רוגל אלפר עיתונאי "הארץ" שואל את עצמו שאלה ששואלים ישראלים רבים, איך לא נחזור על הטעויות של בחירות 2020. תשובת ההפוך-על-הפוך שלו (אלפר מזדהה עם השמאל אך מתכנן הצבעה טקטית לסער, שלדעתו יפיל את נתניהו) מזכירה את המונולוג של ויזיני בסרט הנסיכה הקסומה. ויזיני הפיקח נענה לאתגר שהציב בפניו "האיש בשחור", לבחור בגביע היין בו הוא לא שם רעל ולשתות ממנו.

ויזיני מתפלפל, מתחכם, בוחר, שותה ומת מיד. שני הגביעים היו מורעלים. ולענייננו, האם יש בכנסת מפלגה לא נגועה? האם ניתן בכלל להחלץ מאתגר הגביעים הזה?

לקח ראשון: הכל הצגה

מי שמעיד שהכל הצגה הוא לא אחר מנתניהו עצמו שנתפס אומר:

"זה הכל משחק. והפקידות והיועצים המשפטיים. מה אתם באמת לא מכירים? אני לא יכול, אני עכשיו מוקלט, אני לא יכול להגיד לכם".

בזקנתו, כשהפחד מפני המשפט המתקרב מערער אותו, הקוסם חושף את סודותיו המקצועיים.

מי שמעיד שהכל הצגה הוא לא אחר מנתניהו עצמו שנתפס אומר: "זה הכל משחק. והפקידות והיועצים המשפטיים". בזקנתו, כשהפחד מפני המשפט המתקרב מערער אותו, הקוסם חושף את סודותיו המקצועיים

לאורך שנות כהונת נתניהו, מספר פוליטיקאים "פנו לו עורף" בסכסוך מתוקשר. הנדל והאוזר, למשל, נטשו את לשכת נתניהו ואת הליכוד שם בילו מספר שנים, חברו לבוגי יעלון, דחקו את נאמניו מחוץ לכנסת, סיכלו ברגע קריטי הקמת ממשלת מיעוט בראשות מפלגתם החדשה, ובהמשך נטשו אותה עם המנדטים והתקציב לטובת תמיכה בנתניהו.

הצמד ההפכפך חבר עתה לגדעון סער שפרש מהליכוד בעודו מכריז כי "בשום תסריט לא אשב בממשלה בראשות נתניהו". העוצמה החלושה בה סער תוקף את נתניהו ("המשך כהונתו מנוגד לטובת המדינה") היא סימן בדוק לתסריט מוכר, כמו גם העובדה שסער קלט למפלגתו את הצמד. מי שיופתע אם בבחירות 2021 מפלגתו של סער תחזור בדיוק על אותו הטריק שהצמד ביצע בבחירות 2020 הוא פשוט פראייר.

צמד נוסף ש"נטש" את נתניהו בסכסוך מתוקשר הם שקד ובנט. נראה שהנטישה היתה פורמלית בלבד. כשרת משפטים, שקד תיפקדה כזרוע של נתניהו ובשירותו. שקד ביצעה חריש עמוק במערכת המשפט, לכאורה במטרה אידיאולוגית, כשמסייע בידה אפי נווה והטלפון הלוהט שלו.

רק טפח מתוכן ההקלטות והתכתבויות של נווה נחשף. כשמלוא תוכנם של הטלפונים של נווה ישוחרר למשטרה ולציבור, ייתכן שהחשיפה תתמוך בביעור מסיבי של שחיתות ממערכת המשפט בכל הדרגים, מהמחוזי ועד לעליון. מי שיצביע לשקד ובנט מפני שהוא חושב שהם מהווים אלטרנטיבה לנתניהו הוא פראייר. ריבוי המפלגות בימין הוא מצג שווא.

לקח שני: איחוד לגוש גדול לא משתלם

האם משתלם להתמסר שוב לקריאות הלוחצות לאיחוד ("בואו נתאחד כדי שנתניהו ילך", "אם לא נהיה חזקים – נתניהו יימלט ממשפטו") שיוצאות מפיהם של שקרנים עם קבלות ("אני לא אשב עם נתניהו")? בבחירות הקודמות, לאיחודי השמאל והמרכז היתה השפעה הרסנית.

המחנה הדמוקרטי (מרץ, מפלגתו של אהוד ברק וסתיו שפיר) השיגו חמישה מנדטים בבחירות לכנסת ה-22 ולא הפיקו דבר מהאיחוד עם העבודה-גשר לקראת הבחירות לכנסת ה-23. להפך, איחוד זה היה טעות קשה מבחינתם. לכנסת ה-23 נכנסו שלושה מהם בלבד, כלומר האיחוד גרם להם להפסד של שני מנדטים. וזה לא הכל: המנדטים שקיבלה מפלגת האיחוד הכניסו לכנסת את פרץ, שמולי ואורלי לוי אבקסיס. האחרונה לא עברה את אחוז החסימה באף מערכת בחירות בה רצה לכנסת, וייתכן שגם שני הראשונים היו חווים גורל דומה אלמלא היו מתאחדים עם המחנה הדמוקרטי. בדיעבד, סירוב לאיחוד הזה היה יכול להיות רווח נקי.

מפלגת האיחוד הכניסה לכנסת את פרץ, שמולי ולוי אבקסיס. האחרונה לא עברה את אחוז החסימה באף מערכת בחירות בה רצה לכנסת, וייתכן שגם שני הראשונים היו חווים גורל דומה לולא התאחדו עם המחנה הדמוקרטי

ומה הפיקו תל"ם ויש עתיד מהאיחוד עם כחול לבן? הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר בוגי יעלון ייסד לפני הבחירות לכנסת ה-21 את מפלגת תל"ם שדגלה במנהיגות ישרה ובהקמת וועדת חקירה לפרשת צוללות. הצטרפותם של הנדל והאוזר אל תל"ם הציבה את הצמד בשלישיה הראשונה שלה ודחקה את פעיליה במורד הרשימה.

בגלל שגבי אשכנזי הציב כתנאי לכניסתו לפוליטיקה את איחוד תל"ם, יש-עתיד וכחול לבן, נציגי תל"ם נדחקו הלאה ברשימה המאוחדת שנוצרה, ורק חמישה מהם הצליחו להכנס לכנסת ה-23.

לאחר סדרת פרישות, עריקות, דחיקה של נציגי תל"ם מטה ברשימה המאוחדת (יצחק אילן) ועריקות לאחר שימוש בחוק הנורווגי, מפלגת תל"ם בכנסת הצטמצמה לשלושה נציגים. גם יש עתיד סבלה מתהליך דומה, בעקבות עריקות אל כחול לבן, מהן שתיים תוך שימוש בחוק הנורווגי.

בבחירות 2020 לא ידענו בוודאות מי נוכל, רק חשדנו, אבל עתה זהות הנוכלים המאומתים ידועה. אסור לתת להם הזדמנות לעקוץ אותנו שוב.

האם גנץ תרם להעלמת פרשת הצוללות?

כחול לבן התרחבה, בעוד שהמחנה הדמוקרטי, תל"ם ויש עתיד התכווצו. מה הפלא, אם כן, שהצעות החוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר פרשת הצוללות לא הצליחו לעבור? אי-הקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות היא אחת מתוצאות הקואליציה ככלל, ובאופן בולט של הנהגת כחול לבן.

מה הפלא, אם כן, שהצעות החוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר פרשת הצוללות לא עברו? מסתמן שאי-הקמת ועדת חקירה בפרשה היא המטרה הלא מוצהרת של הקואליציה, ובאופן בולט של הנהגת כחול לבן

למרות שלפני הבחירות גנץ הכריז שיקים ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות ("לא ננוח ולא נרפה עד שהאמת תצא לאור"), ברגע האמת הוא הורה לחברי סיעת כחול לבן להיעדר ממליאת הכנסת ובכך להכשיל את הצעת החוק של יש עתיד־תל"ם להקמת ועדת החקירה. למה?

הבייס של כחול לבן הפנה למפלגה עורף. אשכנזי פרש אבל גנץ, מאחורי הוילון השחור שלו, עדיין נחוש לדבוק בפוליטיקה והוא מחזר בעזות מצח אחרי קולות אלה שבגד בהם. למה? אולי התשובה טמונה במעורבותם הלא פתורה של גנץ ואשכנזי בפרשת הצוללות האפלה, פרשה בה מעורבים, לכאורה, סכומים בלתי נתפסים.

טיסנקרופ מכרה צוללות לישראל ולמצרים ב-7 מיליארד אירו (ויקיפדיה). דמי השוחד המקובלים בענף זה הם לפחות 10% מהעסקה. לאן זרמו כספים אלה ידוע רק באופן חלקי. לדוגמה, רכש הצוללת השישית והספינות בסך 900 מיליון אירו הניב באופן משוער שוחד של 90 מיליון אירו. מיקי גנור ונאשמי פרשת 3000 קיבלו על רכש זה, על פי החשד, כ-10 מיליון אירו שוחד. לאן נעלמו 80 מיליון אירו הנותרים?

שתי כתבות של גידי וייץ מהחודש האחרון קושרות את גנץ ואשכנזי לפרשה. כנגד אשכנזי נמצאו נמצאו עדויות לכך שכשהוא היה רמטכ"ל הוא קבר חשד לשחיתות בעסקת הצוללות. גנץ, שהיה רמטכ"ל בעת ההחלטה על רכש שנוי במחלוקת של צוללות וכלי שיט, העיד במשטרה באופן תמוה ומעלה חשד ("לא זוכר", "לא יודע", "נשמע לי הגיוני", "מה שאני יודע זה מה שקראתי בעיתון").

החשד גובר עם הוראתו לחברי סיעתו להיעדר מההצבעה על כינון ועדת חקירה ממלכתית בנושא, ומתחזק ביתר שאת עם החלטתו על הקמת "ועדת בדיקה" חסרת סמכויות  לפרשה.

גידי וייץ קושר את גנץ ואשכנזי לפרשה. עדויות נגד אשכנזי כי כרמטכ"ל קבר חשד לשחיתות בעסקת הצוללות, וגנץ, שהיה רמטכ"ל בעת ההחלטה על רכש הצוללות וכלי השיט, מסר עדות תמוהה

איך נגן על עצמנו?

שיטת הבחירות בישראל פרוצה להטיות וזיופים, טריקים בסיסיים בערכה של כל קוסם מתחיל. בבחירות 2019 נמצא כי הפיקוח על הקלפיות היה רופף, במיוחד בחברה הערבית והחרדית וכי 20% מהקלפיות לא היו מאוזנים פוליטית. איוש ועדות הקלפי בבחירות 2021 יהיה קריטי אף יותר משני טעמים. ראשית, על פי חלק מהקולות במערכת הפוליטית, הפעילות השוצפת של נתניהו במגזר הערבי מעלה חשש לזיופי בחירות עתידיים דווקא במגזר זה, ואיוש מאוזן של ועדות הקלפי יוכל למנוע אותם.

האם מישהו בדק מי הם החברים החדשים של נתניהו? pic.twitter.com/H722qTPG57

— Eli Avidar אלי אבידר (@avidareli) January 21, 2021

שנית, אם ניקח בחשבון שבתום בחירות 2020 כחול לבן והעבודה-גשר (שרצו בבחירות כאופוזיציה, לכאורה) סיכמו עם נתניהו על הקמת קואליציה, סביר שבמרבית ועדות הקלפי בבחירות האחרונות לא היו נציגים של שלושה גושים שונים, ואף לא שניים. יש לדרוש מיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות 2021 שנציגי מפלגות שלקחו חלק בקואליציה לא יוכלו להחשב כגוש נפרד מהליכוד בועדות קלפי (גנץ כבר הוכיח בשנה האחרונה שלא ניתן לסמוך על מצג "האופוזיציה" נגד נתניהו שלו). מעבר לכך, אזרחים יכולים להתנדב ולתרום לשמירת טוהר הבחירות כמשקיפים בקלפיות דרך משמר הבחירות האזרחי. 

על מנת להצביע נכון יש ללמוד מלקחי העבר ולסמוך על האינטואיציה. מפלגה שקלטה אפילו נוכל מאומת אחד מצביעה על הכיוון אליו תלך. תסריט האימה של נתניהו הוא כנסת ערכית, ולכך נדרש מהפך. הסיכוי המשמעותי ביותר למהפך טמון במפלגות חדשות לחלוטין. למשל "דמוקרטית", שנכנסת בימים אלה לזירה הפוליטית עם חוקה שיש בה פוטנציאל לריענון חוקי המשחק ורשימת מועמדים ערכית ומעוררת תקווה.

המוזכרים ברשימה בהקשר של שחיתות לא הועמדו לדין ולא הורשעו ושמורה להם חזקת החפות.

יפעת קידר, PhD. חוקרת בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בתור חוקרת של מחלות גנטיות מורכבות (אוטיזם וסכיזופרניה), חלק גדול מהעבודה שלי הוא לשאול שאלות, להצליב מקורות ולהעלות היפותזות. לאחרונה מצאתי את עצמי מתבוננת במצב הפוליטי דרך עיניים של חוקרת, דבר שהוביל אותי לשאול למה בעצם גנץ נאמן כל כך לנתניהו, ובהמשך לבצע אינטגרציה של הרבה פרטים לתמונה גדולה ולהעלות היפותזות לחקירה עתידית.

הבעיה היא לא היהדות.

בכעס רב קראתי בימים האחרונים את ההתבטאויות הנלוזות של אלו שחושבים שהיהדות היא הרכוש הפרטי שלהם. הגינוי הבוטה כלפי גיורים בצה"ל, ומעט קודם לכן הטינה כלפי הגיורים הרפורמים והקונסרבטיביים – אמירות כל כך צפויות, וכל כך מצערות.

יו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ יצחק פינדרוס, נגד הגיור בצבא: "מי שהתגיירה בגיור צה"לי היא שיקסע. אם מישהו מתחתן איתה – האבא צריך לשבת שבעה" pic.twitter.com/HSmQTpn9fU

— שחר גליק (@glick_sh) March 2, 2021

ואף על פי שהן צפויות, האמירות הללו מכעיסות רבים ורבות, כאמור גם אותי. מדוע? לכאורה, העמדה הזו הייתה כל כך צפויה, שהכועסים היו אמורים לפהק לשמוע שוב את הקללות והלעג המוכרים לנו. אך בכל זאת יש כאן כעס ראוי – שכן המניע לאמירות הללו אינו מניע של יהדות, של הלכה, של אכפתיות ודאגה לעקרונות הדתיים. לא באמת. מדובר במאבק על הגמוניה.

העמדה הזו כה צפויה, שאפשר היה לפהק מהקללות והלעג המוכרים לנו. ובכל זאת יש כאן כעס ראוי – כי המניע לאמירות אינו מניע של יהדות, הלכה, אכפתיות ודאגה לעקרונות הדתיים. לא באמת. מדובר במאבק על הגמוניה

במחברות הכלא שלו, תאר המהפכן הקומוניסט אנטוניו גראמשי את ההגמוניה. גראמשי ניסה להסביר מדוע "הפרולטריון", מעמד הפועלים, אינו מתמרד נגד האליטות. גראמשי טען כי אותן אליטות מחזקות את מעמדן השליט על ידי יצירת הרושם שאלו הם פני הדברים הטבעיים. על ידי יצירת הרושם שהן אמורות להיות האליטות ויצירת המחשבה שכללי המשחק בהם משחקים השחקנים הפוליטיים הם כללי המשחק שיש לנהוג בהם, ממשיכות האליטות להתל בכולנו כבמריונטות.

במקרה שלנו, כללי המשחק אינם מידי שמים, וההגמוניה החרדית על הדת בישראל אינה חוק טבע, אפילו לא מצווה דתית. השנאה, ההכפשות, הציטוטים המרושעים כלפי רפורמים וקונסרבטיבים בישראל, ההסתכלות עליהם כעל מהרסי היהדות – אלה הן עמדות. עמדות שאנו לא חייבים לקבל כדברי אלוהים חיים. לא – אלו דברי רבנים, שחלקם בעזרת השם עדיין חיים.

אמנם, השליטה של היהדות האורתודוקסית בחיים בישראל היא די ברורה. במסגרת אותו סטטוס קוו ידוע לשמצה, שאפשר לדבר האם ועד כמה הוא באמת תקף כיום, הוחלט לאסדר את הדת כחלק בלתי נפרד מהמדינה.

מאיסור על תחבורה ציבורית בשבת, דרך שליטת הרבנות בריטואלי חיים כגון נישואין וקבורה ועד למינויים של רבני ערים (מכספי מסים) – הדת (היהודית בעיקרה, אך לא רק) מוסדה כחלק משמעותי מהחיים במדינה. ברבים ממוסדות אלה שולטת האליטה החרדית. למשל ברבנות הראשית. אך רק נזכיר – כל זה לא חייב להיות כך, ואפילו הדת הממוסדת במדינה אינה ציווי אלוהי.

הסיבה של האליטה החרדית לצעקות השבר בימים האחרונים מגוחכת: הרי אין ולא צפויה סכנה של רפורמים וקונסרבטיבים שיהגרו בהמוניהם לישראל. אין ולא צפויה סכנה של מאות אלפי גיורים רפורמים שיתקיימו בישראל, ויכירו, אויה לנו, בגרים מכל קצוות תבל.

התהליך הטכני עצמו כל כך ארוך שעצם הרעיון בלתי סביר. אך השנאה הבוערת כלפי התנועה הרפורמית באה מאותו מקום של השנאה החרדית לציונות בתחילת המאה ה-20 (לא של החרדיות כולה, יש לציין), ולהשכלה במאות ה-18-19 – חשש מהחדש, מהקידמה, מהאפשרות שלא כולם ינהו אחרי הרעיונות אותם "אנו" שואפים לקדם. החשש שמא השליטה לא תהיה "בידינו". ההפסד הצורב של היהדות האורתודוקסית מול החילון והרפורמה הותיר אותה בפחד, והפחד מזין את השנאה.

כללי המשחק אינם מידי שמים וההגמוניה החרדית על הדת בישראל אינה חוק טבע, אפילו לא מצווה דתית. השנאה, הציטוטים המרושעים כלפי רפורמים וקונסרבטיבים בישראל, ההסתכלות עליהם כעל מהרסי היהדות – אלה עמדות

אלא ששנאה אינה ערך יהודי. היהדות האורתודוקסית עליה גדלתי (כחילוני ממשפחה שומרת מסורות), מאמינה ב"ואהבת לרעך כמוך". היהדות שלי אינה מאמינה בקריאת קדיש בשל נישואין למגוירת בצבא, אלא בהכלת ואהבת כל מי שרוצה להיות חלק מהעם הזה.

היהדות שלי מאמינה בחיבוק של קהילות אחרות, גם אם הן מאמינות ביישום הדרך הדתית בצורה שונה מאיתנו. היא מאמינה במחלוקת, היא מאמינה ביכולת להתדיין, היא מאמינה שאפשר להגיד "אנחנו לא מסכימים איתך, אבל אנחנו מוכנים להכיר בקיומך".

ההגמוניה החרדית, אשר שולטת ברבנות הראשית, ובמידה רבה גם בפוליטיקה הדתית בישראל, לא יכולה להביא עצמה ליישום המצווה הפשוטה הזו. מכאן גם ההשקפה שלי, לפיה אותה הטינה, התיעוב העמוק כלפי הרפורמים, אינו מגיע ממקום הלכתי בעיקרו – אלא ממקום של חשש לאובדן הכוח הפוליטי והשליטה בחיי הדת הממוסדים בישראל.

החשש שמא הציבור החילוני בישראל יגלה שיש אפשרות אחרת של יהדות, שאינה האורתודוקסית-חרדית. שלאותם חילונים שרוצים לשמור במידת מה על עקרונות דתיים, יהיה לאן ללכת. שלאותם חילונים תהיה אפשרות להיות מחוברים ליהדותם, בלי להיות מחוברים ליהדות כפי שחלק מהמנהיגים החרדים רואים אותה.

עופר צ'יזיק הוא עיתונאי, דובר ואיש מדיה, מאז גיל 14. עוסק בעיתונות מתוך אמונה בעולם טוב יותר. עורך בגלי צה"ל לשעבר, וסטודנט בתכנית רודרמן לתואר שני בלימודי יהדות ארה"ב. כיום דובר חוש"ן, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל ובוגר תכנית 'יסוד' מבית עתודות לישראל.