שלטון ללא כישורי משילות

דודי אמסלם, בנימין נתניהו ומיקי זוהר (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
דודי אמסלם, בנימין נתניהו ומיקי זוהר

מערכת בחירות חדשה ונוספת זו הזדמנות שגרתית, נדירה וחוזרת על עצמה, לדבר על מה שמטריד את נתניהו לאורך כל הקריירה שלו: המשילות. נתניהו ונאמניו מייללים בכל מערכת בחירות על היעדר "יכולת משילות". מאשימים את כל העולם, אחותו ופרקליטיו, על שלא נותנים להם למשול. אילו רק היועמ"ש, ובג"ץ, והפקידים העקשנים היו מסירים את ידיהם מפעולות השרים, או אז הציבור היה נותר המום מיכולת המשילות שלהם. מיכולתם לקבל החלטות ולבצע אותן כפי שמגדירים המומחים למשילות.

נתניהו ונאמניו מייללים בכל מערכת בחירות על היעדר "יכולת משילות" ומאשימים את כל העולם. אילו רק היועמ"ש, בג"ץ והפקידים היו מסירים ידיהם מפעולות השרים, או אז הציבור היה נותר המום מיכולת המשילות שלהם

אז, כן אז, הם היו מקדמים את כל מה שתקוע בחיינו. רפורמות ענק להורדת יוקר המחיה, בתי חולים חדשים נוצצים, תחבורה מודרנית ויעילה, הקלות מס גרנדיוזיות ומערכות חינוך, רווחה, איכות הסביבה ו…חלל מפותחות. רק תנו לנו משילות ושר הסייבר דודי אמסלם אפילו לא יקרא ליועמ"ש "מנייאק" וידליק מחשב.

אלא שבכל השיח המופרך הזה נעדרת שאלה אחת קריטית: האם לשרים הללו יש בכלל כישורי משילות? האם הם יודעים לנהל? לתכנן? לשכנע ולהעביר החלטות, לוודא ביצוע? לקדם חוקים למען הציבור ולמען מטרות שהם מבטיחים כל כך יפה לקדם? האם הם יודעים למנות אנשי מקצוע לתפקידים הבכירים שתחת אחריותם? האם הם יודעים לתקצב ולהגיש לממשלה ולציבור תכניות ארוכות טווח שישנו את חיינו מן הייסוד וייטיבו איתם? או הכל הצגה אחת גדולה שכל מטרתה להישאר על הבמה של השלטון כדי לקבל משכורות עתק ולא לעשות כלום.

חסמי המשילות, governance baririers על פי המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, מוגדרים כמכשולים המונעים ממדיניות מסוימת להתבצע ועקב כך נפגעת תקינותו וכושר פעולתו של המשטר הדמוקרטי. מכשול הוא כל היבט שמונע או מעכב את התממשותה של תוצאה הרצויה ע"י הממשלה: אדם, תהליך, מוסד, פרוצדורה, נורמות, חוקים, מצב כלכלי, ידע או היעדר ידע. החסמים חולקו לתחומים המשפטיים, הביורוקרטיים והפוליטיים.

"לשמחתנו" כי רבה, הגיע נגיף הקורונה והעמיד את הסוגיה באור נכון. מעתה יש לדבר על כישורי המשילות ולא סתם על "משילות". הכישורים הללו של קבינט הקורונה, שרי הבריאות, החינוך, ביטחון הפנים וביטחון המדינה, ראש הממשלה ושר האוצר שלו, ראש הממשלה החליפי והמנכ"ל החליפי שלו – כולם כולם לדאבון ליבנו, חסרי כישורי משילות.

זה נורא פשוט. זה בוהק לעין ומסנוור וחד וברור כמו ליקוי חמה דרך זכוכית מגדלת.

רק תנו לנו משילות ושר הסייבר דודי אמסלם אפילו לא יקרא ליועמ"ש "מנייאק" וידליק מחשב. אלא שבכל השיח המופרך הזה נעדרת שאלה אחת קריטית: האם לשרים הללו יש בכלל כישורי משילות?

נתוני משרד הבריאות של הימים האחרונים מצביעים על ירידה בכל המדדים של חולים קשים, מונשמים ומתים. אבל הפרויקטור החדש, יחד עם הממונה על בריאות הציבור ושר הבריאות עם ראש הממשלה הראשי שלו, מדברים על סגר שלישי מתקרב.

המשק נמצא במסלול התרסקות מטורף, מיליון מובטלים מחכים בבית לחיסון שיציל את פרנסתם, אלפי עסקים נסגרים וחבורת קבינט הקורונה עוסקת בישיבות ליליות אין סופיות ובשאלה אם כיתה ד' תחזור ללמוד מחר בקפסולה. חסמי המשילות במקרה זה הם פשוט היעדר כישורי משילות.

ההתמודדות עם משבר הקורונה מחייבת את הממשלה להסיר חסמים ביורוקרטיים, פוליטיים כדי ליצור סביבה מוגנת מהנגיף. זה מחייב גם חקיקה מסוימת שתאפשר פעולות לא שגרתיות. אלא שמי שאמור להיות יצירתי מקצועי ונאמן לאינטרס הציבורי הוא עצמו חסר את הכישורים לעשות זאת.

ללינוי אשרם אלופת אירופה החדשה בקרב רב בתחום ההתעמלות האמנותית, נדרשו כישורי גמישות, אתלטיות, יצירתיות, קואורדינציה, כוח, מהירות, תיאום ודיוק כדי להשיג את  התואר הנכסף. היא השקיעה שנים של אימונים ותחרויות כדי להגיע לכושר ולכישורים הנוכחיים שזיכו אותה במדליית זהב.

כל ספורטאי, זמר, שחקן, במאי, רופא, מורה, אינסטלטור או חוקר מוח, נהג, טבח או כל בעל מקצוע אחר, נדרש ללמוד ולהכשיר את עצמו כדי להגיע למקצוענות בתחום בו הוא עוסק ועל מנת להגיע להישגים. אבל הפוליטיקאים שלנו לא דורשים מעצמם שום כישורי משילות. כלום. יכול ראש ממשלה למנות את דודי אמסלם לשר הסייבר גם אם אין לו שום השכלה, הכשרה, ניסיון או קשר לעולם המחשבים והסייבר. גם אם מעולם לא למד מהי מתקפת סייבר ומה משמעותה. אבל הוא עולה על "המזרון" (של עולם ההייטק) ומבקש לקבל "מדליה אולימפית בהתעמלות אמנותית" (ולהתמנות לשר הממונה על תחום שאינו מבין בו כלום). בדיחה. פארסה. על חשבוננו. אמסלם כמובן יגיד שמי שמבקר אותו על כך הוא מנייאק.

יכול נתניהו למנות את מירי רגב לשרת התחבורה ואולי בהמשך לשרת החוץ, גם אם היא מתכוונת למנות במשרדה עסקני ליכוד חסרי כישורים לתפקידים בהם יש להם אחריות על מיליארדי שקלים בתקציב וחיי מאות אלפי אזרחים. את מירי רגב לא מעניין בכלל צרכי התחבורה והכישורים הנדרשים כדי לנהל את מערך התחבורה הציבורית. היא בעניין של בחירות במרכז הליכוד. ואין לה שום כישורי משילות. לא לה ולא לנתניהו שמינה אותה. מירי רגב היא חסם משילות.

יכול רה"מ למנות את דודי אמסלם לשר הסייבר גם ללא השכלה, הכשרה או קשר לעולם המחשבים והסייבר. הוא עולה על "המזרון" (של עולם ההייטק) ומבקש לקבל "מדליה אולימפית" (בתחום שאינו מבין  בו)

נתניהו יכול להוביל כנסת שלמה לשיתוק מוחלט למרות שהוא מכיר את החוקים והנהלים, הוא יכול להוביל את חברי הכנסת התומכים בו לשיתוק המדינה כולה ובלבד שלא יצטרך לעמוד למשפט. ואלה הנבחרים המקוננים על היעדר משילות, מוכנים להפסיק למשול. מוכנים שלא נבחן כלל את כישורי המשילות שלהם ובלבד שיישארו בתפקידיהם.

יכול בני גנץ למנות במפלגתו החדשה אנשים חסרי כל כישורים לתפקידים ממלכתיים רק בשל הנאמנות האישית שלהם אליו וללא קשר לדעותיהם שאינן תואמות כלל את ההבטחות לבוחרים. עומר ינקלביץ כבר אמרנו? פארסת מינוי מבקר המדינה כבר אמרנו? פארסת הויתור על תפקיד יו"ר הכנסת?

לבני גנץ אין שום כישורים למנות אנשי ציבור רציניים, ערכיים, נאמנים לבוחריהם. מרגע שנבחר הוא מקרטע בהחלטות הזויות, סותרות, מנוגדות למה שהתחייב לבוחר, החלטות הפוגעות ביכולתו להיבחר שוב בעצמו, פוגעות באמינותו, פוגעות בכל ערך שעליו הצהיר ופוגעות בעיקר בציבור שנתן לו את קולו. לגנץ אין כישורי משילות.

במשרד הביטחון הוא משדר בלבול. את ועדת הבדיקה לנושא רכש הצוללות וכלי השיט הוא הקים בלית ברירה, באיחור, בגמגום משילותי ולא כהחלטה מקצועית רצינית בדוקה, ואחרי יומיים קיבל סטירת לחי מהיועמ"ש שעצר את עבודת הוועדה. פשוט לא רציני. זוכרים את החסמים? תהליך, מוסד, פרוצדורה, נורמות, חוקים? בני גנץ, הוא עצמו במו ידיו ובהיעדר עמוד השדרה בגופו, מהווה חסם משילותי.

העובדה שהציבור מאפשר לאנשים חסרי כישורי משילות לנהל את חייו, דומה לאפשרות שחולה לב ייתן לקצב לנתח את ליבו. האם אדם שלא יודע לשחות יכול להיות מפקד השייטת בחיל הים? האם מפקד השייטת יכול להיות שר החינוך רק בגלל שהוא יודע לשחות?

זה שהציבור מאפשר לחסרי כישורי משילות לנהל את חייו, דומה לאפשרות שחולה לב ייתן לקצב לנתח את ליבו. האם אדם שלא יודע לשחות יכול להיות מפקד שייטת? האם מפקד השייטת יכול להיות שר חינוך רק בגלל שהוא יודע לשחות?

האם אדם שמאמין בבתי ספר לנבואה יכול להיות שר החינוך? האם ח"כ הנאשם בשוחד יכול להיות ראש ממשלה ועבריין שישב בכלא יכול לחזור לתפקיד של שר? כל האנשים האלה הם אנשים חסרי כישורי משילות וחסרי כשירות משילותית.

כישורי משילות משמעותם קודם כל לדבר אמת. זהו כישרון של בני אדם נורמטיביים בדרך כלל. אבל האם ראש ממשלה שמשקר יומיום בכל דבר ועניין יכול לנהל מדינה? הרי הדבר הראשון שנדרש בניהול מדינה הוא קבלת אמון מהאזרחים. אי אפשר לזכות באמון אם אתה מפר אמונים ומשקר לאזרחים. לנתניהו אין כישורי משילות.

אמנם אין חוק בישראל שאוסר על ראש ממשלה לשקר. אם 11 שופטי בג"צ ידונו בעתירה (דימיונית) נגד ראש ממשלה שקרן, הם יתנו לו הכשר לשקר. במציאות לא בדימיון. כמו שנתנו לנאשם בשוחד הכשר לכהן כראש ממשלה. הרי אין חוק שאוסר את זה. אבל כישורי משילות אינם הכישורים ללכת על קצות האצבעות או לקרוץ בשתי העיניים ולעשות פליק פלאק לאחור. גם לא הכישורים לנאום בפתוס ודיקציה נכונה.

כישורי משילות זו היכולת למשול על בסיס נתוני אמת, קיום הבטחות ומעשים שבגינם הציבור נתן לנבחרים את קולו כי האמין ביכולתם לממש הבטחות, לנהל, לתכנן, לבצע, לשנות את חייו. נתן לשופטים את היכולת להיבחר לתפקידם מתוך אמון בניסיונם, בידע שלהם, באינטגריטי וברמת המוסר שלהם כאשר הם יושבים על כס המשפט. הציבור נתן לשרים את המשרדים עליהם הם ממונים, נתן לחברי הכנסת את המנדט לחוקק חוקים ולפקח על הממשלה. מי שלא מבין זאת, לוקה בהבנת כישורי המשילות.

אמנם אין חוק בישראל שאוסר על רה"מ לשקר. אם 11 שופטי בג"צ ידונו בעתירה (דימיונית) נגד רה"מ שקרן, הם יתנו לו הכשר לשקר. במציאות לא בדימיון. כמו שנתנו לנאשם בשוחד הכשר לכהן כראש ממשלה

ומה באמת לגבי בג"צ? האם לבג"צ יש כישורי משילות בתחום הפיקוח השיפוטי על פעולות השלטון? אלה שאמורות להתנהל על פי חוקי המדינה? לכאורה יושבים בבג"צ אנשים רמי מעלה שלמדו והתנסו עשרות שנים בתחום המשפט. אלא שכישורי משפט אין בהם די כדי להוכיח כישורי משילות. נדרשת גם בושה. כן. כמה קילוגרמים של בושה נדרשים לכל בעל תפקיד בכיר, אפילו לשופט עליון. באמצעות הבושה יכול אותו אדם להשיג כישורי משילות חזקים, ולגדל עמוד שדרה יציב שיעזור לו למנוע החלטות לא סבירות, לא מוסריות, לא הגיוניות מצד הממונים עליו, שלא לדבר על החלטות קטסטרופליות, נפשעות ועברייניות של השלטון. הבושה היא אותו רגע טהור של מחשבה שחולפת במוחו של בעל תפקיד באשר למחויבותו לציבור. עליו לסנן פחדים, לגרש איומים ולראות רק את האינטרס הציבורי ארוך הטווח.

שופטי בג"צ שאישרו לראש ממשלה נאשם בפלילים, שאין לו כישורי משילות כאמור, לכהן כראש ממשלה, הם שופטים לא הגיוניים ולא מוסריים. אנשים שלקחו החלטות לא סבירות שכל בר דעת מבין שאין בהן כל היגיון והן סותרות את השכל הישר, את המוסר והצדק גם אם אין חוק כתוב המנוסח כמו שלט אזהרה על שפת הים. אילו השופטים היו מצוידים בכמה קילוגרמים של בושה, אין ספק שהיו מוצאים את הכישורים והאומץ למנוע מצב אבסורדי זה שבעטיו מדינה שלמה מובלת לאבדון בידי ממשלה של חסרי כישורי משילות.

"ראש ממשלה חזק – ישראל חזקה", הייתה סיסמת בחירות ב-2013 מטעם הליכוד. חזק במה? בוודאי לא במשילות. נתניהו החזק נכנע לחמאס ושחרר 1000 מחבלים עם דם על הידיים תמורת חייל אחד. נתניהו החזק מעביר כל חודש עשרות מיליוני דולרים לחמאס בעזה, למרות שהירי ובלוני התבערה נמשכים. נתניהו נכשל בהבטחות הסיפוח, נכשל בהתמודדות עם נגיף הקורונה ונכשל בניהול תקציב המדינה – הוא פשוט לא מעביר תקציב. תקציב שהוא הסמל המרכזי ליכולת המשילות וזאת כדי להשאיר בידיו פתח מילוט מהרוטציה.

אלה לא כישורי משילות. אלו כישורים של סוחר סוסים, גנב דעת או שרלטנות לשמה. נתניהו מוביל את ישראל כבר פעם רביעית לבחירות לפני שהצליח לנהל ממשלה יציבה ולמשול בענייני המדינה, כל זאת לאחר שהציבור והכנסת נתנו בידיו את יכולת "המשילות" שביקש. מלא מלא.

אילו השופטים היו מצוידים בכמה קילוגרמים של בושה, אין ספק שהיו מוצאים את הכישורים והאומץ למנוע מצב אבסורדי זה שבעטיו מדינה שלמה מובלת לאבדון בידי ממשלה של חסרי כישורי משילות

אבל אין לו כישורים. הוא מערבב את ענייניו האישיים באינטרס הציבורי, הוא לובש נעליים גבוהות כשהוא עולה על המזרן, רגליו השעירות קשות כאבן, הוא לא מצליח לעשות שפגט או לגלגל את הכדור או את הטבעות, הוא לא מסוגל לבצע שום פעולה משילותית אמנותית טהורה, כי אין לו כישורים, וכל מה שהוא יודע זה לחבוט נאומים לתוך מיקרופונים ולשדר תעמולה, להסית ולדבר ערב ערב על הצלחותיו המדומיינות. עם "כישורים" כאלה בוודאי אי אפשר לנהל מדינה.

המשילות היחידה שנותרה כיום בישראל היא הניסיון התמידי להיבחר ולהישאר בשלטון. שם – בשלטון, כבר לא צריך להוכיח שום כישורי משילות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כל מילה- בול. אין כמו איתי לנתח נכוחה את מצבנו הפוליטי העגום, אך הדגש צריך להיותעל הפופוליזם, הנכלוליות והמקיאווליזם של רוה"מ הנאשם בפלילים ומשעבד את ה"משילות" לצרכיו של נאשם הבורח מבשו... המשך קריאה

כל מילה- בול. אין כמו איתי לנתח נכוחה את מצבנו הפוליטי העגום, אך הדגש צריך להיותעל הפופוליזם, הנכלוליות והמקיאווליזם של רוה"מ הנאשם בפלילים ומשעבד את ה"משילות" לצרכיו של נאשם הבורח מבשור(ה)ת המשפט.

עוד 1,738 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 18 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הגז יצא מהאדמה וכעת הוא מחבר בין ישראל, מצרים ואירופה ● מאמצים של פעילי רשת הצילו את חייה של צעירה מצרית ● רוסיה מבטיחה להגן על נוצרים בירושלים ● והשבוע לפני 15 שנה, חמאס השתלט על עזה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,080 מילים

לכידות יהודית ויצירתיות יהודית

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) הגדיר שלושה נדבכים ראשיים של עוצמה יהודית, שעליהן יש לגונן ואותם יש לשפר: לכידות, חוסן וזהות. המכון גם פרסם מאמרים על שורשי היצירתיות, אשר סייעה לעם היהודי להתמודד עם הקשיים והאסונות שפקדו אותו במהלך הדורות.

הספקנות היהודית יצירתית, אך מכרסמת בלכידות

מאז ימי קדם, יהודים היו יצירתיים בתחומים רבים, ובמשך תקופות ארוכות. יצירתיות זו הייתה – ועדיין היא – התגובה העיקרית של היהודים ושל מדינת ישראל לסביבה עוינת.

מאז ימי קדם, יהודים היו יצירתיים בתחומים רבים, ובמשך תקופות ארוכות. יצירתיות זו הייתה – ועדיין היא – התגובה העיקרית של היהודים ושל מדינת ישראל לסביבה עוינת

קיימות הגדרות רבות ליצירתיות. יצירתיות הינה היכולת לראות קשרים בין דברים שונים, שרוב האנשים אינם מסוגלים לראותם. יצירתיות הינה היכולת להפיק מוצרים ורעיונות חדשים על ידי חיבור ידע ממקורות רבים ושונים. אם ניקח את השילוש לכידות-חוסן-זהות בתור ההגדרה הכוללת ביותר של מקורות העוצמה היהודית, ניתן יהיה להזכיר את היצירתיות מתחת לחוסן. למעשה, יצירתיות הינה חלק מן החוסן, והיא תורמת לו.

חוסן הינו מושג רחב. אין הוא ניצב בסתירה ללכידות. אדרבא, במצב של סכנה או מצוקה, לכידותה של קבוצה חברתית הינה מרכיב חיוני בחוסנה. אולם יצירתיות הינה מושג יותר ספציפי. היא יכולה לעמוד בסתירה ללכידות, ולעיתים קרובות היא אכן סותרת את הלכידות.

יצירתיות משמעה היפרדות מן הקונצנזוס, מן הרוב, מן הזרם המרכזי, משמעה הוא "שחייה כנגד הזרם", "ספורט" יהודי טיפוסי. הסוציולוג האמריקאי תורסטין ובלן טבע את המונח "ספקנות יצירתית", על מנת להסביר את היכולת היהודית לחתור תחת אמונות, תיאוריות ומבנים חברתיים ממוסדים, ולנצח אותם.

ספקנות יצירתית איננה מתיישבת היטב עם לכידות; היא מכרסמת בלכידות.

הסוציולוג האמריקאי תורסטין ובלן טבע את המונח "ספקנות יצירתית", לתיאור היכולת היהודית לחתור תחת אמונות, תיאוריות ומבנים חברתיים ממוסדים, ולנצח אותם

בהיסטוריה היהודית געגועים ללכידות הם מרכיב קבוע, יותר מהלכידות עצמה

ההיסטוריה היהודית גדושה במחלוקת, שסעים, קרעים, אפילו מלחמות אזרחים; היא איננה נשלטת על ידי לכידות. כך היה מאז ראשיתו של העם היהודי.

מלחמות השבטים בתקופת השופטים, קריעת הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות – ישראל ויהודה, המאבקים שלעיתים הידרדרו לאלימות בתקופת הבית השני, הפרושים נגד הצדוקים, בית שמאי נגד בית הילל, מאוחר יותר – הקראים נגד היהדות הרבנית, המתנגדים נגד החסידים, ומצב זה נמשך עד היום בצורות רבות ושונות, אלימות פחות.

אולם בכל מאות השנים של השסעים והעימותים, אצל חלק גדול מן העם היהודי, הגעגועים לסולידריות וללכידות מעולם לא נעלמו לחלוטין. לעיתים הם חזרו והגיחו בתקופות של קשיים.

געגועים אלה מוצאים את ביטוים במילותיהם של הנביאים הגדולים, ובמיוחד אצל יחזקאל, שמגלותו בבבל הוא מדבר בשם ה':

"ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך. ולא יהיה עוד לשני גויים, ולא יֵיחָצוּ עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל ל"ז, כ"ב).

בדרך כלל, כאשר התרחש פילוג, אף אחד משני הצדדים המפולגים ביניהם לא ביקש לפרוש מן העם היהודי. ברוב המקרים, כל אחד מן הצדדים רצה להוכיח כי הצדק עימו, וכי הצד השני הוא ששוגה:

  1. הקראים האשימו את הרבניים כי אינן קוראים את התורה באופן הנכון, אך התורה הייתה קדושה להם לא פחות מאשר לרבניים, ושני הצדדים אפילו התחתנו זה בזה לפחות עד המאה העשירית.
  2. הגאון מווילנה גינה את החסידים בחריפות קיצונית משום שחשש כי הם מהווים איום על עצם הישרדותה של היהדות האמיתית, דבר שהיה רחוק מאוד מכוונותיהם של החסידים.
  3. ה"בונדיסטים" היהודים במזרח אירופה נאבקו בציונים ממש עד ליום בו הצבא הנאצי עבר את הגבול. הם לא לחמו על מנת לפרוש מן העם היהודי; אדרבא, הם היו משוכנעים כי הדרך היחידה לשמור על העם, לפחות במזרח אירופה, היא על ידי דיבור ביידיש והקמת ברית עם הקומוניסטים ושאר מפלגות השמאל שפעלו אז.

אולם בכל מאות השנים של השסעים והעימותים, אצל חלק גדול מן העם היהודי, הגעגועים לסולידריות וללכידות מעולם לא נעלמו לחלוטין. לעיתים הם חזרו והגיחו בתקופות של קשיים

המשתתפים העיקריים במחלוקות ובפילוגים ובני זמנם לא זיהו נכון את הסכנות האורבות לעם היהודי

מסקנה שנייה הנובעת מן ההיסטוריה היא שהמשתתפים העיקריים במחלוקות ובני זמנם לא הצליחו לדמיין או לחזות את העתיד באופן נכון. רבות מאוד הדוגמאות לכך.

1

הצדוקים לחמו בפרושים. הייתה להם זיקה לבית המקדש ולמשפחות הכהונה, וכלל לא עלה על דעתם כי קרוב היום בו ייעלם בית המקדש, והם יחד איתו.

2

בספרד, הרב אברהם איבן דאוד (1110-1180), כמוהו כרבים אחרים, גינה את הקראים, שמהם הוא חשש בתור סכנה המאיימת על עצם קיומה של היהדות. איבן דאוד לא ידע על התפתחותן של הקהילות האשכנזיות, שעד מהרה עתידות היו לשלוט על היהדות, גם מבחינת מספריהן וגם מבחינת הלימוד והידע שלהן. לגבי היהדות האשכנזית, הקראים המעטים באירופה היו חסרי כל חשיבות.

3

תחזיותיו הפסימיסטיות של הגאון מווילנה בדבר ההרס שתגרום החסידות ליהדות הוכחו כרחוקות מאוד מן המציאות. קרוב לוודאי שהחסידים מעולם לא היוו סכנה אמיתית ליהדות, ומחקרים דמוגרפיים מהזמן האחרון הראו כי שיעור החסידים בין יהודי מזרח אירופה היה קטן מזה שייחסו להם יריביהם, שכל כך פחדו מהם.

4

ולבסוף, הבונדיסטים של שנת 1939 טעו לחלוטין בניסיונם לחזות את העתיד. הסובייטים, שהבונדיסטים נתנו הם את אמונם, נלחמו נגדם בלהט, לא פחות מכפי שהם נלחמו נגד הציונים ונגד היהודים הדתיים, ולבסוף הנאצים רצחו את כולם. הציונים, הפלג היותר חלש, חזה את העתיד נכון יותר.

מקרים אלה, וגם אחרים, משמשים אזהרה לדורנו אנו. רבים בטוחים כיום כי הם יודעים בדיוק מה יביא אסון: כיבוש השטחים, או נסיגה מלאה מהשטחים, סיפוח או פתרון שתי המדינות, החרדים או היהודים החילונים, הקרע – בין שהוא אמיתי ובין שאינו קיים במציאות – בין מדינת ישראל לבין התפוצות, ממשלת ישראל הנוכחית או זו שקדמה לה, וכו'.

מסקנה שנייה הנובעת מן ההיסטוריה היא כדלקמן: המשתתפים העיקריים במחלוקות ובני זמנם לא הצליחו לדמיין או לחזות את העתיד באופן נכון. רבות מאוד הדוגמאות לכך

ההיסטוריה היא פתוחה. דבר אחד היא מלמדת אותנו בוודאות: לעולם אין להיות בטוחים לגבי מה שצופה לנו העתיד.

פרדוקסלית, חלק מהפילוגים חיזקו צד או את שני הצדדים וכך חיזקו את העם היהודי

המסקנה השלישית הנובעת מן ההיסטוריה היא כי היעדר לכידות הינו חיובי, לפעמים. לעיתים הוא לא היה כזה, אולם אין תשובה תקפה באופן כללי לשאלה האם ומתי לכידות יהודית ויצירתיות בעלת חשיבות קריטית יכולות להתקיים בכפיפה אחת, ומתי הן סותרות זו את זו.

קיים קו גבול דק, שקשה להבחין בו, בין ביקורת יצירתיות לבין ביקורת של הרס עצמי. הדוגמה הבולטת ביותר ליצירתיות קריטית ששברה את הלכידות היהודית ועיצבה מחדש את ההיסטוריה היהודית הייתה לידתה והתפשטותה של הנצרות, אשר בימיה הראשונים ראתה את עצמה כחלק מן היהדות.

נוסף על כך, "הקו שלא בקלות ניתן להבחין בו" משתנה מאוד בין תרבויות ובין אומות שונות. בסין, גם בתקופה העתיקה וגם כיום, שמירה על לכידות משמעה מניעת כאוס, פחד סיני הקיים עוד מקדמת דנא. זו הייתה המשימה הראשונה של המדינאות הסינית בעבר, וזו משימתה גם כיום. כאשר משהו חדש, הנושא פוטנציאל יצירתי, מאובחן ככזה שעלול לסכן את הלכידות, על המדינה להשתלט עליו או לחסל אותו.

קיים קו גבול דק בין ביקורת יצירתיות לכזו של הרס עצמי. הדוגמה הבולטת ביותר ליצירתיות קריטית ששברה את הלכידות היהודית ועיצבה מחדש את ההיסטוריה שלה הייתה לידתה והתפשטותה של הנצרות

היסטוריונים יהודיים מכירים שני מקרים, ואולי יותר, שבהם המחלוקת בין שני צדדים שלחמו זה בזה, הייתה יצירתית, ושיפרה את יכולת ההישרדות של העם היהודי. שני מקרים אלה הוזכרו קודם לכן.

קראים נגד רבניים

היסטוריונים טוענים כי האתגר הקראי, שניפץ את הלכידות היהודית, המריץ וחיזק את התפתחותה של היהדות.

אברהם פירקוביץ', חכם דת קראי, בן המאה ה-19, חוקר היסטוריה, ומבולטי המתנגדים ליהדות הרבנית במאה ה־19 (איור: Jewish Encyclopedia, ויקיפדיה)
אברהם פירקוביץ', חכם דת קראי, בן המאה ה-19, חוקר היסטוריה, ומבולטי המתנגדים ליהדות הרבנית במאה ה־19 (איור: Jewish Encyclopedia, ויקיפדיה)

רבי סעדיה גאון, גדול הגאונים (882-942, בערך) הקדיש את חייו לפיתוח פילוסופיה שיטתית שניתן יהיה להשתמש בה נגד הקראים. יורשיו המשיכו ללכת בדרכו.

חשובה לא פחות מכך הייתה תגובתו לתפקיד החלוצי שמילאו הקראים בלימוד השפה העברית ודקדוקה. עד אותה תקופה, היהדות הרבנית הקדישה רק תשומת לב מעטה לדקדוק. אין זה צירוף מקרים שסעדיה גאון הוא שכתב את ספר הדקדוק העברי הראשון שאנו יודעים עליו, שאיפשר מחקר יותר מדעי של התנ"ך העביר. אפילו פרשנים רבניים בתקופה יותר מאוחרת, כמו אברהם איבן עזרא ודוד קמחי, ציטטו מקורות קראיים.

ולבסוף, וחשוב לא פחות, ההיסטוריון ריימונד שיינדלין טוען, כי הלחץ הקראי הוא שהביא לאיחוד הטקסט המסורתי הסופי של התנ"ך העברי, שהושלם במאה העשירית. כל היהודים הסכימו על טקסט זה, דבר שהיווה הישג כביר.

היסטוריונים טוענים כי האתגר הקראי, שניפץ את הלכידות היהודית, המריץ וחיזק את התפתחות היהדות והביא לאיחוד הטקסט המסורתי הסופי של התנ"ך העברי, שהושלם במאה העשירית בהסכמת כל היהודים

קשה לדמיין לכידות יהודית בתקופות מאוחרות יותר, אילו ענפים שונים של העם היהודי היו מאמצים טקסטים שונים ומגוונים של התנ"ך. צדק ההיסטוריון שלמה דב גויטיין כאשר הגדיר את הקראים בתור "כוח רב-עוצמה שחידש את נעוריה של היהדות".

מתנגדים נגד חסידים

קרוב לוודאי ש"כוח מחדש נעורים" דומה פעל בעוינות שנוצרה בין המתנגדים לבין החסידות, התנועה שהוקמה על ידי הבעש"ט (1700-1760, לערך).

כתב החרם משנת תקמ"א, בחתימת הגר"א ואחרים. הועלה לויקיפדיה על ידי Jewish community of w:Vilnius – Mordecai Wilensky, Hasidim and Misnagdim, Bialik Institute 1990
כתב החרם משנת תקמ"א, בחתימת הגר"א ואחרים. הועלה לויקיפדיה על ידי Jewish community of w:Vilnius – Mordecai Wilensky, Hasidim and Misnagdim, Bialik Institute 1990

טענה זו קשה יותר להוכחה, משום שהאירועים עדיין קרובים מדי לזמננו, והמאבקים ממשיכים להשתקף במערכת היחסים המורכבת שבין האגף הליטאי לבין האגף החסידי ביהדות החרדית במדינת ישראל.

ב-1772 פתח ר' אליהו קרמר, הגאון מווילנה, לדעת רבים הבולט בין רבני הדור ההוא, במאבק אלים נגד התנועה החסידית, שהלכה והתפשטה. הוא הטיל חרם על החסידים, אותם הגדיר כ"כופרים", ואסר על יהודים לקיים עימם מגע כלשהו.

אולם מאבק זה, שהגאון מווילנה נוּצַח בו, המריץ את שני הצדדים. הוא חיזק מאוד את הישיבות המפורסמות של ליטא, ארץ הולדתו של הגאון, ואין ספק שהוא אילץ את התנועה החסידית לרסן את ההתנהגות היותר חריגה של קבוצות שוליים בה.

הגאון הרבי מווילנה (צילום: ויקיפדיה)
הגאון הרבי מווילנה (צילום: ויקיפדיה)

ומה שיותר חשוב – המאבק דחף את התנועה החסידית לעבד הצגה קוהרנטית יותר של עקרונותיה ואמונותיה. אין זה ממקרה שהיה זה הענף הליטאי של התנועה – חב"ד – שהגשים משימה זו. ענף זה הוא שהיה הקורבן הראשון לזעמו של הגאון מווילנה.

צדק ההיסטוריון גויטיין כשהגדיר את הקראים כ"כוח רב-עוצמה שחידש את נעורי היהדות". קרוב לוודאי ש"כוח מחדש נעורים" דומה פעל בעוינות שנוצרה בין המתנגדים לבין החסידות

הקונפליקט עם המתנגדים וגם עם המשכילים (הנאורות) עורר והמריץ את התרומה החסידית לספרות היידית והעברית. אחד העם, שאין מחלוקת על גדולתו הספרותית, שיבח את תרומתה של תנועת החסידות לספרות וללשון העברית. הוא כתב כי הוא, כמשכיל, "בוש ונכלם" להודות כי היה עליו לפתוח את ספרי החסידים ולא את אלה של המשכילים, כאשר הוא רצה לקרוא ספרות עברית מקורית טובה. גם כאן, התוצאות היצירתיות הבלתי-ישירות של היעדר לכידות יכולות להימשך תקופה ארוכה ולהרחיק לכת.

ד"ר שלום סלומון ואלד מכהן כעמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. התמחותו היא בהיסטוריה של ציביליזציות (ספרו "עלייתן ושקיעתן של ציביליזציות - לקחים לעם היהודי" הופיע ב-2014) וכן ביחסי ישראל עם סין והודו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,544 מילים

מאמה מיה! צעירים לנצח

ארבעים שנה בדיוק אחרי שהתפרקה - להקת אבבא הגשימה את שני החלומות הגדולים של המין האנושי: נעורי נצח וחיי נצח ● בהשקעה של 175 מיליון דולר, עם 291 רמקולים באולם שנבנה במיוחד ומול 3,000 מעריצים בכל ערב - "המסע של אבבא" הוא מופע הבידור המושקע ביותר בעולם - ואחד המהנים שיש ● אמיר בן-דוד נסע ללונדון לחפש את עתיד עולם המוזיקה, ונחת בשנות השבעים

עוד 3,264 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

המחאה מוצדקת - הדרך פחות

מחאת נהגי האוטובוסים על תנאי העבודה שלהם מוצדקת לגמרי - אבל ההתנפלות האישית על מרב מיכאלי נגועה בציניות ● קצא"א השמידה אלפי אלמוגים במפרץ אילת - זה הסתיים בקנס ● מה הקשר בין ח"כ מאי גולן לפתרון משבר האקלים? ● עמודי החשמל קורסים - והנוף הבתולי חוזר אל מכתש רמון ● ובשלב הזה של הקיץ אפשר להסתפק במאווררי תקרה: יותר ירוק, יותר בריא והרבה יותר זול

עוד 1,725 מילים

למקרה שפיספסת

מאי 1993, סרייבו, יומן מלחמה

המצור האכזרי של הצבא האדום על העיר מריופול שבדרום-מזרח אוקראינה נמשך שלושה חודשים, עד שהוכרע בחודש שעבר. זה קרה תוך כדי אבדות כבדות לאוכלוסייה האזרחית שהופגזה, הורעבה, ואזרחיה עברו התעללות אכזרית וטרור יום יומי מצד הכוחות הרוסים, שפתחו במלחמה על המדינה הריבונית שלגבולם.

המצור האכזרי של הצבא האדום על העיר מריופול נמשך 3 חודשים, עד שהוכרע בחודש שעבר, תוך אבדות כבדות לאוכלוסייה האזרחית שהופגזה, הורעבה, ואזרחיה עברו התעללות אכזרית וטרור יום יומי

מריופול היא עיר שרוב הבניינים בה נחרבו עד ליסוד, עיר שאפילו הכלבים לא משוטטים בה יותר ברחובות הריקים, מפחד הצלפים הרוסים.

זאת לא הפעם הראשונה שההיסטוריה המודרנית מזמנת לנו עיר תחת מצור כבד מתמשך ואכזרי. לא יכולתי שלא להיזכר במראות, בקולות, בָּרֵיחוֹת של מצור אחר, במאה הקודמת, בליבה של אירופה, בעיר סרייבו, בירת חבל בוסניה-הרצגובינה. מצור שהתמשך כמעט 4 שנים, וגבה כ-14,000 קורבנות, מחציתם אזרחים. מצור שהשנה מלאו 30 שנה לתחילתו, ב-1992.

מאי 1993, סרייבו

אנחנו, צוות טלוויזיה ישראלי שעובד עבור רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News מצטרפים לטיסת מטען של האו"ם. את הדרכון מחתימים לנו בשדה-התעופה של ספליט בחותמת MAYBE AIRLINES SARAJEVO. חוש הומור של או״מניקים סקנדינבים קרירים.

הדרכון עם חותמת מייבי איירליינס סראייבו (צילום: חנני רפופורט)
הדרכון עם חותמת מייבי איירליינס סרייבו (צילום: חנני רפופורט)

זמן הטיסה בין שתי הערים הוא כארבעים דקות בלבד. כמו מתל-אביב לאילת. עשר הדקות האחרונות של הטיסה כשהמטוס מתחיל להנמיך אל עבר המסלול, הן המסוכנות ביותר. השדה פרוש ככף היד לרגלי הארטילריה והצלפים הסרבים הממוקמים סביב העיר מעל לשדה התעופה.

השאלה המרחפת בחלל המטוס היא: ?Are we going to make it – or not

והתשובה היחידה היא – Maybe.

לא יכולתי שלא להיזכר במראות, בקולות, בָּרֵיחוֹת של מצור כבד ואכזרי אחר, בלב אירופה, בסרייבו, בירת בוסניה-הרצגובינה, שנמשך כמעט 4 שנים וגבה כ-14,000 קורבנות, מחציתם אזרחים

אנחנו מתבקשים לחבוש את הקסדות ואפודי המגן שאתנו. אני מוריד ראש ומחבק את תיק הבילינגהם, עוצם עיניים ומקווה לטוב.

כמובן שהנחיתה חלקה. הצרפתי, טייס מיומן ומכיר היטב את השדה כאן. הוא מסיע קצרות על המסלול ועוצר ברחבה מוגנת. מוסתרת עד כמה שניתן מעיני הצלפים על הגבעות שממול.

צוות המטוס מזרז אותנו לפרוק מההרקולס מהר על מנת שלא לעכב את המטוס רגע מיותר על הקרקע. אנחנו מזדרזים לרדת במדרגות שנפתחו מתוך ההרקולס והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש ברגע הזה היא איפה הדיילת שמחכה ביציאה מהמטוס ומודה לנוסעים, תודה שטסתם אתנו "MAYBE AIRLINES".

דני, הפיקסר הבוסני המקומי שעובד עם NBC מאז תחילת המצור באפריל שנה קודם, אוסף אותנו. דני הוא המתורגמן, הנהג, המביא והמוציא. דני הוא צינור החמצן שלנו כאן בעיר הנצורה.

דֵּנִי, שנוהג במכונית אאודי שהצמידו לה לוחות פלדה בדלתות נגד כדורים, יוצא לדרך בחריקת צמיגים, בנסיעה מהירה אל הכביש החשוף בדרך למלון. שדרת הצלפים זה הכינוי של הכביש הזה, כביש הגישה לעיר.

Sniper Alley הוא ללא ספק אחד מהרחובות המסוכנים ביותר בעולם בשנים האל.

דֵּנִי, שנוהג באאודי שהצמידו לה לוחות פלדה בדלתות נגד כדורים, יוצא לדרך בחריקת צמיגים, בנסיעה מהירה אל הכביש החשוף בדרך למלון. "שדרת הצלפים" זה הכינוי של הכביש, מהמסוכנים בעולם בשנים אלה

כאן, בנקודה הזאת, דֵּנִי מאט את הרכב המשוריין לשישים שניות בכדי להצביע לנו על הפינה מצד ימין. כאן נורה ונהרג על ידי צלף דיוויד קפלן, מפיק  טלוויזיה כמוני, רק ברשת המתחרה לנו, ABC News. ביום שישי אחד בצהריים, רק כמה חודשים קודם.

כשקפלן נורה ונהרג במקום על ידי צלף סרבי הוא היה בדרכו משדה התעופה אל תוך העיר. אני הייתי באותו הזמן בזגרב. עיר אחרת אבל אותה מלחמה, Different city same shit, רק 400 קילומטר מצפון לסרייבו.

מהדורת החדשות של קול ישראל נפתחה בידיעה על מפיק של רשת טלוויזיה אמריקאית שנורה ונהרג ביוגוסלביה. נעמי, שהייתה טרודה במלאכות יום השישי עם שתי ילדות קטנות שהשארתי בבית בהרצליה, לא שמעה את הידיעה, אבל חבר שעבד ברשת חדשות אחרת וראה את הפרטים מיהר לצלצל ולומר לה שחנני בסדר, הוא בזגרב והמפיק שנהרג היה בסרייבו. אנחת רווחה, זמנית לפחות נשמעה בהרצליה.

קפלן, דרך אגב, שהיה מעשן כבד ועישן 4 חפיסות ביום, תמיד אמר שהוא לא ימות מהסיגריות. אמר וצדק. קפלן היה העיתונאי ה-25 שנהרג עד אותו יום במהלך המלחמה ביוגוסלביה המתפרקת.

אני מודה שיש דריכות, אבל אין פחד! האדרנלין הממכר שנוצר בכל אותם המקומות בהן עברנו בארבע השנים האחרונות מונע גם הפעם מהפחד, לחלחל למחשבות, תוך כדי הנסיעה המטורפת, במהירות גבוהה, בשדרת הצלפים.

פגרי מכוניות בסראייבו (צילום: חנני רפופורט)
פגרי מכוניות בסרייבו (צילום: חנני רפופורט)

קפלן, דרך אגב, שהיה מעשן כבד ועישן 4 חפיסות ביום, תמיד אמר שהוא לא ימות מהסיגריות. אמר וצדק. קפלן היה העיתונאי ה-25 שנהרג עד אותו יום במהלך המלחמה ביוגוסלביה המתפרקת

בקצה השדרה הרחבה כבר רואים את הבניין הצהוב עם הכתובת "Holiday Inn Hotel" ולצידה הלוגו המוכר של הרשת, הפרח הכתום צהוב. בשלט, סימן של פגז שפגע ונגס בבטון החשוף, והשאיר סימני שיניים מסביב. מצב החלונות פחות טוב. אין כמעט זכוכית אחת שלמה, גם לא בחלונות החדרים.

שדרת הצלפים וההולידי אין המלון מימין (צילום: חנני רפופורט)
שדרת הצלפים וההולידי אין המלון מימין (צילום: חנני רפופורט)

אנחנו נכנסים, נרשמים, משלמים במזומן מראש ומקבלים את המפתחות, הסבר קצר על סידורי הביטחון, הדרך למקלט, חדר האוכל המוגן, והכי חשוב – כלל הברזל – להתרחק מחלונות!

Welcome to  the Holiday Inn Sarajevo

אנחנו חוברים שוב לדֵּנִי הממתין לנו בלובי. מרטין הכתב מסביר לו מה אנחנו רוצים להספיק לעשות עוד היום כל עוד יש אור בחוץ, על מנת להביא את החומר לשידור בשעת ערב מוקדמת. במערכת חדשות-החוץ שלנו בלונדון ממתינים לערוך כתבה ראשונה אחרי זמן מה – מסרייבו הנצורה.

אנחנו עוברים בנסיעה מהירה בשטחים החשופים לצלפים שעל הגבעות ממזרח לכביש. כבר רואים את הנהר הגדול החוצה את העיר, נהר ה-Miljacka. מצדו השני של הנהר אותם מראות של הרס ועזובה. פגרי מכוניות נסחפים בזרם האיטי במורד הנהר.

הנהר החוצה את העיר (צילום: חנני רפופורט)
הנהר החוצה את העיר (צילום: חנני רפופורט)

אנחנו עוברים בנסיעה מהירה בשטחים החשופים לצלפים שעל הגבעות ממזרח לכביש. כבר רואים את הנהר הגדול, Miljacka, החוצה את העיר. מצדו השני אותם מראות של הרס ועזובה. פגרי מכוניות נסחפים בזרם האיטי במורד הנהר

מעבר לנהר ניצב גם בית הכנסת הגדול, האשכנזי. בית הכנסת סגור. הגבאי, אדון קונפורטי, שמתגורר במשרדי הבניין, מסביר לנו שהוא פותח את המקום למתפללים רק בשבת ובחג. מסוכן מדי לבוא לבניין כל בוקר ובכלל, רוב היהודים שנשארו בעיר הנצורה הם הזקנים והתשושים שההליכה קשה עליהם. מגן דוד על הגג, דגל ישראל בחלון ושאריות של דגל כחול לבן על מוט על קיר הבניין.

בניין בית הכנסת האשכנזי (צילום: חנני רפופורט)
בניין בית הכנסת האשכנזי (צילום: חנני רפופורט)

קונפורטי מספר לנו על הסיוע שהוא מקבל מישראל, ומצביע על לוחות הפיברגלס השקופים שהחליפו את הזגוגיות שהתנפצו כבר מזמן. זה מגן עלינו נגד ירי, הוא מסביר. גם ארגון הג׳וינט היהודי מארצות-הברית שולח סיוע, סיוע שהקהילה חולקת עם שכניה הבוסנים המוסלמים. קונפורטי יודע שעליו לשמור על שכנות טובה, על מנת שבעת צרה הם יעזרו לו ולקהילה הקטנה שלו, לבודדים שנשארו עדיין בעיר.

הוא מספר לנו על אנשים שיצאו להביא מים או לחם, ביצים או ירקות, ונורו בדם קר מטווח של 200-300 מטרים על ידי צלפים. ציידי אדם הוא קורא להם. והסרבים בהחלט מצדיקים את הכינוי.

(המשך יבוא)

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,011 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
ווֹטֶרְגֵּיְט 136

אין עיתוי סמלי יותר להעניק ליאיר נתניהו תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית בישראל, מהשבוע שבו מציינים בארה"ב ובעולם 50 שנה לפרשת ווטרגייט

עוד 2,455 מילים

יוצאי הפרקליטות הצבאית כובשים את צמרת משרד המשפטים

עם מינויו של אלוף (מיל.) שרון אפק לתפקיד המשנה הבכיר ליועמ"שית, הולכת ומסתמנת מגמה במשרד המשפטים, של מילוי השורות במשפטנים שגיבושם המקצועי נעשה בעודם לובשים מדים ● העבירה הקרויה "העלבת עובד ציבור" הייתה צריכה להימחק כבר מזמן מספר החוקים ● ותביעת לשון הרע שהגישה משפחת נתניהו נגד אולמרט עושה שירות מצוין לציבור בישראל ● פרשנות

עוד 912 מילים

סער: לעולם לא אחזיר את ביבי, מפעל של פייק ניוז מכפיש אותי

במערכת הביטחון מזהירים כי איראן מתכננת פיגוע נגד ישראלים בטורקיה במהלך סוף השבוע ● צה"ל בתגובה לתחקירים אודות מות העיתונאית הפלסטינית: שבים ומציעים לפלסטינים להעביר את הקליע אלינו ● הנציבות האירופית ממליצה לקבל את אוקראינה לאיחוד האירופי ● מקדם ההדבקה בקורונה - 1.31 ● הלימודים ביום ראשון יחלו ב-10:00 בכל רחבי הארץ

עוד 28 עדכונים

האיש הנכון בזמן הנכון

היכולת לגייס כספים היא תנאי הכרחי עבור מי שרוצה להתמנות ליו"ר הסוכנות היהודית ● הבחירה המצוינת באלוף (מיל.) דורון אלמוג - חתן פרס ישראל, נטול כל קשר מפלגתי ועם פעילות יוצאת דופן למען אנשים עם מוגבלויות - מסמלת עידן חדש שבו יכולות מוכחות חשובות מהקשרים הפוליטיים ● פרשנות

עוד 547 מילים ו-1 תגובות

ברקע החיסולים, איראן מחפשת מטרות לנקמה בישראל

ההחלטה הישראלית להחמיר את אזהרת המסע לטורקיה תפסה את האיראנים לא מוכנים ● בטורקיה לא אהבו את ההחלטה, במיוחד כשיום קודם הם חשפו תשתית טרור איראנית ● במקביל, המטוס האיראני שנעצר בארגנטינה הזכיר את הפיגועים בבואנוס איירס בשנות ה־90 ● נראה שמלחמת המוחות בין ישראל לאיראן צפויה להימשך כל עוד לאיראנים לא יהיה הישג לנפנף בו ● פרשנות

עוד 766 מילים

עם התגברות האיום הרוסי, אירופה פונה לישראל בחיפוש אחר פתרונות

בריאיון לזמן ישראל, אורסולה פון דר ליין מסבירה את ההיגיון שמאחורי חיזוק הקשרים עם ירושלים בתחומי ההגנה, האנרגיה והביטחון התזונתי ● ההסכם עם איראן, לדבריה, כבר מוכן, אך "יש צורך דחוף בהחלטות פוליטיות מכריעות" ● היא גם מדגישה את מאבק האיחוד בגילויי האנטישמיות העולים: "תקיפות נגד יהודי אירופה הן תקיפות נגד אירופה עצמה"

עוד 2,254 מילים

הצלחת הקמפיין לניפוץ הסטטוס קוו בהר הבית

1,000 יהודים ביקרו בהר הבית בכל שנת 2000. ביום ירושלים האחרון ביקרו בו כבר יותר מ־2,600 ● כך הצליחה קבוצה נחושה של פעילים יהודים לפרש מחדש את חוקי ההלכה, לשנות את השיח הציבורי ולאתגר את הסטטוס קוו של אחד המקומות השנויים ביותר במחלוקת בעולם

עוד 2,322 מילים ו-1 תגובות

מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד: "בשבוע הבא, חד משמעית, יוחרפו העיצומים"

דיווח: בנט מעוניין לראיין את המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל; גנץ מסתייג מכך ● דורון אלמוג נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ● על רקע התנהלות רינאוי זועבי הודיע הורוביץ שלא יהיו עוד שריונים במרצ ● ועדת החקירה לעניין כלי השיט, שטרם החלה בעבודתה, עדכנה שהיא עדיין מגייסת אנשי צוות ● גפני הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק להורדת אחוז החסימה ל-1.5%

עוד 33 עדכונים

המטרה: סעודיה

כמו טראמפ לפניו, גם ביידן יחבר את ביקורו בישראל עם ביקור בערב הסעודית, כשיגיע לאזור בחודש הבא ● לא מדובר בצירוף מקרים אלא בהצהרה מדינית - וזאת למרות שביידן עצמו כינה את סעודיה ויורש העצר שלה "מצורעים" ● ביידן מתמודד עם אינפלציה גואה - וזה הזמן עבורו להיות ריאלי ● בישראל אופטימיים אבל מזהירים: "לא תהיה קפיצה נחשונית לקראת הסכם אלא צעדים קטנים" ● פרשנות

עוד 1,060 מילים

בעוד הפוליטיקאים מנהלים שיח מתלהם על המתח בין בדואים ליהודים בדרום, בשטח יש גם מציאות אחרת ● ראש מועצה בדואי ופרויקטור מתנחל משתפים פעולה כדי להפוך את ערערה בנגב, אשכול סוציואקונומי 1, ליישוב ירוק ● "איכות סביבה זה איכות חיים", אומר ראש המועצה נאיף אבו עראר ● "לנטוע 600 עצים בערערה זו משימה ציונית", אומר הפרויקטור רועי וולר

עוד 1,020 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה