מעל במת הכנסת הלשון משתחררת, חבר כנסת פוגעים זה בזה או בזו בלי חשבון וזורקים מלים כמו "שקרנים", "ממשלת הונאה" וכדומה. הם עולים בזה אחר זה ומעליבים. גם נבחרות הציבור עולבות בלי חשבון. בזירה אחרת, בית המשפט, היעדר פרופורציות. בית המשפט גוזר על פאינה קירשנבאום 10 שנות מאסר על לקיחת שוחד. בשעה שבית משפט אחר גוזר על השחקן משה איבגי 11 חודשי מאסר על פגיעות מיניות בנשים, וגם זה רק אחרי עירעור.
למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות.
למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות
השיח בכנסת הוא מבזה ומוכיח שנבחרי הציבור הם מהזן שלא מבין כיצד מנהלים דיאלוג. בני אדם בכלל ונבחרי ציבור בפרט, שהשיח שלהם נשען על קללות, מעידים על חוסר היכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. אלו אולי לא עבירות על החוק, אבל זהו שי לא אתי ולא מוסרי שמונע משנאה ומחוסר רצון לייצר הבנות.
ואיך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף. הקללות הן שיח ראוי ופגיעה מינית בנשים היא מעשה שהעונש עליו הוא 11 חודשי מאסר בלבד. במילים חריפות, פגיעה בנשים בטלה לעומת שוחד. רק כשנוגעים לנו בכיס אנחנו מתעוררים, זועמים וכועסים.
השבוע זה פשוט הכה בי פעם נוספת, ההבנה שהתנהגות לא מוסרית מקובלת ונסבלת. אנחנו כחברה פועלים בנחישות רק כשגונבים מאתנו כסף. זו תמונת מצב שמעידה לאיזה שפל מוסרי אנחנו מגיעים, שפל מוסרי שמלווה בחוסר אמון במערכות השלטון, כנסת, ממשלה ובתי המשפט.
ועוד תובנה שמתכתבת עם הנאמר עד כה: נציץ במה שקורה בשוק השכירות. בבית שלידי ראיתי תור של עשרות סטודנטיות בכניסה לדירה להשכרה. הצצתי לחוזה השכירות שהגיע לידי, שמחייב את השוכרים לחשוף את מקורות ההכנסה שלהם ושל הערבים שלהם. אם תאמרו: "כן, זה נובע מחוסר אמון", אומר לכם "זהו עוד שלב בהתפוררות המוסרית שלנו".
אנחנו פרטים במדינה שחרטה על דגלה את החתירה הבלתי נדלית לכסף ולנדל"ן. שכחנו שבתחרות יש מעט מנצחים והרבה מפסידים שנותרים מאחור. מאוכזבים, שלא מימשו את החלום. אנחנו פרטים שלא מוכנים לעצור לרגע ולחשוב האם זה המודל הנכון לנו.
איך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף
לסיכום, היינו עם נבחרת ציבור ושחקן שעושים דרכם לכלא. היינו עם נבחרי ציבור שמקללים בלי חשבון. ולצד כל אלה עם אזרחים רבים שחושבים שכך נראים החיים וזה בסדר. למה הם חושבים שזה בסדר? כי גם רבים מהם בזים לנשים ובכלל לבני אדם ומרבים לצעוק, לחרף ולגדף ולרדוף אחר הכסף והשליטה.
זו תרבות רווחת. תרבות שמאפשרת למקבלי ההחלטות לעשות ככל העולה על רוחם. תרבות שמעודדת רדידות ותעמולה אינסופית. תרבות שאזרח מוצלח בה הוא אזרח שיש לו והרבה.
מכאן אפשר להבין גם את תרבות הבניה של מגדלים, שבהם יגורו בעלי אמצעים שזקוקים עד מאוד לדירה נוספת על השתיים או השלוש שיש להם. תרבות שמחזקת את החזקים ומותירה פירורים לחלשים ולמפסידים בתחרות כדי שלא ישכחו לבוא ולהצביע בבא העת.
מזכיר לנו משהו? "סלאח שבתי"? "השוטר אזולאי"? "תעלת בלאומילך"? הסרטים הללו של אפרים קישון ז"ל הם גאוניים. העולה החדש שהגיע מהגלות בהונגריה היה בין היחידים שראו כי המלך הוא עירום.
מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.
כמו חג הפסח, ופורים שקדם לו, גם חג המימונה יצוין בשמחה מהולה בעצב, בצל החטופים השבויים עדיין ומלחמת חרבות ברזל, שהציפה מאורעות מימים חשוכים של פרעות ביהודים.
המימונה, עם ברכת "תרבחו ותסעדו" ומטעמים מתוקים, כבר מזמן אינה נחלתם של יוצאי צפון אפריקה בלבד. והחג שהיה מזוהה בעיקר עם יהודי מרוקו ופוליטיקאים "היורדים" אל העם, הפך תוך כמה עשורים לחג כלל ישראלי. גם כאלה שמוצאם רחוק מהרי האטלס ומדבר סהרה מכינים מופלטה וספינג' וחוגגים את החג.
אמיר בשה הוא שותף במשרד עורכי הדין בשה זבידה המתמחה במשפט עבודה קיבוצי ואישי. מנכ"ל מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, העוסק בהנצחת גולדה מאיר, תוך עיסוק בפועלה ומורשתה, קידום מנהיגות נשים, עידוד מחקר ושיח על מדינת הרווחה ועידוד מחקר ושיח על שאיפתה של ישראל לשלום וביטחון. עו"ד בשה חיבר מאמרים ומחקרים רבים בנושא משפט עבודה והוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק אצלי המימונה היא סמל לשטחיות לפופוליזם של מרכז הליכוד?
עוגן לפוליטיקת הפירוד והשנאה מבית מדרשם של ארתור פינקלשטיין וברדוגו?
חג בלי שורשים בלי מורשת שבמרכזו סלפי של אפסי הליכוד וחסימת עורקים בלב
הגיע הזמן לחשוף את טיבה של הסיסמה החדשה שפרצה לחיינו ב-7/10: ביחד ננצח. מדובר בקופירייטינג גאוני, שדי קשה להתווכח איתו. הסיסמה הזו פרצה דרך כל גדרות החשיבה הביקורתית, ולמרות כל התראות התצפיתניות של האמת וההיגיון.
נכון היה לפרק את הסיסמה לשתי מילים, ולשאול מה זה אומר ננצח, ומיהם הביחד שאמורים לנצח. הקופירייטר הגאון הוא לבטח תומך הממשלה, אולי אפילו העומד בראשה.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכימה עם כל מילה.
הביחד הוא ביחד אינטרסנטי לימין. מהיום הראשון דעתי היתה קחו את כל האסירים שמכבידים עלינו והחזירו לנו את כולם, היו ניצלים כל החיילים שמתו בחודשים האחרונים, כולם בניינו, וגם 2 חברים טובים מאוד של הבן שלי. אנחנו הסכנה של עצמנו אנחנו האוייבים של העם הזה. מי יצילנו מידיו?
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם