בקצרה, יש לבטל את כלל המגבלות סביב הקורונה, ומיד. גם אם הייתה הצדקה לחלקן בעבר, ולרבות מהן לא הייתה הצדקה בשום מצב, הרי שאין שום מקום למגבלות אלו יותר.

בשלב זה, מגבלות הקורונה הן שילוב של מדיניות היסטרית, התעלמות מהמציאות הבלתי נמנעת, התעללות בהורים וילדים וכפייה אכזרית של התחסנות. זה צורך חיוני כדי להפסיק את ההיסטריה ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית.

יש לבטל את כלל המגבלות סביב הקורונה, ומיד. גם אם הייתה הצדקה לחלקן בעבר, ולרבות מהן לא הייתה הצדקה בשום מצב, הרי שאין שום מקום למגבלות אלו יותר

הקורונה לא תיעלם

אנו נמצאים כבר שנה וחצי בתוך שגרת הקורונה המתמשכת – אוסף של מגבלות שכללו בידודים, סגרים, מגבלות שונות מתמשכים כבר זמן רב בישראל ובעוד מדינות. כבר קיימים מספר חיסונים לקורונה, והמחלה רחוקה מלהיעלם – למעשה דו"ח רשמי של ארגון הבריאות העולמי צופה כי המחלה תישאר אתנו לשנים, אולי לנצח.

המחלה תישאר, וריאנטים חדשים יצוצו, כך שניסיון "לנצח את המגפה" כשם ספרו השטחי והשגוי של ראש הממשלה הנוכחי, הוא ניסיון עקר. המשמעות היא שהקורונה אתנו לשנים, אולי לנצח.

עם התפרצות הקורונה היה נראה שמדובר בהתפרצות מגפה שזהירות רבה תעצור אותה. הנחה זו התבררה כשגויה. לאחר מכן הבטיחו לנו שחיסונים יצילו אותנו. מכיוון שישנם כבר מספר סוגי חיסונים (אך בישראל מונופול של חיסון אחד, מסיבות שאינן חשופות בפנינו). אך גם החיסונים אינם מספקים וכל הזמן המומחים (חלקם רק בעיני עצמם) אומרים שיש לחסן יותר מהציבור.

יתר על כן, מסתבר שיש לחסן שוב ושוב את כולם, ועדות לכך היא החיסון השלישי המקודם עתה – וההבטחה לחיסון רביעי, חמישי וכן הלאה. כך גם הטענה כי יש לעדכן את החיסון עם התפתחות וריאנטים חדשים.

כלומר, גם פיתוח החיסונים – מספר חיסונים – איננו "ניצחון" על המגפה. כן, החיסונים מסייעים, מפחיתים מחלה אצל הנדבקים וכנראה שתופעות הלואי שלהם מוגבלות, לפחות של חלקם. כלומר, הקורונה לא נעלמת, לא תיעלם ומה שאפשר לעשות הוא למצוא דרכים לחיות אתה.

החיסונים מסייעים, מפחיתים מחלה אצל הנדבקים וכנראה שתופעות הלואי שלהם מוגבלות, לפחות של חלקם. כלומר, הקורונה לא נעלמת, לא תיעלם ומה שאפשר לעשות הוא למצוא דרכים לחיות אתה

זו סוגיה חשובה – אולי החשובה ביותר. אם הקורונה אתנו למשך שנים, הרי שכל מגבלה המוטלת לגבי הקורונה צריכה להישאר אתנו למשך שנים, אולי לתמיד. לפיכך, אם רוצים לאסור פסטיבל מוזיקה (ולמרות שהפנג'ויה הוא אירוע אווילי, טוב שהתקיים) הרי שאיסור זה הוא תמידי; אם רוצים לאסור הופעות המוניות, זה איסור תמידי; אם מגבילים תיירות ובכך פוגעים בענף חיוני למשק – יש להודיע לתיירנים כי תחום עיסוקם יבוטל לאור הקורונה.

אם הקורונה אתנו כדי להישאר, כפי שנראה שהמצב, הרי שיש להחליט – או שהחברה שבה אנחנו חיים השתנתה לנצח, או שהמגבלות צריכות להיות מוסרות. הרי מה ההבדל להסירן היום במקום מחר? יש לחיות עם הקורונה והמשמעות היא ביטול מגבלות וחזרה לשגרה. מי שצריכים להיזהר יזהרו וחיסונים יהיו זמינים (ללא כפייה) לציבור.

אם לא, החברה האנושית כפי שהכרנו אותה נגמרה ואנו נכנסים אל תקופה של הגבלה חמורה של החופש האישי. הגבלה שאין עליה תאריך תפוגה משום שמגיפת הקורונה לא תיעלם. וזו רק סיבה אחת להפסקת המגבלות.

להפסיק עם בידוד התלמידים

מגבלה נוראית שעדין מיושמת היא חגיגת הבידוד לילדי היסודי וגני הילדים. לפני סוכות בתי נכנסה לבידוד בגלל ילד חיובי אחד בכיתתה. היא יצאה מהבידוד בשבת שלפני סוכות וביום ראשון שבו התקיימו לימודים אנחנו, יחד עם עוד 25 משפחות, לא שלחנו את ילדינו לבית הספר. כך גם לגבי בננו שגן הילדים. כך עשו עוד רבים. לא מאימת הקורונה, אלא מאימת הבידוד.

אנחנו, כאחרים, למודי בידודים. התוצאה בכל בידוד כזה היא שלא הודבקו כלל ילדים בכיתה או בגל הילדים. משום שהקורונה הרבה פחות מדבקת ממה שמפחידים אותנו. זו התוצאה בכמעט כל כיתה וגן שבהם מוחל בידוד.

אגב, זו בדיקה שקל לבצע אך לא מתבצעת כדי לא להסיר עוד חלק מההיסטריה הציבורית. משום שאז נדע כי הקורונה לא עד כדי כך מדבקת, גם לא עד כדי כך מסוכנת. ודאי וודאי לא לילדים בגילאים צעירים.

הבידודים הללו הם מטרד מתמיד להורים, לילדים ולמערכת החינוך. הם מפריעים תמידית לאפשרות הלימוד הרציף ויצירת הקשרים החברתיים של הילדים. מדובר במגבלה חמורה שמטילה נזקים נפשיים איומים על הילדים ומטילה עליהם פחדים אדירים. מדובר גם בהפרעה אדירה להורים, שכמעט כולם עובדים. מי שעובדים בבית מתקשים בעבודה, מי שעובדים מחוץ לבית נאצלים לוותר על ימי עבודה.

הבידודים הללו הם מטרד מתמיד להורים, לילדים ולמערכת החינוך. הם מפריעים תמידית לאפשרות הלימוד הרציף ויצירת הקשרים החברתיים של הילדים. מדובר במגבלה חמורה שמטילה נזקים נפשיים איומים על הילדים

נזקי הבידודים כה גדולים, והתועלת כה מוגבלת שמגבלה מסוימת זו צריכה להיות הראשונה שתיעלם. ובמהרה. זו הייתה מגבלה חמורה ולא הכרחית. וזו נותרה עדות היסטרית להתמודדות כושלת עם הקורונה. יש לבטלה ובמהירות.

די לכפיית החיסונים

מלבד הבידודים מרבית המגבלות המוטלות או מתוכננות עתה תכליתן היא אך ורק כפיית חיסונים על הציבור. מגבלות התו הירוק שהחלו בתור ניסיון (לפחות באופן רשמי) להגן על הציבור כשחלק מהאנשים מתחסנים ואחרים לא, הפכו למגבלות שכל תכליתן כפייה על בלתי מתחסנים להתחסן.

נוסף לכך, מתוכננות וקיימות מגבלות נוספות שכל תכליתן הפיכת חיי הבלתי מחוסנים לבלתי נסבלים. כך למשל לגבי התכנית ההזויה לאסור דמי אבטלה על לא מחוסנים שיפוטרו. זו במיוחד מגבלה חמורה, איומה שאין לה שום נימוק אפידמיולוגי. כל כולה ניסיון להפעיל לחץ על הציבור להתחסן.

מובן שהממשלה מנסה לעודד התחסנות. זה בסדר. גם בקורת על החיסונים לא צריכה להתעלם מתועלות החיסון. אך ברגע שקידום החיסון כבר איננו רק על ידי הסברה, הנגשה והקלת קבלת החיסון – אלא על ידי הפעלת לחץ על בלתי מחוסנים יש לחשוד הן במניעי הממשלה לקידום החיסון, ולהתנגד למגבלות אלו.

אני עצמי התחסנתי שלוש פעמים, וביצעתי את ההחלטה השקולה והמודעת להתחסן. אחרים בחרו אחרת. זכותם. יש לאפשר לציבור להחליט, לקבל החלטה מושכלת. לגלות אחריות אישית. משום שכעת הממשלה מתייחסת אל כולנו כאל שוטים שיש להפעיל עליהם לחץ להתחסן.

אני עצמי התחסנתי שלוש פעמים, וביצעתי את ההחלטה השקולה והמודעת להתחסן. אחרים בחרו אחרת. זכותם. יש לאפשר לציבור להחליט, לקבל החלטה מושכלת. לגלות אחריות אישית

זה לא מוסרי לקיים כפייה זו. זה גם לא נכון. הנימוק להתחסן הוא כדי שהיחיד ישמור על עצמו. כל נימוק אחר הוא לא תקף. אין הוכחה שהחיסונים מקטינים הדבקת הזולת, אלא רק שהם מפחיתים את הסיכוי למחלה קשה. ושוב – ישנם חולים קשים שחוסנו, גם שלוש פעמים. ככל שכפיית החיסונים תימשך ותוחמר, כך ספק אם היא תעבוד.

כבר עתה אחוזי המתחסנים בישראל גבוהים, בתוספת למחלימים מקורונה ברור שהאחוזים שאמורים לספק חיסון עדר כבר הושגו מזמן. המשמעות היא שהסיפור השקרי כי חיסון הציבור יעצור את המחלה הוא, כאמור, שקרי.

באופן אישי אני מלא חשש מהיום בו יאושר החיסון לגילאי 5 ומעלה. אז אמצא את עצמי תחת כפייה לחסן את ילדי הצעירים. למרות שהחיסון הוא חדש, ואת השפעותיו לטווח ארוך אף אחד לא יודע – עדין המדינה לא בוחלת בהטלת מגבלות על נערים ונערות, ולא תבחל בהטלת מגבלות על ילדים וילדות – והוריהם.

הניחו לנו. הציבור הישראלי בוגר ואחראי. מי שרוצה להתחסן מתחסן. במקום שלל מגבלות, אוספי בדיקות מיותרות וכפייה איומה – הסבירו, הנגישו את החיסון, הקלו על ההתחסנות, הנגישו אותו לאוכלוסיות שקשה להגיע אליהן. מלבד זאת, הניחו לנו.

שקיפות עכשיו ומיד

לא ברור מדוע לאחר הקמת הממשלה החדשה ההסכמים עם חברת פייזר עדין לא חשופים לציבור. מדוע החיסון כמעט היחיד שניתן בישראל הוא של חברת פייזר? מה הוסכם עם החברה? עד כמה עמוק הקשר עם החברה שהופך את ישראל למעבדה של החיסון שלהם – זאת לדברי בכירי החברה ובכירי משרד הבריאות?

לא ברור מדוע לאחר הקמת הממשלה החדשה ההסכמים עם חברת פייזר עדין לא חשופים לציבור. מדוע החיסון כמעט היחיד שניתן בישראל הוא של חברת פייזר? מה הוסכם עם החברה?

מלבד השאלות הללו – מדובר בהסכם ממשלתי בנושא אקוטי ומרכזי בציבוריות הישראלית. לא מדובר בנושא ביטחוני, לא מדובר בצנעת הפרט – לפיכך לא ברור מדוע ההסכמים לא נחשפו לציבור.

כמובן, לא ברור גם מדוע שלל פרוטוקולים של דיוני הממשלה בנושאים אלו עדין לא נחשפו, בעיקר לאחר הדו"ח החמור של מבקר המדינה בנושא. לא ברור מדוע מידע חיוני לגבי החיסונים כמו התפשטות תופעות לוואי לא מפורסם בצורה מסודרת, לא ברור מדוע שי אי התאמות מוזרות בנתוני משרד הבריאות.

אם רוצים לקבל את אמון הציבור, בין השאר כדי לקדם התחסנות, הדרך הטובה ביותר היא שקיפות. מלבד התועלת שבשקיפות, מדובר בערך בפני עצמו, בדרישה בסיסית של משטר דמוקרטי.

גם כך מגבלות הקורונה מטילות צל על ההתנהלות הדמוקרטית של כל מדינה שנוקטת בהן. לכן, לכל הפחות, נדרשת שקיפות גדולה של תהליך קבלת ההחלטות, של ההחלטות עצמן ושל ההתקשרות של המדינה עם חברת פייזר.

במקום להטיל רפש והאשמות במי שמטיל ספק במדיניות הממשלה היה צריך, כאמור, ליישם שקיפות. בהיעדרה – יש גבול לאמון שאפשר לתת במדיניות הממשלה, הממשלות, בנושא זה.

להציל את הדמוקרטיה הישראלית

מתחילת התפרצות הקורונה מספרים לנו כי המגבלות השונות מטרתן הצלת חיים. זה חשוב ונכון. אבל עם הזמן למדנו עד כמה מסוכנת המחלה. והבנו שהסכנות ממנה מוגבלות. הבנו כי כנראה שהיא כאן כדי להישאר.

הקורונה הביאה להטלת מגבלות, חלקן דרקוניות ובלתי דמוקרטיות. בישראל ובכל העולם. כמה מדינות כבר הבינו כי את המגבלות, כולן, יש לבטל. בישראל בוטלו רק חלק מהמגבלות, אך אחרות נמצאות בדיונים.

הקורונה הביאה להטלת מגבלות, חלקן דרקוניות ובלתי דמוקרטיות. בישראל ובכל העולם. כמה מדינות כבר הבינו כי את המגבלות, כולן, יש לבטל. בישראל בוטלו רק חלק מהמגבלות, אך אחרות בדיונים

יש לבטל את מגבלות הקורונה, מיידית. יש להפסיק את הלחץ האיום על מי שאינם מחוסנים, יש לאפשר דיון ציבורי פתוח ויש לפתוח לציבור את כלל הדיונים בנושא ואת ההסכמים עם חברת פייזר.

הפסקת ההגבלות היא הדבר הנכון, היא חיונית כדי להבריא את החברה הישראלית מטראומת הקורונה, כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.