כל משבר הוא גם אתגר וגם הזדמנות. משבר מגפת הקורונה מציב אתגר והזדמנות לשינוי דמוקרטי משמעותי בישראל. שינוי שיחזק את הבחירה הדמוקרטית ועשוי גם להשפיע על מבנה והרכב הפרלמנט, איכות החקיקה ובעיקר מחויבות חברי הכנסת כפרטים ומחויבות המפלגות כארגונים פוליטיים, להבטחותיהם לציבור.

ארה"ב מתכוננת בימים אלה לבחירות לנשיאות תחת לחץ ומשא מגפת הקורונה. מדברים שם על בחירה באמצעות הדואר, המחשב או אמצעים דיגיטליים.

ישראל מתנהלת כבר ארבעה חודשים באמצעים דיגיטליים בכל הקשור לשירותי בנקים, קניות, ארנונה, חשמל, מים, גז, טלפונים נייחים וכמובן סלולריים ותשתיות אינטרנט ואחרות.

בחודשים האלה הגנה ישראל על מערכות התשתית שלה מול מתקפות איראניות והאקרים אחרים. מדוע אם כך ישראל לא יכולה לקיים בחירות דמוקרטיות באמצעים דיגיטליים?

בחודשים האלה הגנה ישראל על מערכות התשתית שלה מול מתקפות איראניות והאקרים אחרים. מדוע אם כך ישראל לא יכולה לקיים בחירות דמוקרטיות באמצעים דיגיטליים?

בחירות מהבית, או מהסלולרי יאפשרו למאות אלפים שלא מממשים את זכותם לבחור להשתתף בכל זאת. להשפיע ולשנות את המפה הפוליטית.

בתל אביב היו אחוזי הצבעה נמוכים של 66% בבחירות האחרונות. העלאת אחוז המצביעים בתל אביב לבדה יכולה להוסיף את המנדטים שחסרו לגוש המרכז שמאל כדי למנוע מנתניהו עוד קדנציה.

ההצעה המונחת כאן פשוטה, מבחינה תכנית וטכנית. בחירות באמצעות דף אלקטרוני הניתן לזיהוי, מילוי וחתימה באינטרנט. זמין לכל אזרח בסלולרי או במחשב.

בדף יצטרך הבוחר לסמן שלשה נושאים לבחירתו:

1. מי היא המפלגה בה הוא בוחר.
2. מי הם חברי הכנסת שהוא בוחר באותה מפלגה.
3. מה הם הנושאים החשובים לו ביותר, מתוך מצע כל המפלגות.

התוצאה תנותח בליל הבחירות ותחייב – בחוק חדש – את הפרלמנט ואת הממשלה שאותה יבחר הפרלמנט.

היא תתן אפשרות למצביעי כל המפלגות לבחור את נציגיהם, על פי רזומה שיפורסם באתר ועדת הבחירות (החוק החדש יחייב זאת) על פי מצע מחייב  שיפורסם על פי החוק החדש בידי כל מפלגה.

השיטה המוצעת בעיקר תאפשר לכל הבוחרים לסמן את סדר העדיפויות שלהם מבין מצעי כל המפלגות. כאזרחי המדינה שגם נושאים חוצי אידאולוגיה חשובים להם, סדר העדיפות הזה יחייב על פי חוק את הממשלה שתוקם.

השיטה הדיגיטלית תאפשר למאות אלפי בוחרים שמאסו בהליך הבחירה ואינם משתתפים בבחירות, לנצל את זכותם ולהצביע מהבית. היא תאפשר להעביר לפח האשפה של ההיסטוריה את שיטת הפתק הפרימיטיבית ואת זיופי הקולות וקבלני הקולות. מתים יפסיקו להצביע והרבה חיים ישתתפו בהצבעה הגיונית, מודרנית, דמוקרטית, אינטילגנטית.

היא תאפשר לישראל להתקדם לבחירות בהן רצון כל הציבור על פי סדר עדיפות יחייב את הממשלה, כל ממשלה. היא תפסיק את הסחיטה הקואליציונית, כיוון שרצון הציבור הרחב יחייב ויהיה מונח לפני חברי הממשלה. גם הקורונה לא תוכל למנוע בחירות. גם סגר הכרחי או יזום, מצד ממשלה שחוששת לגורלה הפוליטי, לא יוכל למנוע הצבעה דיגיטלית דרך מכשיר שכל אזרח מחזיק בכף ידו.

גם הקורונה לא תוכל למנוע בחירות. גם סגר הכרחי או יזום, מצד ממשלה שחוששת לגורלה הפוליטי, לא יוכל למנוע הצבעה דיגיטלית דרך מכשיר שכל אזרח מחזיק בכף ידו

המהלך הזה ניתן לביצוע טכני, מחייב שינויי חקיקה מינימליים והשפעתו יכולה להיות אדירה על ההרכב הקואליציוני ועל החלטות הממשלה העתידית.

בניית בתי חולים, או השקעה בהתנחלויות? הציבור הרחב יכריע.
ממשלה רחבה מנופחת או ממשלה קטנה ויעילה? הציבור יכריע. כולו.
הפרדת הדת מהמדינה? כל הציבור יכריע.
שוויון בחוק הלאום? הציבור הרחב יכריע.
חקיקה אנטי דמוקרטית בכנסת לטובת נבחר ציבור הנאשם בפלילים? הגנה או התקפה על בגצ? הציבור הרחב יכריע.

אלו בחירות המהוות משאל עם אחת לארבע שנים וקובעות לממשלה מהי מחויבותה לציבור כולו.

למערכת הסייבר הישראלית אין בעיה להגן על בחירות באמצעים אלו כפי שהיא מגינה על תשתיות החשמל והמים. תשתית הדמוקרטיה לא חשובה פחות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30