תגובותיהם של טיבור הררי ושל אורית הררי מבטאים ייאוש – וזה לא פלא. גם אם אני מסכים עם עקרונות המאמר שלך, ד"ר מיכאל מירו, אני לא רואה דרך להחזיר את החברה שלנו למצב קודם. התפשטות ופישוט אמצעי התקשורת הבין אישית גרמו באופן הבלתי ניתן להחזיר חזרה – לרדידות ולחוסר אפשרות להעמיק במחשבה כאשר אנשים מתקשרים זה עם זה. לא שלאנשים אין יכולת להעמיק במחשבותיהם, אלא שבשל חוסר הזמן ובשל הדחיפות לבטא בכול זאת משהו בדיאלוג המהיר, מרגישים צורך לוותר על העומק. ביבי אכן אשף במסרים פשטניים ומהירים, כיאה לאיש מכירות מוכשר, והוא הצליח במשך הרבה זמן לעצב את המציאות לטובתו. לכן הדיאלוג שאתה מדבר עליו הוא באמת חשוב ביותר ואנחנו צריכים להשפיע על נבחרי הציבובור להכין את הקרקע לדיאלוג כזה אחרי תקופת ביבי הנגמרת בקרוב: להזהיר אותם מפני מסרי שנאה ושיסוי הקבוצות זו על זו.
צריך גם לקחת בחשבון שסיום תקופתו של ביבי מעוררת אצל תומכיו תחושה של "התפרקות ונפילה של כול המדפים" ברהיט שהם הרכיבו בנפשם…
מרסלו ברוך
באר שבע

השאלה אם לא אחרנו את המועד. כלומר חלק מהשורשים כבר כה עמוקים שלא ניתן עוד לעוקרם בלי לזעזע את העץ עצמו. היכולת של נתניהו להפעיל מערכת כזו היא בדיוק בגלל הסיבה זאת.
הענף של מה שנקרא החרדים כבר כה התנפח שבעצם מכתיב מהלכים עיקריים. אין להם אמנם ענין אמיתי בביבי – כי עניינם הכמעט יחידי הוא האינטרסים של הסקטור שלהם – אך השמאל נראה להם יותר בעייתי ולכן נוח להם הדיל איתו ועם הליכוד.
הציונות הדתית היא כבר גם סקטור בפני עצמו בייחוד החלק החרדלי שלו. יש להם יחסי אוהב-שונא מורכבים עם ביבי. אך כרגע יש להם מלחמה משותפת איתו נגד עןלם המשפט – כל צד מסיבותיו הוא. הוא גם נראה להם קרוב יותר לדעותיהם בענייני יהודה ושומרון מאשר מתחריו בכחול לבן וודאי אלה משמאל להם.
ביבי גם השכיל לנצל שאריות מרירות צתקפות.תחילת המדינה בעניין המזרחיות – הנושא עצמו כבר נעלם,מעשית, כבעיה – וזה מביא לו קהל אוהד לא קטן.

ולא עוד אלא שהתהליכי הרקע לעיל רק מחריפים. החרדים גדלים דמוגרפית ומתחזקים כלכלית ושלטונית וגם בטחונם העצמי גדל בהתאם. החרדלים, בתוך הציונות הדתית, מתגבשים יותר ויותר כישות.עצמאית וגם נהיים קיצוניים יותר (כמו בענייי השבת הציבורית והפרדת גברים נשים).

כך שהמערכת השלטונית בישראל בהדרגה יורדת מהפסים בד בבד עם התפרקות חברתית בתוך החברה הישראלית.
יש לכל זה סיפור-צד מעניין: הסקטור הערבי והרשימה המשותפת שמבינים לחלוטין מה קורה פה ולאיזה צומת התגלגל ה"סיפור הישראלי"- ויש להל את החשבונות שלהם בענין (שמורכבים) אבל זה כבר נושא בפני עצמו – שגם קשור יותר להתפתחויות עתידיות של ישראל עצמה כישות מדינית בתוך המרחב ערבי בתוכה ומחוצה לה (ואף מעבר לכך- המרחב המוסלמי במזה"ת).
אלא שכמו שאמר לנין הכל קשור בכל. כך גם כאן.

האמת,רואים שמים לב ולא מצליחים לשנות את המציאות. לצערי לא חשוב מה יכתב ועל ידי מי.הוא אמנם לא מלך,אבל אין ספק שהוא קוסם.ויתרה מכך גם כנראה עשוי מטפלון כי כלום לא נדבק אליו.אני,אזרחי ישראל ובוחריו משעממים אותו

תומכת בדבריך אך מסתייגת מהעובדה שבה אתה טוען כי קיימים רק שני פלגים: רק עם או רק בלי ביבי. בחיים לא הכל שחור ולבן וקלישאת הסוסים היא עוד קלישאה מיני רבות שנוטים להעליל על מתמגדי ביבי. אני רוצה וטוענת שאת ביבי היה צריך להעיף מזמן. כמעט מאז שהעפנו אותו פעם אחת. אסור היה לתת לו לחזור. אני מאלה שלא רוצה מנהיג כי הוא כריזמטי ויודע לדבר יפה. אני העד מנהיג שעובד בשיתוף פעולה ומוביל מפלגה עם נציגים חזקים ובעלי יכולת מקיפים אותו. כזה הוא לפיד, וכזה היה גנץ לפני שהתפרקו. צריך להמשיך ולבדוק את עשייתם הפוליטית גם באופוזיציה. לשפוט ולהחליט. יש דבר אחד שלעולם לא נדע מראש, זאת הקשר הישיר בין הבטחת הבחירות לביצועם. לא משנה איזה סוג של שלטון יהיה כאן. החשוב הוא האנשים שנבחר לכל צורת שלטון שלא תהיה