במוצ"ש האחרון נעצרה שושקה (זאב) אנגלמאייר, דמות קריקטוריסטית בדיונית, עירומה למראה, העשויה מספוג מצופה בבד ורדרד, נראית כמו מרשמלו פגיע, המפזרת מסרים של אהבה ושיוויון.

שושקה נעצרה כנראה בגלל העירום האילוסטרטיבי והקריקטוריסטי שלה, שמטריד את מנוחת שוכני בלפור ושלוחיהם במשטרת ישראל. כמו שמטרידים אותם שאר האייקונים של צוללות, כרזות מחאה ואיברים פאליים, העשויים מבלונים דקיקים ומלאי אויר, שאפשר לפוצץ בכל רגע והם שברירים כמו המציאות שלנו.

שושקה נעצרה בגלל העירום האילוסטרטיבי והקריקטוריסטי שלה, שמטריד כנראה את מנוחת שוכני בלפור ושלוחיהם במשטרת ישראל, כמו שמטרידים אותם האייקונים של צוללות, כרזות מחאה ואיברים פאליים

האיום הוא גם בדמות מפגינות ומפגינים החובשים גלימות, מחבתות, ותלבושות יצירתיות אחרות המציגות התחרפנות וקריסת הנורמות ההגיוניות של השלטון  ומייצגיו. כל אלו הפכו בפי משפחת נתניהו ותומכיהם למטורפים מסוכנים ומפיצי מחלות. אלו – לדבריהם, הסיבות והגורמים לפוגענות מינית ואלימות. לא חלילה ההפקרות הרב מערכתית בשלטון.

כמו בקרנבל ברזילאי, מצעד המרדי גרא או עדלאידע, שם ההמון נותן דרור לפנטזיות הכי פרועות שלו לכמה ימים, בחסות כותרת נחמדה המקטלגת זאת כיציאה מהשגרה לפני שחוזרים ליומיום המשמים – בדרך זו מודיעים המפגינות והמפגינים שאין להם כבר מה להפסיד.

זה נראה מוטרף, אבל זה לא שההמון ירד מהפסים. זו המציאות השלטונית שאיבדה כל שמץ של שפיות, כשמורשעים בפלילים מכהנים בתפקידי שרים וקובעי מדיניות בכנסת. כשחשודים בפלילים בתיקים בעלי משמעות מחרידה המשדרת בגידה בערכי המדינה הבסיסיים – ממשיכים לנהל את המציאות הכל כך כאוטית ממילא.

כששקרים הפכו לאמת לכאורה הנאמרת מפי רה"מ וחבר הדוברים שלו. כשבני משפחה שלא נבחרו בשום בחירות, אלא הגיעו כבני לוויה לרה"מ, הפכו על פי עדויות של מי שנמצאים בסביבת המשפחה לקובעיה של המציאות והמהלכים היומיומיים שלה.

כשהטינופת המילולית וההסתה הכי פוגענית וקשה מגיעה מבנו של ראש הממשלה, שחש חופשי לשפוך את כל מה שעולה במוחו ואין מי שיבלום אותו. הסתה כזו ממקום אחר היתה מוגדרת כאנטישמיות, מיזוגניות, הסתה פלילית, פגיעה בערכי המדינה וכל ההגדרות הכי קשות. אולם ההורים דוממים ואף מציגים את הבן כילד מסכן וקורבן הציבור. הבן אכן קורבן, אבל של ההורים שלו שנכשלו במשימתם לחנכו לתובנות נאותות, לתרבות, דרך ארץ וגבולות.

כשחוליי החברה הפליליים והאלימים כנגד מוחלשים, נוכסו כהתעללות וסיכון האנשים הכי חזקים המתגוררים בבונקר הכי מאובטח במדינה – זה המצב המופרע. הם מוגנים ובינתיים האלימות כנגד נשים וילדים חוגגת ללא גבולות וריסון. נשים נרצחות, נשים ונערות נאנסות, בידי מי שעלולים עוד להיות מוגדרים צדיקים – על פי מיטב מסורת האונס הקבוצתי אצלנו.

כשחוליי החברה האלימים כנגד מוחלשים, נוכסו כאילו מהווים סיכון לאנשים הכי חזקים, המתגוררים בבונקר הכי מאובטח במדינה – זה המצב המופרע. הם מוגנים ובינתיים האלימות נגד נשים וילדים חוגגת

ילדים במצב של עוני, אלימות והזנחה חיים בגהינום. אבל מיהם אזרחי ישראל הפשוטים? הסכנה אורבת רק למשפחת נתניהו וסביבתה, שניכסו ללא טיפת בושה את הצרות של אחרים. קהל התומכים שלהם מוכן לספוג ולאמץ ללא טיפת מחשבה את כל מה שיוצא מפיהם.

את שומרי הסף בתקשורת ממילא הפכו לאויבי הציבור ושלחו את רובם הבית, מערכת אכיפת החוק שכחה על מי צריך להגן באמת ומערכת המשפט מול מתקפה שלא היתה כמוה. הפרוייקטורים לניהול משבר הקורונה מוקעים על תפקודם האחראי, והופכים אויבי הציבורים בהם אחוזי החולי הכי קשים המסרבים לשתף פעולה. ובעצם – למה מה?! אם לרה"מ מותר אז הכל מותר לכולם. הקורבנות? הם זבח לפולחן משפחת נתניהו והעומד בראשה.

המציאות שלנו התהפכה. הטירוף הפך לנורמטיבי ולפרצופו של הממסד. לכן, שושקה היא לדעתי הדבר הכי שפוי שמסתובב באזור בלפור. המצב הפסיכי והבלתי הגיוני נמצא במשרד של ליצמן שמגונן על סוטי מין ופדופילים, במשרד המשפטים שמנסה לפרק בכל כוחו את מערכת המשפט, במשרד לביטחון פנים שהפך את המשטרה לגוף עקר מתוכן אמיתי ולאיום על שלום הציבור, במשרד הבריאות שלא מתעניין בבריאות הציבור, במשרד החינוך שהשר העומד בראשו לא מתעניין לדעתי בחינוך, במשרד הביטחון שהפקיר את קו התפר המזרחי לחדירה גלויה וזורמת של שבחי"ם ווסיכון בטחוני יומיומי לישובי קו התפר והמדינה כולה. למעשה הטירוף קיים בכל משרד ומשרד ממשלתי, ששריו ושרותיו עסוקים בכבוד לעצמם, ביחסי ציבור עצמיים, במיצוי רגעי התהילה שיכולים להסתיים כל רגע ולהפוך אותם לערך משמים בוויקיפדיה או בעלי סיכויים להבחר לתכנית ריאליטי כמו האח הגדול או השרדות.

לובשי החליפות, תלבושות הדת והמחלצות הנשיות, כאלו שנבחרו בידי סטייליסטית מכיכר המדינה – הם הדמויות הכי הזויות שמסתובבות בינינו. המצב שמתקיים מדי שבת מול בלפור מציג את תיאטרון האבסורד שקיים בתוך הבית המבוצר ובמשרדי הממשלה, את קן הקוקיה בו כל מי שמתאמץ להיראות נורמטיבי מייצג את המצב הכי מופרע שיכול להיות, ובעוד המוזרים והמוזרות לכאורה, שמסתובבים וצועקים את האמת שהמלך הוא עירום, הם השפיות בהתגלמותה.

המציאות שלנו התהפכה. הטירוף הפך לנורמטיבי ולפרצופו של הממסד. לכן, שושקה היא לדעתי הדבר הכי שפוי שמסתובב באזור בלפור והמצב הפסיכי והבלתי הגיוני נמצא בכל משרדי הממשלה

המלך הוא עירום למרות שהוא לבוש בחליפה יקרה שקנה לו איזה פטרון ומאופר בשכבת איפור כבדה שעולה למשלם המיסים עשרות אלפי שקלים בשנה. שושקה-זאב הלבוש בחליפת ספוג ורודה, הוא הדבר השפוי שמסתובב כאן, כי בזמן שהחליפה והאיפור מבלבלים, עם שושקה אי אפשר להתבלבל. גם כשזאב מדבר בלשון נקבה כשושקה, הוא נשמע לי אמין הרבה יותר מהרגעים שבהם נתניהו פותח את פיו וממטיר עלינו את שלל בדיותיו המסוכנות.

הטעות הקשה והאשליה של מנהיגות שחליפה, קול בריטון, אנגלית משובחת, הבנה של המדיה ואיפור טלויזיוני מייצרים – הם הסכנה הגדולה שלנו. מחלצות השלטון הן תחפושת המכסה שיגעון וטרוף ואסור לנו להתבלבל בין מה שמוגדר לכאורה נורמטיבי ולבין מי שלובשים תחפושת כדי להמחיש את האבסורד הקשה.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.