היו דברים שאנו, הבנות, סלדנו מהם. אפילו לא ידענו להגיד מה לא בסדר. אפילו לא ידענו מהו פמיניזם בכלל. זה היה משהו רחוק ותימהוני של אמריקאיות או ישראליות, שמדברות בשפה שאף אחת מאתנו לא הבינה.

ובכל זאת, כששמענו על ההוא, זכר האלפא של הבנים שמספר להם בפירוט מה החברה שלו עשתה לו ואילו קולות היא השמיעה תוך כדי תוך פירוט התנוחה (מאחורה, אלא מה), עברה אותנו צמרמורת ובחילה. לא מאיזו צדקנות מוסרנית, אלא כי משהו עמוק, ראשוני, הישרדותי – צעק לנו, שגם אם קודם לא הערכנו אותו במיוחד, עכשיו אנחנו יודעות למה.

למה? לא ידענו להסביר. למעשה בחברת הבנות גם לא היינו צריכות להסביר. הבטנו זו בעיניה של זו וידענו, שהאינסטינקט שצעק לנו קודם להתרחק מהגבר-גבר הזה, עשה עבודה טובה.

בסוגריים אומר שגם לא האמנו למילה שלו. לא כי חשבנו שאין יחסי מין מהסוג הזה בין בנים לבנות, ידענו שיש. היו לנו חברים בעבר ובהווה. היו זוגות והיו שמועות. שמועות שאף אחד מהמעורבים לא תיאר בפירוט כזה בפני החברים שלו.

אלא שכמות המלל שהוא הוציא על הביצועים שלו העלו אצלנו חשד שמדובר בקשקושים שהוא ממציא כדי למנף את עצמו בתור הבבון הכי חזק בשבט, כזה שהחברה שלו היא רק עוד דרך להחזיק בתואר המפוקפק. וסליחה מהבבונים, אתם בחורים טובים בסך הכל.

אחר כך הכירו הבנים את זו שנותנת. כבר לא היינו בבית הספר והשמועה פרחה לה על מישהי, שהכירו איכשהו והיא נותנת. לכולם. זו תופעה ידועה. לפחות כך היה באותם ימים רחוקים לפני מעל שלושים שנה. יש אחת שנותנת. לא צריך לחזר אחריה. לא צריך להיות חבר שלה. לא צריך כלום חוץ מלרצות. כי היא רוצה. תמיד. מזרון העומד לשירות הציבור. יצור בעל שדיים ופות זמינים. מחובר לזה ראש, קצת מסובב לדעת הנוגעים בדבר, והיו לא מעט כאלה.

הבנות האנינות מסוגי הזדעזעו. תאמרו שהיינו מוסרניות וצדקניות ולא מחוברות למיניות שלנו. לא זרמנו. ייתכן שגם זה נכון. קיבלנו חינוך מאופק מאוד מבחינה מינית. למעשה לא קיבלנו חינוך מיני כלל וחיינו בחברה דתית, והימים היו אחרים וכל זה נכון.

אלא שלא רק זה נכון.

הזאת שנותנת היא מושג. היא פיזית מאוד אבל היא גם מושג. מטאפורה לעולם המעוות שלא מחנך למיניות. שבו איש לא עוצר לשאול למה הסתובב אצלה משהו בראש. מה הסתובב שם ומה גרם לסבב הזה.

עולם שמבלבל בין נינוחות מינית שמאפשרת יותר מפרטנר אחד בחיים, לבין התייחסות לגוף של עצמך כאילו הוא רכוש ציבורי. לנתק הצועק במקרים כאלה בין הגוף לבין האדם שהגוף הזה שייך לה.

היום אני יודעת לומר שיש קשר בין התעללות מינית, גילוי עריות, או "סתם" התעללות מינית בילדות, לבין היחס לעצמך כאילו את לא שווה כלום. כאילו עוד גוף שיחדור אליך יביא אתו את התיקון. כאילו רק כך תוכלי לקבל את מה שאת כל כך משוועת אליו – הכרה, חמלה, כבוד, אהבה.

אשה יכולה כאמור לבחור כמה שותפים לחיי המין שלה. נערה בת 17 שכל הקיבוץ, כל הנח"ל וכל חברי הנחלאווים היו בתוכה זה סיפור אחר. מחקרים יוכיחו. ובאמת צריך כאן מחקרים? במרחק השנים, כשהבחורים האלה כבר הורים לילדים ולבנות, האם הם מהרהרים בנערה הזו? האם הם מבינים?

כאמא לבנים אני מודה בצער שגם אני נופלת בחינוך המיני שלהם. וכי קשה מאוד לדבר על משהו שהחברה מציבה כטבעו של עולם. ברור שיש מין. ברור שיש כאלה שזורמות. ברור שזו הבחירה שלהן. ומה הבעיה עם זה, בעצם? הן רוצות את זה הרי, לא?

כששמעתי את תוכניתה של יעל דן שבו היא מדברת עם ד"ר ענת גור על הקשר בין פגיעות מיניות להתנהגות מינית משפילה והמונית, הרגשתי שקצת גאולה הגיעה לעולם. שהיא מצליחה להגיד את מה שהמקלדת שלי מנסה לכתוב ונתקעת. תודה יעל דן. לפחות אותי ניחמת קצת שיש כאן כמה מבוגרות אחראיות.

אני חושבת על הנערה שלא הכרתי. זו שחברים ומכרים שלי הכירו גופנית. שלא עצרו לרגע לשאול את עצמם מה קורה פה לעזאזל. איפה היא היום. האם הגיעה לריפוי. האם השלימה עם עצמה. האם יש מישהו בעולם שרואה אותה ואוהב אותה. אני מקווה שכן.

המיניות של האדם היא הרבה דברים. כל מי שרוצה ללמד אותנו משהו – נתלה בדו"חות המיניות של קינזי. אתה הומוסקסואל? – אתה לא באמת, ישכנעו אותך. אתה פשוט על רצף מיני ואתה יכול לבחור גם להיות הטרוסקסואל.

את האחת שנותנת? – מה הבעיה? קינזי הראה שיש לרוב בני האדם יותר משותף מיני אחד וזה בסדר. אז לא. זה לא בסדר. יש אנשים שיש להם העדפה מינית ברורה. הומוסקסואלית. או הטרוסקסואלית. או גם וגם. ויש אנשים שיהיו להם לא מעט פרטנרים מיניים ועדיין הם יבחרו בהם.

ועדיין אם הם בוחרים שוב ושוב במין מנוכר והם צעירים מאוד מאוד (גם 19 זה גיל צעיר, אגב, גם אם לא מדובר בקטינה. מדובר באשה בראשית חייה הבוגרים ולא הכול הוא עניין לחוק, אמורה להיות לכם יכולת שיפוט מעבר לזה) אז נורת אזהרה צריכה להידלק אצלכם גם אם אתם עצמכם בני 17. החיים הם לא סרט. גם לא סרט פורנוגרפי.

מיכל ברגמן היא פמיניסטית דתייה. עוסקת בחינוך ובאומנות. אמא לשלושה בנים. עוד רגע בת חמישים. כותבת

האפשרויות העומדות בפני חלק ניכר מן האוכלוסייה המבוגרת, המתקשה להתמודד כיום בביתה עם חיי היום יום הן: מוסד, דיור משותף עם הילדים או בתי דיור מוגן – אופציה שהיא נחלת משפחות אמידות בלבד. יש לחשוב מחוץ לקופסה ולהקים בתי דיור מוגן זולים יותר שיוכלו לתת מענה גם לקשישים עם מוגבלות כלכלית. 

האופציות הקיימות כיום עבור חלק ניכר מן האוכלוסייה המבוגרת, המתקשים להתמודד עם חיי היום יום בביתם, גורמות לאוכלוסייה זו לחשוב על האפשרויות העומדות בפניה: החלטה לעבור למוסד, לדיור מוגן או לדיור יחד עם הילדים או בקרבה למקום מגוריהם. מעבר אל הילדים או לידם עשוי להיות די מסובך, אך אולי קל יותר כלכלית. מעבר למוסד עשוי להיות פחות יקר מדיור מוגן, אך מספר לא מבוטל של מבוגרים מעדיפים את הדיורים המוגנים, כנראה במחשבה שהם יותר "חופשיים" ואולי גם מציעים יותר פעילויות.

עם זאת, עלינו להביא בחשבון כי לאוכלוסייה מבוגרת די גדולה אין בהכרח את מלוא המשאבים הכלכליים לעשות צעד זה גם אם רבים מהם אינם מעוניינים לעבור למסגרת מוסדית. משמעות הדבר שעל המדינה לפעול למצב של צמצום המשאבים הכלכליים שיידרשו כדי לעשות את הצעד של המעבר לדיור מוגן, דהיינו "הקמת" דיורים מוגנים זולים יותר.

לחלק מהאוכלוסייה המבוגרת אין משאבים לדיון מוגן, אך רבים מהם לא מעוניינים במסגרת מוסדית. על המדינה לפעול לצמצום המשאבים הנדרשים למעבר לדיור מוגן

נשאלת השאלה מה השיקולים המשפיעים על החלטות למעבר כזה, כשמקבלי החלטות אלו נדרשים למשאבים כספיים משמעותיים. החלטתי לבחון את התופעה באמצעות ראיונות עם ששה זוגות שונים שהחליטו בכיוון זה.

ששת הזוגות, שכולם נמנים על אוכלוסייה ברמה תרבותית ומקצועית גבוהה, הציגו בפניי את הסוגיות שנשקלו והשפיעו על החלטתם.

רצון לחיות בקרבת הילדים

הזוג הראשון, שניהם אנשי אקדמיה בתפקידים בכירים, משפחה עם ארבעה ילדים המצויים ביחסי משפחה קרובים ומסייעים להורים בעת הצורך.

אחת הסיבות המרכזיות להחלטתם הייתה הרצון לחיות בקרבה רבה יותר אל הילדים והנכדים. תחושה זו התחזקה במיוחד בעת הסגר הראשון בתקופת הקורונה. בהתאם, הם נרשמו לאחד הדיורים המוגנים היוקרתיים בסמוך למגורי הילדים, רכשו דירה נאה והרגישו כי עשו את הצעד הנכון.

עם זאת, בעקבות הסגרים שהוטלו עליהם בקורונה, לא התאפשר אפילו לילדים להגיע. האישה ביטאה את תחושתם במילים: "אני מרגישה מאד בודדה". לאחר מכן כבר שונו ההנחיות וכיום הם מרוצים מהחלטתם, אך בשיחות עימם עולה התהייה: האם לא היינו יכולים להסתדר אחרת?

ירידה קוגניטיבית

הזוגות השני והשלישי היו חברים שעבדו בתפקידים בכירים בהייטק, ובנות זוגן עבדו במערכת הבריאות. הקושי שם נבע לא רק מהמרחק מהילדים, אלא לצערנו גם מכך שהחלה ירידה קוגניטיבית אצל בנות הזוג.

ההתמודדות גברה והקשתה ולכן הילדים השפיעו על ההורים לעבור לדיור מוגן בקרבה למקום מגוריהם. לאחר התלבטויות הם החליטו ועשו זאת. כיום המצב הולך ומחמיר אצל בנות הזוג, עד כדי כך שהיה צורך להעבירן למתחם מתאים.

מחד יש הרגשה אצל בני הזוג כי בחרו את המהלך המתאים, כי השארות בגפם בבית הייתה התמודדות קשה מאוד מבחינתם, אך מאידך עולה כל פעם השאלה: אולי בבית הירידה הקוגניטיבית לא הייתה כל כך מהירה?

מחד הם מרגישים שבחרו נכון במעבר לדיור מוגן, כי השארות בגפם בבית הייתה התמודדות קשה מאוד מבחינתם, אך מאידך עולה כל פעם השאלה: אולי בבית הירידה הקוגניטיבית לא הייתה כל כך מהירה?

החמרה במצב הבריאותי

הזוג הרביעי, חברים קרובים כבר הרבה שנים, שניהם אנשי אקדמיה בדרגה גבוהה ועם ילדים שכל העת מצויים עימם בקשר. הם גרו בדירה גדולה ונוחה, אך במרחק ממגורי הילדים.

הדברים התנהלו פחות או יותר כשורה, אולם אצל הבעל, ניצול שואה ולא בריא, חלה החמרה משמעותית במצב הבריאותי. שוב החל לחץ מצד הילדים לעבור להתגורר קרוב אליהם כדי שיוכלו בקלות לסייע בעת הצורך.

כאן התהליך לקח הרבה יותר זמן, הבעל התנגד ורצה להישאר בביתו על אף הקושי. זה נמשך עוד מספר שבועות, אבל  עם החמרת המצב כנראה שלא הייתה ברירה. הילדים מצאו להם מקום נעים מבחינתם וקרוב אליהם.

בסופו של דבר הם עברו לדיור המוגן. דירתם אמנם קטנה יחסית אך עם גינה קטנה ובריכה קטנה ולבסוף התרגלו והם מרוצים מכך. את דירתם הקודמת עדיין לא מכרו. כששואלים אותם על ההחלטה, האישה חושבת שזו הייתה ההחלטה הנכונה אולם החבר אמביוולנטי והיה שמח לחזור למקום מגוריו הקודם.

נפילה שהצריכה נוכחות מטפלת בבית

הזוג החמישי, בו הבעל אחד הבכירים בהייטק, מתגוררים לא רחוק מהילדים והכל היה כשורה, עד אשר אשתו נפלה עם שברים קשים, והחל תהליך מאד ממושך של טיפולים שלא כולם הצליחו.

הדבר גרם לצורך להכניס מטפלת אל הבית שלא תמיד היו מרוצים ממנה. הילדים ניסו לסייע ככל שיכלו, אולם מצבה של האם הפך קשה יותר ויותר, הן פיזית והן קוגניטיבית.

היו התלבטויות רבות כיצד להתמודד והיה ברור שחייבים למצוא פתרון שיאפשר לבעל להמשיך בעבודתו, כאשר הילדים מסייעים ככל שעלה בידם. אולם ככל שחלף הזמן נראה היה שאין ברירה וצריך לעבור למוסד או לדיור מוגן, בו תקבל האם טיפול קבוע בהתאם לצרכיה. ואכן זו הייתה ההחלטה. הם מצאו מקום שמצא חן בעיניהם ובקרבת בני המשפחה ועברו לשם.

היה ברור שחייבים למצוא פתרון שיאפשר לבעל להמשיך בעבודתו, כשהילדים מסייעים ככל שניתן. אולם ככל שחלף הזמן נראה היה שאין ברירה וצריך לעבור למוסד או לדיור מוגן, בו תקבל האם טיפול קבוע בהתאם לצרכיה

הנתונים מראיונות אלו משקפים מחד חלק מהקשיים שחוות אוכלוסיות מבוגרות וההחלטות שעליהן לעשות במטרה להתמודד עם המצבים השונים. מאידך, החלטות מעין אלו אינן פשוטות מבחינות רבות. אוכלוסייה זו זקוקה הן למשאבים כספיים משמעותיים והן לתמיכה של בני משפחה, כמו גם הצלחה במציאת המקום המתאים ביותר לשינוי מגורים כזה.

חשוב לדעת כי קיימת אוכלוסייה גדולה דומה שלא עומדים לרשותה משאבים כלכליים המאפשרים לעשות צעד זה. חשוב אם כן לספק מענה גם לאוכלוסיות שמשאביהן מצומצמים, דהיינו הקמת דיורים מוגנים שהכניסה אליהם אינה יקרה כפי שהיא כיום, אך מסוגלים לענות לצרכים של האוכלוסיות הנדרשות. נראה כי הצורך מחלחל ומתחילה גישה כזו, אולם ייקח כנראה זמן עד שהדברים יתאפשרו.

פרופ' אמריטה אריאלה לבנשטיין היא כלת פרס ישראל תשפ"א. היא מרצה באוניברסיטת חיפה בחסות מרכז המחקר לחקר דיור מוגן במכללה האקדמית גליל מערבי.

חמאס מנסה להעכיר את היחסים הטובים בין המוסד הישראלי לבין המודיעין הטורקי באמצעות תחקיר מפוברק בערוץ אל-ג'זירה על פעילות המוסד באיסטנבול. חמאס מודאגת מההתקרבות של טורקיה לישראל, אך טורקיה הבהירה לה כי הדבר לא ישפיע על יחסה אליה ואף נתנה לה ערבויות בכל הקשור להמשך פעילותה בטורקיה.

תנועת חמאס עוקבת בדאגה אחר ההתקרבות המחודשת בין טורקיה לישראל ואחר המאמצים המשותפים של המודיעין הטורקי "מיט" ביחד עם המוסד הישראלי לסכל פיגועים של המודיעין האיראני נגד ישראלים בטורקיה. מאמצים שנשאו פרי והידקו את הקשר בין שני ארגוני המודיעין.

חמאס עוקבת בדאגה אחר ההתקרבות המחודשת בין טורקיה לישראל והמאמצים המשותפים של המודיעין הטורקי והמוסד הישראלי לסכל פיגועים של המודיעין האיראני נגד ישראלים בטורקיה

הנהגת חמאס חוששת שההתקרבות הזו של טורקיה לישראל תפגע ביחסים שלה עם ההנהגה הטורקית. לח'אלד משעל, מנהיג חמאס בחו"ל, יש קשרים מצוינים עם הנשיא ארדואן וכך גם למנהיג התנועה אסמעיל הניה.

העיתון "ראי אליום" דיווח ב-1 ביולי כי במגעים שהיו באחרונה בין תנועת חמאס להנהגה בטורקיה לובן נושא ההתקרבות בין טורקיה לישראל.

על פי הדיווח, ההנהגה הטורקית הסבירה להנהגת חמאס את שיקוליה ומניעיה להתקרבות המחודשת לממשלת ישראל הנוכחית.

הנהגת חמאס קיבלה מההנהגה הטורקית ערבויות לכך שהאסטרטגיה שלה כלפי תנועת חמאס לא השתנתה בשלב הזה וכי היחס שלה לחמאס איננו מושפע מהעמדה הישראלית.

טורקיה אף נתנה הוכחות לכך שאין שינוי ביחסה כלפי חמאס. השלוחה של הזרוע הצבאית של חמאס באיסטנבול ממשיכה לפעול כרגיל למרות הדרישה הישראלית לסגור אותה.

השלוחה של הזרוע הצבאית של חמאס באיסטנבול ממשיכה לפעול כרגיל למרות הדרישה הישראלית לסגור אותה.
טורקיה נתנה ערבויות לחמאס שהיא לא תיכנע ללחץ הישראלי בנושא פעילות חמאס בטורקיה וכי הטורקים הדגישו כי אין שינוי בעמדתם כלפי המצור הישראלי על רצועת עזה, ירושלים ומסגד אל-אקצא. pic.twitter.com/xfMGUGb5tc

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 5, 2022

את השלוחה הזו מפעילים מחבלים שגורשו מהשטחים במסגרת "עסקת שליט" והיא מכווינה פיגועים בשטחי הגדה ובישראל.

על פי הדיווח, טורקיה נתנה ערבויות לחמאס שהיא לא תיכנע ללחץ הישראלי בנושא פעילות חמאס בטורקיה, והטורקים הדגישו כי אין שינוי בעמדתם כלפי המצור הישראלי על רצועת עזה, ירושלים ומסגד אל-אקצא.

טורקיה נתנה ערבויות לחמאס שהיא לא תיכנע ללחץ הישראלי בנושא פעילות חמאס בטורקיה, והטורקים הדגישו כי אין שינוי בעמדתם כלפי המצור הישראלי על רצועת עזה, ירושלים ומסגד אל-אקצא

ההערכות בחמאס הן כי עד לבחירות ב-2023 שיתקיימו בטורקיה אין חשש ליחסים בין התנועה לטורקיה והם ימשכו כרגיל. אם הנשיא ארדואן לא ייבחר פעם נוספת זה כבר סיפור אחר וייתכן שחמאס תצטרך לצמצם את פעילותה בטורקיה ולהעביר את השלוחה של הזרוע הצבאית מאיסנטבול למקום אחר.

ניסיון להכפיש את פעילות המוסד בטורקיה

בחמאס מבינים היטב כי למוסד הישראלי יש יכולות מודיעיניות מצוינות וכי הוא גם סיפק למודיעין הטורקי הוכחות כי שלוחת חמאס באיסטנבול עוסקת בטרור וגם בחתירה נגד שלטון הרש"פ בגדה.

השלוחה הזו מפעילה בין היתר חדר האזנה ומעקב אחר פעילות הרש"פ וגורמים מסוימים בישראל. המידע המודיעיני מועבר להנהגת חמאס ברצועת עזה, לחזבאללה בלבנון וגם למודיעין האיראני ולכוח "קודס".

לכן הנהגת חמאס מנסה כעת להכניס טריז בין המוסד הישראלי למודיעין הטורקי.

ערוץ אל-ג'זירה, אחד השופרות של חמאס המשדר מקטאר, שידר ב-1 ביולי "תחקיר" ארוך הנקרא "פעילות המוסד באיסטנבול".

ערוץ אל-ג'זירה, אחד השופרות של חמאס המשדר מקטאר, "תחקיר" ארוך הנקרא "פעילות המוסד באיסטנבול".
ב"תחקיר", הוצגו מסמכים, הקלטות ועדויות של אנשים, שלטענת אל-ג'זירה היו מטרות של המוסד על אדמת טורקיה.

ما خفي أعظم- الموساد في إسطنبول https://t.co/VEHBSlg7Bx דרך @YouTube

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 5, 2022

ב"תחקיר", שהיה למעשה תשדיר תעמולה לתנועת חמאס, הוצגו מסמכים, הקלטות ועדויות של אנשים, שלטענת אל-ג'זירה היו מטרות של המוסד על אדמת טורקיה. האנשים האלה דיווחו לשלטונות הטורקים על הפעילות של המוסד.

ב"תחקיר", שהיה למעשה תשדיר תעמולה לחמאס, הוצגו מסמכים, הקלטות ועדויות אנשים, שלטענת אל-ג'זירה היו מטרות של המוסד על אדמת טורקיה. אנשים אלה דיווחו לשלטונות הטורקים על פעילות המוסד

באוקטובר 2020 עצר המודיעין הטורקי 15 חשודים בריגול עבור המוסד. רוב החשודים היו סטודנטים שנשלחו ללמוד בטורקיה. המוסד, לטענת הטורקים, התמקד בפעילות גיוס של בני הקהילות הערביות המתגוררים בטורקיה והקשר עימם היה בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות והוא ניסה לקבל מידע על פעילי חמאס בטורקיה.

אולם על פי גורמים ביטחוניים בירושלים, מי שהיה דווקא הפעיל בגיוס הרשת הזו הגנרל מאג'ד פרג', ראש המודיעין הפלסטיני.

המודיעין הטורקי החרים גם סכום כסף גדול באיסטנבול, שהגיע ממנגנון המודיעין הפלסטיני כדי לממן את פעילות הסטודנטים הפלסטינים שגויסו על ידו.

הנשיא ארדואן זעם על הפעילות של מאג'ד פרג' בתוך טורקיה ונזף ביו"ר הרש"פ מחמוד עבאס.

אבל באותה התקופה היה נוח מאוד לנשיא ארדואן לתקוף את ישראל, והתקשורת הטורקית תודרכה כי מדובר בסוכנים של המוסד הישראלי, למרות שאף אחד מהחשודים והעצורים לא היה ישראלי.

המודיעין הטורקי מבין היטב את כללי המשחק, הרוח הנושבת כעת מלשכת הנשיא ארדואן היא להדק את היחסים עם המוסד הישראלי ולסכל כל פעילות טרור איראנית על אדמת טורקיה, שעלולה לסכן את האינטרסים המדיניים והכלכליים של טורקיה.

המודיעין הטורקי מבין את כללי המשחק, הרוח הנושבת כעת מלשכת ארדואן היא הידוק היחסים עם המוסד הישראלי וסיכול טרור איראני על אדמת טורקיה, שעלול לסכן את האינטרסים המדיניים והכלכליים שלה

גורמי יודעי דבר אומרים כי הניסיון של חמאס להעכיר את היחסים בין המוסד הישראלי לבין המודיעין הטורקי באמצעות "תחקירים" מפוברקים בערוץ התעמולה אל-ג'זירה הוא פתטי ומגוחך.

הניסיון של חמאס להעכיר את היחסים בין המוסד הישראלי לבין המודיעין הטורקי באמצעות "תחקירים" מפוברקים בערוץ התעמולה אל-ג'זירה הוא פתטי ומגוחך, המודיעין הטורקי יודע את האמת והניסיון הזה מעיד על תסכול גדול בהנהגת חמאס עקב ההתקרבות ביחסים בין ישראל לטורקיה. pic.twitter.com/2jngD3QcvE

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 5, 2022

המודיעין הטורקי יודע את האמת והניסיון הזה מעיד על תסכול גדול בהנהגת חמאס עקב ההתקרבות ביחסים בין ישראל לטורקיה.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)