בימים האחרונים מופץ ברשתות החברתיות סרטון שצולם ביום שישי (17/9) לא רחוק מהמאחז הלא-חוקי אביגיל שבדרום הר חברון. בסרטון, שזכה עד כה למאות אלפי צפיות, נראה פעיל זכויות אדם ישראלי, אדם בשנות השישים לחייו, נדחף מאחור ומוטח באכזריות אל הקרקע על-ידי קצין בדרגת רס"ן. כתוצאה מכך, נפצע הפעיל בצלעותיו ובעינו ונזקק לניתוח.
סמג"ד הנדסה בדרום הר חברון לא כובש את יצרו מול פעיל שלום, שליווה הבאת מיכלית מים לבני המקום ביחד עם פעילי @cforpeace1 וסיים את האירוע עם חשד לשבר בארובת העין וצלעות שבורות. "ותדע כל אם עבריה"? בושה לצבא שאלו מפקדיו. הכיבוש משחית ואלו פניו המכוערים.@gantzbe @IDFSpokesperson pic.twitter.com/mZgtwaJNTK
יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
התקיפה האיראנית הנרחבת על ישראל הינה אירוע חסר תקדים, שאין להקל ראש בחומרתו. מדובר בעימות ישיר איראני-ישראלי ראשון מסוגו, במהלכו שוגרו לעבר שני אתרים עיקריים בישראל, בסיסים של חיל האוויר, מעל ל-300 פריטי חימוש שונים. אירוע שעלול היה לגרום לאבדות ונזק רב.
סיכול הכוונות האיראניות, הישג מרשים בפני עצמו, איננו מפחית מעוצמת האתגר שהונח לפתחן של ישראל, ארה"ב ולמעשה האזור כולו.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
איש אחד נסע לבית ספר נודע בסקוטלנד לעבור קורס יקר ויוקרתי למדריכי קיאקים.
ביום של מבחן ההסמכה הים היה סוער במיוחד. הקבוצה התאספה על החוף, והאיש בדק את הציוד בקפידה, הוסיף חבלים ומצופים, חילק מחדש את חניכיו לזוגות, בדק את תקינות מכשירי הקשר, ועוד כהנה וכהנה, כל אות ותו כפי שלמד בקורס המפרך.
מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המציאות שם מורכבת ובעייתית: לא כל החיילים אכזריים ותוקפנים, ולא כל פעילי זכויות האדם חמודים ותמימים נטו – והפוך. הכיבוש משחית את ישראל וחמאס וכו' נוטים לטרור ופגיעה גם בחפים מפשע בישראל , ומחזקים את הכיוון הזה בקרב הפלסטינים קבוע. ברור שהפתרון חייב להיות שתי מדינות, הלוואי והדבר יגיע מהר מהצפוי; אויבים הכי גדולים יכולים להפוך לחברים הכי טובים, והפוך – זה מההסטוריה יא עיוני, לא המצאה שלי
אנשים יודעים טוב מאד מה קרה שם קודם. הסיפור הוא לא המאבק הנפשי שאדם עושה עם עצמו, אלא תפיסת העולם לגבי מדינת ישראל והסכסוך.
מי שחושב שצריך לזרוק את הערבים לכל הרוחות, כמו שעשו ב 48', יקבל כל אלימות שמקדמת את המטרה הזו. בין אם מופנית כלפי יהודים ובטח כשהיא מופנית כלפי ערבים. אלה שואלים, במקרה הטוב, "מה קרה קודם".
מי שחושב שיש לפתור (יום אחד) את הסכסוך הישראלי פלסטיני כשהפלסטינים נשארים במקומם, לא ישאל "מה קרה קודם".
הכל תלוי בראיית העולם, בחזון (מילה קצת גדולה) שכל מגיב בטוויטר מייעד למדינת ישראל וארץ ישראל. ליהודים ולפסטינים.
המסקנה:
מי ששואל "מה קרה קודם" הוא ימני, לאומני, פשיסט בתוכו פנימה – גם אם מצביע מר"צ או העבודה או "יש עתיד". מה שנקרא פשיסט שאיננו מודע לפשיסטיותו.