שר המשפטים גדעון סער והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשו חצי עבודה.
הצעת החוק שפורסמה אמש להערות הציבור, האוסרת למסור בידיו של נאשם בפלילים את המנדט להרכבת ממשלה, איננה אוסרת על כהונה של נאשם בראשות הממשלה. היא אוסרת להטיל את המנדט על מי שהוגש נגדו כתב אישום לפני אותו מועד, אך אין בה שום התייחסות למצב שבו מוגש כתב אישום נגד מי שמכהן בתפקיד ראש הממשלה.
במילים אחרות: אם הצעת החוק הזו תעבור בכנסת ותהפוך לחלק מחוק יסוד הממשלה, כל ראש ממשלה שייבחר בעתיד יוכל להמשיך לכהן בתפקידו, גם אם במהלך כהונתו תתקיים נגדו חקירה פלילית, ובסופה יחליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום, ואפילו בעבירה חמורה.
אם הצעת החוק הזו תעבור בכנסת ותהפוך לחלק מחוק יסוד הממשלה, כל ראש ממשלה שייבחר בעתיד יוכל להמשיך לכהן בתפקידו, גם אם במהלך כהונתו יוגש נגדו כתב אישום, ואפילו בעבירה חמורה
החסר הזה מלמד שסער ומנדלבליט תפסו רגליים קרות בקשר לחלק הקשה הטעון הסדרה משטרית. קל יחסית לומר שמי שכתב אישום חמור תלוי ועומד מעל ראשו, לא יוכל לקבל את המנדט להרכבת ממשלה. קשה הרבה יותר לקבוע שכתב אישום נגד ראש ממשלה יביא להפסקת כהונתו.
מנדלבליט יודע, אולי מתוך חיבוטי הנפש הפנימיים שלו לאורך הקדנציה, כמה כבדה המטלה על כתפיו של היועץ המשפטי לממשלה, שנאלץ להחליט אם להעמיד לדין ראש ממשלה, תוך שהוא יודע כי החלטתו זו פירושה הוא סוף כהונתו של ראש הממשלה. מנדלבליט עצמו כמעט כרע תחת הנטל, אפילו במצב שבו החקיקה הזו, המחייבת הדחתו של ראש ממשלה ההופך לנאשם, טרם באה לעולם.
ההתעלמות מהסיטואציה של הגשת כתב אישום נגד מי שמכהן אותה שעה כראש הממשלה, פירושה התחמקות מהבעייתיות שהתגלתה בשיטת הממשל הישראלית ברבע המאה האחרונה.
חקיקה משטרית אמורה להתמודד עם ליקוי שהתגלה במציאות, לא עם פגם תיאורטי. ב-25 השנים האחרונות נחקרו, בעודם מכהנים כראשי הממשלה, בנימין נתניהו, אריאל שרון, אהוד ברק ואהוד אולמרט. השאלה האם להעמידם לדין עמדה על הפרק בעת כהונתם.
חקיקה משטרית אמורה להתמודד עם ליקוי שהתגלה במציאות, לא עם פגם תיאורטי. ב-25 השנים האחרונות נחקרו, ארבעה ראשי הממשלה. השאלה האם להעמידם לדין עמדה על הפרק בעת כהונתם
עם זה היה צריך להתמודד, לא עם השאלה האם נאשם המתמודד בראש רשימה בבחירות לכנסת יוכל לקבל את המנדט. נכון, לאחר הבחירות במרץ 2020 ואלו במרץ 2021 התמודדה הפוליטיקה הישראלית גם עם המצב הזה, של סוגיית מתן המנדט לנאשם נתניהו, לאחר שכתב האישום נגדו הוגש לבית המשפט. אך המצב הזה הוא הטפל, ולא העיקר, במבחן המציאות הישראלית. ממילא, הוא היה תולדה של הכשל העיקרי, שהצעת החוק מתעלמת ממנו.
דברי ההסבר להצעת החוק מנסים להתמודד עם החסר הזועק הזה: "ההסדר המוצע", נכתב שם, "מתייחס רק לשלב של הרכבת הממשלה אך אינו מחמיר ומשנה את הדין הקיים בכל הנוגע להפסקת כהונה של ראש הממשלה מכהן שנגדו הוגש כתב אישום.
"זאת בשל המשמעות הפוליטית והציבורית החמורה יותר שיש להדחה כזאת, במהלך הכהונה, להבדיל ממניעת הכהונה מראש, כאשר כלל הציבור והמפלגות הרלוונטיות מודעים מראש למגבלה העתידית של הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על נאשם".
ההסבר הזה מאחז עיניים, מאחר שהוא מוביל למסקנה ההפוכה: אם כבר אנחנו מתבססים על מבחן המודעות הציבורית, הרי שפוליטיקאי המוביל מפלגה בבחירות בעודו עומד לדין פלילי – בוודאי מבקש את אמונו של הציבור, כאשר אותו חלק מקרב הציבור הבוחר במפלגה זו מודע לכך שהוא מסייע לאותו פוליטיקאי להיבחר לראשות הממשלה, ועושה זאת בעיניים פקוחות.
אם כבר אנחנו מתבססים על מבחן המודעות הציבורית, הרי שהציבור הבוחר במפלגה שבראשה נאשם בפלילים מודע לכך שהוא מסייע לאותו פוליטיקאי להיבחר לראשות הממשלה, ועושה זאת בעיניים פקוחות
לעומת זאת, כאשר מוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה במהלך כהונתו, ניתן לומר שהחוזה בינו לבין הציבור הופר. הציבור בחר (בעקיפין, בשיטה המפלגתית-קואליציונית שלנו) בראש ממשלה שאיננו עומד למשפט, והנה כעת מנהל את המדינה נאשם בפלילים. דווקא המצב הזה מייצר הצדקה חזקה יותר לקביעה נורמטיבית שראש ממשלה ההופך לנאשם בעבירה פלילית חמורה, איננו כשיר עוד להמשיך בכהונתו.
התימהון מתגבר כשקוראים את מגוון ההצדקות שמציעים דברי ההסבר להצעת החוק, לצורך למנוע מנאשם לקבל את המנדט. המון הסברים יפים על אודות הפגיעה בעקרון "הנאמנות הציבורית", הכולל בתוכו עוד מושגים יפים וחשובים, כמו "תקינות פעילות המנהל", "אמון הציבור" בנבחרי הציבור ובמערכות השלטון, ו"טוהר המידות של משרתי הציבור".
כל אלה ייפגעו פגיעה אנושה אם נאשם בפלילים יקבל את המנדט להרכבת הממשלה, אך לא ייפגעו אם ראש ממשלה ימשיך בכהונתו אף לאחר שיוגש נגדו כתב אישום בעבירות פליליות חמורות? הרי המציאות לימדה אותנו אחרת, ובמחיר כואב. ההצעה הזו נעדרת היגיון פנימי כלשהו.
האזכור בדבר הצורך להשוות את הנורמות בין המצב החל על ראש ממשלה לבין זה החל על שרי הממשלה, מכוח הלכת דרעי-פנחסי, והמצב החל על ראשי ערים, מכוח הלכת רוכברגר והחקיקה שבאה בעקבותיה – הוא כבר ממש בבחינת מעשה נבלה.
שהרי, גם אחרי שייחקק החוק הזה, אם וכאשר, מצבו של ראש הממשלה לא יהיה דומה לזה של שרים או של ראשי ערים. שר שמוגש נגדו כתב אישום חמור הולך הביתה. ראש עיר שמוגש נגדו כתב אישום – מתכנסת ועדה המכריעה אם להשעותו. ראש ממשלה יהיה פטור מכל אלה.
מאחר שהצעת החוק אינה קובעת שתיפסק כהונתו של ראש ממשלה שהועמד לדין במהלך כהונתו, היא גם רואה עצמה פטורה מלהציע הסדר כלשהו שיאפשר זאת.
כבר נכתב בזמן ישראל כי סיטואציה כזו מציפה בעיה, הדומה לזאת העולה מהחוק המגביל כהונת ראש ממשלה לשמונה שנים מצטברות. ביום שלאחר השלמת שמונה שנים, ראש הממשלה הופך בלתי כשיר – אך אינו מפסיק את כהונתו, אלא רק הופך לראש ממשלת מעבר.
אם הצעת החוק לאיסור כהונת נאשם בראשות ממשלה הייתה מתמודדת עם מצב של העמדת ראש ממשלה מכהן לדין, היא הייתה צריכה למצוא פתרון לבעיה הזו, שאחרת ראש הממשלה הנאשם היה ממשיך לגלוש הלאה בתפקידו, כראש ממשלת מעבר. אם כי, ככל הנראה לא לזמן רב, אלא רק עד הקמת ממשלה אחרת או בחירות לכנסת.
מצב כזה היה יוצר עבור ראש ממשלת המעבר הנאשם תמריץ חזק "לערבב" את המערכת הפוליטית במטרה להקשות על הקמת ממשלה חדשה, וכך להמשיך עוד ועוד בכהונתו.
למעשה, הצעת החוק שפורסמה אמש אפילו לא מציעה למנוע הטלת מנדט על כל נאשם שהוא, אלא רק על מי שהועמד לדין בעבירה שהעונש עליה הוא שלוש שנות מאסר ומעלה. בתרגום הרף הזה לתחום השחיתות השלטונית, ניתן לומר שלא רק מי שמואשם בשוחד יהיה מנוע מלהקים ממשלה, אלא גם מי שמואשם במרמה והפרת אמונים.
קביעה נומינלית של חומרת העבירה בהתאם למספר שנות המאסר הקבועות בצידה, היא הסדר שונה מאשר זה שנקבע בהלכת דרעי-פנחסי, שם דובר על "כתב אישום חמור" ותו לא, והדבר מתבקש על מנת ליצור ודאות משטרית. אך פירוש הדבר שמי שנאשם בעבירות קלות יותר יוכל בכל זאת להתמודד בבחירות ולקבל את המנדט.
קביעה נומינלית של חומרת העבירה בהתאם למספר שנות המאסר, היא הסדר שונה מאשר זה שנקבע בהלכת דרעי-פנחסי, שם דובר על "כתב אישום חמור" ותו לא, והדבר מתבקש על מנת ליצור ודאות משטרית
אותו רצון בוודאות הביא את מנסחי החוק במשרד המשפטים לקבוע גם כי רק מי שהוגש נגדו כתב אישום עד היום ה-45 לפני היום הראשון שבו ניתן להגיש רשימות מועמדים לוועדת הבחירות המרכזית, ייחשב כנאשם המנוע מלקבל את המנדט. הגשת רשימות לוועדת הבחירות המרכזית מתקיימת כחודש וחצי לפני מועד הבחירות ואורכת יומיים.
פירוש הדבר שרק מי שכתב האישום נגדו הוגש עד שלושה חודשים לפני הבחירות, יהיה מנוע מלקבל את המנדט. מי שכתב האישום נגדו הוגש במועד מאוחר יותר וקרוב יותר לבחירות – ואפילו היה זה כתב אישום חמור ביותר – יוכל לקבל את המנדט בהתאם להצעת החוק החדשה.
הדבר עתיד להוביל ללחצים בלתי נסבלים על היועץ המשפטי, הפרקליטות והמשטרה, אם יתקיימו חקירות נגד פוליטיקאים בכירים בסמוך לבחירות, לעכב את קבלת ההחלטה הסופית עד לאחר קו הגבול של 90 ימים לפני הבחירות. לא מסובך לעשות את זה.
לפני ההחלטה הסופית היועץ מקיים שימוע, אפשר לעכב ולדחות את מועד השימוע, אחר כך להעלות טענות וספקולציות שיחייבו השלמת חקירה, וכך לחמוק מהמגבלה הקבועה בחוק.
לחצים כבדים יופעלו גם על השופט הנושא בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שיוכל "להלבין" כתב אישום נגד פוליטיקאי שיבקש זאת, ולשחרר אותו מהחזקה שנוכח העבירות הכלולות בכתב האישום נגדו, הרי שיש קלון באישומים נגדו.
לחצים כבדים יופעלו גם על יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שיוכל "להלבין" כתב אישום נגד פוליטיקאי שיבקש זאת, ולשחרר אותו מהחזקה שנוכח העבירות הכלולות בכתב האישום נגדו, הרי שיש קלון באישומים נגדו.
במשרד המשפטים טוענים שהסמכות שהופקדה בידיו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מקבילה להסדרים אחרים הקבועים בחוק יסוד הכנסת ובחוק יסוד הממשלה באשר למינוי לשרים ולהיבחרות כחברי כנסת – אך ההסדרים הללו מעניקים ליו"ר ועדת הבחירות סמכות ביחס להרשעות מן העבר, ורק אם בית משפט לא קבע קביעה מפורשת לעניין הקלון.
בהצעה החדשה, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית למעשה "יסנדל" את בית המשפט הפלילי שיכריע בעתיד את דינו של הפוליטיקאי הנאשם, תוך שיקבע מראש אם יש בעבירות קלון. זהו הסדר בעייתי ובלתי ראוי.
ההתמקדות אך ורק במניעה מלהטיל את המנדט על נאשם, ולא במניעה מנאשם לכהן כראש הממשלה, מחדדת את התחושה שמדובר בחוק פרסונלי, הבא לחסום את חזרתו של נתניהו לכס ראש הממשלה ולא לפתור בעיה משטרית.
הלקונה המשטרית שהתגלתה בישראל עניינה בראש ממשלה שהפך לנאשם במהלך כהונתו. עם זה הצעת החוק אינה מתמודדת. המצב הנוכחי הוא שנתניהו עומד למשפט – והצעת החוק הזו, אם תעבור, תהפוך אותו לבלתי כשיר לקבל את המנדט עד לסיום משפטו (ואם יורשע בעבירה שיש עמה קלון – גם לאחר מכן).
הלקונה המשטרית שהתגלתה בישראל עניינה בראש ממשלה שהפך לנאשם במהלך כהונתו. עם זה הצעת החוק אינה מתמודדת
למעשה, דבר מהרשומון הפוליטי המטלטל של השנתיים האחרונות לא היה נמנע, אם הצעת החוק הזו הייתה כבר בבחינת חוק. חלק ממערכות הבחירות האחרונות התקיימו בטרם הוגש כתב האישום נגד נתניהו, ואפילו כאשר הועמד לדין – ב-28 בינואר 2020 – היה זה פחות משלושה חודשים ממועד הבחירות ב-2 במרץ 2020, כך שהחוק לא היה אפילו מונע מנתניהו לקבל את המנדט להקמת ממשלת החילופים עם בני גנץ.
מכלול הפגמים הללו הופך את הצעת החוק מבית היוצר של סער ומנדלבליט להצעה פגומה ובלתי ראויה. יש צורך לחזור אל שולחן השרטוטים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו…הטוויטר בטירוף, הבטחתי שעד יום ד'…
אוהבים את הממשלה, אחלה גדעון סער: נכון, הממשלה רחוקה מלהיות אוטופית או מושלמת או גנעדנית, אך היא הרבה פחות גרועה מהקודמת, היא ללא שיטות מאפיונריות, והיא בעלת פוטנציאל להביא שינוי דרמטי – אולי, הלוואי