אחת מתופעות הלוואי המשטריות של מגפת הקורונה היא התחדדות התודעה הציבורית ביחס לשקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות. באופן ספציפי, הפעילות הממשלתית האינטנסיבית בשבועות הראשונים להתמודדות עם המגפה העלתה את ההבנה כי בניגוד להליכי חקיקה בכנסת – שהם שקופים וגלויים ומאפשרים לציבור לדעת מה עמדתו של כל חבר כנסת – לא כך הדבר במליאת הממשלה ובוועדות השרים.

לילה אחר לילה התכנסה הממשלה כדי להתקין תקנות – בתחילה תקנות שעת חירום, ובהמשך תקנות מכוח חוק הקורונה; יום אחר יום התכנס קבינט הקורונה כדי להטיל הגבלות נוספות, אך לציבור לא הייתה, ועדיין אין, כל דרך לדעת מי אמר מה, מי תמך במה, מהן חוות הדעת והעמדות המקצועיות שנשמעו בדיונים, וכיצד התקבלו ההחלטות, לטוב ולרע.

יום אחר יום התכנס קבינט הקורונה כדי להטיל הגבלות נוספות, אך לציבור לא הייתה, ועדיין אין, כל דרך לדעת מי אמר מה, מי תמך במה, מהן חוות הדעת שנשמעו בדיונים, וכיצד התקבלו ההחלטות, לטוב ולרע

זה היה הרקע לפנייתה של קבוצת עיתונאים ופעילים ציבוריים – העיתונאים טל שניידר, נעה לנדאו, תומר גנון, שאול אמסטרדמסקי וחן מענית, יחד עם התנועה לחופש המידע, עמותת "שומרים", עורכי הדין שחר בן-מאיר ויצחק אבירם וכלי תקשורת שונים – בדרישה לחשוף את תמלילי הדיונים בממשלה ובוועדות השרים בנוגע להתמודדות עם מגיפת הקורונה.

שלשום (ראשון) נחלו העותרים הצלחה מרשימה, אם כי עדיין לא ניצחון מלא וסופי: הרכב בג"ץ הכולל את הנשיאה אסתר חיות והשופטים יצחק עמית וג'ורג' קרא החליט להוציא צו על-תנאי נגד הממשלה, המורה לה לנמק בתוך חודש ימים מדוע לא יימסרו לעותרים תמלילים של ישיבות הממשלה ושל ועדות השרים הנוגעות לניהול משבר הקורונה.

אך בית המשפט הלך צעד אחד נוסף, מעבר לכך: הוא הורה לממשלה לנמק, במסגרת הצו על-תנאי, גם מדוע לא יבוטלו שני סעיפים בתקנון הממשלה, שסותרים לכאורה את הוראות חוק יסוד הממשלה.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

זוהי קביעה מרחיקת לכת, שכן גלומה בה המסקנה – שעדיין לא נקבעה סופית, אלא רק עומדת כעת למבחן – שתקנון עבודת הממשלה מטיל חובת סודיות על תמלילי ישיבות הממשלה מעבר למה שחוק היסוד ביקש לאפשר.

הצו על-תנאי שהוציא בג"ץ ופרק הזמן המצומצם יחסית שניתן לממשלה להשיב לו, מלמדים כי אפשר שבית המשפט הפנים את הצורך במתן דין וחשבון לציבור על אחורי הקלעים של תהליך קבלת ההחלטות הממשלתי באשר למשבר הקורונה.

הגברת השקיפות של ההליכים הממשלתיים היא פועל יוצא של הסטת מרכז הכובד הממשלי, בתקופת הקורונה, מהרשות המחוקקת אל הרשות המבצעת.

הגברת השקיפות של ההליכים הממשלתיים היא פועל יוצא של הסטת מרכז הכובד הממשלי, בתקופת הקורונה, מהרשות המחוקקת אל הרשות המבצעת

הן בתקופה הראשונה, שבה נעשה שימוש בתקנות שעת חירום, והם בתקופה הבאה, שבה שואבת הממשלה את סמכויותיה מחוק הקורונה הגדול, הרציונל המנחה את שתי התקופות הוא שבמצב שבו נדרשת קבלת החלטות מהירה, לא ניתן לקבוע הגבלות והוראות אופרטיביות בחקיקה של הכנסת, אף אם גלומה בהן פגיעה בזכויות יסוד שאמורה להיעשות בחקיקה ראשית. משום כך, נעשה מהלך שעניינו העברת הכוח החקיקתי האפקטיבי לידי הממשלה.

ואם זה המצב, מן הראוי ש"דיוני החקיקה" בממשלה, בנושא הקורונה, ייעשו בשקיפות הקרובה יותר לזו הנהוגה בכנסת. אחרי הכול, מרכז הכובד החקיקתי בתחום הקורונה הועבר לממשלה לא על-מנת להגביר את האיפול על תהליכי קבלת ההחלטות, אלא מטעמי יעילות וזריזות.

בנימין נתניהו ובני גנץ בישיבת קבינט, יוני 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

הליכים משפטיים סבוכים

הצו שהוציא בג"ץ השבוע ניתן בהליכים משפטיים סבוכים, שבהם בתי המשפט דחו את העותרים בלך-ושוב בין העליון למחוזי, בין עתירות לבג"ץ לבין עתירות מנהליות בתחום חופש המידע.

העתירה הראשונה לבג"ץ בעניין זה הוגשה כבר באפריל 2020, זמן קצר לאחר פרוץ המגפה. גם אז ביקשו העותרים לבטל סעיפים בתקנון הממשלה – הייתה זו ממשלת נתניהו-גנץ – וכן הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לסודיות ישיבות הממשלה, המטילים חובת סודיות גורפת על פרוטוקולי הקורונה. שופטי בג"ץ שלחו את הצדדים לבית המשפט המחוזי, שיבחן את הנושא במשקפי חוק חופש המידע.

בדצמבר 2020 החליט שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אלי אברבנאל, לדחות את עתירת חופש המידע, שדרשה לקבל את תמלילי דיוני הממשלה וכן את חומר הרקע שהועמד לעיונם של השרים בישיבות אלה.

אברבנאל דחה את הבקשה לחשוף את תמלילי הדיונים, תוך שהסתמך על ההוראות שבתקנון הממשלה הקובעות כי דיוני הממשלה הם "סגורים" וכי הפרוטוקולים יסווגו "סודי ביותר" בכל נושא ביטחוני או הנוגע ליחסי חוץ, וכן בכל נושא נוסף שעליו תחליט הממשלה.

השופט אלי אברבנאל (צילום: הרשות השופטת)

פסק הדין הזה הוליד שתי תוצאות: מצד אחד ערעור לעליון על תוצאתו, ומצד שני עתירה נוספת לבג"ץ, בעקבות קביעתו של אברבנאל כי הוא כלל איננו מוסמך לדון, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בטענה שהיה על הממשלה להוציא את הפרוטוקולים האמורים מסיווג הסודיות, וזאת בהתאם לסמכות שניתנה לה בחוק יסוד הממשלה.

לכל אורך הדרך התנגדה הממשלה לחשיפת הפרוטוקולים והתמלילים. "עקרון השקיפות, שאין להפריז בחשיבותו", כתבה פרקליטות המדינה בשם הממשלה לבג"ץ, "אינו ניצב לבדו ויש לאזנו מול שיקולים מתחרים כבדי משקל".

ומהם אותם שיקולים כבדי משקל? "בראשם עקרון האחריות המשותפת של חברי הממשלה והחשש מפני אפקט מצנן העלול להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של חברי הממשלה ועל טיבו".

עם זאת, גם הממשלה חשה כנראה שכיוון הרוח משתנה, ובמהלך הדיונים בבג"ץ היא הסכימה לפרסם את פרוטוקולי הדיונים בממשלה, הכוללים רק את הנושאים וההחלטות – להבדיל מהתמלילים המתעדים את דברי כל אחד מהשרים.

גם הממשלה חשה כנראה שכיוון הרוח משתנה, ובדיונים בבג"ץ הסכימה לפרסם את פרוטוקולי הדיונים, הכוללים רק את הנושאים וההחלטות – להבדיל מהתמלילים המתעדים את דברי כל המשתתפים

מתן הצו על-תנאי על-ידי בג"ץ הוא צעד בכיוון הנכון. בתום למעלה משנה וחצי של התנהלות שלטונית אל מול המגפה – הציבור זכאי להיחשף לכלל תהליכי קבלת ההחלטות.

יכול להיות שאכן יהיה בכך אפקט מצנן על חלק משרי הממשלה. אם יידעו שדבריהם בישיבות הממשלה ובוועדות השרים יהיו פומביים, אולי יחשבו פעמיים לפני שינקטו עמדה כלשהי. זה לא בהכרח דבר רע. פומביות ושקיפות מולידות אחריותיות – וזו, כידוע, היא בעלת ערך חשוב ביחסי השלטון והציבור.

ראש הממשלה נפתלי בנט בדיון של קבינט הקורונה, 3 באוקטובר 2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

להגברת השקיפות עשויה להיות תוצאה חיובית נוספת: הגברת האמון הציבורי בהליכי קבלת ההחלטות. לכך עשויה להיות השפעה ישירה על החנקת תיאוריות קונספירציה, והגדלת מספר האנשים מקרב הציבור שייאותו להתחסן ולציית להנחיות הקורונה.

איפול ועמימות הם צלחת הפטרי של חוסר אמון דיסאינפורמציה. שקיפות מוגברת של הליכי קבלת ההחלטות עשויה להיות כלי יעיל בידיה של הממשלה.