מעל במת הכנסת הלשון משתחררת, חבר כנסת פוגעים זה בזה או בזו בלי חשבון וזורקים מלים כמו "שקרנים", "ממשלת הונאה" וכדומה. הם עולים בזה אחר זה ומעליבים. גם נבחרות הציבור עולבות בלי חשבון. בזירה אחרת, בית המשפט, היעדר פרופורציות. בית המשפט גוזר על פאינה קירשנבאום 10 שנות מאסר על לקיחת שוחד. בשעה שבית משפט אחר גוזר על השחקן משה איבגי 11 חודשי מאסר על פגיעות מיניות בנשים, וגם זה רק אחרי עירעור.

למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות.

למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות

השיח בכנסת הוא מבזה ומוכיח שנבחרי הציבור הם מהזן שלא מבין כיצד מנהלים דיאלוג. בני אדם בכלל ונבחרי ציבור בפרט, שהשיח שלהם נשען על קללות, מעידים על חוסר היכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. אלו אולי לא עבירות על החוק, אבל זהו שי לא אתי ולא מוסרי שמונע משנאה ומחוסר רצון לייצר הבנות.

ואיך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף. הקללות הן שיח ראוי ופגיעה מינית בנשים היא מעשה שהעונש עליו הוא 11 חודשי מאסר בלבד. במילים חריפות, פגיעה בנשים בטלה לעומת שוחד. רק כשנוגעים לנו בכיס אנחנו מתעוררים, זועמים וכועסים.

השבוע זה פשוט הכה בי פעם נוספת, ההבנה שהתנהגות לא מוסרית מקובלת ונסבלת. אנחנו כחברה פועלים בנחישות רק כשגונבים מאתנו כסף. זו תמונת מצב שמעידה לאיזה שפל מוסרי אנחנו מגיעים, שפל מוסרי שמלווה בחוסר אמון במערכות השלטון, כנסת, ממשלה ובתי המשפט.

ועוד תובנה שמתכתבת עם הנאמר עד כה: נציץ במה שקורה בשוק השכירות. בבית שלידי ראיתי תור של עשרות סטודנטיות בכניסה לדירה להשכרה. הצצתי לחוזה השכירות שהגיע לידי, שמחייב את השוכרים לחשוף את מקורות ההכנסה שלהם ושל הערבים שלהם. אם תאמרו: "כן, זה נובע מחוסר אמון", אומר לכם "זהו עוד שלב בהתפוררות המוסרית שלנו".

אנחנו פרטים במדינה שחרטה על דגלה את החתירה הבלתי נדלית לכסף ולנדל"ן. שכחנו שבתחרות יש מעט מנצחים והרבה מפסידים שנותרים מאחור. מאוכזבים, שלא מימשו את החלום. אנחנו פרטים שלא מוכנים לעצור לרגע ולחשוב האם זה המודל הנכון לנו.

איך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף

לסיכום, היינו עם נבחרת ציבור ושחקן שעושים דרכם לכלא. היינו עם נבחרי ציבור שמקללים בלי חשבון. ולצד כל אלה עם אזרחים רבים שחושבים שכך נראים החיים וזה בסדר. למה הם חושבים שזה בסדר? כי גם רבים מהם בזים לנשים ובכלל לבני אדם ומרבים לצעוק, לחרף ולגדף ולרדוף אחר הכסף והשליטה.

זו תרבות רווחת. תרבות שמאפשרת למקבלי ההחלטות לעשות ככל העולה על רוחם. תרבות שמעודדת רדידות ותעמולה אינסופית. תרבות שאזרח מוצלח בה הוא אזרח שיש לו והרבה.

מכאן אפשר להבין גם את תרבות הבניה של מגדלים, שבהם יגורו בעלי אמצעים שזקוקים עד מאוד לדירה נוספת על השתיים או השלוש שיש להם. תרבות שמחזקת את החזקים ומותירה פירורים לחלשים ולמפסידים בתחרות כדי שלא ישכחו לבוא ולהצביע בבא העת.

מזכיר לנו משהו? "סלאח שבתי"? "השוטר אזולאי"? "תעלת בלאומילך"? הסרטים הללו של אפרים קישון ז"ל הם גאוניים. העולה החדש שהגיע מהגלות בהונגריה היה בין היחידים שראו כי המלך הוא עירום.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.