מאיפה כל הרוע שרובץ לפתחנו ובתוכנו? נגיף קורנה עם אלגוריתם פשוט מתעתע בכל העולם. נוסחה פשוטה שכל הווייתה מפגש בין לפחות שני בני אדם. מפגש שנחוץ לקיומו ולרווחתו של הוירוס, החפץ בחיים כדי לחיות ולהתרבות. הוירוס חי על חשבוננו, בדיוק כפי שאנחנו חיים על חשבון האחרים. מי אלו האחרים? זהו בדיוק הנושא של הרשומה הנוכחית.

כשווירוס הקורונה פרץ לחיינו ותחושת החרדה היתה באוויר, חשבתי, ציפיתי, שהנה הגיעה העת שאנחנו בני האדם נלמד את הצורך בסולידריות. האמנתי שהווירוס המלחיץ הזה ילמד אותנו לשנות דיסקט ולהתייחס אחרת לחברה ולסביבה. חשבתי שהנה אנחנו מוותרים על גז הטבעי ועוברים לסולארי, לומדים לצרוך רק את מה שצריך.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

שיח סוער פרץ לאחרונה בעקבות סרטון של לוחמים, העונים בעוצמה ובדבקות אחר מפקדם בקריאות שנתפסו בידי חלק כקריאות אמוניות מחזקות, ובידי אחרים כהצהרות דתיות כופות ומתגרות. החיילים נראו נלהבים. מלאי רוח.

ניסיתי להבין מה יצר את הפער הזה – בין מי שמתרגש מהחיזוק הרוחני, לבין מי שהרגיש שנכפתה עליהם שפה דתית.

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה.

שנתיים וחצי חלפו מאז שהעם בישראל החל במחאה – תחילה נגד ההפיכה השלטונית ובהמשך למען החזרת החטופים. ההפגנות המתמשכות והמתרבות, בהן משתתפים רבבות אזרחים זועמים, מכל קשת החברה – לא מצליחות להביא לשינוי. על אופי המאבק להשתנות באופן רדיקלי.

*  *  *

ההפגנות במתכונתן עד כה לא הועילו. די למצגים, די לזהירות ולפחד מבנימין נתניהו ומעושי דברו; די לשחיקת כוחות בני משפחות החטופים – אלו שיקיריהם עדיין במנהרות עזה ואלו שמותם נגרם כתוצאה מהתמשכות המלחמה, ללא יעדים ברורים ואסטרטגיים אשר יובילו לעתיד טוב ומבטיח.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.