פוליטיזציה של אסון לאומי

ראש הממשלה בנימין נתניהו תורם דם בבית החולים שערי צדק בירושלים בעקבות האסון במירון, 30 באפריל 2021 (צילום: קובי גדעון/לע״מ)
קובי גדעון/לע״מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו תורם דם בבית החולים שערי צדק בירושלים בעקבות האסון במירון, 30 באפריל 2021

תמיד אמרו לנו שאסונות מקרבים בין אנשים. תמיד ידענו שאסונות מאחדים ומשכיחים ולו לרגע את המחלוקות, המריבות והוויכוחים.

אלא שנראה כי יש מי שמנצל אסונות לתועלתו הפוליטית, לטובתו האישית ולגריפת רווחים פוליטיים. קוראים לו הנאשם בנימין נתניהו. מבחינתו כל יום כשר לפוליטיקה בזויה, אין יום שאינו מתאים ליחסי ציבור פוליטיים. מוחו הקודח והמשובש חי פוליטיקה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע וחושב איך אפשר להפיק מכל אירוע טובה פוליטית אישית.

אמרו לנו שאסונות מקרבים בין אנשים. ידענו שאסונות מאחדים ומשכיחים ולו לרגע את המחלוקות, המריבות והוויכוחים. אלא שנראה כי יש מי שמנצל אסונות לתועלתו הפוליטית, לטובתו האישית ולגריפת רווחים פוליטיים

דווקא כשנראה שנתניהו אוכל את כל הדייסות המקולקלות והרקובות שהוא בישל בעשור האחרון ולכן סובל מהקאות ושלשולים – דווקא אז הגיע האסון הנורא הזה שעלול להפוך את המצב לטובתו.

הנחש הפוליטי הנכלולי והוותיק הזה למד לנצל כל אירוע, חיובי או שלילי, משמח או טראומטי, לטובתו האישית.

לכן לכל אלה הטוענים שזה לא יום לפוליטיקה, לא יום לוויכוחים ולביקורות נגד נתניהו וממשלתו, אומר כי דווקא היום, כן, דווקא ביום קשה כזה, כשהברזל עוד חם ולוהט, דווקא היום חובה עלינו לבקר בכל הכוח, למחות ביתר שאת, להפגין, לדרוש תשובות ולדרוש שהאחראים לאסון ולמחדל יישאו באחריות ויתפטרו.

דווקא היום עלינו לצעוק בכל הכוח שאי אפשר להמשיך כך ושהנאשם נתניהו וממשלתו חצו את הגבול בפעם המי־יודע־כמה וחייבים לתת את הדין על החלטותיהם הפוליטיות ששפכו את הדם הזה.

כן, האסון הנורא קרה רק בגלל משחקים פוליטיים אסורים, מאבקים פוליטיים ארורים בין נאשם בפלילים לממשלתו. האסון לא קרה בגלל "פקידים" כאלה ואחרים, שהוכיחו שאכן לא הם מחליטים ולא הם קובעים מדיניות אלא רק מייעצים, מי שמחליט ומי שקובע מדיניות ומציאות בשטח נמצא בדרג הפוליטי – השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שר הפנים אריה דרעי ומעל הכול, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הם ורק הם החליטו להתעלם מהאזהרות של ה"פקידים" המוחלשים שהם כה נהנים לזלזל בהם. הם ורק הם התעלמו מדוחות מבקר המדינה בעניין ההילולה בהר מירון. הם ורק הם קבעו ואף לחצו על ה"פקידים" לאפשר לקיים את ההילולה ללא הגבלת משתתפים בתנאים בלתי אפשריים ובלתי אנושיים. הם ורק הם התנערו מאחריות לניהולו של אתר הר מירון והפקירו אותו לעמותות פרטיות שעשו בו כרצונן ללא פיקוח. הם ורק הם אחראים ישירים לאסון ולמחדל. הם לא יוכלו לצעוק שידיהם לא שפכו את הדם הזה. שפכו גם שפכו.

הם החליטו להתעלם מאזהרות ה"פקידים" המוחלשים שכה נהנים לזלזל בהם. הם התעלמו מדוחות מבקר המדינה בעניין ההילולה בהר מירון. הם קבעו ולחצו על ה"פקידים" לאפשרה ללא הגבלת משתתפים בתנאים בלתי אפשריים

הפוליטיקאים בתקופת נתניהו חיים בהרגשה שגויה שאם הם נבחרו (והם לא ממש נבחרו, אבל לצורך העניין נניח שכן) הם רשאים בשם אותה בחירה לעשות ככל העולה על רוחם. העם בחר בהם והם צריכים "לספק את הסחורה". לפי תפיסתם המעוותת, הם לעולם לא טועים, לעולם לא נושאים באחריות ולעולם לא אשמים בשום דבר. הם הרי נבחרו, לא? העם רוצה אותם, אז איך הם יכולים להיות אשמים במשהו אם העם בחר בהם? זה הרי לא הגיוני, לשיטתם.

ועוד: מכיוון שהדרג המקצועי, לשיטתם, לא נבחר, הוא אינו רשאי לנהל את העניינים ואת המדינה, לתפיסתם, ובעיקר לא לפגוע ב"משילות". השר אוחנה אף תקף בעבר את היועץ המשפטי לממשלה ואמר לו שאם הוא רוצה לקבוע אז שיתמודד לכנסת וייבחר. אין ספק, הדרג הפוליטי לא מבין לא את תפקידו־שלו ולא את תפקיד הדרג המקצועי.

ואכן גם כאן כאמור, הדרג המקצועי לא קבע מדיניות ולא ניהל את העניינים, אלא רק ייעץ, הזהיר והתריע. את המדיניות עצמה קבע הדרג הפוליטי ולכן רק הדרג הפוליטי אחראי ואשם במחדל ובטרגדיה.

הנאשם נתניהו השתלט על המדינה וחי בהרגשה שהוא שליט יחיד הקובע בכול, לכן הוא מנסה לגרוף הון פוליטי גם מהאסון הנורא וקבע על דעת עצמו (וברור שממשלת הבובות שלו אישרה) יום אבל לאומי ביום ראשון.

לא רק זה, עדיין לא הספקנו לעכל את ממדי האסון, עדיין לא קברנו את מתינו – והוא כבר חושב לבקש מנשיא המדינה הארכה להרכבת הממשלה. בדרך הוא לא שכח גם לצלם את עצמו תורם דם־לכאורה כדי לעורר בכך אמפתיה מזויפת. אני אישית לא מאמין לו שהוא אכן תרם דם. את חוסר האמון הטוטלי הזה הוא הרוויח ביושר. חוץ מזה, למיטב הבנתי ובדיקתי, על פי ההנחיות מותר לתרום דם בגילים 65-18. אדם בגילו אינו רשאי לתרום דם בשל חשש מבעיות בריאות שעלולות להיגרם לו.

גם כאן כאמור, הדרג המקצועי לא קבע מדיניות ולא ניהל את העניינים, אלא רק ייעץ, הזהיר והתריע. את המדיניות עצמה קבע הדרג הפוליטי ולכן רק הדרג הפוליטי אחראי ואשם במחדל ובטרגדיה

המדינה בוערת, החברה הישראלית מתאבלת והוא חושב על הממשלה שיקים, הוא חושב על יחסי ציבור. הוא חושב פוליטיקה.

זה מזכיר לי את הפוסט שפורסם לפני שנים ולפיו, כאשר נהרג אחיו, עוד במהלך השבעה חשב נתניהו על הדירה שלו ועל הירושה. איזה אדם אנושי ונורמלי חושב על ירושות רגע אחרי שקוברים את אחיו? איזה אדם אנושי ונורמלי חושב על הארכת מנדט עוד לפני שקברנו את מתינו ועוד הרבה לפני שהספקנו לעכל את גודל האסון, שאירע רק בגלל החלטת ממשלה שהוא עומד בראשה ואחראי לה?

יוצא מכך שהנאשם נתניהו אינו אדם אנושי ונורמלי.

נתניהו לא ראה לנכון להתייצב בערוצי הטלוויזיה הממלכתיים ולדבר אל האומה, הוא לא ראה לנכון לענות על שאלות קשות, הוא לא ראה לנכון לשאת באחריות למחדל ולהתפטר. מה שהיה לו בראש הוא לגרוף הון פוליטי גם מהאסון ולחשוב שוב על עצמו ועל עצמו בלבד.

במדינה מתוקנת שלושה אנשים היו מתפטרים עוד ביום האסון: אמיר אוחנה, אריה דרעי ובנימין נתניהו. אבל אנחנו כבר מזמן לא חיים במדינה מתוקנת, אנחנו חיים במדינת נתניהו הכול יכול והקובע בכול – וזו התוצאה.

ואגב, זה לא המחדל והאסון הראשונים שנתניהו וממשלתו אחראים להם. גם אסון הכרמל הוא מחדל שלו ושל מי שהיה אז שר הפנים שלו. גם מחדלי מבצע צוק איתן ומה שקדם להם רשומים על שמו וכמובן, מחדלי נגיף קורונה גם הם רשומים על שמו. בכל האסונות והמחדלים הללו הוא מעולם לא חשב לשאת באחריות ולהתפטר, מעולם לא חשב להתראיין ולענות על שאלות קשות והוא מעולם לא חשב אפילו לנאום נאום לאומה, נאום מאחד, מלכד ומנחם.

ובעת כתיבת שורות אלו שמעתי שאמש, ב־1 במאי, צפויים היו להגיע 300 אוטובוסים להר מירון. כאילו לא היה שם אסון רק יומיים קודם, כאילו לא נספו 45 אנשים – ילדים, נערים ומבוגרים. במוצאי שבת אמורים היו לחגוג שוב, וביום ראשון – יום אבל לאומי, ללא ישיבת ממשלה וללא מינוי שרים.

במדינה מתוקנת שלושה אנשים היו מתפטרים עוד ביום האסון: אמיר אוחנה, אריה דרעי ובנימין נתניהו. אבל אנחנו כבר מזמן לא חיים במדינה מתוקנת, אנחנו חיים במדינת נתניהו הכול יכול והקובע בכול – וזו התוצאה

מנהיגות שיודעת מצוין להתנער מאחריות ולהאשים אחרים תוך החלשת מערכות הדמוקרטיה ושלטון החוק וזלזול בוטה בהם, אבל לא מסוגלת לשאת באחריות למחדלים ואסונות שהיא עצמה גרמה וגורמת להם משיקולים פוליטיים גרידא – מנהיגות כזאת היא מנהיגות פושעת וחסרת אחריות, מנהיגות מזויפת שאיבדה דרך וכיוון ורואה את עצמה בלבד. מנהיגות כזאת צריכה לעבור מן העולם. ויפה דקה אחת קודם.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,069 מילים
כל הזמן // יום שני, 10 במאי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

זה עכשיו או לעולם לא

ממשלת לפיד-בנט לא תושבע השבוע, למרות כל המאמצים ● יש עדיין מחלוקות רבות ופינות שצריך לסגור, ועדיין לא ברור אם לממשלה הזו יש בכלל רוב ● בליכוד מוכנים להישבע שברגע האמת, רע"ם תצביע נגד ממשלת בנט ● בעבודה עדיין לא הגיעו להסכמה על התיקים ● אבל היתרון של הגוש הוא האמון בין הצדדים והמנהיגות של לפיד, שמנהל את המו"מ בחוכמה ונדיבות מתוף מרתף ביתו ● פרשנות

עוד 674 מילים

השאלות שנתניהו לא נשאל

בימים אלה, כשנתניהו ושלוחיו עושים כל שביכולתם כדי לחבל בהקמת ממשלת שינוי, להסית בכל דרך נגד העומדים בראשה, ולטעון שרק ממשלת "ימין על מלא" לגיטימית ואילו ממשלה אחרת היא "ממשלת שמאל מסוכנת", צריך היה לשאול את ביבי נתניהו שלוש שאלות ישירות. והפעם, גם לעמוד על קבלת תשובות ברורות לגבי סוגיות חשובות מאד לחיינו בארץ הזו. סוגיות שהוא עצמו כשל בטיפול בהן. אלו שאלות שהוא לא נשאל באין ספור ההזדמנויות בהן דיבר עם ומול התקשורת.

השאלה הראשונה נוגעת למערכת המשפטית:

שש פעמים (אחת בתור שר) עלית לדוכן הנואמים בכנסת והצהרת

"אני בנימין נתניהו, בן צילה ובן ציון, זכרם לברכה, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת".

כיצד חשבת להסביר את הבטחתך לשמור אמונים למדינה ולחוקיה ולמילוי חובותיך באמונה כראש ממשלה, בעודך מתקיף ללא הרף את מערכת החוק והמשפט, במיוחד מאז שהחליטה על העמדתך לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים, כולל בעצם הימים שהמשפט שלך כבר מתנהל?

כיצד אתה מסביר את הבטחתך לשמור אמונים למדינה ולחוקיה ולמילוי חובותיך באמונה כראש ממשלה, בעודך מתקיף ללא הרף את מערכת החוק והמשפט, במיוחד מאז שהחליטה על העמדתך לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים?

כיצד הצהרת האמונים התיישבה עם סירובך המתמשך למנות פרקליט מדינה ושר משפטים (ואז לנסות למנות אחד בניגוד לחוק שאתה עצמך חוקקת ובניגוד להתראת היועץ המשפטי לממשלה) ושרים נוספים, למרות שהתחייבת לכך בהסכם הקמת הממשלה שהקמת? כיצד היא מתיישבת עם סירובך המתמשך לחתום על מסמך ניגוד העניינים עליו התחייבת בפני בג"ץ?

כיצד חשבת להסביר את סירובך המתמשך לאשר את חוק תקציב המדינה, אבן יסוד בהתנהלותה של הממשלה וסדרי שלטון תקינים ומקובלים? האם סכנת "שריפת המועדון" עלתה אי-פעם במחשבותיך?

כיצד חשבת ליישב את מאבקך ברשויות החוק והסדר עם העובדה שבכל פעם שביה"ד הבינלאומי בהאג יצא חוצץ נגד מדינת ישראל אתה נאחזת בשוליה של אותה מערכת משפט מושמצת כדי להתגונן ולהסביר את חיוניותה, יעילותה וחשיבותה? ביבי, לאן חשבת שאתה מוליך את המדינה כאשר פגעת בשרשיה?

השאלה השנייה מתייחסת למבנה השלטוני בישראל:

בארבע מערכות הבחירות בשנתיים האחרונות לא הושגה הכרעה, עד כדי הטלת צל כבד על דמותה של המדינה. זו שמתגאה אמנם בתואר הסטרטאפ-ניישן אבל איננה מסוגלת לייצר מערכת שלטונית בריאה, איתנה ומתפקדת. כ-15 שנים במצטבר ניהלת את ענייני המדינה אבל מעולם לא נתת דעתך לצורך בשינוי אמתי בשיטת הבחירות, שמטרתה להביא ליציבות שלטונית שאיננה נתונה לסחטנות פוליטית מזדמנת ועשויה למנוע את החזיונות המבישים של השנים האחרונות.

כ-15 שנים במצטבר ניהלת את ענייני המדינה אבל מעולם לא נתת דעתך לצורך בשינוי אמתי בשיטת הבחירות, כדי להביא ליציבות שלטונית ולמנוע סחטנות פוליטית מזדמנת ואת החזיונות המבישים של השנים האחרונות

בעשורים הראשונים למדינה הועלו לא פעם רעיונות שונים לשינוי שיטת הבחירות שאמורים היו לשפר את השיטה הקיימת בייצוג נכון למגזרי האוכלוסייה השונים. בשל שיקולים פוליטיים של אותם מגזרים ההצעות לא הבשילו הלכה למעשה. התבשיל היחיד שהועמד למבחן הייתה הבחירה הישירה של ראש ממשלה, שבשלוש מערכות הסתברה כפתרון לא מוצלח. ביבי, שהיה בין שושביני השיטה הזו, לא שכח אותה למרות כישלונה, בהציעו לשוב ולנסותה כתרופת פלא למחלה הכרונית ממנה סובלת הפוליטיקה הישראלית.

ביבי, כמי שידע והבין את סימניה של המחלה, מדוע לא ניסית לאורך כל השנים להביא לה מרפא? מדוע שיקולים פוליטיים אישיים היו לך עדיפים על פני שיקולים של טובת הכלל, ובמקרה זה של המדינה בעיני עצמה ובעיני העולם כולו?

השאלה השלישית מתייחסת לזירה החיצונית ונוגעת בסוגיית הגרעין של איראן:

כפי שעשית לאורך השנים, חזרת גם לאחרונה והכרזת כי מדינת ישראל לא תאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני כדי למנוע שואה נוספת, ואם יהיה צריך ישראל תפעל לבדה נגד איראן. הצלחת בזמנו לשכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין אותו קינח בסנקציות כלכליות חריפות. אלא שכיום נדמה כי זו הייתה שמחה מוקדמת וגם מתבררת כחרב פיפיות, כיוון שאיראן, במקום שתכרע ברך, האיצה את פעילותה והיום היא נמצאת בשלב יותר מתקדם בפיתוח תשתיתה הגרעינית מאשר לפני שש שנים, כאשר הופעת בפני הקונגרס בוושינגטון בדרישה לפרוש מההסכם עליו הייתה חתומה ארה"ב יחד עם מעצמות אחרות.

המדיניות של מניעת נשק גרעיני מאיראן, האויבת הגדולה של ישראל, היא כמובן מוצדקת מכל בחינה. השאלה היא כיצד משיגים את המטרה הזו. בעשרות השנים האחרונות ידוע רק על שני מקרים שזה בוצע באמצעים צבאיים: תקיפה והשמדת הכורים בבגדד ב-1981 ובדיר-א-זור בסוריה ב-2007 על ידי חיל האוויר שלנו, בטרם הפכו למבצעיים. מה שנקרא כורים "חמים". במקרה אחר החליטה לוב, בסוף 2003, על התפרקותה מרצון מאמצעי הלחימה הלא קונבנציונליים בהם עסקה בחשאי כולל גרעיניים, כימיים וביולוגיים. בכל המקרים האחרים נחישותן של המדינות הסתיימה בפיתוח נשק גרעיני, ובראשן צפון קוריאה ופקיסטן.

באיראן בניגוד לעיראק וסוריה לא מדובר בכורים אלא בתשתית טכנולוגית נרחבת ומתקדמת של מדינה גדולת אוכלוסין בעלת אוריינטציה דתית קיצונית, הרואה בהפצתה יעד לאומי מעשי. פיתוח גרעיני ואמונה דתית הם בהחלט שילוב מאד בעייתי מבחינת ישראל, אבל האם אנחנו יכולים להתמודד לבדנו עם האתגר הזה וגם לפתור אותו?

הצלחת בזמנו לשכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין אותו קינח בסנקציות כלכליות חריפות. אלא שכיום נדמה כי זו הייתה שמחה מוקדמת וגם מתבררת כחרב פיפיות, כיוון שאיראן, במקום שתכרע ברך, האיצה את פעילותה

ביבי, לפני למעלה מעשור הבטחת לחסל את החמאס בעזה, ולאחר מבצעים צבאיים גדולים ואין ספור התנגשויות מקומיות הוא נותר כעצם בגרוננו, כפי שהוכח גם השבוע. והרי עזה איננה דומה כלל לאיראן. בחשיבה כזו האם נבון מצדך לאיים ולהתגרות פומבית באויב, בתהליך שעלול להתדרדר להרפתקה צבאית ולגבות כאן אצלנו מחירים כבדים בחיי אדם בנוסף לנזקים חומריים? בעוד ששם חיי האדם אינם שיקול, כפי שהוכח במלחמתה נגד עיראק בשנות ה-80' ושוב בשנים האחרונות של הסנקציות הכלכליות? האם לשיקולי המחיר הללו היו אי-פעם משקל באסטרטגיה שלך מול איראן?

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש בעובדות ואירועים היסטוריים כדי לדון באירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם. היה עורך של עיתון אזורי בשרון ופרסם ספר היסטורי על חיפושי הנפט בא"י ומאמרים אקדמיים בכתבי עת בארץ ובחו"ל בנושאי ארץ ומדינה ותולדות היהודים באירופה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 861 מילים

סמוטריץ׳: החלטה אומללה; רוטמן: בושה וחרפה

במחאה על החלטת המפכ״ל, בן גביר הודיע למנהלי סיעת הליכוד שלא יקראו לו בשבוע הקרוב להצבעות ● מצעד הדגלים צפוי לעבור היום בשער שכם ● עודה: הבערה מכוונת של השטח בשירות מדיניות הכיבוש ● המגעים להקמת ממשלה: דיווח כי מרצ צפויה לקבל את תיק הבריאות או התחבורה ● 11 יום לאחר האסון במירון: המהנדס ויועץ הבטיחות של ההילולה עוכבו לחקירה

עוד 10 עדכונים

כשחרדי פגש רב רפורמי בקריית יובל  

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרונה של מסכת תלמודית. הצטערתי, אך מיד נזכרתי בקיומו של "כולל אברכים" ממש למרגלות בית הספר תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת.

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרון מסכת תלמודית. הצטערתי, אך נזכרתי ב"כולל אברכים" ממש למרגלות ביה"ס תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת

שמחתי על ההזדמנות להיכנס "בין כותלי בית המדרש" כדי להשלים את כתיבת הדרשה. הזדמנות נהדרת "לתלמוד תורה ותיקון עולם" חייכתי לעצמי. דילגתי מטה ונכנסתי אל בית המדרש, מצאתי את שחיפשתי, התיישבתי ולמדתי. היו סביבי כאלה שהרימו גבה, אך חשתי בנוח עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?"
״כן״, עניתי.
"אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר.
הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים.

אולי היה זה קצת תמים מצדי לצפות לתגובה אחרת, אך בנסיבות שכונתיות יצא לי להכיר את ראש הכולל, וחשבתי לתומי שכל עוד אנו עוסקים בתלמוד תורה, לא צריכה להיות בעיה.

לאורך הדורות, בית המדרש היה זירה למאבקי כבוד וכוח, אך יחד עם זאת, מקום בו היה ניסיון להתעלות על הבלי היום יום ולחסות באוהלה של תורה. או כפי שכתב המשורר, מקום בו ניתן ליצר "שלוות עולמים" ולהיפגש כבני אדם החולקים זה על זה ונהנים מהשיח הפורה.

אני כל כך תמים, ומתעקש להישאר כזה! התום הוא חלק משליחותי הרבנית. לא אוותר על אמונתי בטוב האדם, היא זו המכוונת אותי להושיט יד לכל אדם ובפרט לשכניי החרדים. תמיד שאפתי להיות "רב שכונתי" ולמרות שהמדינה לא ממנה אותי ככזה, חשוב לי להדגיש כי יש כל מני סוגים של רבות ורבנים. אני רב קהילתי, שליחותי הרבנית מתרחשת ברחוב ולא במגדל השן.

שכונת קריית יובל בירושלים היא "שכונת חיים", בה מתגוררים תושבים המייצגים דעות וזרמים רבים ומגוונים. המפגש בינינו מתרחש במכולת, בבית הקפה, בבנק ובמתנ"ס. לעיתים הוא גם מאורגן, ואז אני מרגיש כמו הילד הבעייתי שעלול לפוצץ את המסיבה אם יוזמן.

התיישבתי ולמדתי, עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?" ״כן״, עניתי. "אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר. הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים

אנחנו חכמים וביקורתיים מאוד כאשר אנו מתבוננים בעבר. כולנו מטיפים נגד שנאת חינם אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן!

אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה".

אנו, חברי הזרם הרפורמי, יהודים דתיים בדרכנו. ארון הספרים היהודי שלנו שואב מאותם "צינורות" וכך גם עיקרי האמונה אך אנו מאמינים שערכים הומניסטים כגון שוויון וחירות אישית הם חלק מהמשוואה – סליחה.

אנו לא אדונים של האמת, אדון האדונים הוא אחד בשמיים ובארץ. "ואלו ואלו דברי אלוהים חיים". יש לנו כבוד רב לדעות שונות, אך לחלק נרחב מהציבור האורתודוקסי קל להדיר אותנו, מבחינתם אנו שקופים.

אנו לא מערערים על זכותם של שכנינו לחיות על פי דרכם ויחד עם זאת לא נסתיר את דרכנו וזהותנו. ציבור רחב מאוד בישראל משתלב ביהדות פתוחה, סבלנית ושוויונית. הזרם הרפורמי מציע אפיק דתי שוויוני ופתוח, בו לא קיימת חציצה בין קודש לחול ביחס לערכי השוויון והחירות.

בבחירות האחרונות קרה דבר בישראל ונבחר הרב הרפורמי הראשון לכהן בכנסת, ובית הדין הגבוה לצדק הוא זירה המאפשרת לנו לרדוף אחר צדק, אך אני וחברות/ים נוספים לא מבקשים רק להניף שלטים ולנאום בהיכלות. אני חלק מהמרחב בו אני חי, אני גאה במי שאני, גאה בקהילת הדרור, הקהילה הרפורמית אותה אני משרת, במנהל הקהילתי יובלים הירושלמי המשלב אותנו בעשייה השכונתית, ויותר מכל שמח להיפגש עם מגוון כל כך גדול של תושבים בשכונה ולרקום איתם קשרים.

אנחנו כאן להישאר ולהשפיע על הנעשה במדינה, בעיר ובשכונה. לא ניתן ליהדות להיצבע בצבע אחד ולהדיר קולות מגוונים – גם בזירה הדתית.  

כולנו מטיפים נגד שנאת חינם, אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן! אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה"

במסכת סוכה בתלמוד נכתב על הלל הזקן שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר:

"למקום שאני אוהב, שם רגליי מוליכות אותי, אם אתה תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך, אם אתה לא תבוא אל ביתי, אני לא אבוא אל ביתך, שנאמר 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'".

אשמח להפנות את דבריו גם לשכניי החרדים.

אני מאמין שאם נשכיל להבין שהאמת היא תוצאה של היכולת שלנו לחיות זה עם זה הצדק יהיה נצחי וישמור על הזכויות של כולנו.

הרב עזרא אנדי הוא רב רפורמי בקהילת קריית היובל בירושלים וחבר ברשת הארגונים של רשות הרבים, שותפות ארגונים המקדמים יהדות מתונה ועיר פתוחה לכל באיה (צילום: מיכל קלירס נזרי)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 690 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

התנגדות העיקשת שלא לתת לשקד לחזור למשרד המשפטים איננה נובעת מהאידאולוגיה שמרנית שלה - אלא מעוצמת הנזק הכלכלי והבריאותי שפעילותה גרמה לכלל הציבור ● כך, למשל, פעלה לדחיית יישום רפורמת סימון מוצרי המזון - רפורמה שלפי הערכת משרד הבריאות, הייתה צפויה למנוע את מותם של כ-2,200 אזרחים ולחסוך למערכת הבריאות כ-600 מיליון שקל בשנה ● פרשנות

עוד 620 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

 הריבון האמיתי במזרח ירושלים הוא משטרת ישראל

יחסן של הרשויות לתושבי מזרח ירושלים משקף את ההדחקה וחוסר הרצון לקבל החלטות אסטרטגיות בשאלות הנוגעות לגבולותיה וגבולות אחריותה של המדינה על אוכלוסיות שונות ● בהיעדר קבלת החלטות בדרג המדיני, נותר הדרג הביצועי בשטח ללא כל הכוונה ● פרשנות

עוד 558 מילים

פצצת האסבסט ממשיכה לתקתק

תחקיר זמן ישראל האסבסט, שעלול לגרום לסרטן נדיר ולמוות גם שנים ארוכות אחרי החשיפה אליו, מוסיף לבצבץ ברחבי נהריה ● הליך הסרתו פשוט, אבל הרשויות מתקשות להתמודד עם המחדל ומגלגלות את האחריות מאחת לשנייה ● לצדי כביש 89 שיירי האסבסט ממשיכים לעוף ברוח ● ויש גם תזוזה חיובית: אחרי שההורים איימו בשביתה, פונה החומר המסוכן מהשביל שמוביל מאות תלמידים לבית הספר

עוד 2,852 מילים

מסתמן שסער יתמנה לשר המשפטים; שקד תסתפק בתיק אחר, ייתכן הפנים או הבט"פ

דיווחים: התקדמות ניכרת חלה במגעים בין בנט למנסור עבאס ● ליברמן: ייתכן שעוד השבוע נוכל להקים ממשלה ● שלמה קרעי: נתניהו מעולם לא התכוון להקים ממשלה תוך שיתוף פעולה עם רע"ם ● נתניהו שיתף דיווח, שבו נטען שבנט ולפיד ימנו את שי ניצן ליועץ המשפטי לממשלה; לפיד: "ביבי כרגיל משקר במצח נחושה" ● הממשלה אישרה את הרפורמה באגף השיקום במשרד הביטחון

עוד 52 עדכונים

שד הר הבית יצא מהבקבוק. לא בטוח שישראל תצליח להחזיר אותו במהירות

נקודת ההתחלה של גל המהומות הנוכחי בירושלים הייתה ההחלטה לסגור את המדרגות ברחבת שער שכם במהלך חג הרמאדן ● זו נפלה כפרי בשל לידי חמאס, בימי מתיחות פנים-פלסטינית, סביב דחיית הבחירות לרשות הפלסטינית ● מאותו רגע, הלבה המזרח ירושלמית החלה מבעבעת - וההתפרצות בלתי נמנעת ● כעת החשש הגדול הוא זליגה של המהומות לגדה ולעזה ● פרשנות

עוד 670 מילים

מהומה אלימה בשער שכם, הסהר האדום: "המשטרה מונעת פינוי פצועים"

החלה תפילת לילת אל קאדר ● המשטרה עיכבה מתפללים בדרך וחסמה בפניהם את כביש 1, אבל רבבות הגיעו לאל אקצה ● הפגנה בשייח ג'ראח ● שוטרים במזרח י-ם הותקפו באבנים, שוטר נפצע ● מנדלבליט מנסה לדחות את הדיון על שייח ג'ראח בבג"צ ● הממשלה תשקול להגביל את אירועי יום ירושלים ● חמאס מאיים על ישראל, פיצוצים בגבול הרצועה ● צה"ל פורש סוללות כיפת ברזל ומבטל אימונים ● ברחביה מתקיימת ההפגנה ה"רגילה" נגד נתניהו

עוד 27 עדכונים

ראיון עם מייקל קרניק שכתב וביים את הסרט "משאלה אסורה", אשר במרכזו מפגש טעון בין רב אתיופי-ישראלי לבין יהודי אמריקאי לשיחה על גזענות, אמונה ומשמעות החיים

עוד 696 מילים

טיול לשבת היסטוריה, מיסטיקה ומסתורין מתכנסים יחד בקבר דוד

חוקר מפינלנד ואיש אצולה בריטי הם מי שאחראים לגילוי קבר המלך דוד ● אך לצד תרומתם לארכיאולוגיה המקומית הם גם שדדו אוצרות עתיקים מהאזור ● בעיר דוד אפשר לפגוש כמה ממצאי החפירות שערכו, וכן ניתן לבקר בביתם של ראשוני היהודים שיצאו מחומות העיר העתיקה

עוד 944 מילים

על רקע הרוחות החדשות שמנשבות בוושינגטון, הסעודים מנסים להתקרב לאיראן ואנקרה מגששת את דרכה לריאד ● עם ההבנה שלא ייערכו בחירות, חמאס עשוי לנסות להבעיר את הגדה כדי לערער את שלטונו של אבו מאזן ● סעודיה מנסה לקדם את תעשיית האופנה המקומית ● ו-27 שנים מלאו השבוע להסכם קהיר, עליו חתמו רבין וערפאת ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,089 מילים

מסעות החוצנים בגלקסיה

איך נראים חייזרים? כמו מיסטר ספוק או בסגנון עדות האי.טי? ● הזואולוג אריק קרשנבאום יצא למסע ארוך בנפתולי הנושא המסתורי ● התוצאה היא ספר חדש שמחבר בין מחקרו על שפני סלע בישראל לבין התנהגות של חוצנים ● "מדענים באמת מאמינים שלא רחוק היום בו נגלה חיים בחלל החיצון", הוא אומר, "זה דורש מאיתנו לחשוב על החלל באותו אופן שבו אנחנו חושבים על כדור הארץ" ● ראיון

עוד 1,315 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה