היה לו הכל. "קריירה, בחורות, כסף". כותרת שצדה את עיני וסביר להניח שלא רק את עיניי. זה הרי הרעיון לא? לגרום לקורא לגשת לכתבה, סתמית ככל שתהיה, ולבדוק במה מדובר.

אם כך טוב ששאלתם, מדובר בבחור, מבחורינו הטובים, טייס לשעבר שהיה לו הכל. קריירה, בחורות וכסף. הכל כלול. כי הרי ידוע שבחורות שוות ערך לקריירה וכסף. מי אנחנו – אם לא סמל ליוקרה, תהילה, הצלחה – בעיקר כשאנחנו בקבוצה, לא בחורה אחת, בחורות.

כמו יהלומים, כמו תיבת אוצר מלאה בכל טוב. אנחנו צלע. מהשילוש הקדוש: קריירה, הון, בחורות. סמל סטטוס לעושר, מעמד, הצעת הגשה לעשירון העליון בלבד. מה צריך יותר מזה? האמת, כלום – כשאתה טייס שיש לו הכל, וכן, גם מבשלת.

כמו יהלומים, כמו תיבת אוצר מלאה בכל טוב. אנחנו צלע. מהשילוש הקדוש: קריירה, הון, בחורות. סמל סטטוס לעושר, מעמד, הצעת הגשה לעשירון העליון בלבד. מה צריך יותר מזה? האמת, כלום

אבל היי, מה עם קצת עושר רוחני כשיש לך הכל? פתאום זה לא מספיק. קריירה, כסף ובחורות. אתה רווי. ואז פונים לפריפריה לתת להם קצת תוכן, חינוך. לעזוב את כל הטוב הזה לטובת החלשים בחברה. אלה שאין להם הכל. לא קריירה, לא כסף. ובטח שלא בחורות.

אבל לא הטייס אשם. הוא בסך הכל משתף את מסלול חייו. אשם העורך שהדגיש זאת בכותרת. ואנחנו הקוראים שנתפסים ברשת ונופלים לתוך הכתבה. האמת שלא קראתי. פחות מעניין אותי סיפורים כאלה. הכותרת היא שמטריפה אותי.גכמוה עוד עשרות כותרות בזה הנוסח. אז מה העניין עם כותרות כאלה? אני עדיין (בתמימותי) מנסה להבין. השגת רייטינג? לא מיצינו את הנושא? הטייטל "בחורות" עדיין תופס? מסתבר שכן.

אין לנו שם, אנחנו נטולות פנים, חבורת ברביות במקרה הטוב שנתלות על הגבר השרמנטי, המוצלח, זה שיש לו הכל. סרבל ומטוס. לא צריכות לעשות כלום, רק להיות בחורות, ותו לא. אין לנו מקצוע, אין לנו מטרה, אנחנו פה בשביל להיות דגם מוצלח שאפשר לשאת על הכתף לכל מקום. להיראות בחברתו.

תחייכו למצלמה בחורות שכמותכן. בקרוב הוא יעזוב הכל ויפנה לדרך חדשה. ואתם תיוותרו מאחור. נטולות תפקיד, ואז תאלצו למצוא לעצמכן חיים. ואולי גם איזה נתיב ללכת בו לבד. בזכות עצמכן, רחמנא ליצלן. אבל לא היום.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני  חמאס לא דועך.

עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.

ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.

ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הבין־תרבותית, עבד בחטיבת המחקר באמ"ן תקופה קצרה, מאוגוסט 2021 ועד ינואר 2022. בעקבות ניסיונו באמ"ן הוא פרסם ב-26 בנובמבר 2023 מאמר בהארץ בכותרת "הייתי פסיכולוג באמ"ן. ללא שינוי, הם ימשיכו לטעות".

במאמר מנסה גרוזברד להבין ולהסביר את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, הבנויה על קבוצה איכותית של אנשים שמוינו בקפידה ועובדים יחד לאורך שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים רבים כמו מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.