יש לנו חופש להחליט מה נעשה, אבל אנו מושפעים מגורמים רבים. מה חשוב לנו יותר: הרצון להצליח או הרצון להיות אדם טוב?

האם אתם חופשיים להחליט מה שאתם רוצים, או שכל ההחלטות שלכם נקבעו מראש בידי האל שיודע הכל, או בידי המכניקה של האטומים בגופכם? זאת שאלה שנעשית רלוונטית בחודש הסליחות והתשובה. אם הכל נקבע מראש – על מה נבקש סליחה ומחילה?

האם אתם חופשיים להחליט כרצונכם או שהחלטותיכם נקבעו מראש בידי האל או מכניקת האטומים בגופכם? השאלה רלוונטית במיוחד בחודש הסליחות. אם הכל נקבע מראש – על מה מבקשים מחילה?

תבדקו את עצמכם. אתם חופשיים להחליט בזה הרגע ללכת אל המקרר, לבחור את מה שמתחשק לכם – ולאכול אותו. אף אחד אינו יכול לאסור עליכם ללכת למקרר, ואף אחד אינו יכול להגיד לכם מה לאכול. כל אדם יכול להחליט שיש רצון חופשי – או להחליט שהכל "מכתוב", ולהצדיק בזה את כל ההחלטות הגרועות שלו.

ביהדות נקבע העיקרון המופלא: "הכל בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים". הפירוש שלי לעיקרון הזה הוא: כל אדם יכול לבחור בין יראת שמיים – לבין החלטה לפעול בניגוד למה שמצווה עלינו האל. להכריע בין להיות טוב לבין להיות אגואיסט. מן הבחירה הזאת נגזרים מעשינו לאחר מכן. אחרי שהחלטנו מי אנחנו – כל החלטותינו הן תוצאה של ההחלטה הבסיסית הזאת.

האם אנחנו באמת עושים את כל החלטותינו בלי להיות מושפעים מגורמים חיצוניים, לעיתים קרובות – אפילו בלי ידיעתנו? כמובן שלא. אנו מושפעים ממה שלימדו אותנו הורינו. אנו מושפעים מהפירסומות ומהתעמולה שאנו חשופים אליהן. אנו מושפעים מן האופנות, מההתנהגות של חברינו, ומזו של הידוענים ברשתות החברתיות.

אנו מושפעים מהמנהיגים שאנו מאמינים בהם, מאנשי הדת שאנו משתייכים אליה, ומהאמנים שביצירותיהם אנו צופים. אנו מושפעים ממה שלמדנו במערכת החינוך, מגן הילדים ועד האוניברסיטה.

כל אדם יכול להחליט שיש רצון חופשי – או להחליט שהכל "מכתוב", ולהצדיק בזה את כל ההחלטות הגרועות שלו. ביהדות נקבע העיקרון המופלא: "הכל בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים"

אנו מושפעים ממצבנו הכלכלי ומהאפשרויות שמזומנות לנו בחנויות הסמוכות ובחנויות באינטרנט. אנו מושפעים מהחוקים ומנגיפים כדוגמת הקורונה. אנו מושפעים ממזג האוויר, ממצבנו הבריאותי, ומיכולתנו לעשות פעולות פיזיות מסוימות.

אנו מושפעים מהאוכל שאכלנו וממצב הרוח שלנו – שמושפע מאירועים שהתרחשו לאחרונה. אנו מושפעים מהריחות, מהתאורה, ומהמוזיקה במקומות בהם אנו שוהים. אנו מושפעים מהשינה שישנו בלילה האחרון, או ממיעוטה.

כלומר אנחנו חשופים לשיטות שונות של מניפולציה, או של שיכנוע. כמעט תמיד. אנו יכולים להפעיל חשיבה ביקורתית ולהקטין את ההשפעה החיצונית על החלטותינו – אבל לרוב אנו לא טורחים להרהר בסיבות שגרמו לנו לעשות בחירה מסוימת.

אבל העיקר, אנו מושפעים מהרצון להצליח. מהרצון להרוויח כסף רב. מהרצון לקנות בית נאה ומכונית מפוארת. אנו רוצים לעשות רושם על כל האנשים שסביבנו. אנו רוצים להיות מסוגלים להתפאר בבת זוג, או בן זוג, בילדינו המוצלחים, ובנכדינו המבריקים.

אנו רוצים להרגיש את עצמנו עליונים על כל האנשים הסובבים אותנו. אנו רוצים כוח ושילטון. כך אומר הפסיכולוג אלפרד אדלר. כך אומר גם השל (הרב פרופ' אברהם יהושע השל). השל רואה ברצון להצליח את עבודת האלילים של ימינו. מרוב הרצון להצליח אנו פוגעים באחרים, מזניחים את הקרובים לנו – ואת בריאותנו. אלה מעשים שאינם מוסיפים לבריאותנו. "אנשים רבים יותר מתו מהמרוץ אחר ההצלחה – יותר מהמתים בסרטן", כך השל.

אנחנו חשופים לשיטות שונות של מניפולציה או שיכנוע. אנו יכולים להפעיל חשיבה ביקורתית ולהקטין את ההשפעה החיצונית על החלטותינו – אך לרוב איננו טורחים להרהר בסיבות שגרמו לנו לבחור כך או אחרת

נחזור אל נקודת המוצא. אנו יכולים להתמסר למרוץ אחר ההצלחה ולעשות את מה שיקדם את מטרותינו. ואנחנו יכולים להבין שזה רע, ואז לעבוד עם אנשים בשיתוף פעולה ולא באגרסיביות, ולהשקיע חלק מזמננו בלהיות אדם טוב. לטפל בבני משפחתנו, לעזור למי שנזקק לעזרתנו, להתנדב, לתרום למטרות ראויות, ולהבין כי "לקחת, זה כמו לשתות מים מלוחים. לתת – זה מה שגורם אושר".

ושוב, אנו חופשיים להחליט מה אנו. ההחלטה היא שלנו. אם נתמכר למרוץ אחר ההצלחה, אנו נבחר תמיד את מה שיביא לנו את הרווח הכי גדול. אם נחליט להיות אדם טוב – אנו נבחר תמיד לעשות את המעשה הראוי. מההחלטה הזאת שלנו, להיות אדם טוב או מצליח, לרוב החלטה בלתי-מודעת – מזה נקבעות אחר כך רוב ההחלטות שלנו. מכאן, שחופש הבחירה העיקרי שלנו הוא בין טוב – להצלחה.

ואיך אתם. איזה טיפוס אתם? מה בראש מעייניכם, להצליח או להיות אדם טוב?

יוסף רגב הוא יו'ר עמותת 'מנוחה נכונה', בית העלמין האלטרנטיבי בבאר שבע. איש מחשבים, חוקר ומחנך. מחלוצי תעשיית המחשבים בישראל. מורה למחשבים באונ' בן גוריון. הביא את הדואר האלקטרוני לישראל. הקים בבאר שבע פרויקט חינוכי, בו למדו מאות תלמידים. כיום בפנסיה. הסטוריון חובב. מחבר הספר 'רצח ארלוזורוב עוד חי' (באר שבע 2016).

קשה להאמין שבאותה מדינה ממש, בטווח של כמה עשרות קילומטרים בלבד, נתקלנו בשבוע האחרון בהבדלים תהומיים בהתייחסותם של עובדים בשני מוסדות ציבור שונים לנושאים שהם מופקדים על ניהולם התקין.

קשה להאמין שבאותה מדינה ממש, בטווח כמה עשרות קילומטרים בלבד, נתקלנו בשבוע האחרון בהבדלים תהומיים בהתייחסות עובדים בשני מוסדות ציבור שונים לנושאים שהם מופקדים על ניהולם

מצד אחד שירות בתי הסוהר, שנכשל בתפקיד הבסיסי ביותר המוטל עליו והוא לשמור על האסירים שנמצאים מאחורי סורג ובריח ולמנוע את בריחתם. במקרה זה המחדל חמור עשרת מונים, כי לא מדובר באסירים שהורשעו בביצוע עבירות צווארון לבן אלא בששה מחבלים. מרביתם אנשי הג'יהאד האיסלמי, כולם ארכי רוצחים שהורשעו בביצוע מעשי רצח אכזריים, שהצליחו ללא קושי להערים על הסוהרים ועל כל האמצעים הטכנולוגים שעומדים לרשותם ולברוח מהכלא באישון לילה.

מצד שני רשות כבאות והצלה, ארגון שספג אסון נורא בשריפה הגדולה בהר הכרמל ב-2010, בה ניספו 44 סוהרים, אנשי משטרה ולוחמי אש. הארגון הזה שהוקם ב-2013 (במקום מערך הכבאות) תיפקד השבוע בצורה מקצועית ואחראית לעילא ולעילא ומנע אסון כבד בחולון.

לאחר שהדיירים המתגוררים ברחוב סרלין 38 בעיר התלוננו על סדקים בקירות ועל כך שאינם מצליחים לסגור את הדלתות, הגיעו מיד אנשי כבאות והצלה והורו לעשרות משפחות לפנות לאלתר את ביתן כי קיימת סכנה להתמוטטות מיידית של הבניין. התנהלות זו מלמדת כי ישנם עובדי ציבור הממלאים את תפקידם בצורה ראויה, אחראית ומקצועית כפי שמצופה מכל עובד ציבור. לעומתם, כאמור,  ישנם עובדי ציבור כמו בשב"ס, שמזלזלים בתפקידם, אינם מקפידים על ההנחיות ועקב זאת גורמים לנזקים עצומים ולכאב ראש עצום לכל גורמי הביטחון במדינה.

יתרה מזו, אצלנו קיימת גם התרבות הקלוקלת לפיה האנשים האחראים לכשלים ולמחדלים אינם לוקחים על עצמם אחריות. נדירים המקרים שבהם אנשים שבתחום אחריותם אירעו אסונות, מחדלים ותקלות, מגלים אחריות ציבורית, ומגישים את התפטרותם.

אפילו גולדה מאיר, שכיהנה כראש הממשלה במלחמת יום הכיפורים, לא הסיקה מסקנות ולא התפטרה בעקבות הכשלון הגדול, אלא הציגה שוב את מועמדותה, ומפלגתה (מפלגת העבודה) אף זכתה בבחירות, כך שמאיר הקימה את הממשלה החדשה.

אצלנו קיימת גם התרבות הקלוקלת, לפיה האחראים לכשלים ולמחדלים אינם לוקחים אחריות. נדירים המקרים שבהם אנשים שבתחום אחריותם אירעו אסונות, מחדלים ותקלות – מגלים אחריות ציבורית ומתפטרים

תופעת החפיפניקיות בחברה הישראלית איננה חדשה. היא קיימת בארץ עשרות שנים. ביטוי נוקב לכך נתן יצחק רבין ז"ל ב-1992 כשכיהן כראש הממשלה. ארבעה חודשים לאחר שנבחר לתפקידו הוא אמר בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה:

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. הצירוף, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום, הוא בלתי נסבל. ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברה'מנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה'חפיף' היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'".

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.