היה לו הכל. "קריירה, בחורות, כסף". כותרת שצדה את עיני וסביר להניח שלא רק את עיניי. זה הרי הרעיון לא? לגרום לקורא לגשת לכתבה, סתמית ככל שתהיה, ולבדוק במה מדובר.
אם כך טוב ששאלתם, מדובר בבחור, מבחורינו הטובים, טייס לשעבר שהיה לו הכל. קריירה, בחורות וכסף. הכל כלול. כי הרי ידוע שבחורות שוות ערך לקריירה וכסף. מי אנחנו – אם לא סמל ליוקרה, תהילה, הצלחה – בעיקר כשאנחנו בקבוצה, לא בחורה אחת, בחורות.
כמו יהלומים, כמו תיבת אוצר מלאה בכל טוב. אנחנו צלע. מהשילוש הקדוש: קריירה, הון, בחורות. סמל סטטוס לעושר, מעמד, הצעת הגשה לעשירון העליון בלבד. מה צריך יותר מזה? האמת, כלום – כשאתה טייס שיש לו הכל, וכן, גם מבשלת.
כמו יהלומים, כמו תיבת אוצר מלאה בכל טוב. אנחנו צלע. מהשילוש הקדוש: קריירה, הון, בחורות. סמל סטטוס לעושר, מעמד, הצעת הגשה לעשירון העליון בלבד. מה צריך יותר מזה? האמת, כלום
אבל היי, מה עם קצת עושר רוחני כשיש לך הכל? פתאום זה לא מספיק. קריירה, כסף ובחורות. אתה רווי. ואז פונים לפריפריה לתת להם קצת תוכן, חינוך. לעזוב את כל הטוב הזה לטובת החלשים בחברה. אלה שאין להם הכל. לא קריירה, לא כסף. ובטח שלא בחורות.
אבל לא הטייס אשם. הוא בסך הכל משתף את מסלול חייו. אשם העורך שהדגיש זאת בכותרת. ואנחנו הקוראים שנתפסים ברשת ונופלים לתוך הכתבה. האמת שלא קראתי. פחות מעניין אותי סיפורים כאלה. הכותרת היא שמטריפה אותי.גכמוה עוד עשרות כותרות בזה הנוסח. אז מה העניין עם כותרות כאלה? אני עדיין (בתמימותי) מנסה להבין. השגת רייטינג? לא מיצינו את הנושא? הטייטל "בחורות" עדיין תופס? מסתבר שכן.
אין לנו שם, אנחנו נטולות פנים, חבורת ברביות במקרה הטוב שנתלות על הגבר השרמנטי, המוצלח, זה שיש לו הכל. סרבל ומטוס. לא צריכות לעשות כלום, רק להיות בחורות, ותו לא. אין לנו מקצוע, אין לנו מטרה, אנחנו פה בשביל להיות דגם מוצלח שאפשר לשאת על הכתף לכל מקום. להיראות בחברתו.
תחייכו למצלמה בחורות שכמותכן. בקרוב הוא יעזוב הכל ויפנה לדרך חדשה. ואתם תיוותרו מאחור. נטולות תפקיד, ואז תאלצו למצוא לעצמכן חיים. ואולי גם איזה נתיב ללכת בו לבד. בזכות עצמכן, רחמנא ליצלן. אבל לא היום.
נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם