בריצ'מונד שבמדינת וירג'יניה, שם מנסה העירייה להוריד את פסלו של מפקד הדרום רוברט אדוארד לי, אבל נתקלת עד כה בהתנגדות משפטית.

בקהילה האפריקנית-אמריקנית מסבירים כי מדובר באנדרטאות המאדירות גזענים שביקשו להפוך את השחורים לעבדים, וכי עצם הצורך לעבור מדי יום ולראות את הפסלים האלה, הוא פוגעני. לעומתם, טוענים רבים בדרום כי מדובר במצבות שמלמדות על פרק קשה בהיסטוריה ולא מעניקות לגיטימציה לגזענות.

אלא שרבים מהפסלים המנציחים את מנהיגי הדרום אינם רק אנדרטאות היסטוריות. הם הוקמו שנים רבות אחרי תבוסת הקונפדרציה, חלקם אפילו במאה ה-20, והוצבו שם כדי להביע תמיכה ברעיון העליונות הלבנה, בשנים שבהן מדינות הדרום נאבקו כדי לשמר את ההפרדה הגזעית בין לבנים לשחורים.

סקר מהשבוע שעבר העלה שרוב האמריקנים תומכים בהסרת האנדרטאות.

החלון עם שמו של בנג'מין. על השם, משמאל, הודבק נייר להסתירו (צילום: Courtesy of Peninsula Temple Sholom)

כאשר בית הכנסת Peninsula Temple Sholom החליט לחרוט את את שמו של בנג'מין על החלון, הוא לא עשה זאת במטרה להאדיר את עליונות האדם הלבן, אמרה קארן ויסיאלובסקי, האחראית על קשרי הקהילה בבית הכנסת.

הרעיון, היא אמרה, היה לכלול שם דמויות מפתח יהודיות מכל הזמנים. "אני סבורה שהכוונה הייתה להציג קיר בעל מסר חינוכי, אבל זה החטיא את מטרתו", הוסיפה. "שמות שמונצחים על קיר כזה עלולים להתפרש כאילו אלה האנשים שאנחנו מעריצים וגאים בהם, ולכן החלטנו בסופו של דבר להסיר את השמות".

רבים מהפסלים המנציחים את מנהיגי הדרום אינם רק אנדרטאות היסטוריות. הם הוקמו שנים רבות אחרי תבוסת הקונפדרציה, חלקם אפילו במאה ה-20, והוצבו שם כדי להביע תמיכה ברעיון העליונות הלבנה

ישנם רק אתרי הנצחה בודדים לבנג'מין, זאת לעומת שלל האנדרטאות שהוקמו לזכר גיבורי הקונפדרציה, אולם בית הכנסת הזה בקליפורניה אינו היחיד בהיסטוריה של יהדות ארה"ב שביקש לכבד את היהודים מבין ראשי הקונפדרציה.

בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, מספרת שרי רבין, חוקרת תולדות יהודי אמריקה, הנטייה בארה"ב הייתה להצניע את ההיבטים השליליים של הקונפדרציה, זאת לצד התעניינות גוברת במלחמה עצמה. לכן, היהודים באותה התקופה העלו על נס את בנג'מין. במאה ה-19 אפילו פורסם ספר ילדים אודותיו.

"הייתה תחושה כללית של הכרת תודה למי שמשרת את המדינה והיהודים רצו ליטול חלק בכך", אמרה רבין, שמתמחה בלימודי יהדות במכללת אוברלין. "ידוע על יהודים ממדינות הדרום וגם ממדינות אחרות בארה"ב, שראו בבנג'מין מופת לתרומת היהודים למדינה וראו בסיפורו דרך ליצור תחושת שייכות", היא הוסיפה.

אבל סיפורו של בנג'מין אינו בדיוק מופת של קבלה ושייכות. בתוך הקונפדרציה היו רבים שפסלו אותו בגלל יהדותו, והוא עצמו מעולם לא הבליט את אמונתו הדתית או התהדר בה. בנג'מין נשא אישה קתולית, גידל את ילדיו כקתולים ולא היה מעורה במוסדות היהודיים. לאחר המלחמה נמלט לבריטניה.

בתוך הקונפדרציה היו רבים שפסלו אותו בגלל יהדותו, והוא עצמו מעולם לא הבליט את אמונתו הדתית או התהדר בה. בנג'מין נשא אישה קתולית, גידל את ילדיו כקתולים ולא היה מעורה במוסדות היהודיים

"בימי מלחמת האזרחים, הוא היה לגמרי מרוחק מהחיים היהודיים או מכל מחויבות יהודית", סיפרה רבין. "מי שהטיח בפניו את דבר יהדותו היו יריביו".

במקרה של בית הכנסת בקליפורניה, התגובה הראשונית לתלונתו של ווטאן, הייתה דומה לזו של רבים בדרום האמריקני לדרישה להסרת פסלים. ראשי הקהילה הסבירו שהקיר הוא כלי חינוכי שאינו מביע עמדה לגבי בנג'מין ומעשיו.

ווטאן קיבל את הגזירה אבל טרח לצאת ולהרצות בבתי ספר יהודיים על בנג'מין ועל חלקו במלחמת האזרחים. אולם אחרי הפגנת הימין הקיצוני בשארלוטסוויל באוגוסט 2017, הפגנה שהתארגנה בגלל הכוונה להסיר את פסלו של הגנרל לי, פנה ווטאן שוב לראשי בית הכנסת בבקשה למחוק את שמו של בנג'מין מהקיר.

זה לקח זמן, ולא מעט דיונים, אך בסופו של דבר הסכים בית הכנסת להקים צוות לבחינת העניין. שמו של בנג'מין, הוסכם עוד, יכוסה בנייר דבק עד תום הדיון. כמה חודשים אחר כך יצר בית הכנסת קשר עם אמן, כדי שיחליף את השם על הקיר.

"התעורר פולמוס שלם לגבי הסרת השם – השמות היו חרוטים בזכוכית – ואז, יכול לקרות שמישהו שהיום נחשב לגמרי בסדר עלול להתברר בהמשך כלא בסדר", אמרה ויסיאלובסקי. "האם משום כך כדאי להסיר את כל הקיר? האם להסיר כי אנו עשויים בעתיד לגלות שעלינו לבצע עוד שינויים?"

"התעורר פולמוס שלם לגבי הסרת השם – השמות היו חרוטים בזכוכית – ואז, יכול לקרות שמישהו שהיום נחשב לגמרי בסדר עלול להתברר בהמשך כלא בסדר. האם משום כך כדאי להסיר את כל הקיר?"

בסופו של דיון החליטה הקהילה לא לסלק את כל הקיר, אלא להחליף שלושה חלונות שעליהם שמות שנחשבים לבעייתיים, וכל זאת בעלות של 7,500 דולר.

דסטין הופמן (צילום: Arthur Mola/Invision/AP, File)

יחד עם בנג'מין, הוחלט להסיר את שמו של הרב שלמה קרליבך, המוזיקאי היהודי שנפטר ב–1994, ושל השחקן דסטין הופמן, מפני ששניהם הואשמו בהטרדה מינית על ידי כמה נשים. במקרה של קרליבך, ההאשמות פורסמו אחרי מותו.

הקהילה ניצלה את הזדמנות כדי להוסיף לחלונות ההנצחה נשים נוספות. את השמות שהוסרו יחליפו שמותיהן של דבורה הנביאה, של המוזיקאית היהודייה דבי פרידמן ושל רגינה יונאס, האישה הראשונה שהוסמכה לתפקיד רב.

"אם תצוץ שוב סוגיה כזאת או סוגיות שונות אחרות, נצטרך להתמודד איתן לפי ערכינו, שהם לגמרי ברורים בכל הנוגע לצביון שאנחנו רוצים לשוות לעצמנו, ולסוג המסר שאנחנו רוצים להעביר לעולם בנוגע לחשיבות הפרט והצדק והשוויון החברתיים", ויסיאלובסקי אמרה.

הוחלט להסיר גם את שמו של הרב שלמה קרליבך, המוזיקאי היהודי שנפטר ב–1994, ושל השחקן דסטין הופמן, ששניהם הואשמו בהטרדה מינית על ידי כמה נשים. במקרה של קרליבך, ההאשמות פורסמו אחרי מותו

במבט לאחור, ווטאן סבור שהתהליך ארוך-השנים נתן לקהילה הזדמנות לזקק את ערכיה ולהגיע להחלטה בצורה מושכלת. זה גם המחיש לו עצמו עד כמה התמודדות עם זיכרון היסטורי היא עניין טעון. "קל למישהו מצפון קליפורניה להסתכל לדרום ולומר – זה הם ולא אנחנו", הוא אמר. "קשה לחולל שינוי. כדי להשתנות, אסור לחשוש מלהכיר בכך שאולי קודם לכן לא פעלת כשורה".

ג'ודה בנג'מין בתמונה מ1855. הוא כיהן בקבינט של הנשיא ג'פרסון דיוויס במהלך מלחמת האזרחים בארה"ב והיה היהודי המפורסם ביותר בקונפדרציה (צילום: The Print Collector/Getty Images)